אמרי הצבי ב יד

ומחלק בין לקחו בשותפות לבין לקחו כ"א לעצמו ורק שלקחו שניהם ביחד

עה ע"ב אות קלה. בענין שותפין שגנבו. [אק"א] קושיא בהא דרמי הש"ס ברייתות אהדדי דבחדא קתני השותפין שגנבו חייבין ובחדא קתני דפטורין ולמה לא מחלק בין שגנב לדעתו ולדעת חבירו דפטורין לבין היכא דהגביהו שניהם דחייבין לדעת התוס' ב"מ (ח' ע"א) שחילקו בכך. סברא דהיכא דהגביה אחד לדעתו ולדעת חבירו עכ"פ המגביה חייב וראיה לזה משמ"ק ב"מ (שם). ומבאר ראית רש"י ב"מ (שם) מסוגיא דכאן דגם בגונב לדעתו ולדעת חבירו ג"כ שניהם חייבין. [אק"ב] קושיא מסוגיא דכאן ע"ד החמד"ש שהעלה לדעת רש"י הנ"ל דבהגביהו שניהם פטורים. [אק"ג] בדברי השמ"ק כאן דבשותף שגנב לדעת חבירו גם הגנב פטור וממעט מוכי יגנוב איש שור ולא חצי שור תיפוק ליה משום תעשה כמונח ע"ג קרקע ול"ק כלל. ישוב לזה עפי"ד הנתה"מ (סי' ק"ה סק"ג) דהיכא דהגביה לבדו ל"א תעשה כמונח ע"ג קרקע. עוד ישוב עפי"ד הקצה"ח (סי' רס"ט סק"ב) דדוקא בקנין הגבהה אמרינן תעשה כמעג"ק אבל לא בשאר קנינים. [אק"ד] מבאר בדעת השמ"ק דס"ל כשיטת רש"י ב"מ הנ"ל ובענין שומר שעשה שותפות עם חבירו לגנוב הפקדון וטוען טע"ג מה דינו

עח ע"ב אות קלו. הערה דלמה בשותף שגנב מחבירו פטור מדו"ה לפי מה דקיי"ל דשותפין ש"ש זל"ז וא"כ צריך הנגנב לשלם חלק הגנב ותו נימא דהוי כאלו כל הבהמה הוא של הנגנב. ישוב לזה דבגניבה בעינן שיהיה בשעת גניבה שם גנב עליו וסברא דמפקיד שגנב חפץ מהנפקד א"צ לשלם דו"ה ומבאר בזה כוונת רש"י ז"ל כאן ד"ה בשותף

עח ע"ב אות קלז. בענין שיור במכירה. [אק"א] ביאור הפלוגתא שבין רש"י והגאון המובא בהשמ"ק בפירוש הש"ס דמכרה חוץ ממלאכתה. [אק"ב] פלפול במכרו חוץ משלשים יום והוכר הגנב לאחר ל' יום אי מחייב בדו"ה ובדברי הרמב"ם (בפ"ב מהל' גניבה הי"א) בזה. וביאור דברי הב"ח (בסי' ש"נ) דלשיטתו יתפרש דברי הש"ס הא דמכירה שאינה חוזרת היינו דבעינן שאם היה הבהמה שלו היה חל המכירה. [אק"ג] פלפול ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל. ומחלק בין מכרה לאחר שלשים יום. לבין מכר חוץ משלשים יום

עח ע"ב אות קלח. בדברי הרשב"א שכתב דהאיבעיא דמכרה חוץ מעוברה קאי אליבא דרב דבעינן דבר הניתר בשחיטה. וישוב לדברי הרמב"ם שהשמיט איבעיא זו. והערה אם נימא דעובר מקרי דשלב"ל היאך יוכל למכור חוץ מעוברה הא אין אדם משייר דשלב"ל. פלפול בזה ומבאר אי עובר מקרי דשלב"ל

עח ע"ב אות קלט. מביא ראיה מהא דבעי ר"פ גנבה קטעה ומכרה מהו דשינוי השבור ל"ק. ובדברי התורי"ד דשינוי שאינו בגוף הבהמה רק שנחסר ממנה אבר לא מקרי שינוי

עט ע"א אות קמ. בענין מתנה כמכר בכ"מ ובענין גניבה בנפש שנתן במתנה או בחובו אי חייב

עט ע"א אות קמא. בדברי השמ"ק כאן שכתב דהא דשלח סבלונות מיירי דוקא בארוסה. סברא דבהקנה לאשתו נשואה הוי כשיור במכירה. וקושיא על השמ"ק שכתב דבנשואה לא הוי נתינה משום מה שקנתה אשה קנה בעלה מב"ב (נ"א ע"ב) דבמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ישוב לזה עפי"ד התוס' (שם) בד"ה במתנה

עט ע"א אות קמב. בענין גנב והקדיש. [אק"א] בדברי התוס' שחילקו בין קדשי בדה"ב לבין קדשי מזבח. ומסביר דברי המראה פנים בירושלמי בפרקין (ה"ד) ומבאר החילוק דבקדשי בדה"ב דלא מהני שאלה באתו ליד גזבר חייב בדו"ה משא"כ בקדשי מזבח דמהני שאלה הוי כשיור במכירה ופטור מדו"ה. ומעורר בדברי התוס' כריתות (י"ג ע"ב) שכתבו דבקדשי מזבח מהני שאלה עד אחר זריקה והלא באתי ליד גזבר ל"מ שאלה. חילוק דבקדשי בדה"ב הוי הגיזבר כמו כהן אבל בקדשי מזבח הוי בעל הקרבן הגיזבר. והערה בהקדיש לפני יאוש לא ליחייב דו"ה מבאר דדוקא באתי ליד גיזבר הוא דחייב. [אק"ב] עוד חילוק בין קדשי מזבח לבין קדשי בדה"ב עפי"ד התוס' חמורה (ל"ב) ד"ה מקידושין שכתבו דקדשי מזבח מקרי עדיין שם בעלים עליהם לפדותן כשהוממו. ומפלפל בדברי הבעה"מ והרמב"ן פרק הגוזל ומאכיל בהא דהקדישן הקדש אי מיירי בקדשי בדה"ב או בקדשי מזבח ומתרץ דברי הרי"ף בהא דגנב והקדיש חייב דו"ה ומבאר ג"כ דעת הרמב"ם בזה

עט ע"א אות קמג. בדברי הר"ר יהונתן ז"ל דסובר בגנב וטבח חוץ מרשות הבעלים דפטור מדו"ה. חילוק בין גנב הבהמה מרה"ר לבין גנב מרשותם ולא עשה קנין המועיל דנהי דהגנב לא קנה להתחייב מ"מ ברשות בעלים תו לא הוה. ובענין היכא דמשך לרה"ר ונתייאשו הבעלים ואח"כ עשה הגנב קנין המועיל אי מחויב לשלם דמי החפץ מעורר בזה מב"מ (כ"ו ע"ב) ומהא דגנב ובא אחר ואכלו והעלה דהגנב חייב מטעם גרמי ומסתפק אם אדם אחר זכה בו אם הגנב חייב מטעם גרמי

עט ע"א אות קמד. בענין שליחות. [אק"א] ישוב לסתירת רש"י דבקידושין (נ' ע"א) משמע דגם בשוגג אשלד"ע ובחגיגה (יו"ד) משמע דבשוגג ישלד"ע. סברא חדשה דאף לשמאי הזקן הסובר ישלד"ע מ"מ היכא דחיובא דהעבירה הוא גם אם עשה בשוגג מודה דאשלד"ע וממילא גם להסוברים בשליח שוגג ישלד"ע מ"מ היכא דהחיוב הוא על שוגג לכ"ע אשלד"ע. וביאור סוגית הש"ס בקידושין (מ"ב) וישוב בזה לקושית התוס' (שם) ד"ה אמאי מעל. ומבאר סברא זו בדברי רש"י קידושין (נ') ומתרץ עפי"ז קושית הקצה"ח (סי' שמ"ח סק"ד) על שיטת הסוברים בשוגג ישלד"ע מב"ק (ל"ב). והערה בעשה שליח לחלל שבת והשליח הוא שוגג אי מחייב חטאת עכ"פ. [אק"ב ג'] עוד ישיב לדברי רש"י הנ"ל עפי"ד הש"ך (בסי' רצ"ב) שהסביר דברי הסמ"ע שם דבשליחות יד דאמרינן ישלד"ע מ"מ גם על השליח איכא חיובא ומפלפל עפי"ז לבאר השקלא וטריא דהש"ס קידושין (מ"ב) והעלה דנהי דישלד"ע מ"מ גם השליח חייב ורק דניתוסף חיובא גם על המשלח והעלה בדעת רש"י דס"ל כהתוס' דבשוגג ישלד"ע. [אק"ד] קושיא דלמה לא ניליף מש"י לכה"ת דישלד"ע היכא דהשליח הוא שוגג או דאין לו מה לשלם. סברא להסוברים דבשוגג ישלד"ע באמת ילפינן זה מש"י. ומביא ראיה לזה מדברי הפרישה (סי' רצ"ב סק"ו). [אק"ה] ישוב בזה דברי הרמב"ם (בפ"ז ממעילה ה"ב) שכתב דבכה"ת אשלד"ע לבד במעילה דישלד"ע. [אק"ו] ישוב לקושית הנתה"מ (סי' שמ"ח) על הסמ"ע והש"כ הנ"ל. וסברא דנהי דבש"י הקפידה התורה דבעי הגבהה אבל כונה לקנות לא בעינן. ומבאר דחיובא דשליח בש"י הוא מטעם גזל. וחיובא דהמשלח הוא מטעם ש"י ומסתפק היכא דשילם המשלח אם קנה להחפץ כשנעשה אח"כ שינוי. [אק"ז] ישוב לקושית הנתה"מ (שם) דאמאי יתחייב השליח גם באונסין באומר לו צא גנוב הלא הקבלת השמירה לא מהני כיון שאינו של הגנב. סברא דכיון דיש להשליח היתר תשמיש מש"ה מחויב. ומעורר בזה