אמרי הצבי ב קלח

שיוזמו בב"א ג"כ אינו מובן פירוש הדברים כלל כנראה למעיין היטב בזה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דטעות הדפוס יש כאן וצ"ל דאל"כ כשיוזמו על הגניבה כו'. והכוונה דאל"כ והיינו דלא העידו בב"א והוזמו א"כ כשיוזמו על הגניבה בין בתחילה בין בסוף כבר נפסלו ובזה מובן היטב דברי הראב"ד בין אם נימא דסובר כשיטת רש"י או כשיטת התוס' בד"ה שהעידו ויותר נראה דסובר כפירש"י ז"ל. ועיין עוד בשמ"ק כאן בד"ה שהעידו שהביא פי' הרשב"ם דמיירי שהעידו תחילה פלוני טבח בהמה שאבד פלוני שהיה לה סימנין כו"כ ולאחר אמרו הן עצמן שגנבו דהשתא בעדות הגניבה הן מחויבין דו"ה כו' עכ"ל ולכאורה י"ל בזה דהא אם העידו תחילה שפלוני טבח בהמה שאבד פלוני היאך נאמנין אח"כ לומר שגנבו והלא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודוחק לומר דנודע להם אח"כ שגנבו דהא בעינן שיאמרו שראו שגנבו א"כ מיד בשעת הגדה על הטביחה הול"ל שגנבו. ואולי כוונת הרשב"ם ז"ל שתוכ"ד שאמרו שאבד אמרו מיד שגנבו דאז יכולין לחזור. אולם הלא סוף סוף צרכינן לבוא לסברא דתוכ"ד כד"ד א"כ ליהני ג"כ כי העידו תחילה על הגניבה ומהרשב"ם משמע דבעינן שיעידו תחינה על הטביחה ולשון הרשב"ם אינו מורה דסברתו משום תוכ"ד וחשבתי לומר עפי"ד הירושלמי כאן בפירקין (סוף ה"ג) ר' חזקיה לא מר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קיבלו אותם ואח"כ באו עידי גניבה א"ל הוו יודעין שכבר באו עידי טביחה ולא קיבלנום ועל ידיכם אנו מקבלים אותם ונמצאו זוממין עידי גניבה משלמין על ידי עידי טביחה ועיין בפ"מ שם וא"כ היה נוכל לפרש דהא דקאמר הש"ס דילן והילכתא שהעידו בב"א היינו בגוונא דא"ר חזקיה בירושלמי שמתחילה באו עידי טביחה ולא הועילו כלל בעדותן דדילמא מכרוהו לו ושלו הוא טובח ורק ע"י שבאו העידי גניבה אח"כ נתחייב הגנב לשלם דו"ה וכשנמצאו זוממין משלמין העידי גניבה דו"ה והא דקתני במתני' גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהן היינו בכה"ג ומה שהעידו שגנב הוה כאילו העידו על הטביחה ג"כ אולם דוחק לפרש כן וי"ל בזה

[קה] (א) שם בגמ' וסברוה דכ"ע תוכ"ד כדיבור דמי כו' כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה דהא תוכ"ד כדיבור דמי כו' כל הסוגיא. ועיין ברמב"ם (בפט"ו מהל' מעה"ק ה"א) האומר וולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה אם לכך מתכוין דבריו קיימים ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שתהיה שלמים חזר בו ואמר ולדה עולה אעפ"י שחזר בו בתוכ"ד הרי ולדה שלמים שאין חזרה בהקדש ואפילו בתוכ"ד עכ"ל ועיין בכ"מ שציין סוגית הש"ס דמס' תמורה (דף כ"ה) ועיין בש"כ חו"מ (סי' רנ"ה סק"ו) שתמה ע"ד הרמב"ם הללו וכן על מה שפסק (בפ"ב מהל' תמורה ה"ד) גבי תמורה דלא מהני חזרה בתוכ"ד וכתב הש"כ שנעלם מרבינו הרמב"ם ז"ל סוגית הש"ס דב"ק בסוגיא דידן דמבואר דאין חילוק כלל בין הקדש לשאר דברים ומאן דסובר תוכ"ד כדיבור דמי ה"ה דגם בהקדש הדין כן דאל"כ כי פריך הש"ס דר"י אדר"י לישני הש"ס דגבי הקדש סובר ר"י דתוכ"ד לאו כדיבור דמי אבל בשאר ענינים כגון גבי עדות סובר ר"י תוכ"ד כדיבור דמי ול"ק כלל קושית הש"ס בב"ק בסוגיא דידן וגם דהש"ס משני דיש חילוק בין תוכ"ד גדול כדי שאלת התלמיד לרב ובין תוכ"ד קטן דהיינו שאלת הרב לתלמיד והרמב"ם לא הזכיר כלל חילוק זה והביא הש"כ ז"ל עוד ראשונים ז"ל הסוברים כהרמב"ם ותמה על כולם מסוגיא דידן והניח בצ"ע ועיין בספר בה"ז על מס' תמורה (דף כ"ה) הניח ג"כ בצ"ע והביא בשם הש"כ שהקשה לו ג"כ קושיא זו יעוש"ה וכבר האריכו המלמ"ל (בפט"ו מהל' מעה"ק) והשעה"מ והמח"א והקצוה"ח (בסי' רנ"ה) ליישב דברי הרמב"ם והראשונים ז"ל והרבה מחברים האריכו בזה ועל כל אחד מהתירוצים יש לפקפק קצת כאשר נראה למעיין היטב בדבריהם

והנלע"ד בזה ובהקדם יבואר איזה דברים שיש לי בזה בעזה"י. הנה גבי עדים אמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואפילו קודם גמ"ד אם חזרו בהם העדים לא מהני חזרתן ועיין במס' כתובות (דף ל"ג ע"א) יעוש"ה וכ"פ להלכה בש"ע (סי' כ"ט ס"א) והנה לכאורה יש להסתפק אם עדים העידו עדותן בב"ד ונחקרה עדותן בב"ד וקודם גמ"ד נפסלו העדים כגון שעברו עבירה שנפסלו מלהעיד או שנעשו קרובים כגון שקידש אחד מהעדים אחותו או בתו של הנידון אם הב"ד יכולין לגמור הדין ע"י הגדתן בב"ד קודם שנפסלו מי אמרינן הואיל דעתה בשעת גמ"ד אינן ראוין להעיד שהרי עתה נפסלו תו לא מצו הב"ד לגמור הדין או אינו אלא דכל שבשעת הגדתן בב"ד היו בכשרות אף שאח"כ קודם גמ"ד נפסלו שפיר יכולין הב"ד לגמור הדין עפ"י עדותן שהעידו בראשונה בכשרות. והנה לכאורה הי' נראה לומר דאין הב"ד יכולין לגמור הדין עתה שהרי עתה אין כאן עדים כשרים אולם כד עיינתי היטב בזה נראה מבואר דהב"ד שפיר יכולין לגמור הדין עפ"י עדותם שהעידו בכשרות ומנא אמינא לה מסוגיא דידן דקאמר הש"ס דר' יוסי דאמר בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהפי' הוא בשתי עדיות בעדות אחת כעין שתי עדיות ומאי נינהו כת אחת בזא"ז אבל בעדות אחת בב"א לא וסברוה דכ"ע תוכ"ד כד"ד מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי מכאן ולהבא נפסל כו' ור' יוסי סבר למפרע הוא נפסל וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמיפסלי כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה דהא תוכ"ד כד"ד כו' וברש"י שם מה שפי' בזה. ואם נימא דכל שנפסלו העדים קודם גמ"ד אין הב"ד יכולין לגמור הדין אפילו אם בשעת הגדה בב"ד היו כשירים א"כ הוה הדין לר' יוסי דאם העידו עדים לפני הב"ד על הגניבה ולאחר שעה העידו על הטביחה והב"ד לא גמרו הדין על הגניבה עד אחר שהעידו העדים לפניהם על הטביחה דג"כ אמרינן בזה דכי איתזמו אח"כ על הטביחה דאמרינן בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ובטלה לה העדות שהעידו על הגניבה ג"כ דהא אמרינן דלמפרע הוא נפסל וא"כ כי איתזמו לה על הטביחה נודע לנו דבשעה שהעידו על הטביחה היו פסולים וא"כ לא היו הב"ד יכולין לגמור הדין על הגניבה ג"כ דהא כבר היו העדים פסולים אז מכח העדות שהעידו על הטביחה וא"כ הוה כאילו נודע לב"ד קודם גמר דינם על הגניבה שהעדים נפסלו כגון שנעשו קרובים או שעשו עבירה שנפסלו להעיד בעבורה דמה לי אם חללו שבת או שהעידו עדות שקר במה שהעידו על הטביחה וא"כ בטלה לה תו הגמ"ד וא"כ בטלה לה העדות שהעידו על הגניבה ג"כ ואמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ למה הוצרך הש"ס לאוקמי דוקא שהעידו על הטביחה בתוכ"ד של עדות הגניבה ודכ"ע תוכ"ד כד"ד ורק דרבנן ור' יוסי איפלגו אי מכאן ולהבא נפסל או למפרע נפסל הלא לא צרכינן כלל לאוקמי שהעידו בתוכ"ד רק שהעידו עדות הטביחה קודם גמ"ד על הגניבה והיינו יכולין לומר דכ"ע תוכ"ד לאו כד"ד ולא היה קשה דר"י אדר"י אלא ע"כ דבכה"ג היכא דכבר נחקרה עדותן בב"ד ואח"כ קודם גמ"ד נפסלו העדים או מחמת קורבה או מחמת פסול עבירה שפיר יכולין הב"ד לגמור הדין ע"י העדות שהעידו בראשונה בכשרות ואין סברא לחלק בין אם ידעו הב"ד מהפסול שנפסלו אח"כ דאין רשאין לגמור הדין לבין אם לא ידעו הב"ד מהפסול דחל שפיר הגמ"ד שגמרו הב"ד דמה חילוק יש בזה וא"כ שפיר שמעינן דהב"ד יכולין לפסוק הדין עפ"י הגדתן של העדים בכשרות אף שאח"כ קודם הגמ"ד נפסלו העדים וז"נ לע"ד

(ב) והנה הש"ס מוקי להא דר"י בשהעידו עדות הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה וס"ל לר"י דלמפרע הוא נפסל וא"כ גם העדות של הגניבה ג"כ היה בפסול ומש"ה אפסול לה עדותן על הגניבה ג"כ כי איתזמו אח"כ על הטביחה הואיל דר"י סובר תוכ"ד כד"ד ולפום ההו"א היינו אומרים דרבנן סוברים ג"כ תוכ"ד כד"ד ורק דסוברים מכאן ולהבא הוא נפסל ולמסקנא אמרינן דכ"ע למפרע הוא נפסל ורק דרבנן סברי דלא אמרינן תוכ"ד כד"ד ור"י סובר תוכ"ד כד"ד ולכאורה י"ל דמה שייך זה לתוכ"ד לפסול העדות על הגניבה למפרע שהרי העידו תחילה על הגניבה ואח"כ העידו על הטביחה ואז הוא דנפסלו העדים על העדות דטביחה וא"כ מה מהני לפסול העדים משעה שהעידו על הגניבה הלא אז עדיין כשרים היו ורק אח"כ בשעה שהעידו על הטביחה הוא דנעשו רשעים והוי כאילו העידו עדות דגניבה לפני הב"ד ובתוכ"ד עברו עבירה שנפסל