אמרי הצבי ב קמב

כסברת התוספות הנ"ל וע"כ הוא משום האי טעמא ודוק היטב בזה

ובזה ארווח לי מה שלכאורה י"ל דאמאי השמיט רבינו הרמב"ם כל האי סוגיא דידן הנשנה בברייתא דאם העידי גניבה הן הן עידי הטביחה והעידו תוכ"ד על הטביחה דאם הוזמו על הטביחה אם אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ושיהיה בטילה העדות של הגניבה וכר' יוסי או דלא בטלה על הגניבה וכרבנן ועיין (בפכ"א מה' עדות ה"ו) שהביא רק כלשון המתני' דמיירי בשני כתי עדים ועיין בכ"מ שם. אבל לפי האמור א"ש היטב דהואיל דהאי סוגיא דידן סוברת דאם אמרינן תוכ"ד כד"ד היינו דלא נגמר הדיבור שיהיה חל עד אחר עבור הזמן של שיעור כד"ד אבל לפום סוגית הגמרא דנדרים ודב"ב דס"ל דאף למ"ד תוכ"ד כד"ד מ"מ הדיבור חל תיכף אלא שיוכל לחזור בו הא אם לא חזר נתקיים הדיבור למפרע וא"כ לא שייך לומר כלל בכה"ג היכא דעידי גניבה העידו תוכ"ד על הטביחה והוזמו אח"כ על הטביחה דיהיה בטלה לה העדות של גניבה הואיל דתוכ"ד כד"ד וכמו שביארתי בעזה"י ודוק

(ו) ועתה הנני חוזר לראשונות דהא לכאורה י"ל דלפי מה שביארתי בסברת הסוגיא דמסכת נדרים ודב"ב דסוברים דאפילו למ"ד דתוכ"ד כד"ד אפ"ה כי לא חזר בו חל הדיבור מעיקרא לגמרי תיכף וא"כ לא שייך כלל לומר דאם הוזמו על הטביחה דתתבטל העדות על הגניבה אף שהיה עדות דטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה וא"כ האיך יתפרש הברייתא דידן במה דפליגי רבנן ור' יוסי דר"י דקאמר בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכקושית הגמרא דמקשי כאן. אולם נוכל לומר דמתפרש שפיר לפי מה שחקרתי בראשונה אם העידו עדים בב"ד ונחקרה עדותן וקודם גמ"ד של הב"ד נפסלו העדות בעבירה או שנעשו קרובים אם יכולין הב"ד לגמור הדין והוכחתי מסוגיא דידן דשפיר יכולין הב"ד לגמור הדין וכמש"ל וא"כ נוכל לומר דסוגיא דנדרים ודב"ב יפרשו דפליגי בזה ר' יוסי ורבנן דרבנן סברי דיכולין הב"ד לגמור הדין עפ"י קבלת עדות שהיו בכשרות ור"י סובר דאין הב"ד יכולין לגמור הדין הואיל דעתה העדים הם פסולים או מחמת עבירה או מחמת קרובים והא דקאמר ר"י בעדות אחת היינו בכת אחת בזא"ז או אפילו בתוכ"ד ג"כ מקרי בזא"ז דהא הואיל דס"ל לסוגיא דנדרים ודב"ב דאפילו למ"ד תוכ"ד כד"ד היינו דיכול לחזור בו תוכ"ד אבל כי לא חזר בו חל הדיבור תיכף מעיקרא וא"כ מה מהני לן כי העידו על הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה דנימא דהואיל דאיפסלו על הטביחה דיהיו נפסלין גם אגניבה דהאיך שייך לומר תוכ"ד על הדיבור שהיה מקודם לו וכמש"ל וא"כ בין אם היה עדות הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה או לאחר כד"ד שוים הם וקאמר ר"י דכי היה בעדות אחת דהיינו בכת אחת בזא"ז והיינו דלא גמרו הב"ד הדין על הגניבה עד שהעידו ג"כ על הטביחה והוזמו על הטביחה אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והיינו דכי איתזמו לה על הטביחה ואמרינן למפרע הוא נפסל א"כ הרי בשעת עדותן על הטביחה כבר הן פסולין והוי כאלו עשו אז עבירה שנפסלו על ידה לעדות וא"כ תו אין הב"ד יכולין לגמור הדין על הגניבה וא"כ הגמ"ד היה בטעות ושפיר אמרינן דבטלה לה ג"כ עדות דגניבה ופליגי בדין זה רבנן ור' יוסי ולדינא עדיין לא מצאתי מבואר דין זה ונוכל לומר דבודאי הלכה כרבנן וי"ל בזה והבן היטב בזה. ועיין בשמ"ק כאן בד"ה לענין פסק משמע לכאורה מדבריו דפוסק כר' יוסי ומשום דסובר תוכ"ד כד"ד וצ"ע דלפי"ז לא משכחת לה לדינא דמתני' גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י ונמצאו זוממין משלמין הכל וכמבואר בהסוגיא דזה אתיא רק כרבנן. וגם לא הובא כלל דיעה זו בש"ע וצ"ע

(ח) והנה עפ"י האמור לעיל יתבארו היטב שיטת הר"ת לקמן בתוד"ה כי לית ליה והרמב"ן הביאו ג"כ עיין בר"ן נדרים (פ"ז) הבאתיו לעיל דהא דאמרינן תוכ"ד כד"ד הוא רק מתקנתא דרבנן משום דכשאדם מעיד לפני ב"ד או עוסק במקח ותיקנו רבנן שיוכל לחזור בו ולכאורה קשה דא"כ דמה"ת אמרינן תוכ"ד לאו כד"ד א"כ מה"ת לא נפסלו כלל בעדות דגניבה ורק מדרבנן וא"כ מה"ת צריך לשלם כפל דעדות דגניבה לא נתבטלה מה"ת וכי בשביל שנתבטלה מדרבנן יפטור מן הכפל במה שחייב מה"ת ואע"ג דאמרינן בכ"ד דיש כח ביד חכמים כו' ומכ"ש לענין ממון הואיל דמדרבנן נפסלו תו בעדות דגניבה א"כ בודאי דפטור מלשלם מ"מ קשה לפמ"ש השמ"ק לעיל על (דף ע"א ע"א) בד"ה אלא למ"ד דרבנן דבמכר להגניבה בקנין מעות ולא משך אע"ג דמדרבנן לא קנה אפ"ה חייב הגנב לשלם דו"ה וע"ש שהביא ראיה לזה מהא דפריך הש"ס שם ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי כיון דמדאורייתא שרי טביחה מעליתא היא עש"ה ועי' ביש"ש פ' מרובה (סי' ז') והארכתי לעיל בפרקין [אל"ה אק"ד] בביאור הדברים דלענין חיוב תשלומי קנס אם מחויב מה"ת לא מיפטר ע"י דרבנן ועיין לעיל בזה. וא"כ קשה לכאורה במה דקמוקי הש"ס להא דאמר ר"י דבכת אחת אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והואיל דהעידו על הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה והוזמו על הטביחה ואמרינן למפרע נפסל בטלה לה ג"כ עדות דגניבה הואיל דהיה תוכ"ד ופטור הגנב מלשלם תשלומי כפל והלא מה"ת אמרינן תוכ"ד לאו כד"ד וא"כ הוי עדות דגניבה עדות מעליא ומחויב הגנב לשלם כפל ורק הואיל דמדרבנן אמרינן תוכ"ד כד"ד ובטלה לה עדות דגניבה ליפטר הגנב מלשלם כפל ולכאורה י"ל בזה. מיהו י"ל בזה דהרמב"ן ז"ל לא ס"ל כן רק דהואיל דרבנן תקנו דנימא תוכ"ד כד"ד א"כ כשהוזמו העידי טביחה ונפסלו למפרע תו אמרינן דבטלה לה ג"כ עדות דגניבה הואיל דהעידו תוכ"ד ואפי' לענין תשלומי כפל דהוא קנס ג"כ אמרי' דהואיל דרבנן פסלו תו לעדות הגניבה הואיל דתוכ"ד כד"ד א"כ גם לענין שלומי כפל שהוא קנס ג"כ אמרינן דבטלה עדות דגניבה וי"ל בזה

והנה לכאורה י"ל עוד בזה דאמאי לא קאמר הש"ס כן דפליגי רבנן ור' יוסי בסברא זו והיינו טעמא דרבנן דסברי דגם כי העידו על הטביחה תוכ"ד לעדות דגניבה לא בטלה לה עדות דגניבה דאע"ג דאמרינן תוכ"ד כד"ד מ"מ הוא רק מדרבנן אבל מה"ת לא אמרינן תוכ"ד כד"ד וא"כ מה"ת לא בטלה לה עדות דגניבה ומש"ה לא מהני פסול דרבנן לענין תשלומי כפל דהוא קנס ומש"ה סברי רבנן דאפי' כי העידו על הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה והוזמו על הטביחה לא מיפטר הגנב מתשלומי כפל דהא לא איתזמו על הגניבה רק על הטביחה ואע"ג דלמפרע נפסלו והיה בתוכ"ד של עדות הגניבה הא מה"ת אמרינן תוכ"ד לאו כד"ד ומש"ה משלם הגנב כפל ור"י סובר דהואיל דמדרבנן אמרינן תוכ"ד כד"ד ואיפסלו לה עידי גניבה ג"כ מדרבנן ואמרינן תו דבטלה עדות דגניבה אפי' לענין תשלומי כפל שהוא קנס. מיהו י"ל בזה הואיל דכל אחד מהראשונים ז"ל ס"ל לסברא פשוטה כשיטתו. דהרמ"ה המובא בשמ"ק לעיל (בדף ע"א ע"א) בד"ה אלא למ"ד דרבנן ס"ל לסברא פשוטה דלענין חיוב תשלומי קנס לא אמרינן דפסול דרבנן ליפטריה מתשלומי קנס וכן הוא נוטה דעת היש"ש בפרקין הנ"ל. וא"כ לשיטתו יתרץ דהש"ס לא רצה לאוקמי פלוגתייהו דרבנן ור"י בזה הואיל דסברא פשוטה הוא כן ולא יפלוג ר"י על זה והרמב"ן נ"כ סובר דסברא פשוטה היא דפטור דרבנן מועיל גם לענין תשלומי קנס ולא יפלגו רבנן על זה

אולם שבתי וראיתי כי יש לומר עוד באופן אחר והוא דהרמב"ן ז"ל סובר דע"כ מסוגיא דידן כאן (בדף ע"ג) ע"כ דס"ל דהואיל דאמרינן מדרבנן תוכ"ד כד"ד א"כ כשהעידו עדות דטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה והוזמו על הטביחה דנפסלו ג"כ מדרבנן על עדות דגניבה ואמרינן דמועיל הפסול דרבנן גם לענין תשלומי קנס ג"כ ופטור הגנב מלשלם כפל הואיל דאיפסלו העדים דגניבה מדרבנן ומסוגית הש"ס לעיל (דף ע"א ע"א) דפריך הש"ס אלא למ"ד מעשה שבת דרבנן אמאי פטרי רבנן ע"כ צ"ל דס"ל לסוגית הש"ס דלעיל שם דפסול דרבנן לא מהני לענין לפטור מתשלומי קנס וכפירושו של הרמ"ה המובא בשמ"ק שם ופליגי הני שני הסוגיות בסברא זו אי פסול דרבנן מועיל לפוטרו מתשלומי קנס כפל או דו"ה דסוגית הש"ס לעיל (דף ע"א) סוברת דפסול דרבנן לא מהני לפטור מתשלומי קנס וסוגיא דידן כאן ס"ל דפסול דרבנן מועיל לפטור גם מתשלומי קנס וא"כ לסוגית הש"ס דלעיל (בדף ע"א) דס"ל דפסול דרבנן אינו מועיל לפטור מתשלומי קנס וחולקת אסוגיא דידן כאן (בדף ע"ג) וא"כ לשיטת הסוגיא דלעיל נוכל לומר דפליגי בהאי סברא רבנן ור"י דברייתא כאן דרבנן סברי דלענין לפטור מתשלומי קנס לא מועיל כלל פסול דרבנן לפוטרו ומש"ה סברי רבנן דאפילו כי העידו העדים על הטביחה תוכ"ד להגדתן העדות דגניבה והוזמו אח"כ על הטביחה אף דאמרינן למפרע נפסל מ"מ לא נפסלו העדות דגניבה בכדי