אמרי הצבי ב קלט

על ידה לעדות הכי יש סברא לומר דהעדות שהעידו על הגניבה בטל לה הואיל דעשו תוכ"ד עבירה הלא יש סברא לומר דאז הוא דנפסלו אבל העדות שהעידו על הגניבה מקודם הוא בכשרות ויכולין שפיר הב"ד לגמור הדין עפ"י הגדתן שהעידו בכשרות וכמו שאם עברו עבירה אחר כדי דיבור קודם גמ"ד דיכולים הב"ד לגמור הדין אף שעתה בשעת גמ"ד העדים פסולים מ"מ הואיל דבשעת הגדתן בב"ד היו כשירים שפיר יכולין הב"ד לגמור הדין עפ"י עדותן וכמש"ל וה"נ היל"ל דאם נפסלו תוכ"ד אחר הגדתן העדות בב"ד דג"כ יכולין הב"ד לגמור הדין הואיל דבשעת הגדתן הוו כשירים ובכ"ד דמצינו בש"ס תוכ"ד כד"ד הוא דאמרינן על הזמן שאחר הדיבור ואחר המעשה שהוא כמו שעת הדיבור ושעת המעשה ויכול לחזור בו הואיל דנחשב כאילו הוא בשעת המעשה אבל דנימא על הזמן שהוא קודם זמן המעשה או קודם זמן הדיבור שיהיה נחשב כאילו הזמן הקודם הוא לאח"כ דהיינו שהזמן שקודם עשיית המעשה הוא נחשב כאילו היה אח"כ בזמן עשיית המעשה או בזמן הדיבור זה לא מצינו כלל וא"כ איך שייך לומר דנידון על שעת הגדתן של העדות בב"ד על הגניבה כאילו הוא בזמן אח"כ דהיינו בזמן שהעידו אח"כ על הטביחה זה לא מצינו כלל דנימא בכה"ג תוכד"ד כד"ד והוא דבר חדש ולכאורה י"ל בזה

והנראה בזה דהנה לכאורה י"ל בהא דאמרינן בכ"ד בש"ס תוכ"ד כד"ד אי דהוה הפירוש דעיקר חלות המעשה שהוא עושה עתה אין לה חלות אלא לאחר עבור הזמן הקצוב לשיעור שאיל שלי' תלמיד לרב או רב לתלמיד למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואז אחר עבור הזמן הקצוב אז הוא עיקר חלות המעשה אבל בשעת עשיית המעשה או בשעת אמירת הדיבור אין שום חלות להדיבור והמעשה לחול כלל או דאמרינן דעיקר חלות המעשה הוא בשעת עשיית המעשה ועיקר חלות הדיבור הוא בשעת אמירתו ורק דקודם שיעבור הזמן הקצוב של כד"ד יכול לחזור בו מהמעשה שעשה בראשונה או מהדיבור שדיבר בראשונה וכי עבר הזמן ולא חזר בו אז אמרינן דחל המעשה והדיבור מעיקרא והוי רק כמו תנאי דאם יחזור בו כד"ד לא יהיה חלות להמעשה והדיבור הלז ואם לא יחזור בו כד"ד יהי' חלות להמעשה והדיבור מעיקרא תיכף בשעת עשייתו של המעשה ובשעת אמירתו מעיקרא ולכאורה י"ל בזה. והנה נהירנא כד הוינא טליא דנתי לסברא פשיטא דהא דאמרינן בכ"ד תוכ"ד כד"ד היינו דעיקר חלות המעשה הוא לאח"כ דהיינו אחר עבור הזמן הקצוב של כד"ד ואז הוא עיקר חלות המעשה אבל מקודם עבור הזמן הקצוב של כד"ד אין שום חלות להמעשה כלל ודנתי ליישב בזה קושית הגאון בעל מחנה לוי ז"ל מה שהקשה בחידושיו למס' מכות (דף ט"ו) בסוגיא דביטלו ולא ביטלו ע"ש שהקשה לפירש"י במס' מכות שם ובמס' חולין (דף קמ"א) דלמ"ד קיימו ולא קיימו צריך לקיים העשה בתוכ"ד דוקא והקשה לפמ"ש הרשב"ם בב"ב (דף קכ"ט) בהא דקאמר שם והילכתא תוכ"ד כד"ד חוץ ממגדף ומקדש ובנדרים (דף פ"ז) דקאמר ג"כ חוץ ממקדש ומגרש היינו מדרבנן משום חשש לעז ממזרות ע"ש א"כ כיון דקתני בברייתא דאונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה היינו שמחזירה תוכ"ד להגירושין א"כ אמאי קתני הך ברייתא דאם כהן הוא לוקה הא כיון דמחזיר דקתני גבי ישראל היינו תוכ"ד דוקא א"כ גם בכהן איכא הך תקנתא לחזור תוכ"ד מהגירושין ובטל הגירושין ולא עבר למפרע על לאו דלא יוכל לשלחה ע"ש שהאריך בזה. ואמרתי ליישב הקושיא דאמרינן דתוכ"ד דיכול לחזור בו היינו דעיקר חלות הגירושין הוא לאחר הזמן של כדי דיבור וא"כ אינו מתחיל הגט לחול כלל אלא אחר עבור הזמן של כד"ד ואז הוא דחל הגט מה"ת וא"כ יש לו עוד שעות כשיעור כד"ד לקיים העשה אבל בשיעור כדי דיבור הראשון אז עדיין אינו חל הגט כלל ואינו צריך לקדשה מחדש כלל רק כשחוזר בו מהגירושין תו הגט בטל לגמרי מה"ת דתוכ"ד כד"ד ומה"ת אף בגירושין הדין כן וכ"ז א"ש אם אמרינן דעיקר חלות המעשה הוא אז אחר שיעבור השיעור של כד"ד אבל אם נימא דהמעשה חל תיכף ומיד רק שיוכל לבטלה אח"כ ואם עבר הזמן ולא ביטלה להמעשה דהיינו שלא חזר בו א"כ חל המעשה למפרע וכדאמרינן דלמ"ד קיימו ולא קיימו צריך לקיים העשה בתוכ"ד של עבירת הלאו דוקא א"כ בודאי דצריך לקיים העשה דוקא בשיעור כדי דיבור ראשון דהא כשיעבור כד"ד א"כ נודע שהגט הי' חל תיכף בשעת נתינת הגט וא"כ כשעבר השיעור של כד"ד כבר עבר על הלאו בשעת נתינה ותו הוא לאחר כד"ד ותו לא מהני קיום העשה לתקן הלאו אם נימא דצריך לקיים דוקא העשה בתוכ"ד אבל אם אמרינן דאין חלות להמעשה כלל רק אחר שיעבור הזמן של שיעור כד"ד מיושב שפיר קושית המחנה לוי הנ"ל. והנה אז כשאמרתי ליישב קושיא הנ"ל ישבתי בסתם ולא ירדתי אז לחילוק הנ"ל רק אמרתי בסתמא ליישב דיהבינן ליה שעות עוד שיעור כד"ד אחר לקיים העשה וכן כוון לתרץ זה עוד חכם אחד ידיד"נ הרב הגדול מו"ה משה אפטער נ"י. ואינני זוכר היטב אם אולי שמעתי כן לתרץ או שכוונתי כן מדעתי ג"כ וכעת נלע"ד נכון דזה תליא בהאי חילוקא אם המעשה חל מעיקרא או דעיקר חלות המעשה הוא לאחר עבור הזמן של שיעור כדי דיבור

(ג) והנה אם נימא דעיקר המעשה אין לה חלות כלל עד שיעבור הזמן של שיעור כדי דיבור א"כ נוכל להבין ג"כ הסוגיא דידן דהא אם העידו בב"ד על הגניבה ובתוכ"ד העידו על הטביחה ואח"כ הוזמו על הטביחה ואמרינן דנפסלו למפרע משעת הגדתן בב"ד על הטביחה וזה היה תוכ"ד של הגדתן בב"ד על הגניבה ותו נוכל לומר דהואיל דהעדות שהעידו על הגניבה אין לה חלות רק אחר שיעבור הזמן של השיעור כד"ד ואז הוא גמר הגדה בב"ד דקודם שיעבור הזמן של השיעור של כד"ד יכולין לחזור בהם וא"כ אז כבר הם פסולים שהרי אז העידו על הטביחה והוזמו אח"כ ואמרינן דלמפרע הן נפסלין וא"כ הוי כאילו נודע לנו בשעה שהעידו על הטביחה שהם פסולים והוי כאילו אז עשו עבירה שנפסלין בה לעדות או שנעשו אז קרובים כגון שקידשו העדים בתו או אחותו של הנידון דאמרינן דאין הב"ד יכולין תו לגמור הדין הואיל דעיקר עדותן על הגניבה הוא כשיעבור הזמן של שיעור כד"ד ואז כבר הם פסולין שהרי נעשו עתה קרובים בשיעור כד"ד בשעת עיקר הגמר של העדות וכן אם נפסלו אז מחמת עבירה שעשו אז דאמרינן דהואיל דעתה הוא עיקר הגדת העדות שהרי אז הוא חלות של העדות דאמרינן בודאי דנתבטל העדות וא"כ ה"ה כשהעידו אז בתוכ"ד על הטביחה ואח"כ הוזמו על הטביחה דאמרינן דלמפרע נפסלין וא"כ אז בשיעור כד"ד של עדות הגניבה נפסלין וא"כ אז בעיקר השעה של חלות העדות על הגניבה נפסלין דנתבטלה לה לגמרי העדות של הגניבה ושפיר קאמר הש"ס כאן דכי אסהידו על הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה וכי איתזמו על הטביחה דאמרינן דלמפרע נפסלין דבטלה לה עדותן על הגניבה למ"ד תוכ"ד כד"ד. שוב ראיתי בשטמ"ק כאן בסוגיין בד"ה לימא כתנאי באה"ד וז"ל וכתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל אבל בעדות אחת והיינו כשהעידו על הגניבה ועל הטביחה בב"א דהויא לה כולה בעדות אחת כיון דהוזמו על הטביחה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דכיון דעד זומם למפרע נפסל אשתכח דמכי אסהידו אטביחה בשיקרא פסולין הוי ואע"ג דלא מפסלי סהדי גופייהו אלא לבתר גמר עדות של טביחה כיון דבסוף עדות הטביחה מיהת מפסלי ממילא אבטלא סהדותייהו דגניבה אע"ג דלא אתזום עלוי' דקיי"ל תוכ"ד כד"ד וכולה עדות אחת הוא והו"ל עדות שתחילתה בכשרות וסופה בפסול כו' ע"ש ולכאורה דבריו הקדושים ז"ל אינם מובנים דהיאך שייך לומר דהוה סופה בפסול הלא כבר גמרו לעדותן על הגניבה קודם שהתחילו להעיד על הטביחה אבל לפי המבואר מובן היטב כוונת הרמ"ה ז"ל ודוק. איברא דאכתי י"ל בזה דאי אמרינן דעיקר חלות המעשה הוא אחר עבור שיעור כד"ד וא"כ עדות הגניבה הוא עיקר חלות אחר שיעבור השיעור כד"ד והוי כאילו הגידו אז עיקר עדותן בב"ד א"כ הלא עדות הטביחה הוא ג"כ עיקר חלות אחר שיעבור השיעור של כד"ד והוי כאילו העידו אז על הטביחה דהיינו לאחר שיעבור השיעור של כד"ד אחר הגדתן העדות על הטביחה וא"כ תו הויא לה עדות הטביחה אחר שיעור של כד"ד של עדות הגניבה דבשלמא אם אמרינן דהעדות של הטביחה חלה בתחילת הגדתן לפני הב"ד והיינו אומרים דהעדות הגניבה הוה עיקר חלות אחר שיעבור השיעור כד"ד שפיר היה נוכל לומר בזה דהואיל דהעידו על הטביחה בתוכ"ד של עדות הגניבה והואיל ונפסלו בשעת הגדת העדות על הטביחה איפסלה לה ג"כ על עדות הגניבה משא"כ אם העדות על הטביחה ג"כ אין לה חלות כלל רק אחר שיעבור השיעור של