אמרי הצבי ב קלו

עוד י"ל בקושית התוס' הנ"ל דהא הוי עד הצריך מגו ועיין בקידושין (דף מ"ג) בסוגיא דשליח נעשה עד בריטב"א קידושין שם בד"ה מאי קסבר באה"ד וז"ל ואע"ג דאמרינן בעלמא שכל עד שאינו נאמן מתוך עדותו אינו נאמן במגו התם כשאינו נאמן מתוך פיסול עדות אחר אבל הכא כשר לעדות הוא אלא שאתה אומר שנוגע בעדותו ובהא אמרינן דלאו נוגע בעדות הוא כו' עכ"ל וא"כ הכא דאנו אומרים דחידוש הוא מה שהמזימין נאמנים יותר מן העדים הראשונים וע"ז הקשו התוס' דלא הוי חידוש רק שמן הדין העדים אחרונים נאמנים מטעם מגו הלא אם העדים צריכים מגו א"כ אין הם נאמנים מכח עדותן וא"כ בכה"ג לא אמרינן מגו לסברת הריטב"א ז"ל וע"כ צ"ל דתוס' לא ס"ל סברת הריטב"א הנ"ל ועיין מקנה על קידושין שם הביא ג"כ סברת הריטב"א הנ"ל יעוש"ה

והנה מ"ש הריטב"א ואע"ג דאמרינן בעלמא כו' לא זכיתי למצוא המקום ההוא שכתוב כן ורק הסברא הוא פשיטא דהתורה אמרה עפ"י שנים עדים והתורה נתנה נאמנות להעדים בדיבורם בלא שום מגו וי"ל בזה

[ק] דף ע"ג ע"א תוד"ה משום פסידא דלקוחות י"מ דהא דחיישינן לפסידא דלקוחות היינו דוקא היכא דאיכא עדי מסירה דידעי שהשטר אמת כו' עכ"ל ולכאורה אינו מובן כלל דבריהם הקדושים דהא אם איכא עדי מסירה הלא דל העדי חתימה לגמרי הלא כשר השטר מכח העדי מסירה דמהני לכ"ע א"כ גם לאביי דסובר למפרע הוא נפסל ג"כ יוכל השטר להתקיים ע"י העדי מסירה ולכאורה י"ל בזה. והנראה בזה דסברת הי"מ הוא הואיל דהוה מזויף מתוכו דהא העדי חתימה הם פסולים וא"כ גם ע"י מסירה לא נוכל תו להכשיר השטר דהא מודה ר' אלעזר במזויף מתוכו ועיין גיטין (דף ד' ע"א ודף ט' ע"ב ויו"ד ע"ב) וכן לענין שטרי הלואה ומקח ג"כ אמרינן בסנהדרין (כ"ח ע"ב) דמודה ר"א במזויף מתוכו וא"כ הואיל דהוה זה רק מדרבנן פסול דילמא אתו לדון עפ"י עדי חתימה בלא העדי מסירה ועיין בח"מ (ס"ס ס"ח) אבל מה"ת שפיר כשר ע"י העדי מסירה וא"כ שפיר נוכל להבין הא דאמרינן ללישנא בתרא דרבא סובר ג"כ למפרע הוא נפסל מה"ת ורק מדרבנן אכשרוהו עד שעת הזמה והיינו הואיל דאיכא עדי מסירה ומה"ת כשר השטר ע"י עדי המסירה ורק מדרבנן פסול משום דהוי מזויף מתוכו ומשום פסידא דלקוחות אכשרוהו רבנן אע"ג דהוי מזויף מתוכו ועיין בספר מעשה חושב מ"ש בזה. ועפ"י שיטת הי"מ הנ"ל נוכל ליישב קושית הר"ן ז"ל במס' סנהדרין (דף כ"ז) בד"ה רבא וז"ל וא"ת ואי חיישינן לפסידא דלקוחות ניחוש נמי לפסידא דמוכרין דכיון שנמצאו שקרנין נימא דכל אותן המכירות שהעידו עליהם בינתים הם שקר כדברי המוכרים ומאי חזית דסמכית אלקוחות דטעני קושטא טפי מן המוכרים עיין בחידושי הר"ן שם ולשיטת הי"מ הנ"ל דמיירי דאיכא עדי מסירה שידעו דהשטר אמת א"כ נהי דלא נוכל לדון עפ"י העדי מסירה בלבד הואיל דהוי מזויף מתוכו מ"מ הלא הוא רק פסול דרבנן וגם רק השטר פסול אבל המעשה הוא אמת שהרי איכא עדי מסירה שלוה או המוכר מסר השטר ליד המלוה או ליד הלוקח וא"כ מש"ה לא חיישינן כלל לפסידא דמוכרים. ועוד י"ל בכוונת הי"מ דס"ל דהסוגיא אזלא לפי מה דאר"י א"ר בגיטין (דף פ"ו) הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות וא"כ לא מהני כלל העדי מסירה בלא העדי חתימה לגבות ממשעבדי והרבה מהראשונים פסקו כר"י א"ר דהלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות ועיין בב"י בחו"מ (ס"ס נ"א) והש"כ שם הביא ג"כ הרבה ראשונים ז"ל דס"ל דבשטרות לא מהני עדי מסירה יעוש"ה וא"כ מובן שפיר דברי הי"מ בזה ואולי ס"ל להלכה כן וחידוש שלא הביאם הש"כ כי נראה לכאורה מוכח מהי"מ דס"ל להלכה כן

[קא] שם בגמ' מאי בינייהו דאסהידו בי תרי לחד ותרי לחד כו' ובתוד"ה דאסהידו משמע לפי שיש שני מזימין על כל אחד ואחד לא הוי חידוש ותימא מה בכך הרי תרי כמאה הוי ונראה לפרש כגון שאין הנזומים מסייעים אחד לחבירו כו' שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה כו' ועיין בסנהדרין (דף כ"ז ע"א) תוד"ה דאסהידו וז"ל ונראה לר"ת דגרסינן דאסהידו תרי בחד ותו לא שלא הוזם כי אם האחד כו' וניחא נמי הא דמהני תרי המזימים טפי מההוא חד ולאו חידוש הוא כו' ועיין במהרש"ל שם שכ' דגרסינן ופסלי בגזלנותא והיינו דאזמוהו לחד סהדי ולאידך סהדי פסלוהו בגזלנותא ול"ג א"נ כלל דע"כ חדא שנויא היא דאי לא הוזם אלא חד ותו לא הדרא קושיא לדוכתה הא תרי כמאה דהא אפילו איתזם גם השני הו"ל תרי כמאה ק"ו היכא דלא איתזם דמסייע ליה חד כשר כו' וא"ל דמיירי שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה דלא מסייע ליה השני מידי דע"כ ר"ת לא ס"ל האי שנויא דא"כ מה קשה ליה אפילו איתזמו תרווייהו נמי נשני הכא דלא הוי תרי כמאה מאחר דלא מסייע ליה כמש"פ התוס' במרובה אלא ר"ת לא ס"ל הכי כו' יעו"ש ועיין במהרש"א שם שכ' ליישב קושית המוהרש"ל הנ"ל והמעיין היטב במהרש"ל יראה מבואר שלא העלה ערוכה לקושית המוהרש"ל כי המוהרש"ל בעצמו רמז לכל הנ"ל ודחה כל זה. ועיין בשמ"ק כאן בד"ה תרי לחד באה"ד וכ"כ הר"ר ישעי' ז"ל כו' לכן גרס ר"ת איכא בינייהו דאסהידו בי תרי בחד פי' שלא הוזם אלא אחד מהם והשני לא נפסל דהשתא לא הוי חידוש אם השנים פוסלים את האחד כו' וקשה אף לפירושו כי מסהידו בי תרי בחד והשני אינו נפסל כ"ש דחידוש מה שהשנים מזימים אותו ופוסלים אותו שהרי חבירו כשר מסייע וצריך לומר לפירושו כגון שלא ראו כאחד אלא זה מחלון אחד וזה מחלון אחר וא"כ לפי גרסתינו ל"ק מה שהקשה מאי חידוש הרי תרי כמאה דהא אין האחד מסייע לחבירו כו' עכ"ל. והנה לכאורה דברי השמ"ק הנ"ל אינם מובנים דא"כ דמיירי שלא ראו כאחד רק זה מחלון זה וזה מחלון אחר א"כ תקשי דלמה צרכינן תו לגרוס רק תרי בחד ותו לא דהיינו שלא הוזם רק עד אחד מהם הלא בכה"ג שהיה עדות מיוחדת אפילו כי הוזמו תרווייהו ג"כ ל"ק דהא תרי כמאה וכמ"ש התוס' בב"ק כאן והוא ג"כ כסברת המוהרש"ל בסנהדרין שכ' וא"ל דמיירי שראה אחד מחלון זה ואחד מחלון זה כו' דא"כ אפילו איתזמו תרווייהו נמי ולמה גרס ר"ת ז"ל רק דאסהידו בי תרי בחד. ועוד כתב בשמ"ק כאן וז"ל הרשב"א ז"ל ר"ת לא גרס תרי לחד תרי לחד אלא תרי לחד ולומר שלא הוצרכו להזים אלא האחד והב' פסלו מחמת גזלנותא עכ"ל והוא ממש כשיטת המוהרש"ל הנ"ל

וראיתי עוד בשמ"ק כאן וז"ל הראב"ד ז"ל מאי בינייהו פירוש מאי איכא בין האי טעמא לטעמא קמא דרבא איכא בינייהו דאזימו תרי לחד ותרי לחד דהא ליכא חידוש בשלמא היכא דאזמי הני תרי להנהו תרי הוי תרי ותרי דהני אמרו ראינו והני אמרי לא ראיתם ומאי חזית דסמכית אהני כו' וקטלינן להו להנך והלא על אחד הם מעידים ואלו אומרים ראינו ואלו אומרים לא ראיתם וזהו חידוש ואפילו היו שנים כנגד מאה אבל כשלא יזימו השנים אלא האחד ויאמרו לו לא ראית אתה והאחר אין אנו יודעים בו אם ראה אם לא ראה והוא אימר ראיתי אין כאן חידוש כו' עכ"ל. והנה דבר גדול דיבר רבינו הראב"ד ז"ל לחלק בזה דאם מזימין להשנים כאחד הרי השני עדים הללו מכחישים להני המזימים והוי תרי כנגד תרי וא"כ ע"כ דחידוש הוי מה שהמזימים נאמנים דאי לאו דגלי לן התורה דהמזימים נאמנים היינו אומרים דהוי תרי נגד תרי ואין להמזימים יותר נאמנות מן העדים המעידים בראשונה אבל כי מזימים רק לעד אחד מהם וא"כ אין כאן חידוש במה שנאמנים המזימים יותר דהרי שנים נאמנים יותר מן האחד שהרי אין מזימין כלל לעד השני המסייע להראשון ואף שהעד השני שאינו ניזום מסייע להעד הניזום הלא בודאי דהעדים המזימין נאמנים יותר דבשלמא כי מזימים להשנים אמרינן מאי חזית כו' והוי שפיר חידוש משא"כ כשאינן מזימין רק לאחד אין אנו דנין כלל שנים נגד שנים רק שנים נגד אחד ובודאי המזימים נאמנים יותר וא"כ מיושב שפיר כל הקושיא על גרסת הר"ת דגרס רק דאסהידו בי תרי בחד ותו לא ודוק בזה. והן הן הדברים שכ' הקצה"ח (בסי' ל"ד סק"ו) ליישב קושית המוהרש"ל הנ"ל ע"ד הר"ת ז"ל עפי"ד המוהר"י בהגהות הט"ז דבשני כיתי עדים לא מקבלינן סהדותיה דתרי אתרי אם לא בהזמה דחידוש הוא לאפוקי בשנים המעידים על אחד דודאי מקבלינן לפוסלו כו' ועש"ה בקצה"ח מ"ש בזה ולע"ד כי גם הראב"ד ז"ל נחית לחילוקו של הקצוה"ח הנ"ל

[קב] שם בתוד"ה אי נמי והא דאמרינן בפרק זה בורר (כ"ו ע"ב) דההיא מתנה דהוי חתום עלי'