אמרי הצבי ב קלז

תרי גזלנין סבר ר"פ בר שמואל לאכשוריה משום דהא לא אכריזנא עלייהו ומסיק דגזלן דאורייתא לא בעי הכרזה ולא חיישינן לפסידא דלקוחות כו' דמיירי שכבר העידו עליהן בב"ד קודם שחתמו בשטר מתנה או לא נראית ההוא שטר מתנה עד אחר שנודע פסולן בב"ד כו' והנה נראה מדברי התוס' דלא נפסל גם בגזלנותא רק משעה שהעידו העדים בב"ד. אולם זה הוא דוקא לרבא דסובר דחיישינן לפסידא דלקוחות ללישנא בתרא כאן ושם בסנהדרין (דף כ"ו ע"ב) רבא הוא דקאמר ליה לר"פ בר שמואל נהי דבעינן הכרזה בגזלן דרבנן בגזלן דאורייתא מי בעינן הכרזה וכוונת התוס' בקושייתם שכתבו והא דאמרינן בההיא מתנה כו' ולא חיישינן לפסידא דלקוחות כוונתם דהא רבא הוא דא"ל לר"פ בר שמואל דלא בעי הכרזה בגזלן דאורייתא והשטר מתנה פסול והלא הי"ל למיחש לפסידא דלקוחות וע"ז כתבו דמיירי שכבר העידו עליהן בב"ד וא"כ לא שייך תו לומר דחיישינן לפסידא דלקוחות אבל אם עדיין לא העידו עליהן בב"ד לא נפסלו משום דחיישינן לפסידא דלקוחות וגם אם העידו בב"ד לא נפסלו רק משעת הגדת העדים בב"ד אבל לא נפסלו למפרע משעת הגזילה משום דבזה איכא חששא דפסידא דלקוחות וכ"ז הוא לרבא דחייש לפסידא דלקוחות אבל לאביי דלא חייש וכן לל"ק דרבא דסובר דהזמה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו א"כ פשיטא דבגזילה נפסלו משעת הגזילה ואפילו כי חתמו על השטר קודם שנודע כלל שגזלו ואח"כ באו עדים והעידו עליהם שקודם שחתמו על השטר גזלו א"כ נפסלו למפרע משעת הגזילה והשטר פסול וז"פ

והנה ראיתי בשמ"ק כאן בד"ה ולענין פסק כתב המאירי ז"ל וז"ל עד שהעיד בא' בניסן והוזם על אותה העדות בא' באייר הרי הוא נפסל למפרע משעת עדותו וכל עדיות שנמצאו לו מניסן ואילך נפסלו כו' נפסלו מצד גזל או שאר עבירות אף אלו נפסלו למפרע משעת אותה עדות שעליו נפסלו משום גזילה ומ"מ לא נפסלו כל העדיות שמשעה שגזלו למפרע אלא משעת עדות שעליו נפסלו אעפ"י שלא העידו עליהם בכך עד עכשיו כו' ע"ש שכתב עוד בענין זה אי שייכא הזמה בעדות בשטר וכל הדינים בזה וכ' ומ"מ מה שכתבתי מצאתי לגאוני ספרד ואין הדברים נראין אמיתיים אלא כדברי גדולי הפוסקים ואיני יודע גדולי הפוסקים מה יאמרו בפיסול גזילה אם משעת הגזילה אם משעת העדות שעליו נתגלתה גזילתה כמו שביארנו וחכמי הצרפתים כתבו בפי' דמשעת הגזילה נפסלו וכן נראה לדעת גדולי הפוסקים עכ"ל. והנה מ"ש הפלוגתא בין גאוני ספרד ובין גדולי הפוסקים הכוונה על פלוגתא שבין הרי"ף והרמב"ם ובין הרז"ה לענין הזמה בעדות בשטר וכבר מבואר לעיל בסוגיין בענין זה ורק מ"ש בתחילה שבגזילה לא נפסלו רק משעת העדות שהעידו עליהם ולכאורה צע"ג בזה דהא לדידן דפסקינן כאביי דלמפרע הוא נפסל ולא חיישינן לפסידא דלקוחות וא"כ פשיטא מילתא דאם פסלינהו בגזלנותא דפסולין למפרע משעת הגזילה והרב המאירי ז"ל הביא לשיטת התוס' דכתבו בפי' דמשעת הגזילה נפסלו וגם לא מצאתי עוד שיטה שיסבור כן דלדידן דפסקינן כאביי דגבי גזילה יהי' הפסול רק משעת הגדת העדים בב"ד ובפרט לפי מה שביאר הטור בחו"מ (סי' ל"ח) הטעם הפסול דעדים זוממים משום דהוי כאינו העידו עליהם שחיללו שבת וכדומה וא"כ פשיטא דנפסלו משעת המעשה העבירה וגם פשטא דהש"ס דילן דקאמר א"ב דפסלינן בגזלנותא מבואר דאי לא חיישינן לפסידא דלקוחות פסולין משעת הגזילה ולכאורה י"ל בזה. וגם י"ל מהא דמס' שבועות (דף למ"ד ע"ב) וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן מניין שלא יצטרף עמו ת"ל מדבר שקר תרחק ופירש"י מדבר שקר שגורם לפסוק דין עפ"י שנים עדים ואין כאן אלא ע"א עכ"ל והנה לשון הברייתא שיודע בחבירו שהוא גזלן משמע שרק הוא יודע ועדיין לא העידו עליו בב"ד וא"כ לל"ב דרבא אמאי לא יצטרף עמו הלא הוא יודע שהמעשה הוא אמת והעד לא נפסל עד שהעידו עליו. וצ"ל דמיירי שכבר העידו עליו שנפסל ורק הב"ד אין יודעין מזה אלא העד הזה וי"ל בזה

[קג] שם בתוד"ה א"נ בסה"ד וז"ל והוה מצי למימר איכא בינייהו לענין ד"נ או לאסור אשה לבעלה ולענין גיטין וקידושין ועדות החודש דלטעמא דחידוש אין לפוסלן למפרע ולטעמא דפסידא דלקוחות פוסלין למפרע לכל אלו אלא דדחוק לאשכוחי דא"ב לענין ממון עכ"ל וראיתי בשמ"ק כאן בד"ה תרי לחד בסוה"ד הביא דברי הראב"ד וז"ל בסה"ד ואי קשיא לך לימא נמי א"ב היכא דליכא לקוחות כו' לא הוא דלקוחות לאו דוקא אלא כל פסידא נמי פסידא הויא כגון עדות הלואה ועדות קידושי אשה ועדות כל הקנאה בעולם ועבדינן להו תקנתא דלא ליבטלו עכ"ל. והנה לא זכיתי להבין דברי קדשו של הראב"ד ז"ל במ"ש ועדות קידושי אשה דהא ללישנא בתרא סובר רבא ג"כ למפרע הוא נפסל ואך רבנן עבדו תקנתא שלא יהיו נפסלין רק מכאן ולהבא אבל מה"ת פסול למפרע וא"כ איך יכלו רבנן להכשירו לעדות קידושי אשה עד שמה"ת הוא פסול ושיהיו חלין הקידושין מה שקידש עפ"י עדים שנודע לנו עתה שהיה אז בשעת הקידושין פסולין להעיד מה"ת בשלמא לענין ממון דיש סברא לומר דהפקר ב"ד הפקר וכן אם תליא זה באיסורא שיש בו ממונא ג"כ יש סברא לומר דהפקר ב"ד הפקר ואפילו לענין קידושין ג"כ וכבר האריכו בזה אבל להכשיר לעדות עד שהוא פסול מה"ת ורק שרבנן יכשירוהו שיהיה כשר לעד קידושין זה לא מצינו בשום מקום. ואם יקדשנה אחר לא יהיו חלין הקידושין של שני והלא מה"ת קידושין שני' חלין והראשונים עפ"י עדים הללו לא חלין כלל וסברת אפקעינהו לקידושין מיני' לא שייכא כלל בכה"ג אם ליכא טעמא רבא דלימא לסברת אפקעינהו לקידושין מיניה ועיין בשמ"ק כתובות רפ"ק כתב בשם הרשב"א בהא דגבי עגונה כשר אפילו עד מפי עד פירש"י במס' שבת (קמ"ה). הטעם דאקילו ביה רבנן משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ואע"ג דכי אתא בעל תצא מזה ומזה והולד מן האחרון ממזר גמור היינו טעמא משום דלא אפקעינהו רבנן לקידושין לגמרי אלא משום דסמכינן אדיוקא דאיתתא כו' וכיון דבא בעל איגלי מילתא דלא דייקא שפיר וא"ת מ"ש מטבע במים שאל"ס דלא אפקעינהו משום עגונות י"ל דבכדי לא מפקע רבנן לקידושין אלא היכא דאיכא סרך גיטא א"נ בעד אחד שמעיד כו' ומ"מ מעיקרא לא אפקע רבנן לקידושין אלא משום סרך דע"א אבל בכדי בטבע במים שאל"ס לא תקינו עכ"ל וא"כ הכא בודאי דלא שייך לומר האי סברא דאפקעינהו רבנן לקידושין שני' ועיין יד מלאכי (ח"ג א' סי' צ"ח ק"ו). ודוחק לומר הואיל דתקינו רבנן דלא יהיו נפסלים למפרע לכל הענינים תו השוו תקנותיהם גם לענין קידושין וממילא אמרינן תו אפקעינהו לקידושי השני וא"כ גם לענין עידי גט ג"כ נימא כן והראב"ד ז"ל לא הזכיר כלל עידי גט רק לענין קידושי אשה וצ"ע בכלל זה דאפקעינהו ואכ"מ. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דכוונת הראב"ד ז"ל הוא ג"כ רק לחומרא דהיינו דרבא דסובר מכאן ולהבא נפסל וללישנא בתרא הוא רק מדרבנן אמרינן כן ואם קידש אשה בפני עדים הללו חלין הקידושין לחומרא הואיל דאכשרינהו רבנן להני עדים לענין ממון חל התקנה שלהן גם לענין קידושין לחומרא אבל אם קידשה שני אח"כ חלין קידושי שני' וצריכה גט משניהם וא"כ ה"ה לענין עידי הגט ג"כ הוה כן וי"ל בזה. מיהו לדידן אין נ"מ לדינא דהא פסקינן להלכה כאביי דלמפרע נפסל

[קד] שם בגמ' והילכתא שהעידו בב"א והוזמו וכ' בשמ"ק בד"ה והילכתא וז"ל כיון שהעידו ביום השלישי על הכל בב"א תוכ"ד חיילא עלייהו הזמה אכולה מילתא דהא ראוין להעיד הוי בכולי' עדות כשיוזמו על הגניבה בין בתחילה בין בסוף כבר נפסלו משעת עדות הגניבה כו' הראב"ד ז"ל עכ"ל ולא זכיתי להבין דלאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא דנראה לכאורה כסותר דבריו מרישא לסיפא דהתחיל לומר דהואיל דהעידו על הגניבה ועל הטביחה כאחד בתוכ"ד תו חיילא ההזמה אכולה מילתא כו' והכוונה הואיל דבשעת עדותן על הטביחה היו יכולין לחזור בהם מעדותן על הגניבה והוא כפירש"י ז"ל דעיקר תליא שיעידו לפני הב"ד על הטביחה תוכ"ד של עדות הגניבה וא"כ אינו מובן כלל מ"ש אח"כ כשיוזמו על הגניבה בין בתחילה בין בסוף כבר נפסלו משעת עדות הגניבה כו' והלא כשהעידו בב"א על הגניבה ועל הטביחה בתוכ"ד קאמר הש"ס בפירוש דשפיר חיילא ההזמה שהרי הש"ס משני והילכתא שהעידו בב"א ואפילו אם נימא דהראב"ד סובר כשיטת התוס' כאן בד"ה שהעידו דבעינן ג"כ