אמרי הצבי ב קלה

והוה הכחשה בגוף המעשה ומש"ה שפיר איכא סברא לפסול שני הכיתות ואף דלכל כת יש להם חזקת כשרות מ"מ הלא אין הכת שניה באה לפסול הכת הראשונה רק להכחיש המעשה ואנו דנין ממילא לפוסלם מספיקא שאין אנו יודעים מי העידו באמת ומי העידו שקר שפיר סובר ר"ח דשניהם פסולים דבהדי סהדי שיקרי ל"ל וזה ידעינן מסברא אבל גבי הזמה דאין הכת שניה מכחשת המעשה כלל רק שמזימים לגוף העדים ואומרים היאך אתם מעידים כו' והלא עמנו הייתם וא"כ הואיל דאינם מכחישים לגוף המעשה כלל א"כ מצד הסברא אית לן לומר דשני הכיתות כשרים דהא לכל כת אית להו חזקת כשרות וגם לר"ח אית לן לומר מצד הסברא דשניהם כשרים בכה"ג ורק דגילתה התורה דהעדים הראשונים הניזומים פסולים וזה הוא כוונת התוס' כאן שכתבו דדוקא גבי הזמה אמרינן מכאן ולהבא פסולים דחידוש ולא גבי הכחשה דהיינו גבי הכחשה פסולים מספיקא מצד הסברא דאין אנו יודעים מי הכשרים ומכחישים בגוף הדבר וז"ב לענ"ד בכוונתם ז"ל. שוב ראיתי בספ"י ע"ד התוס' דכאן שכתב כן בדוחק ולענ"ד נכון כן לפרש ועיין שמ"ק ב"ב (ל"א) סוד"ה זה אומר מ"ש בשם הר"ן ז"ל ודוק ובסברא זו יש לבאר וליישב קושית התוס' לקמן בד"ה אין לך שכ' אבל קשה דלר"ח כו' ע"ש ואולם ראיתי בסיה"ת על תוד"ה אין שכ' שם סברא זו מדעתיה דנפשיה ומיישב בזה קושית התוס' הנ"ל ולא זכר השר שהתוס' בעצמם כתבו לסברא זו כאן ולכן קצרתי. ועיין מ"ש לקמן על ד"ה אין לך במ"ש באה"ד ועי"ל דלר"ח נמי הוי חידוש [אוצ"ח] עיי"ש

ולכאורה י"ל במ"ש התוס' לקמן בד"ה אין לך באה"ד במה שהקשו דלר"ח דאמר בהדי סהדי שיקרי ל"ל א"כ אין חידוש מה שנפסלין אדרבה מה שהמזימין כשרים הוי חידוש וז"ל ועי"ל דלר"ח נמי הוי חידוש מה שנפסלין והאי ודאי דחשיב להו סהדי שיקרי בב' כתי עדים אינו אלא מספיקא כו' ולגבי הכי אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך לחושבם כודאי פסולים ומשעת העדות עד הזמה כמוכחשים והוי ספק פסולים כו' עכ"ל הגליון החליפי הגרסאות שם ומבואר דמשעת העדות עד ההזמה הוי ספק פסולים דומיא דהכחשה וזה סותר לכאורה למ"ש בגליון הנ"ל דבהזמה הואיל דאינם מכחישים גוף הדבר לא נפסלו רק מכאן ולהבא וחידוש הוא אבל למפרע לא נפסלו כלל אפילו מטעם ספק דהזמה קיל יותר מהכחשה הואיל דבהכחשה מכחישים גוף המעשה אבל בהזמה אינם מכחישים גוף המעשה והתוס' בגליון הנ"ל הראשון כתבו כן אליבא דרבא לפום ההו"א דאם נימא דרבא ס"ל כר"ח דבהדי סהדי שיקרי ל"ל וצ"ע לכאורה

והנה במ"ש התוס' בד"ה אין דחילוק יש בין הכחשה להזמה דבהכחשה פסולין מספיקא ודוקא להוציא הוא דלא מהני סהדותייהו אבל להחזיק שפיר מהני ובהזמה פסולין לגמרי ואפילו להחזיק לא מהני וא"כ מיושב בזה קושית התוס' כאן בד"ה רבא משום דהתם בב"ב גבי זה אומר של אבותי כו' היינו להוציא ושפיר קאמר לר"נ והא עדות מוכחשת הוא משום דלהוציא שפיר אפילו משעת הגדתן בב"ד ועיין ביה"ח פ"ד התוס' ד"ה רבא מ"ש באמת ליישב קושית התוס' בדרך זה ועיין בשמ"ק כאן בד"ה עד זומם שכתב באמת ליישב קושית התוס' דלעיל בד"ה רבא בסברא זו שכתבו התוס' בד"ה אין לחלק בין להחזיק ובין להוציא יעויין היטב בשמ"ק בזה. ועיין היטב בשמ"ק ב"ב (דף ל"א) בד"ה זה אומר מ"ש בשם הרי"ן מג"ש ז"ל דמפורש בהדיא דמוקמינן להאי דהתם כגון שזה שאין לו רק סהדי דשני חזקה הוא מוחזק ואפ"ה סובר ר"נ דמפקינן מזה ונותנין לזה שיש לו עדי אבהתיה וע"ז הקשה רבא שפיר הא עדות מוכחשת היא ושפיר מובן תי' של השמ"ק הנ"ל ועיין ב"ב (ל"א ע"ב) בתוד"ה אנן מ"ש בזה

[צח] שם תוד"ה אין לך באה"ד ועי"ל דלר"ח נמי הוי חידוש מה שנפסלין ודאי והא דחשיב להו סהדי שיקרי בב' כתי עדים אינו אלא מספיקא כו' ואלו המזימים [לע"ד קצת ט"ס והכוונה הניזומים] פסולים לגמרי אפילו להחזיק הממון על פיהם הילכך חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידוש ואילך לחושבם כודאי פסולים ומשעת העדות עד הזמה כמוכחשים והוי ספק פסולים עכ"ל כפי הכתיב בגליון הש"ס מחלופי הגרסאות ולכאורה אינו מובן כלל דא"כ אם נחשבין כספק פסולים למפרע א"כ מאי קאמר הש"ס לקמן וסברוה דכ"ע תוכ"ד כד"ד ופליגי אי למפרע נפסל או מכאן ולהבא הוא נפסל והלא גם אי נימא מכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ הוי כמוכחשים למפרע ופסולים מספק וא"כ הואיל דס"ל לכ"ע תוכ"ד כד"ד א"כ בטלה לה עדות גניבה ומספק עכ"פ עדי גניבה נפסלין. והנה לעיל [אוצ"ז] על תוד"ה רבא במ"ש ולהאי טעמא דמפרש משום חידוש כו' כתבתי לפרש הדברים והפ"י שם עמד ג"כ בזה ע"ש והן הן הדברים שיש ליישב ג"כ הכא הגם כי לעיל א"ש יותר אבל על תוס' בכאן לא א"ש כ"כ ליישב כן אבל מ"מ נוכל ליישב גם כאן כן וקצרתי בזה. מיהו לפמ"ש לקמן בסוגיין [אוק"ה] ליישב דברו הרמב"ם ז"ל במ"ש בענין תוכ"ד דלאו כד"ד גבי הקדש וכתבתי דהסוגיא דידן (בדף ע"ג) הוא לאו אליבא דכ"ע והסוגיא דנדרים (דף פ"ז) חולקת על הסוגיא דכאן וא"כ נוכל לומר דכוונת התוס' כאן בד"ה אין לך ומ"ש לעיל בד"ה רבא כתבו לדבריהם אם נימא דבכה"ג לא שייך כלל לומר דתליא בהאי פלוגתא אי תוכד"ד כדבור דמי וקצרתי בזה

[צט] שם בתוס' באה"ד וא"ת ולמה הוי חידוש כלל והלא מן הדין יש להאמין במגו דאי בעי הוו פסלי לקמאי בגזלנותא ובשתי כתי עדים המכחישים זא"ז ליהמנו בתראי במגו בין לר"ה בין לר"ח. ולכאורה י"ל במה שהתחילו להקשות דעדים המזימים ליהמנו במגו הלא הוי מגו לחצי טענה דאם מזימים אותם צריכים הניזומים לשלם כאשר זמם אבל בהפסול דגזלנותא הוי רק ביטול העדות ועיין בתוס' ב"ב (ל"ג ע"ב) ד"ה ואי וברמב"ן שם ובדיני מגו בש"ע (סי' פ"ב) ואף כי יש לחלק ולומר דהא דלא אמרינן מגו לחצי טענה הוא דוקא היכא דהריוח הוא שלו במה שטען הטענה המעליותא יותר כמו גבי הא דאם היה טוען לפירות ירדתי לא היה לו רק הפירות והוא רוצה לזכות בגוף הקרקע ג"כ בזה שפיר כתבו התוס' והרמב"ן דלא אמרינן מגו בכה"ג הואיל דהוי רק לחצי טענה אבל היכא דלא הוי טובתו כלל כמו הכא גבי עדים המזימים שפיר אמרינן מגו לחצי טענה ג"כ ושפיר הוקשו התוס' לקושייתם. מיהו אכתי י"ל לפי"ד הר"ן בקידושין (על דף ס"ד) דכ' הר"ן שם וז"ל ואכתי קשיא ניהמני' בשבוי' מגו דאי בעי אמר קדשתי' וגרשתי' דמהימן ופסול לה מכהונה י"ל דמגו לחצי טענה לא אמרינן והכא חצי טענה הוא לפי שעכשיו הוא רוצה לפוסלה בין לענין תרומה ובין לענין כהונה וכי אמר גרשתי' לא פסיל לה אלא לכהונה עכ"ל והרי התם אין להאב שום טובה בזה ואפ"ה לא אמרינן מגו לחצי טענה וא"כ ה"נ גבי עדים ג"כ י"ל דלא אמרינן מגו לחצי טענה

שוב ראיתי בספר מעשה חושב שהעיר בזה דהא הוי מגו לחצי טענה וכתב דצ"ל דהתוס' סברי דעכ"פ על החצי עדות דהיינו לפסול לקמאי מהני המגו דכדומה מצינו בבעל שאמר יש לי בנים דנאמן להתירה לעלמא במגו דבעי מגרשה ואע"ג דבאמירה דהשתא רוצה להתירה גם לכהן אפ"ה מהני המגו עכ"פ להתירה לישראל וכה"ג נקרא בפוסקים מגו לחצי טענה ע"ש ב"ב (קל"ד) ה"נ מהני עה"פ המגו לחצי דברי עדותן שיפסלו הקמאי והוצרכו התוס' לתרץ דמגו לא עדיף מעדים כו' ע"ש שהאריך בזה בפלפול ולע"ד יש לפקפק בדבריו דגבי עדות אם לא יהיו נאמנים בכל דבריהם תו אין נאמנין כלל ושייך לומר הסברא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הואיל דאינן נאמנין בכל דבריהם ודוק היטב בזה קצרתי. וב"א הב' המופלג דוד נ"י אמר בזה די"ל עפי"ד האו"ת בקיצור כללי מגו (או"ק ל"א ל"ב) שכתב דאולי י"ל בזה דכי לא אמרינן מגו לחצי טענה היינו דוקא היכא דא"א לעשות שניהם אבל היכא דאפשר לו לעשות שניהם בכה"ג אמרינן מגו לחצי טענה ע"ש וא"כ ה"נ הלא יכולים העדים המזימין להזים להעדים הראשונים ולפוסלים אח"כ בגזלנותא ג"כ ושפיר אמרינן מגו בכה"ג עכ"ד

ובמה שהקשו התוס' על שתי כתי עדים המכחישים זא"ז דליהמני בתראי במגו בין לר"ה בין לר"ח לכאורה י"ל דלר"ה דס"ל זו באה בפ"ע ומעידה כו' א"כ י"ל דמה קשיא להתוס' דליהמני' במגו דהוי פסלי להו בגזלנותא הלא י"ל דלא ניחא להו לפסול לגמרי להעדים הראשונים וכי מכחישים אותם שני הכתות כשרים. מיהו י"ל היכא דלהוסיף על עדותן שפיר יש לומר בכה"ג דזה לא הוי מגו לחצי טענה וי"ל בזה: