אמרי הצבי ב קמה

דיש בכלל מאתים מנה הילכך קמאי הוא דמתכחשי מציעאי לא מתכחשי מידי כו' והרי מבואר בהדיא דעבדינן להלכה כהכת אמצעית וכוותייהו פסקינן דיש בכלל מאתים מנה ומבואר דעכ"פ משלם האדון להעבד דמי שינו ולשיטת הראב"ד והרב אב"ד היל"ל דבטלה לה כל העדות ולכאורה י"ל בזה טובא ונזכרתי לעיין בדברי אמת שהבאתי לעיל (על דף ל"ה ע"ב) שם שהאריך בביאור ענין זה וראיתי לו שם בענין תרי ותרי בתוך אריכות פלפולו הנעים בבקיאות עצום הביא מסוגיא דידן ראיה לשיטת הרשב"א החולק על הרב אב"ד והראב"ד עיי"ש שלדרכו ולשיטתו הולך אבל מ"מ קושיא חמירא הוא להראב"ד ולהרב אב"ד ז"ל

(ב) והנה עיינתי היטב בזה וראיתי כי בשמ"ק כאן הביא דברי הראב"ד ז"ל בסוגיין אשר לכאורה אינו מובן ג"כ בד"ה א"ל אביי באה"ד וז"ל הראב"ד ז"ל אמר רבא כו' היינו שהרב אומר כן דניחא ליה במאי דאמרי הני והני הוא דאחכחשי דכיון דפסקינן דינא אפומא דקדמאה כוותייהו עבדינן והני מוכחשין הוו ממילא וכי מזמי חיילא עלייהו הזמה ומשלמי דמי עין לעבד ש"מ הכחשה תחילת הזמה היא והשתא קשיא לן להאי לישנא כיון דלא גמרינן לדינא אפומא דבתראי דבקמאי [צ"ל דכקמאי] עבדינן כי מתזמי אמאי משלמי והא קיי"ל שאין העדים נהרגים עד שיגמר הדין על פיהם וכן לענין תשלומין והרי אילו לא נגמר הדין על פיהם כלל אלא שהקושיא הזאת נכללת עם הקושיא שהקשה רב אחא לר"א דיוקא דרבא מהיכא וכו' ואמר מילתא יתירתא נמי דלא תימא שאמצעים נכחשים אלא אפילו עיקר הדין נפסק על פיהם א"ל אביי כו' יעו"ש ולכאורה דברי קדשו של רבינו הראב"ד ז"ל אינם מובנים כלל בפשטות הדברים שכתב דמעיקרא היה סובר הש"ס דעבדינן להלכה כסהדי קמאי דאמרי שינו והדר עינו ומשלם האדון להעבד דמי עינו הלא הם מוכחשים מן סהדי האמצעים דאמרי עינו והדר שינו וא"צ לשלם לו אלא דמי שינו בלחוד ואפילו אם נימא דסהדי אמצעי הבאים אחר סהדי קדמאי אינם נאמנים יותר מסהדי קדמאי אבל עכ"פ שוים הם וא"כ איך סובר הראב"ד ז"ל בפי' הסוגיא דעבדינן כסהדי קדמאי והוה הדין דמשלם האדון דמי עינו ולכאורה י"ל בזה. וביותר יקשה דלהראב"ד לשיטתו דסובר דבתו"ת המכחישים זא"ז בעיקר המעשה כגון דאלו אומרים נתקדשה לראובן ושנים אחרים מכחישים ואומרים באותה רגע עצמה נתקדשה לשמעון ולא לראובן ואילו מכחישים ואומרים לראובן ולא לשמעון סובר הראב"ד דעדות שניהם בטילה ולא הוי בחזקת אשת איש כלל וא"כ באילו אומרים חבית יין ולא שמן ואילו אומרים שמן ולא יין דג"כ העדות בטלה לגמרי וא"כ ה"ה הרי אלו אומרים שינו והדר עינו ואלו מכחישים ואומרים באותו הזמן עצמו היה עינו והדר שינו דהוי ההכחשה בעיקר הדבר נ"כ היל"ל דעדות שניהם בטלה וכמש"ל וא"כ איך נוסיף עוד לומר דעדות של הכת הראשונה המחייבים לשלם דמי עינו שהוא מרובה מדמי שינו יתקיים ועדות הכת האמצעית שהוא הכת השני' האומרים שא"צ לשלם רק דמי שינו יתבטל לגמרי והלא עדות הכת השניה הממעטין בתשלומין והמה מסייעים להמוחזק לא נשגיח כלל על עדותן לגמרי אתמהה בזה

(ג) והנלע"ד בפי' דברי הראב"ד ז"ל דסובר דיש חילוק בין תו"ת המכחישים זא"ז תיכף בהתחלת עדותן ועוד לא גמרו הב"ד הדין עפ"י הגדת העדים של הכת הראשונה לבין היכא שכבר גמרו הב"ד הדין עפ"י הגדת העדים של הכת הראשונה וכבר פסקו הדין כמה חייב לשלם ואח"כ באו עדים אחרים והגידו העדות באופן אחר והוא דהיכא דבאו שני הכיתות כאחד לפני הב"ד או אפילו כת אחת באה קודם לפני הב"ד והעידו העדות לפני הב"ד ועוד לא גמרו הדין ואז באו עדים אחרים והכחישום דהיינו שאמרו להיפוך דזה הוה ג"כ כאילו באו שני הכיתות כאחד בכה"ג אמרינן דבטלה לה עדותן לגמרי הואיל דמכחישים זא"ז אבל היכא דבאו כת אחת לפני הב"ד והעידו עדותן וגמרו הב"ד הדין ואח"כ באו עדים אחרים והכחישום דהיינו שאמרו להיפוך בכה"ג שפיר יש סברא לומר דהואיל דהב"ד כבר גמרו להדין עפ"י הכת הראשונה תו לא מהני לסתור הדין אמירת הכת השני' המעידין להיפוך כן הי' סברת הש"ס דכאן בההו"א. ואח"כ קאמר הש"ס דא"ל ר"א בדר"א לר"א דיוקא דרבא מהיכא אילימא מרישא רישא מי קא מתכחשי מציעאי כיון דאי לא מתזמי סהדותא כוותייהו קא קיימא דדינא כוותייהו פסקינן דיש בכלל מאתים מנה הילכך קמאי הוא דקא מתכחשי מציעאי לא מתכחשי מידי וה"פ דנהי דיש סברא לומר דהיכא דגמרו הדין כבר עפ"י הכת הראשונה ואח"כ באו הכת השני' דיש קצת סברא לומר דהגמ"ד שגמרו הב"ד עפ"י העדות של הכת הראשונה דחל הגמ"ד ואין העדים השני' יכולים לבטלו מ"מ היכא דהכת שני' מסייעים להמוחזק בודאי דלא נוכל תו להוציא מיד המוחזק עפ"י העדות של הכת הראשונה אעפ"י שכבר פסקו הב"ד להדין עפ"י העדים הראשונים ומשני רב אשי דרבא דייק מסיפא דהכת הראשונה אמרי שינו והדר עינו והכת שני' אמרו עינו והדר שינו ובאו כת שלישית והזימו להכת הראשונה והרי לא נפסק הדין כהכת הראשונה שהרי הכת הראשונה אמרו שינו והדר עינו והכת השני' אמרו עינו והדר שינו וא"צ לשלם רק דמי שינו והרי הוכחשו לגמרי הכת הראשונה שאמרו שינו והדר עינו דהא לא שילם לו אלא דמי שינו כמו שאמרו הכת השני' ושפיר שמעינן דהכחשה תחילת הזמה היא וז"ש הראב"ד ז"ל דכקמאי עבדינן והיינו לפום הס"ד דהש"ס ומשום דכבר גמרו הב"ד להפס"ד ולפי המסקנא הדר ביה הש"ס וכדאקשי רב אחא ברדר"א לר"א והיינו אפילו כי כבר גמרה לה הב"ד להפס"ד ואמרו שיוצא לחירות בשינו ומשלם האדון להעבד דמי עינו וכמו שהעידו הכת הראשונה מ"מ כי אתו כת שני' ואומרים עינו והדר שינו לא נוכל לגבות ממנו אלא דמי שינו בלבד. אולם כ"ז כשכבר גמרו הב"ד להפס"ד דאז חל הפסק דין של הב"ד שיוצא לחירות וישלם לו מאה זהובים דמי עינו וכשבאו כת שני' אח"כ ואומרים שיוצא לחירות בעינו וישלם לו רק עשרה זהובים דמי שינו אמרינן נהי דכבר חל הפס"ד של הב"ד דלא נימא דשני הכיתות הללו מכחישים זא"ז ובטלה עדותן לגמרי אלא דאמרינן דשפיר חל הפס"ד של הב"ד לענין זה שיוצא לחירות וישלם לו עכ"פ דמי שינו דהיינו עשרה זהובים ולא אמרינן הואיל דהב"ד כבר פסקו לדינם שישלם לו מאה זהובים דמי עינו כפי עדותם של הכת הראשונה משום דסוף סוף הרי מקיימי כת שני' האומרים עינו והדר שינו וא"צ לשלם לו רק עשרה זהובים והרי האדון מוחזק בהמעות אבל כי לא גמרו הב"ד עדיין להפס"ד עפ"י כת הראשונה ובאו הכת השני' שפיר נוכל לומר דבטלה לה עדותן לגמרי וכסברת הראב"ד והרב אב"ד במס' קידושין הנ"ל ובקידושין שם מיירי דשני הכיתות העידו כאחד כת אחת אמרה שנתקדשה לראובן וכת שני' העידה שנתקדשה לשמעון, בכה"ג אם העידו על זמן אחד הי' נתבטל עדות של שני הכיתות לגמרי ולא היתה כלל בחזקת א"א ולזה כתבו הראב"ד והרב אב"ד ז"ל דמיירי שהעידו על זמנים מתחלפים דיוכל להיות שנתקדשה לזה וגירשה ואח"כ נתקדשה לשני וצדקו דברי הראב"ד ז"ל בכאן המובא בשמ"ק וגם צדקו דברי הראב"ד והרב אב"ד המובא ברשב"א קידושין שם ודוק

(ד) ועוד נלע"ד לתרץ קושית הרב דברי אמת הנ"ל דע"כ לא אמר הראב"ד והרב אב"ד ז"ל דהיכא דאיכא תו"ת המכחישים בזא"ז בטלה לה עדותן לגמרי ולית שום חלות בעדות שלהם היינו דוקא היכא דהעידו שני הכיתות בתוכ"ד דאז לא היה שום חלות להעדות אבל כשהעידו הכת שני' לאחר כד"ד בכה"ג אמרינן דהרי הוא בחזקת א"א ונוכל להוסיף עוד ולומר דהואיל דבאו שני הכיתות כאחד לפני הב"ד להעיד וא"כ נצטרפו כולם כאחד להעיד וא"כ כששני הכיתות הללו מכחישים זא"ז א"כ חדא מן הכיתות פסולים וא"כ אמרינן דהוה כנמצא אחד מהן קרוב או פסול דעדותן בטילה לגמרי ומש"ה שפיר כתבו הראב"ד והרב אב"ד ז"ל דעדותן של שני הכיתות פסולין לגמרי הואיל דלא היה שום חלות לעדותן כלל דהא שני הכיתות באים כאחד לעשות אותה אשת איש והרי הוכחשו בדבריהם. וכי מעיינינן היטב בדברי הראב"ד והרב אב"ד ע"כ צ"ל בדבריהם כן דאל"כ הכי יהי' זה גרע יותר מאם שנים העידו שנתקדשה ושנים אחרים הכחישום ואומרים לא נתקדשה דאמרינן ש דהוה ספק א"א ואף דאיכא חזקת פנויה ואיכא תרי ותרי מ"מ הוי הדין דלא תנשא והיכא דהעדים השניים אומרים שנתקדשה לשמעון אשר לדברי שני הכיתות היא א"א וליכא תו כלל חזקת פנויה והיל"ל לכ"ע אם נשאת תצא יהיה מיגרע גרע ונימא דלא הוה כלל אפילו ספק א"א ומותרת לינשא לכתחילה והרשב"א ז"ל דחה באמת