אמרי הצבי ב קלג

הכתוב בו דא"כ הי"ל הן ג"כ עידי הזמה עכ"ל ודבריו צריכין ביאור ובנתה"מ נדחק לפרש דברי הסמ"ע יעו"ש. ולכאורה ר"ל דהכוונה בהמחבר הוא דהעדים האחרונים שראו שחתמו ראו הזמן והמקום ג"כ ורק הם קרובים לבעלי השטר למלוה או ללוה וא"כ אינם יכולים לפסול השטר שיהיו הם עידי הזמה דהא הם קרובים לבעלי השטר אבל אם כבר נפסל השטר ע"י עידי הזמה ורק שאנו באין לפסול העדים מכח העדים המזימין ואין ידוע לנו מאיזה זמן שנפסול אותם א"כ בכה"ג שפיר העדים הללו שראו שחתמו יכולין לברר הזמן מאימתי נפסלו העדים החתומים על השטר. מיהו באמת ז"א דהא בכה"ג שכבר נפסל השטר ע"י המזימים הראשונים אפ"ה אין העדים האחרונים שהם קרובים למלוה וללוה יכולים לברר הזמן מאימתי נפסלו העדים דאע"ג דלעידי השטר אינם קרובים כלל מ"מ אכתי הם פסולים מכח קרבות הואיל דאם אח"כ יהיו ניזומים הזוממים ויתבטל עדותן ואז יוכשר השטר וע"י אותן העדים האחרונים שראו בעת שחתמו השטר יהיה אז נפסל השטר והעדים הללו הם קרובים למלוה וללוה וא"כ אף כשלא הוזמו הזוממין ג"כ פסולים העדים הללו שראו בעת שחתמו להעיד על בירור הזמן הואיל דהם קרובים למלוה וללוה אע"פ שהם רחוקים לעידי השטר וכמו דאיתא בסופ"ק דמס' מכות גבי אילעי וטובי' קרובים דערבא הוו יעו"ש

והנלע"ד בעיקר דברי הסמ"ע דבנתה"מ תמה עליו דהא מה בכך שלא ראו הזמן והמקום בתוך השטר מ"מ כיון דמיירי ע"כ שיודעין בסימן מובהק השטר והרי הן עכשיו רואין השטר והזמן ומקום הכתיבה ועיין מ"ש בזה. ולעד"נ דאף אם הוא סימן מובהק גמור לא יוכלו להזים עי"ז הואיל דבהזמה מיפסל גופו של אדם ואף אם נימא סימנין דאורייתא ג"כ לא מהני ועיין במסכת חולין (צ"ו) אר"י בר"י דר"מ תדע דאילו אתו בי תרי ואמרו פלניא דההוא סימניה והאי סימנא קטל נפשא לא קטלינן ליה כו' ובתוספות שם ד"ה פלניא באה"ד וז"ל וא"ת והאיך מחזירים שט"ח בסימנים והא אי אתו סהדי ואמרו פלניא דהאי סימני' והאי סימניה לוה מפלניא לא מפקינן וי"ל דלא דמי שטר שאין אדם שמוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרינן שפיר אבל ממון שביד הבעלים אין להוציא ע"י סימנים דה"נ לא הוה מפקינן חפץ מיד בעלים אי אתו סהדי ואמר ההוא חפץ דההוא סימניה הוי סימניה דפלניא הוא עכ"ל וא"כ השתא ממונא לא מפקינן ע"י סימנים מיד המוחזק בו מכ"ש דלא פסלינן לגברא ע"י סימנים אילו אתו סהדי ואמרו גברא דההוא סימניה והאי סימניה דהוה ביה חילול שבת בודאי דלא פסלינן לגברא ע"י סהדותא דסהדי הואיל דאית ליה לגברא חזקת כשרות ומכ"ש היכא דאיכא ג"כ ממונא להוציא ממנו דלא מוציאין ממונא רק ע"י עדים ממש ולא ע"י סימנין וכמ"ש התוס' שם וא"כ הכא אם העדים לא ראו אז הזמן והמקום הכתוב בהשטר רק שראו היום שחתמו העדים בשטר והשטר היה בו סימן מובהק גמור שהוא היה בחודש סיון ואח"כ רואים העדים את השטר והכירו בו בסימן מובהק גמור שהוא אותו השטר עצמו שחתמו העדים הללו בו בחודש סיון ורואים עתה העדים הזמן והמקום הכתוב בו ונכתב בו במק"א וא"כ לא יוכלו הם לבדם להזימם להעדים החתומים בו מכח זה שידעו בבירור שהכירו להשטר בסימנין דבכה"ג היכא דאינם מכירים להעדים גופא להזימם ורק על ידי סימנים שראו באותו יום במק"א אנשים שיש להם סימנים כאילו בודאי דלא נעשו זוממין בכה"ג ורק אם איכא ממש עדים המזימים אותם שביום ר"ח סיון זמן הכתוב בשטר הנכתב בירושלים ומזימים אותם ואומרים שביום ר"ח סיון עמנו הייתם בבבל בכה"ג שפיר נעשים זוממין ורק דאין ידוע לנו מתי התחיל הפסול של העדים דאף דאמרינן דלמפרע נפסל מ"מ דלמא לא חתמו אז באותו יום ורק עתה הוא שחתמו לשטר הזה ועשאוהו מוקדם ועתה הוא דנעשו רשעים ובזה שפיר אמרינן דהואיל דהעדים הללו החתומים על השטר עתה הם בבירור פסולים ורק שאין אנו יודעים מתי נעשו רשעים לענין זה שפיר מהני העדים שהעידו ע"י סימנים שראו שביום ר"ח סיון הוא שחתמו להשטר שיש לו סימן פלוני בבבל ורואים אנו עתה בהשטר הזה שנכתב בו המקום בירושלים שפיר סמכינן על העדים הללו לברר הזמן שנפסלו הואיל דבאמת כבר איתרע חזקת כשרות שלהם שהרי עתה הם בבירור פסולים וגם מה דסמכינן על הסימנים לא הוה על עיקר העדות לפוסלם מכח זה רק לברר הזמן שפיר סמכינן על הני סהדי בכה"ג וצדקו דברי הסמ"ע ודוק. ועיין בט"ז שהביא דברי הסמ"ע הנ"ל וכתב עלה וז"ל דברים תמוהים כ' דא"כ ל"ל בזמנו כתבנו כו' הא ע"כ לא שייך כאן איחרוה דהא ראוהו להשטר ביום פלוני ובשעה שחתמוהו עכ"ל ולפמ"ש דע"י סימנים לא שייך הזמה למיעבד דין הזמה א"כ י"ל דאם לא אמרו העדים מעצמם בזמנו כתבנוהו לא נוכל למעבד בהו דין הזמה ע"י אותן העדים שראו שחתמו בשטר כזה בסימנים מובהקים בסיון וי"ל בזה ודוק

[צו] (א) שם איתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל כו' כל הסוגיא וכתב הרי"ף וז"ל פי' למפרע מעידנא דאסהיד בב"ד ואיכא מאן דפריש מזמן שטרא וליתא להאי פירושא משום דלא הוי זומם אלא עד שיוזם בעצמו כו' אבל חזיוה להאי שטרא דמיחתם קמי דאסהודי עליה בב"ד בכמה יומי פסלינן להו מהאי יומא דקא אמרי סהדי חזינוהו להאי שטרא בידיה דמריה ביום פלוני דמחתם וקאי דקיי"ל עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד הלכך מעידנא דקא חתמי בשטרא הו"ל רשעים והתורה אמרה אל תשת רשע עד ודמיא לעידי ריבית כו' ברם צריך את למידע דלא קיימי הזמה אסהדי דשטרא אלא עד דאמרו בב"ד בעידן סהדותייהו שטרא דנא בזמניה כתבנוהו ולא אחרנוהו ואי לא קמסהדי הכי לא קמא עלייהו הזמה והוי אינון כשרין ושטרא כשר כו' וכ"פ הרמב"ם (בפי"ט מהל' עדות הלכה ג') ועיין בבעה"מ סופ"ב דמסכת כתובות ובר"ן שם ועיין ש"ע חו"מ (סי' ל"ד ס"ט) פסק המחבר להלכה כהרי"ף והרמב"ם הנ"ל ועיין ב"ח (ל"ד) וש"כ (ל"ח) סוף הסימן שם מ"ש בזה דהבעה"מ לא פליג על הרי"ף וכוונת הבעה"מ דלא דיינינן בהם דין ועשיתם לו כאשר זמם אבל העדים ושטרא פסולין משום דבשטרא ג"כ הוי הכחשה ודוקא כי אמרו העדים או שכתב בפירוש בשטרא דבזמנו כתבוהו ולא אחרוהו יעו"ש. והנה תמצית דברי הרי"ף והרמב"ם נהי דשייכי הזמה בשטר דוקא שיופסלו העדים מזמן שראו השטר ביד המלוה אבל לא מזמן הכתוב בשטרא ועיין בהג"א פרק זה בורר (בדף כ"ז) וז"ל ואם הם חתומים על השטר ובאו עדים ואמרו זה היום היה עמנו במקום רחוק השטר כשר ועידיו כשירין דחיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו אבל אם העידו עדים שטר זה בזמנו חתמנוהו ולא אחרנוהו אז הם פסולים מיום חתימת השטר עכ"ל ולשון מיום חתימת השטר נוכל לפרש דלא קאי על זמן הכתוב בשטר רק על יום שחתמו בו באמת והוא כשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל הנ"ל ועיין ברי"ו ז"ל במישרים (נ"ב ח"ז) וז"ל וכן אם חתומים בשטר שזמנו אחד בניסן ואמרו בפני ב"ד שבזמן הכתוב כתבוהו וחתמוהו ובאו עדים ואמרו באחד בניסן עמנו הייתם דמעת שהעיד או שחתם בשקר פסול כו' עכ"ל ג"כ נוכל לפרש כשיטת הרי"ף והרמב"ם ואף שהלשון דחוק קצת אבל נוכל לפרש כן

אולם שיטת הרשב"א ז"ל הוא דמפסלי מזמן הכתוב בשטר עיין כאן בחידושיו בד"ה עד זומם בסה"ד וז"ל ודוקא בעדות בע"פ אבל בעדות בשטר לא קיימי הזמה שאני אומר אחרוהו וכתבוהו כו' אא"כ אמרו שטר זה בזמנו כתבנוהו דהשתא ודאי פסולין מזמן הכתוב בשטר דעדים החתומים בשטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד עכ"ל והובא ג"כ בשמ"ק כאן ומבואר בדבריו ז"ל דאם אמרו העדים בזמנו כתבוהו אז פסולין מזמן הכתוב בהשטר ואמאי ליפסלו מאותו הזמן נימא דהם חתמו עתה על השטר הזה והקדימו עתה הזמן לניסן ומנ"ל למחזקינהו לרשעים מן ניסן ועד עתה אשר באמת כן הוא סברת הרי"ף והרמב"ם שהבאתי לעיל

והנלע"ד בסברת דברי הרשב"א ז"ל דסובר דמש"ה נפסלין העדים מזמן הכתוב בשטר ומה שחתמו על שטרות אחרות מניסן ואילך פסולין משום דהואיל דאם יזומו עדים לאותן העדים החתומים על שטר שכתוב באייר או שהעידו עדות בע"פ בחודש אייר לא יהיו הב"ד יכולין לחייבם ולעשות בהם כאשר זמם דהא הואיל דהעדים שחתומים על השטר בניסן והוזמו בסיון יאמרו שמה שחתמו בהשטר שכתוב בו בניסן חתמו אז באותו הזמן דהיינו בניסן והרי הוזמו אח"כ בסיון וא"כ למפרע הן פסולין וא"כ מה שחתמו אח"כ או העידו בע"פ באייר עדותן כמאן דליתא שהרי כבר היו פסולין למפרע מניסן ונהי דהב"ד אינם יודעים אם חתמו להשטר בניסן