אמרי הצבי ב קל

יאכלו והאריך עוד בזה ועיין במג"א שם ועיין בשעה"מ שם (בפ"ה מהל' אישות) האריך ג"כ בזה יעוש"ה

ולעד"נ ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דהנה גבי תקרובת ע"ז דאסור בהנאה הוא כשהקריב לפני ע"ז וכן יי"נ ממש שנתנסך לפני ע"ז דאסור מה"ת הלא הוא ג"כ ממש כמו זבח אלא דגבי יי"נ מצינו ששיכשך ידו לתוכו ג"כ אסור ואף שאין מיקרי זה ניסוך ממש מ"מ הוא אסור ועיין חולין (דף מ"א ע"א) כתנאי עכו"ם שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"ז אסרו ריב"ב וריב"ב מתירין אותו מפני שני דברים א' שאין מנסכין יין אלא בפני ע"ז ואחד שיכול לומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי הרי דפליגי תנאי בזה אם מנסכין יין שלא בפני ע"ז רק בשיכשך לבד ג"כ יהיה יי"נ ופסקינן להלכה כרבנן דפליגי על ריב"ב וריב"ב. וא"כ יש שני עניני ניסוך א' לפני ע"ז ממש והוא ממש כמו זבח ויש עוד ענין ניסוך ששיכשך ידו לתוכו שלא בפני ע"ז כלל ורק שהוא לשם ע"ז וזה לא מצינן למילף מהא דאסרה תורה תקרובות ע"ז דנימא דזה ג"כ הוא בכלל תקרובות ע"ז הואיל דלא היה בפני ע"ז והיה הרמב"ם מפרש הסוגיא בע"ז (דף כ"ט) דקאמר יין מנ"ל דאסור דקאי על שיכשך ידו בתוכו דאי על ניסוך ממש לפני ע"ז זה היה פשיטא דאסור הואיל דהוא בכלל תקרובות ממש ורק הש"ס קאי דבמתני' קתני סתמא יי"נ אסור משמע אפילו בשיכשך ידו לתוכו שלא בפני ע"ז וקאמר הש"ס מנ"ל ואמר רבה בר אבוה אמר קרא ישתו יין נסיכם מקיש יין לזבח מה זבח אסור בהנאה אף יין אסור בהנאה וגילה לן קרא זה דביי"נ אפילו כי שיכשך ידו לתוכו ולא ניסכו בפני ע"ז ג"כ שם ניסוך עלה ולוקין עליו והרמב"ם ז"ל בספר המצות שכתב הלשון הזהירנו מלשתות יי"נ וזה לא בא בכתוב נגלה בביאור אבל אמרו כו' ואתה יודע שאסור הוא בהנאה ולוקין עליו כמו שהתפרסם בתלמוד ע"ש הכוונה בזה שמפרש הסוגיא דע"ז שם כן דרבה ב"א אמר דמקרא זה ילפינן דאפילו כי לא ניסכו בפני ע"ז ג"כ שם יי"נ עליו בשכשוך לבד. ומיושב בזה קושית התוס' שם שהוקשו דיין שנתנסך ל"ל קרא מי נפיק מכלל שאר זבח ע"ש בתוס' וניחא ליה להרמב"ם ז"ל בזה דקרא אתא לגלויי דאפילו כי לא ניסכו ממש בפני ע"ז רק ששיכשך ידו לתוכו ג"כ שם יי"נ עלה וזה לא היינו יודעים מזבח דזבח הוא דוקא בפני ע"ז וגילה לן קרא דביי"נ דכי שיכשך ידו בתוכו ג"כ הוה ניסוך בכה"ג כאילו ניסכו ממש בפני ע"ז וא"כ תו נוכל לומר דגם בזבח אסור כה"ג הואיל דגילה לן קרא גבי יין ה"ה בשאר זבח ג"כ כל ששחטו לשם ע"ז נאסר בהנאה ושם תקרובות ע"ז עלה ועיין בתוס' חולין (דף מ"ם ע"א) ד"ה לפני ע"א אין לפרש דוקא לפני ע"ז וכריב"ב דאמר לקמן אין מנסכין יין אלא לפני ע"ז וה"ה שאר עבודות דנראה דדוקא לענין ניסוך קאמר דבכל דוכתא דאיירי בשוחט לא נקיט לפני ע"ז כו' ע"ש ונוכל לומר דהוא משום דגלי קרא גבי יין דשייך ניסוך אפילו שלא בפני ע"ז רק בשיכשך בלבד וה"ה גבי זבח ג"כ חייב ונאסר אפילו כי לא שחט בפני ע"ז ממש. וזה הוא כוונת דברי הרמב"ם בספר המצות שכתב דיי"נ אסור מקרא דישתו יין נסיכם והיינו היכא דלא ניסכו בפני ע"ז ממש רק ששיכשך ידו לתוכו לשם ע"ז דג"כ אסור וא"כ הוא רק לגלות דגם בכה"ג שלא היה בפני ע"ז ג"כ שם יי"נ עלה דהקישו קרא לזבח ממש בפני ע"ז ומינה ידעינן תו ג"כ דזבח שלא בפני ע"ז ג"כ אסור וכמש"ל וא"כ לפי האמור מיושב שפיר הקושיא שהקשה הרמב"ן דהא התורה בכללותי' ופרטותי' נאמרה בסיני ולפי האמור א"ש דקרא זה אתא רק לגלויי דגם בשיכשך ידו בתוכו שלא בפני ע"ז ג"כ שם יי"נ עלה אבל עיקר דינו נאמרה בסיני ורק שבסיני נאמר סתם דתקרובת ע"ז נאסר וא"כ ה"ה יין נסך בכלל תקרובות. אולם זה דוקא כשניסכו ממש בפני ע"ז א"כ לא גרע מזבח ורק דדבר זה דדרכן של העכו"ם לשכשך לע"ז אפילו שלא בפני ע"ז זה לא נאמר בפירוש ומש"ה לא נאסר להם יין של עמונים רק אח"כ ראה מרע"ה כי ע"י שתיית היין שלהם נכשלו וכוונתם של העמונים היה להשקותם יין חמת תנינים כי שכשכו לע"ז שלא בפני ע"ז וא"כ זה הוא דרך ניסוך ופירוש בקרא דגם בכה"ג שם יי"נ עלה

ומיושב ג"כ מה שהקשה הרמב"ן דא"כ היל"ל דעל שתיית יי"נ ילקה שלש משום ולא תביא תועבה ומשום ולא ידבק ומשום ישתו יין נסיכם. ועוד שלשיטת הרמב"ם ההיקש אינו נמנה מן התורה ללאו בפני עצמו ועוד האריך להקשות בזה ולפי האמור א"ש דכוונת הרמב"ם ז"ל הוא דקרא דישתו יין נסיכם אתא רק לגלות דגם בכה"ג בשיכשך שלא בפני ע"ז ג"כ שם יי"נ עלה וא"כ ה"ה בכלל תקרובות ע"ז והא שמנה הרמב"ם ז"ל זה ללאו בפני עצמו הואיל דנכתב בפני עצמו ונקט האי דרשא דרבה בר אבוה במס' ע"ז (דף כ"ט ע"ב) וא"כ בודאי דעל שתיית יי"נ אינו לוקה רק שני לאוין משום לא ידבק ומשום ולא תביא. ורק יש לומר דאם התרו ביה משום לאו דלא ידבק או משום לאו דלא תביא ומשום ישתו יין נסיכם ג"כ לוקה שנים הואיל דקרא זה אתא לגלות על יי"נ שלא בפני ע"ז א"כ הוה כמו דכתב קרא בפירוש ולוקה אם התרו בו משום קרא זה ומש"ה מנה הרמב"ם זה ללאו בפני עצמו אבל שילקה שלש על שתיית יי"נ גמור בוודאי דאינו לוקה רק שנים כדין כל תקרובת ע"ז ודוק

ואולי נוכל לפרש כן דברי הרב בעל זוהר הרקיע שמביא הרב בעל מג"א שם ואין הספר הנ"ל בידי לעיין בו. וכזה נוכל להבין ג"כ דברי הפרקי דר"א שמביא הרמב"ן ז"ל שעמד פנחס וגזר על סתם יינם והיינו דדילמא שכשכו וי"ל בזה. ועיין מס' חולין (דף ד' ע"ב) גבי יהושפט מלך יהודה ואחאב מלך ישראל דקאמר הש"ס ועדיין לא נאסר יינן של נכרים כו' ולשון זה איתא ג"כ בסנהדרין (דף ק"ו). אולם לעד"נ דלפי מה שפירשתי אין הנושאים שוין כי הכוונה דלא נאסר עדיין סתם יינם הוה הכוונה עד הגזירה די"ח דבר שגזרו על סתם יינם ובחולין הוה הפי' כפשטא דלא נאסר סתם יינם וזה היה סתם יינם ולא היה ידוע ששיכשכו ג"כ אבל בסנהדרין גבי בנות מואב שם הכוונה על יין ששיכשכו בו והיינו שלא היו יודעים עוד הדין הזה דשיכשך ג"כ הוי נסך גמור כנלע"ד לפרש לפירושו של הרמב"ם ז"ל. וברש"י חולין שם ד"ה סתם יינם שלא ראינוהו שנסכו לע"ז דליתסר דכתיב ישתו יין נסיכם ואפילו חשבת ליה מומר לכהת"כ שרי דעדיין לא נאסר יינם של עכו"ם דמי"ח דבר דתלמידי שמאי והלל הוא עכ"ל ונראה מפירש"י ז"ל דקאי הקרא דישתו על ניסוך ממש ואולם י"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא ג"כ על שיכשך ונפקא מקרא דישתו יין נסיכם וכמו שפירשתי בדברי הרמב"ם ז"ל וי"ל עוד בזה

(ד) והנה כעת עיינתי שנית בזה לכאורה י"ל עוד ע"ד התוס' שמוכח מדבריהם דתקרובות ע"ז אסור מה"ת באכילה ובהנאה אסור רק מדרבנן מהא דמס' ע"ז (דף כ"ט ע"ב) במתני' אר"י שאל ר"י את ר"י מפני מה אסרו גבינות עכו"ם א"ל מפני שמעמידין אותו בקיבת עגלי עכו"ם א"ל א"כ למה לא אסרוה בהנאה וכו' והנה בודאי דהא חששא דמעמידין בקיבת עגלי עכו"ם לא הוי רוב רק ספק השקול דהא גבי גבינות בית אונייקי קאמר הש"ס שם (בדף ל"ד ע"ב) שרוב עגלים של אותה העיר נשחטין לעכו"ם אבל בסתם גבינות ל"ה רק ספק השקול וא"כ מאי קא"ל ר"י לר"י א"כ למה לא אסרוה בהנאה דבשלמא באכילה אסור הואיל דהוי סד"א ובהנאה לא אסרוה הואיל דהוי סד"ר לקולא ולזה העירני ב"א הב' החריף כמר דוד נ"י. ואולי י"ל בזה הואיל דהספק דאורייתא עם הספק דרבנן הם על ד"א והואיל דאזלינן בסד"א לחומרא תו אזלינן לחומרא גם בסד"ר וכיוצא בזה כתב המג"א (בסי' קפ"ד סק"ז) בשם הר"ש חיוון ז"ל וכבר האריכו בזה האחרונים וגם אנכי כבר כתבתי בזה. אולם י"ל למה לא הוכיחו התוס' משם דתקרובות ע"ז אסור באכילה מה"ת מיהו באמת ל"ה זה עיקר הטעם שאסרו גבינות עכו"ם וכדמסיק הש"ס שם (בדף ל"ה) ולא רצה לגלות לו הטעם משום שהיה גזירה חדשה וא"כ י"ל דלעולם תקרובות ע"ז אינו אסור באכילה מה"ת ורק שרצה לדחותו בזה אעפ"י שאין הדין כן וי"ל בזה

[צד] שם במתני' גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהן ונמצאו זוממין משלמין הכל גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י שנים אחרים אלו ואלו נמצאו זוממין הראשונים משלמים תשלומי כפל והאחרונים משלמים תשלומי ג' כו' ופירש"י בד"ה והאחרונים משלמים ג' לשור וכגון שהוזמו האחרונים תחלה דאי עידי גניבה הוזמו תחלה בטלה עדות טביחה דדלמא בעלים מכרוהו לו וכי מתזמי אמאי משלמי. ועיין עוד ברש"י בד"ה בטלה כל העדות והוא פטור והן פטורין ואפילו חזרו