אמרי הצבי ב קמו

דבריהם משום קושיא זו יעוין ברשב"א אבל לפי האמור א"ש דהואיל דבאו שני הכיתות כאחד לב"ד לעשות אותה א"א בטלה לה עדותן לגמרי הואיל דנמצא א' מהם פסול. והרשב"א ז"ל שהקשה על דבריהם הוא דסובר דלא משגחינן במה שבאו שני הכיתות עשותה א"א ביחד דנימא דנחשב כאילו באו על דבר אחד להעיד עדות אחת והוכחשו ואמרינן דנמצא אחד מהן פסול ועדות כולן בטילה לגמרי אלא דאנן דנין העיקר שזו באו לומר שנתקדשה לראובן ואלו באו לומר שנתקדשה לשמעון ולא היה כוונתם העיקר לעשותה א"א וא"כ לא מיחשב זה כעדות אחת ולא אמרינן בהו דתתבטל עדותן לגמרי דיהיה זה כנמצא אחד מהם פסול זה הוא סברת הרשב"א ז"ל וי"ל בזה. ומעתה ל"ק תו מסוגיא דידן על הראב"ד והרב אב"ד ז"ל דהכא גבי אלו מעידין עינו והדר שינו ואלו מעידין שינו והדר עינו הרי לא באו כאחד שני הכיתות הללו להעיד ומכ"ש דלא העידו שני הכיתות תוכ"ד שהרי ע"כ היה גמ"ד שגמרו הב"ד על הגדתן של כת הראשונה דאל"כ לא שייך הזמה גבייהו כלל ובבה"ג גם הם ז"ל סוברים דלא נתבטלה עדותן לגמרי ודוק היטב בזה

אח"ז עיינתי עוד בזה וראיתי כי לכאורה י"ל לשיטת הרב אב"ד והראב"ד הנ"ל מיבמות (דף צ"ג ע"ב) על האיבעי' דע"א ביבמה דקא פשיט רב ששת ממתני' אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתייבמה ואח"כ א"ל חילוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אילימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד ממזר ספק ממזר הוא כו' ולכאורה קשה לשיטתם ז"ל דהא איכא הכחשה בגוף המעשה הללו אומרים מת בנך ואח"כ מת בעלך והכת השני' אומרים להיפוך נימא דלגמרי בטלה עדותן והרי היא בחזקת א"א כמקודם דהלא סלק עדותן לגמרי דהרי הוי הכחשה בגוף המעשה ולכאורה י"ל בזה. הגם כי נוכל ליישב ולומר דמיירי דבעדות של מיתת הבעל ליכא הכחשה והיינו דהכת הא' אומרת שהבן מת באדר והבעל מת בניסן והכת הב' אומרת שאמת שהבעל מת בניסן ורק שהבן מת באייר וא"כ אין הכחשה כלל על זמן מיתת הבעל ורק על זמן מיתת הבן הוא דהוה ההכחשה ובכה"ג י"ל דגם הם ז"ל מודים דלא נתבטל העדות לגמרי לענין מיתת הבעל. אולם אכתי יש לבעל דין לפקפק בזה אבל לפי האמור דהיכא דהעידו תוכ"ד דוקא הוא דס"ל כן א"ש בפשיטות וגם לפי התי' הראשון שכתבתי ג"כ א"ש זה וי"ל עוד בזה

(ה) והנה עיינתי עוד הפעם בדברי אמת וראיתי לו שם בקו' הנ"ל בתו"ת (סי' ג') בד"ה ויש ראי' לדברי הראב"ד והרב אב"ד ממתני' דנזיר (כ"ו) באה"ד כתב וז"ל ולמה שהקשה הרשב"א דהו"ל כשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה יש לי לע"ד להשיב דהתם שאני שהוא עדות מוכחש שב' אומרים לטובתו של אחד וב' אומרים לטובתו של אחר והו"ל ספק דאורייתא למ"ד דתו"ת ספק דאורייתא ולמ"ד דאזיל בתר החזקה מ"מ הויא לה סד"ר דמדרבנן עשאוהו כספק אבל בנידון דהראב"ד והרב אב"ד שכל השני כיתות באין לחייב את האשה ולעשותה א"א גמורה והוכחשו בגוף העדות נתבטל העדות ואין כאן עדות כלל כשם שאם באו עשרה ב"א ובתוכם קרוב או פסול שאמרו נתבטל העדות דגזירת מלך הוא כן בהוכחשו בגופה של עדות גזירת המלך הוא שתתבטל עדותן והו"ל הוכחשו בדרישות שנתבטל העדות עכ"ל ועיין עוד שם מ"ש לענין קושיא הב' של הרשב"א מ"ש מב' כיתי עדים. ואתמהה מאד על דברי קדשו כי ראיתי כי בעיקר הסברא נחית לומר כן בדברי הראב"ד והרב אב"ד לפסול העדות של שני הכיתות מטעם דנמצא א' מהם פסול אבל אין הדמיון עולה יפה לע"ד דהיאך שייך לומר בזה נמצא א' מהם פסול דנתבטל כל העדות הלא לא נצטרפו כלל לא בראי' ולא בהגדה ומה לי שהוכחשו בדרישות הלא סוף סוף לא היה להם צירוף מעולם דאף דכוונו שני הכיתות על שעה אחת מ"מ הלא כל כת אומרת שהמקדש השני לא הי' שם היינו אף שהי' ג"כ שם אבל לא נגע בקידושין כלל והיכן מצינו לסברא זו דבכה"ג הויא הוכחשו בדרישות ולקמן יבואר עוד מזה אולם לפמ"ש דהראב"ד והרב אב"ד מיירי שהעידו כאחד ובתוכ"ד א"ש ודוק

הן אמנם שדעת הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מהל' עדות ה"ג) וכן אם אמר האחד חבית של יין הלוהו והשני אומר של שמן היתה עדותן בטילה שהרי הוכחשו בדרישה ועיין בחו"מ (סי' למ"ד) בב"י שם ובש"ע (ס"ב) וא"כ דמיקרי בכה"ג הוכחשו בדרישה ובטלה העדות לגמרי ואפילו שבועה ליכא נגד ע"א הואיל דהעדות של שני העדים בטלה לגמרי ועיין בסמ"ע שם (סק"ט) וא"כ דומה ממש לזה דאיכא ב' כיתות הללו אומרים שנתקדשה לראובן והכת שני' מכחשת ואומרת שבאותה רגע נתקדשה לשמעון וה"נ א' אומר חבית יין והב' אומר של שמן היתה וא"כ לכאורה נראין דברי הדברי אמת בזה ועיין עוד בדברי אמת מה שפלפל בבקיאות עצום בדברי הרמב"ם הנ"ל. אולם אכתי יש לחלק ולומר דנהי דאמרינן גבי ז"א חבית של יין והב' אומר של שמן היתה הוה הכחשה בדרישה ובטלה לה כל העדות לגמרי הוא הואיל דשניהם העידו על מלוה ולוה הללו וזמן אחד בכה"ג שפיר נוכל לומר דהוה הכחשה בדרישה משא"כ בנידון של הראב"ד והרב אב"ד נהי דהעידו על אשה אחת וזמן אחד מ"מ הרי מה שהעידו על המקדש הוא על שני בני אדם אלו אומרים שנתקדשה לראובן ואלו אומרים לשמעון הרי הוה שני עדיות בכה"ג יש לומר דלא מיחשב הכל כעדות אחד ודנימא בהו דהואיל דנמצא א' מהם פסול דליבטלה כל העדות לגמרי וי"ל הרבה בזה

אולם באמת י"ל גם ע"ד הרמב"ם הנ"ל ג"כ קושיא הנ"ל שקשה על הראב"ד והרב אב"ד מסוגיא דידן דאלו אומרים עינו והדר שינו והכת שניה אומרים שינו והדר עינו והרי הוכחשו בדרישה וליתבטל כל העדות לגמרי ולכאורה י"ל בזה. אם לא שנימא דיש חילוק בין שני כיתי עדים המכחישים זא"ז בדרישה לא נתבטלה כל העדות לגמרי אבל בכת אחת שמכחישים זא"ז בדרישות אז נתבטלה עדותן לגמרי. אולם המעיין בלשון הרמב"ם שם יראה דסובר הרמב"ם בסתמא דכל שהוכחשו בדרישות נתבטלה עדותן לא חילק כלל בין כת אחת לשני כיתות וגם אם נימא דבשני כיתות לא נתבטלה לגמרי א"כ גם בכת אחת נימא דלא נתבטל לגמרי ויהיה עכ"פ צריך לישבע נגד ע"א ובסמ"ע שם (בסק"ט) מבואר דאפילו שבועה ליכא כלל בכה"ג בז"א חבית של יין היתה וז"א חבית של שמן היתה. מיהו אם נימא דדוקא כשהעידו כאחד בתוכ"ד אז נתבטלה עדותן לגמרי הואיל דהוה הכחשה בדרישות וכן כתבתי לעיל בשיטת הראב"ד והרב אב"ד דסברתם הוא ג"כ דוקא בכה"ג דהעידו שני הכיתות בתוכ"ד וסוגיא דידן כאן בב"ק הלא ע"כ מיירי דלא העידו כאחד כלל וא"כ ל"ק כלל על שיטת הרמב"ם ז"ל. וראיתי בנתה"מ (סי' למ"ד סק"ב) שהקשה ע"ד הרמב"ם הנ"ל מסוגיא דידן ועוד הקשה הרבה קושיות ומסיק להלכה דשיטת הרמב"ם הנ"ל איירי דוקא שהעידו ביחד או בתוכ"ד שפלוני לוה מפלוני שראינו ביחד והואיל ונצטרפו בראי' והגדה הרי הן עדות אחת וכיון שהכחישו עצמן בחקירת כל העדות בטל כו' ומסיק בזה ליישב הקושיא מסוגיא דידן יעוש"ה. ועיין בבעה"מ כאן בסוגיין באה"ד א"ל רב אחא מה שפי' סוגית הש"ס לפי המסקנא בתרי אופנים ומפי' הראשון מבואר דסובר כהראב"ד ודרב אב"ד הנ"ל ומפי' השני משמע דמטעם אחר קא אתי עלה וגם מדברי הרמב"ן שם מ"ש על הבעה"מ משמע קצת דלא ס"ל כהראב"ד והרב אב"ד הנ"ל וצ"ע בדעת הרמב"ן איך דעת קדשו נוטה. ובאמת י"ל על הראב"ד והרב אב"ד הנ"ל מתוספתא (פ"א דמס' מכות) דאיתא סימא שתיהן זא"ז כו' ובאו אחרים ואומרים ל"כ אלא שתיהן כאחד ונמצאו זוממין משלמין דמי עבד הסומא לרב כו' עיי"ש ולכאורה הוי תו"ת המכחישים זא"ז ולשיטת הנ"ל היל"ל דנתבטל כל העדות וכמו שהקשיתי מסוגיא דידן והתי' שתירצתי לעיל [באק"ד] לא שייך הכא דמשמע שבאו העדים אח"כ. ואולי י"ל דהכא לדברי שניהם העבד יצא לחירות משא"כ התם בדינו של הראב"ד מחולקים העדים בגוף הדבר למי נתקדשה והחילוק מבואר למעיין היטב

(ו) והנה יען כי בענין זה בתרי ותרי המכחישים זא"ז דפליגי הראב"ד והרב אב"ד עם הרשב"א ז"ל כבר העירותי איזה פעמים והרב בעל דברי אמת בקונטרס הנ"ל האריך בה למאוד ובביאור הראשונים ז"ל אמרתי לעיין בה עוד הפעם ולבאר קצת מה שנלע"ד בזה והנה הרב דברי אמת הביא דברי הרשב"א בתשובה מובא בב"י (סי' תי"ז) שמה שאמרו שמחייבין מנה מתוך מאתים היינו בלא הוכחשו אהדדי אבל כל שהאחד אומר טפח