אמרי הצבי ב יג

הדבר. וביאור השתי לשונות בפסחים (דף ו') בזה ומתרץ שלא יקשה על חילוק הנ"ל מב"ק (ע"א ע"ב) ובדברי רש"י פסחים (שם) דמוכח כדברי הקצה"ח הנ"ל. סברא לר"ש דס"ל דהגל"מ כמ"ד אם מכר הגנב באחריות פטור מדו"ה. [אק"ה] קושיא על הפ"י הנ"ל מלקמן (ע"ז ע"ב). ביאור הא דקאמר הפ"י דמהני מכירה בקדשים שחייב באחריות היינו ג"כ שיהיה עדיין שם הקדש עליהם. ומעורר דמדברי רש"י לקמן (ע"ז) מוכח לכאורה כדברי הפ"י הנ"ל. [אק"ו] מפלפל בספיקו של הקצה"ח (שם) בשורף חמץ נוקשה דרבנן של חבירו בפסח דהשתא לא חזי ולאחה"פ חזי אי אמרינן בכה"ג גיל"מ כמ"ד או לא. וישוב לדברי הבעה"מ פסחים פרק כ"ש דהאוכל חמץ של הקדש שהבעלים חייבים באחריות דמעל: עו ע"א אות קכ. בענין הנ"ל ישוב לקושית היה"ת כיון דמוקמה בקק"ל ל"ל לאוקמה כריה"ג דוקא דס"ל קק"ל ממון בעלים הא גם לרבנן מצי אתיא דהא העורות הם של הבעלים והיו שיור בההקדש. בענין אי אמרינן דזכה העור משלחן גבוה. או דמחיים הוי של הבעלים

עו ע"א אות קכא. בענין הנ"ל. פלפול בדברי המהרש"ל דלמסקנת הש"ס בגונב בהמה והקדיש בחיוב אחריות וטבח מחייב דו"ה. חילוק בין גונב קדשים שהבעלים חייבין באחריותן וטבח דחייב דו"ה. ובין גנב והקדיש באחריות וטבח דפטור מדו"ה. עפי"ד הקצה"ח (סי' שפ"ו) שהעלה דגם לר"ש דס"ל דהגל"מ כמ"ד דוקא כי ליתא בעיניה

עו ע"א אות קכב. בענין פדיית קדשים. [אק"א] מבאר היכא דמה"ת מיתר לפדות קדשים אי יכולין רבנן להחמיר שלא לפדות. [אק"ב ג' ד'] בענין אי מקצת שחיטה וקריעת העור חשוב מום גמור לפדות ע"י. וישוב לקושית התוס' חולין (כ"ח ע"ב) ד"ה כגון

עו ע"ב אות קכג. בענין הנ"ל. [אק"א] ביאור דברי התוד"ה שחיטה שהקשו דלמה לא מקרי שחיטה ראוי' ע"י פדי'. [אק"ב] ישוב לקושית התוס' הנ"ל עפ"ד הצל"ח פסחים (ע"ג ע"א) שהעלה דגם בשחיטה אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ומטמא טומאת נבילה כמתה מאליה

עו ע"ב אות קכד. ביאור דברי התוד"ה והלא זריקה שהקשו על גירסת רש"י חולין (פ"א ע"א) דמש"ה אין מלקות באו"ב בקדשים משום דהוי מחוסר זמן ושחיטה שא"ר הוא. ומבאר גירסת התוס' שם משום דהוה התראת ספק

עו ע"ב אות קכה. בענין רובע ונרבע עפ"י ע"א או ע"פ הבעלים אי מותר באכילה

עו ע"ב אות קכו. עוד בענין פדיית קדשים. [אק"א] ישוב לקושית התוד"ה והלא פדי' על רש"י דלמא מיירי שנפדית לאח"ש. ומבאר דלרש"י הוה הס"ד דל"א כל העומד לפדות כפדוי דמי וא"כ לא מהני מה שפדאו לאח"ש. [אק"ב] עוד ישוב לקושית התוס' הנ"ל וישוב לקושית הפ"י דלמה לא מוקי שפדאה הגנב ואח"כ שחטה. ומעורר בדברי הפ"י באומר הרי שור זה עלי עולה אי חייב להביא קרבן דוקא או דגם בדמים מצי פטר נפשיה כשנמצא אח"כ בע"מ. [אק"ג] הערה לשיטת התוס' קידושין (נ"ו) ד"ה מתקיף דנהי דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש מ"מ לפדות יכולין א"כ לוקמה שפדאוה הבעלים ביד גנב. חילוק בזה בין שהוא לזכות או שהוא לחובה. וישוב להערה הנ"ל. ומבאר דעיקר חיובא דדו"ה הוה רק אם בשעת גניבה הוה בר חיובא בדו"ה. ומתרץ עפי"ז קושית הפ"י הנ"ל

עז ע"א אות קכז. מבאר דברי התוד"ה פרה שכתבו דקודם קבלת הדם ל"א כל העומד להזות כמוזה דמי. ומסביר דהוה חילוק בין היכא דמחוסר רק מעשה אחד לבין היכא דמחוסר שתי מעשיות. ומבאר עוד דברי התוס' בענין אי חיבת הקודש מכשיר מה"ת לענין טומאה למנות בו ראשון ושני. ובדברי הפ"י שהביא ראיה דאם לא הוי אוכל ל"א שיהיה כאוכל

עז ע"א אות קכח. מביא מקור לשיטת רש"י שחזר ופוסק דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מתוספתא חולין (קכ"ח)

עח ע"א אות קכט. הערה לשיטת התוס' דר' יהושע סובר כר"ש דגמל הנולד מפרה ושור אסור הי"ל להש"ס לומר דאתמר דרבא לשני טהורין. ישוב לזה עפי"ד התוס' בכורות (כ"ד ע"א) ד"ה ראה דאף לר"ש לא אסור בנולד משני טהורין אלא גמל אבל לא שאר טמאים. ומבאר דרש"י חולק על תוס' הנ"ל

עח ע"ב אות קל. הערה על איבעיא דרבא דהרי עלי עולה והפריש שור דלמה נקיט דוקא עולה ולא חטאת ושלמים. ביאור הדבר. ובדברי המוהר"ם מינץ (סי' קי"ג) והמלמ"ל (פט"ז מה' מעה"ק) בגונב מחבירו אתרוג הדר מאד אי מצי פטר נפשיה בחזרת אתרוג כל דהו רק שיהיה כשר

עח ע"ב אות קלא. פלפול בדברי הש"ג (פ"ק דב"ב) שלמד מכאן דגונב דבר שאול מחבירו והשואל נתפשר עם המשאיל אין הגנב צריך לשלם להשואל רק כפי מה שנתפשר. [אק"א] מעורר בדבריו שרצה לחלק בין משאיל עכו"ם לבין משאיל ישראל. וקושיא ע"ד מב"מ ר"פ המפקיד. ישוב לזה וחילוק בין היכא דרק נתפשר דלא קנה לגוף החפץ לבין היכא שמשלם כל דמי שווי' שיש לו קנין בגוף החפץ. [אק"ב] ביאור דברי הש"ג הנ"ל שמחלק בין גונב שור עולה מבית בעלים לגונב מהקדש וגם במ"ש הש"ג (שם) דלדידן דקיי"ל כרבנן לא מצי הגנב לפטור עצמו בכבש

עח ע"ב אות קלב. ביאור השיטות בגונב מהקדש אי חייב בקרן חילוק בין גונב הקדש ונאבד דפטור מקרן לבין מזיק הקדש דחייב קרן מה"ת. ומבאר דלא יקשה ט"ז מחולין (קל"ט) וישוב לקושית התוס' לעיל בריש פרקין דל"ל תרי קראי למעט גונב הקדש. סברא דצרכינן חד קרא למעט דגם מקרן פטור כשנאבד אח"כ

עח ע"ב אות קלג. ביאור דברי רש"י דאף לרבנן דסברי שחיטה שא"ר שמה שחיטה מ"מ נוחר ומעקר לאו שם שחיטה עליה כלל. וישוב לקושית התוי"ט חולין (פ"ה מ"ג)

עח ע"ב אות קלד. בענין שיור במכירה לגבי חיובא דדו"ה. [אק"א] בדברי הרשב"א שפי' התוספתא דחוץ מדבר שהנשמה תלויה בו היינו דבר שעושה אותה טריפה. הערה ע"ז מתמורה (י"א ע"ב) וביאור כונתו ז"ל ובדברי הלח"מ (פט"ו מהל' מעה"ק) בענין זה. ומביא ראיה דדבר שעושה טריפה מקרי דבר שהנשמה תלויה בו מנזיר (כ"א ע"ב). ומחלק בין שאר טריפות לטריפות כבד ולב. והערה על התורי"ד בזה הענין. [אק"ב] פלפול בדברי הירושלמי בפרקין במכר לשני אנשים כאחד אי מחויב בדו"ה