אמרי הצבי ב קלד

ודילמא בסיון כתבו וחתמו להשטר וכתבו בו הזמן מניסן מ"מ הלא הם יהיו יכולין לטעון כן שהרי אמרו בזמנו כתבוהו וא"כ הם פסולים למפרע מזמן הכתוב בשטר בניסן ועדותן באייר הוא כמאן דליתא ואף כי הוזמו מעיקרא על העדות שהעידו באייר ואח"כ הוזמו על העדות שחתמו על השטר בניסן אמרינן דהואיל דאיגלאי אח"כ שבטלה עדותן למפרע ומניסן אפסלו כבר ג"כ בטלה עדותן שבאייר ובטלה לה דין ההזמה וכדקאמרין בסוגין (ע"ג ע"א) אמרי סוף סוף כי הדרי מתזמי אגניבה אגלאי מלתא דכי אסהידו אטביחה פסולין הוו אמאי משלמין אטביחה וכ"כ בשמ"ק שם ד"ה ושמעינן משמעתין דעדים זוממין דחייבינהו רחמנא תשלומין אי איתברר דמקמי דאסהידו לה להאי סהדותא הוי פסולי מעיקרא לא מחייבי תשלומין הרמ"ה ז"ל ומכ"ש דאי הוזמו תחלה על עדות שהעידו בניסן דבטלה לה העדות אחרת שהעידו באייר ולא שייך ביה תו הזמה כלל ולא נוכל לעשות בהם דין הזמה ומש"ה איבטלה לה כל העדות שהעידו מניסן ואילך מטעם דהו"ל עדות שאאי"ל דהא לא נוכל לעשות בהם דין הזמה ואף שבשעת הגדת העדות בב"ד או בשעה שחתמו על השטר באייר היה העדות שפיר דהא אז היה אפשר למקיים בהו דין הזמה דהא העדים לא הוזמו בב"ד אלא בסיון מ"מ אם אח"כ נודע לנו שלא נוכל לקיים בהם דין הזמה על אותו העדות שפיר אמרינן דאפילו אם כבר הגידו בב"ד או שחתמו כבר בשטר דחשיב כאלו נחקרה עדותן בב"ד אפ"ה כיון שעד זומם נפסל למפרע וא"כ נפסלו עוד בניסן סו בטלה לה כל העדות שהעידו בינתים מניסן עד סיון ומקרי עדות שאאי"ל דהא לא אפשר תו למיעבד בהו דין הזמה כנ"ל בסברת הרשב"א ז"ל. והרי"ף והרמב"ם דסברי דלא נפסלו למפרע אלא משעה שנודע השטר בב"ד הוא משום דס"ל דהואיל דאנו אומרים דמוקמינן אותם בחזקת כשרות ורק אותה שעה שראו העדים השטר שלהם ביד המלוה אז הוא שחתמו ואמרינן דמה שהעידו עדות אחרת באייר שפיר הוה עדות גמורה ואם יזימו אותן אח"כ על העדות שהעידו באייר מחוייבין העדים לשלם ונעביד בהו כאשר זמם ולא יוכלו העדים למיפטר את עצמם ולומר דהם כבר פסולים למפרע מזמן הכתוב בהשטר משום דלא נאמנין להם בזה כלל ומקרי תו שפיר עדות שאי"ל

(ב) והנה עוד י"ל בסברת הרשב"א ז"ל דאזיל לשיטתו במ"ש בחידושיו בחולין בפ"ק (על דף י"א ע"ב) בד"ה אתיא מפרה שדן הרשב"א ז"ל באם נמצאת הבהמה טריפה לאחר שחיטה אם לאסור הגבינות מחלב שנחלבה מחיים כתב שם באה"ד וז"ל ומיהו הנ"מ בטריפות שאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל ודאי בטריפות סירכא או טריפות אחרות שא"א לתלותם בשעת שחיטה בהא ודאי אסורים דהא א"א לך לומר בה העמידנה על חזקתה דהא ודאי נפקא לה מחזקתה ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאת מחזקתה וכיון דודאי יצאת מחזקתה ואי אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע אוסרין אותה למפרע וכעין שאמרו בנדה (נ"ו) גבי כתמים שהאשה טמאה משעת כיבוס כיון דכתם זה יבש וא"כ לא ראתה עכשיו אלא מכבר כו' ע"ש ובטוי"ד (סי' פ"א) ובב"י וש"ע שם (ס"ב) פוסק המחבר כשיטת הרשב"א הנ"ל והרמ"א פוסק כהרא"ש ושאר פוסקים דאפי' בהוגלד פי המכה לא אסרינן להחלב אלא ג' ימים קודם השחיטה אבל קודם לזמן הזה לא יעוש"ה וא"כ נוכל לומר בסברת הרשב"א ז"ל כאן דמש"ה כי אמרו עידי השטר דבזמנו כתבוהו והוזמו דנפסלין העדים מזמן הכתוב בשטר אע"ג שלא ראו כלל השטר מקודם משום דהואיל דע"כ לא חתמו ברגע זו ורק איזה שעות מקודם וא"כ דומה תו להוגלד פי המכה דאסרינן להחלב מקודם כל ימי חיי הבהמה וה"ה הכא הואיל דע"כ העדים חתמו על השטר איזה שעות מקודם וא"א לומר השתא ברגע זו חתמו ואפסלו עתה כמו שנוכל לומר גבי טריפות היכא דלא הוגלד פי המכה דאמרינן ברגע זו נטרפה אבל גבי עידי השטר כאן ע"כ חתמו זמן מה מקודם וא"כ אמרינן תו דנפסלו מזמן הכתוב בהשטר וכמו בהוגלד פי המכה דמטרפינן כל החלב מקודם. והא דלא נפסלו גם מקודם זמן הכתוב בהשטר כמו התם גבי הוגלד פי המכה דאסרינן למפרע כל ימי חיי הבהמה שאני התם דאין לנו דבר במה לתלות דנימא שבאותו הזמן נטרפה אבל הכא הרי יש לנו זמן לומר דבאותו זמן הכתוב בהשטר אז הוא דנעשו רשעים שאז באותו היום חתמו בשקר על השטר ותלינן באותו היום ולא מחזקינן בפסול עוד למפרע מקודם לזה הזמן דהא היו להם פ"א חזקת כשרות וגם גבי בהמה אם היה לנו סברא לתלות הטריפות באיזה יום ג"כ לא היינו מטריפין אלא מאותו יום ואילך אבל לא מקודם. וי"ל עוד יותר דלא נוכל לפוסלם עוד מקודם לזמן הזה הכתוב בהשטר דהיינו מקודם ניסן משום דהואיל דעיקר הפסול הנמצא עתה בעדים הללו הוא רק מכח השטר הזה ואם באנו לפוסלם עוד מקודם ניסן והיינו שנאמר שחתמו להשטר הזה עוד בחודש אדר ונפסלו הלא אם באנו לחוש לזה שחתמו להשטר עוד בחודש אדר א"כ הרי לא נפסלו תו כלל דתו נימא שאיחרוהו וכתבוהו להשטר הזה ולא שייך תו בהם דין הזמה כלל ואי משום דאמרו עתה בחודש תשרי כשבא השטר לפני הב"ד בזמנו כתבוהו א"כ נימא דעתה בתשרי הוא דהעידו שקר ועתה הוא שנעשו רשעים שאמרו שקר ואף אם כתבו כן בשטר שבזמנו כתבוהו וחתמוהו נימא דזה הוא שקר ורק שאחרוהו וכתבוהו ולא נעשו זוממים ומש"ה אין לנו שום סברא לפסול להעדים רק עד זמן הכתוב בהשטר וי"ל בזה במ"ש האו"ת (בסי' ל"ד סק"ח) בתחלת דבריו מ"ש בשם הטו"ז עייש"ה ודוק

אולם אכתי י"ל דנהי דלא נוכל לדון לפוסלם להעדים הללו מכח מעשה זו דהזמה ודנימא דנפסלו עוד קודם הזמן הכתוב בהשטר וכמ"ש מ"מ אכתי קשה ליפסלו למפרע מכח העבירה שהעידו שקר והוזמו דנפסלו למפרע מניסן ונימא דתו אזדא לה חזקת כשרות שלהם מעולם וכל העדות שהעידו מעולם פסולים הם וכן ראיתי כתוב בש"ש (שמעתא ג' פ"ד) שכתב להביא ראיה לשיטת הש"כ ביו"ד (סי' א') גבי שוחט שהמיר דאמרינן השתא הוא דהרשיע מהא דקי"ל עד זומם למפרע נפסל ואינו נפסל אלא משעה שהעידו בב"ד אבל עדותו שהעיד קודם כשר ואי נימא כל שהרשיע לפניך אמרינן דהרשיע גם מקודם ושחיטתו פסולה א"כ גם כל העדות שהעידו מקודם ג"כ יפסלו מכח זה דהרי הוא רשע לפניך עייש"ה וא"כ לשיטת הפוסקים דבשוחט שהמיר נפסל למפרע ג"כ א"כ קשה דבעד זומם יפסלו כל העדות שהעידו מעולם ולכאורה י"ל בזה

(ג) וראיתי באו"ת (סי' ל"ד סק"ח) שתמה על המחבר שפוסק כאן כשיטת הרי"ף והרמב"ם דלא מהני הזמה לפסול עידי השטר רק משעה שראו השטר ומשום דאמרינן דאז הוא שחתמו על השטר ולא פסלינן להו מזמן הכתוב בשטר והרי המחבר פוסק ביו"ד (סי' פ"א ס"ב) כשיטת הרשב"א וא"כ ה"נ היל"ל דנפסלו מזמן הכתוב בהשטר והניח בצ"ע וחידוש שלא הביא דברי הרשב"א בכאן דפוסק באמת דנפסלו מזמן הכתוב בהשטר ולא כ' כלל דבעינן שיראו השטר מקודם

והנלע"ד לתרץ קושית האו"ת על המחבר והוא דנוכל לומר דסברת המחבר הוא משום די"ל דדוקא בהוגלד פי המכה אסרינן לעולם משום דהטריפות לא תליא ברצון כלל רק דממילא נעשה הטריפות וא"כ בהוגלד פי המכה דע"כ נולד הטריפות זמן מה מקודם תו אמרינן דדלמא נולד הטריפות תיכף בשעה שנולדה הבהמה ואסרינן לעולם החלב שלה משא"כ הכא פסלות שנפסל האדם מחמת רשעו דהוא ברצונו של האדם לא שייך לומר דהואיל דחזינן דנפסל זמן מה מקודם איפסל לעולם מעיקרא בודאי דז"א דהא היה לו חזקת כשרות ואמרינן דעתה הוא שהרשיע ומש"ה לא פסלינן להעדים מזמן הכתוב בשטר רק מזמן ראיית השטר ומקודם ראיה לא נפסלו כלל הואיל דהוא תליא ברצונם ולפי האמור גם בשוחט שהמיר הול"ל דלא נפסל למפרע מה ששחט מקודם וכסברת הש"כ והרבה י"ל עוד בזה ובסוגיא דחזקה העירותי עוד בזה ודוק

[צז] שם תוד"ה רבא באה"ד וז"ל ולהאי טעמא דמפרש משום חידוש ניחא דדוקא גבי הזמה אמרינן מכאן ולהבא דחידוש ולא גבי הכחשה אבל טעמא דהוי משום פסידא דלקוחות קשה כו' כ"כ בגליון הש"ס בשם העתק מחליפי גרסאות עכ"ל ביאור הדברים הקדושים נלע"ד דכוונתם דאף דסובר רב חסדא גבי תרי ותרי המכחישים זא"ז בהדי סהדי שיקרי ל"ל הטעם משום דמכחישים גוף הדבר שמעידים עליו שזאת הכת מעידה שראובן לוה מנה משמעון וכת שניה מכחישים אותם ואומרים לא לוה