אמרי הצבי ב קכט

ולכאורה י"ל בזה דנוכל ליישב זה דיש חילוק בין שוחט לעכו"ם לשאר תקרובות לעכו"ם דאף דבשאר תקרובות לעכו"ם מותר באכילה מה"ת אבל בשוחט לעכו"ם אסור משום דהא לא שרי לה וא"כ הוה כאילו לא שחט לה ומש"ה אסור באכילה מה"ת וכמ"ש הרא"ה והר"ן. מיהא התוס' לא ס"ל כהרא"ה בזה וא"כ לשיטת התוס' שפיר היו יכולין להביא ראיה משם

(ב) הנה מבואר דעת התוס' בכאן דצדדו לומר דאינו נאסר בהנאה מה"ת ועיין בחידושי הרשב"א למס' קידושין (דף נ"ח ע"א) בד"ה אלמא הביא ג"כ שיטת התוס' הנ"ל והביא עוד בשם י"מ דגם באכילה אינו אסור מה"ת והקשה עליהם ועיין בספר דברי אמת בענין דברי סופרים (ס"ה) שהביא ג"כ דברי הרשב"א בשם הי"מ והבן כן בדברי הי"מ דס"ל דגם באכילה אינו אסור מה"ת עייש"ה ודעת הרמב"ם והרמב"ן בספר המצות ובחיבורו הגדול דאסור בהנאה מה"ת ויבואר אי"ה לקמן וגם שיטת התוס' בכמ"ד נראה דגם בהנאה אסור מה"ת וכבר האריכו בזה גדולי המחברים ז"ל. וראיתי בספר שעה"מ (בפ"ה מהל' אישות ה"א) ובספר דברי אמת שם האריכו הרבה בביאור ענין זה והוקשו קושיא חמירא ממס' פסחים (דף כ"ב ע"א) דפריך הש"ס לר' אבהו והרי דם דרחמנא אמר לא תאכל דם ותנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו שאני דם דאיתקש למים דכתיב לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין אף דם מותר ואימא כמים המתנסכין ע"ג המזבח כו' ואימא כמים הנשפכין לפני ע"א התם נמי ניסוך אקרי דכתיב ישתו יין נסיכם ע"כ ולשיטת התוס' דתקרובות ע"ז אינו אסור בהנאה מה"ת א"כ מאי פריך הש"ס אימא כמים הנשפכין לפני ע"ז הלא גם מים הנשפכין לפני ע"ז אינו אסור בהנאה מה"ת דהא כל תקרובות עכו"ם לא נאסר בהנאה מה"ת וע"ש מ"ש ליישב זה

והנה הרבה יש לפלפל בהסוגיא שם אולם בפשיטות י"ל ליישב הקושיא דנוכל לומר בזה דהא קושית הש"ס דאימא כמים הנשפכין לפני ע"ז קאי הקושיא דאמאי אמרינן להלכה דם מותר בהנאה כדקתני במתני' נימא דיהיה אסור בהנאה והא דכתיב תשפכנו כמים הוה הפי' כמים הנשפכין לע"ז ועיין בתוס' ד"ה ואימא ובמהרש"א שם וא"כ אם היינו אומרים כן היינו אומרים באמת דתקרובת ע"ז אסור בהנאה מה"ת והיינו אומרים דמכאן ילפינן דתקרובות ע"ז אסור בהנאה מה"ת דהא באמת כתיב גבי דם לא תאכלנו ואחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ורק הואיל דכתיב תשפכנו כמים יש סברא להתירו בהנאה כמים ואם היינו אומרים דהא דכתיב כמים היינו כמים הנשפכין לע"ז א"כ אתא לגלויי דמים הנשפכין לע"ז אסור בהנאה מה"ת וא"כ תו לא נוכל למילף היתר הנאה מהא דכתיב תשפכנו כמים ועל כרחך היינו אומרים דמים הנשפכין לע"ז אסור בהנאה מה"ת. אבל לפי מה דמשני הש"ס התם נמי ניסוך אקרי א"כ תו לא נוכל לפרש הקרא כמים הנשפכין לע"ז וא"כ תו נוכל לומר דתקרובת ע"ז אינו אסור בהנאה מה"ת ומיושב שפיר הסוגיא שם ודוק. אולם מה שאיני מבין בפשטות מה שנסתפקו התוס' בזה דהא במס' ע"ז (דף כ"ט ע"ב) יין מנ"ל ארב"א א"ק אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה ועיין בתוס' ד"ה יין מ"ש בזה והרי מפורש בהדיא דזבח אסור בהנאה וראיתי בספר דברי אמת שם שכתב לפרש מ"ש התוס' כאן בסוף דבריהם וא"ל דאי אסור באכילה מדאורייתא היינו ע"כ משום דהוקשו למת מה"ט נמי תיאסר בהנאה כמת וי"ל כיון דכתיב ויאכלו זבחי מתים לאכילה איתקוש ולא להנאה עכ"ל ומפרש הגאון בעל דברי אמת דלאכילה איתקוש דבר תורה ולהנאה מדרבנן עייש"ה. ולפי"ז הא דקאמר הש"ס בע"ז שם מה זבח אסור בהנאה כו' צרכינן לומר דמה"ת אינו אסור רק באכילה ומדרבנן אסור בהנאה ומקשינן יין לזבח ולענין איסור אכילה מה"ת ומדרבנן אסור גם בהנאה והוא דוחק קצת לפרש כן

ועוד נלע"ד ליישב הקושיא הנ"ל דהנה בפסחים שם דפריך הש"ס ואימא כמים הנשפכין לפני ע"ז התם נמי ניסוך אקרי דכתיב ישתו יין נסיכם. ולכאורה י"ל דדילמא ניסוך היין מקרי ניסוך דוקא ולא נשפכין אבל מים נשפכין אקרי ולא מיקרי ניסוך כלל דהא בקרא כתיב יין נסיכם. וע"כ צ"ל מים ויין שוים הם וכמו דמצינו בקרא לשון ניסוך גבי יין ה"ה גבי מים ג"כ שייך גביה לשון ניסוך ויש לומר עוד בטעם הדבר הואיל דהי' במקדש ניסוך היין וניסוך המים ועל שניהם היה שייך לשון ניסוך וא"כ כי כתיב קרא ישתו יין נסיכם גם ניסוך המים בכללו ויש לומר ג"כ דכתיב לשון רבים הגם דהריבוי קאי על העם מ"מ יש בכלל לשון נסיכם גם ניסוך המים ושפיר קאמר הש"ס התם נמי ניסוך אקרי. ועיין מס' ע"ז (כ"ט ע"ב) בתוס' ד"ה ישתו וז"ל למאן דדריש להאי קרא באוה"ע ניחא ולמאן דדריש בגיטין גבי טיטוס שאמר מקרא זה על ישראל וכן בספרי כו' צ"ל שהיו האומות מגנין את ישראל על עבודת המזבח כנגדן מה שעושין לע"ז שלהם ויאכלו וישתו קאי אמזבח שאוכל מנחות ושותה נסכים עכ"ל ולפ"ד התוס' הנ"ל מבואר שפיר כמו שכתבתי. ועיין במס' ע"ז שם יין מנלן אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה ובתוס' שם ד"ה יין באה"ד וז"ל וא"ת יין שנתנסך למה לי קרא מי נפיק מכלל שאר זבח ועיין מה שתי' בזה והנה לשיטת התוס' בב"ק דתקרובת ע"ז מותר מה"ת בהנאה והא דקאמר הש"ס הלשון מה זבח אסור בהנאה הוה הפירוש דבאכילה אסור מה"ת ומדרבנן אסור בהנאה וכמש"ל א"כ י"ל דלשיטתם בב"ק לא קשה קושית התוס' במס' ע"ז די"ל דתקרובות ע"ז מה"ת מותר בהנאה ורק גבי יין גלי קרא יתירא דאסור בהנאה ומש"ה יליף רבה בר אבוה מקרא דישתו יין נסיכם דיי"נ אסור בהנאה הואיל דכתיב קרא יתירא אבל זבח מותר בהנאה מה"ת. ומעתה י"ל ליישב קושית השעה"מ הנ"ל ע"ד התוס' מהא דפסחים דהא הואיל דאפילו אם נימא דתקרובת מותר בהנאה מה"ת מ"מ יי"נ שפיר אסור בהנאה מה"ת וא"כ מים המתנסכין לע"ז ג"כ אסור בהנאה מה"ת הואיל דשם ניסוך עלה וכמו שכתבתי לעיל וא"כ שפיר פריך הש"ס בפסחים ואימא כמים המתנסכין לע"ז דאסור בהנאה ודוק

(ג) והנה בגוף דין זה שכתבו התוס' כאן דתקרובות ע"ז נהי דבאכילה אסור מה"ת אבל בהנאה אינו אסור אלא מדרבנן ובכמ"ד כתבו להיפוך. אולם דעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בספר המצות דאסור בהנאה מה"ת וגם בהלכותיו פסק הרמב"ם ז"ל דתקרובות ע"ז אסור בהנאה מה"ת שכ"כ (בפ"ז מהל' עכו"ם ה"ב) עכו"ם ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מכל אלו לוקה שתים אחת משום ולא תביא ואחת משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל הרי מבואר בהדיא דתקרובות אסור בהנאה מה"ת ובספר המצות להרמב"ם (מצוה קצ"ד) וז"ל הזהירנו מלשתות יין נסך וזה לא בא בכתוב נגלה בביאור אבל אמרו בע"ז אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור אף יין אסור ואתה יודע שאסור הוא בהנאה ולוקין עליו כמו שהתפרסם בתלמוד והראיה על היות יין נסך אסור ואיסורו דאורייתא ושהוא ימנה ממצות ל"ת אמנם בע"ז (דף ע"ג ע"ב) ר' יוחנן ור"ל דאמרו תרווייהו כל איסורן שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויי"נ דבמינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם וזו ראיה מבוררת שיין נסך מאיסורי תורה ובספרי ג"כ כו' ועדיין לא נאסר יין של עכו"ם לישראל כו' הנה מאמרם עדיין לא נאסר יין של עכו"ם יש ראיה כי אחר זה נאסר בלא ספק ואולם אמרו במס' שבת (י"ז ע"ב) כי בכלל י"ח שגזרו שמכללם יין וג"כ אמור ע"ז (דף ס"ב) שאני יי"נ עצמו אולם יי"נ עצמו הנה הוא אסור מה"ת כו' יעו"ש והרמב"ן ז"ל שם בהשגותיו האריך לתמוה ומסיק דיי"נ אסור מה"ת מפסוק וקרא לך ואכלת מזבחו שנכלל בו כל תקרובות ע"ז כו' יעו"ש וגם הרב בעל מג"א שם האריך לתרץ דברי הרמב"ם והביא דברי הש"ס דמס' ע"ז (דף כ"ט ע"ב) דקאמר יין מנלן וארב"א אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכל ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין אסור בהנאה והביא ג"כ דברי התוס' שם שהבאתי לעיל יעוש"ה והרמב"ן ז"ל הקשה עליו עוד דא"כ על יי"נ ילקה שלש משום ולא תביא תועבה אל ביתך ומשום ולא ידבק בידך מאומה ומשום ישתו יין נסיכם והלא לא פרט בו הכתוב לאו אלא שהקישו לזבח אשר חלב זבחימו