אמרי הצבי ב יב

עד ע"א אות קי. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] הערה בירושלמי גיטין (פ"ד ה"ד) ותוספתא (פ"ק) דמכות דסימא שתי עיניו כאחת יוצא בשניהם לחירות. ולמה לא נדרוש תחת עינו ולא תחת שתי עיניו. סברא דהיכא דס"ס מסייע למוחזק לא מהני תפיסה ומיישב השמטת הרמב"ם לדינא דהירושלמי והתוספתא הנ"ל. [אק"ב] בדברי היש"ש קידושין פ"ק (סי' מ"ם) דבהפיל שינו וסימא עינו כאחת נמי משלם לו דמי עין. ובדברי המכילתא (בפ' משפטים) דמבואר דבב"א א"צ לשלם. [אק"ג] בדברי המקנה קידושין (כ"ד שם) בזה. וישוב לקושיתו דהיאך משכחת דין יום או יומים נימא דבאבר אחד שביטלו ממלאכתו יצא לחירות ויהא דינו כבן חורין ויתחייב עליו מיתה. עפי"ד התוס' חגיגה (ד' ע"א) דס"ל דדוקא כשעמד בדין אז הוא דנגמר השחרור למפרע. [אק"ד] בענין תשלומי דמי עין אי הוי קנסא

עד ע"ב אות קיא. בסוגיא הנ"ל, [אק"א] הוכחה דסוגיא זו ס"ל דיוצא בשו"ע א"צ גט שחרור. ובדברי המהרש"א לעיל (ל"ג ע"ב) על תוד"ה א"ב. [אק"ב] בדברי הרב המאירי שהוציא מסוגיא זו דעדים שהעידו לחייב תפיסה והוזמו שחייבין. מבאר דלמ"ד דיוצא בשו"ע א"צ גט שחרור הוי ב"ח גמור ולמ"ד דצריך גט שחרור היינו דצד עבדות וצד חירות מעורב בו. והא דמהני תפיסת העבד הוי מה"ת לא משום ספיקא דדינא. ביאור עפי"ז סוגיא דידן וכונת המאירי הנ"ל

עד ע"ב אות קיב. פלפול בהא דהכחשה תחלת הזמה. [אק"א] בענין אם גם בבא הרוג ברגליו אמרינן סברא זו. מעורר בזה עפי"ד הירושלמי יבמות (פט"ו ה"ה). [אק"ב] ביאור סוגיא דידן דאביי לא יפלוג על ר"י. [אק"ג] איזה הערות בדברי הסמ"ג עשין (מצוה ק"י) בענין זה. [אק"ד ה' ו'] פלפול עצום אי לוקין על הלאו דלא תענה בהכחשה לבד. וביאור השיטות בזה. ומבאר סוגית הש"ס כאן לפי פירוש הסמ"ג הנ"ל

עד ע"ב אות קיג. בסוגיא הנ"ל. מביא מכאן ראיה לשיטת הש"כ חו"מ (סי' ל"ח) שהעלה דגם להריב"ש הסובר דבהזמה שלא בפניהם נפסלים עכ"פ מ"מ בדבר הנוגע להעדים לא נוכל לחייבם בהזמה שלא בפניהם

עד ע"ב אות קיד. בסוגיא הנ"ל. בדברי הפ"י מכות (ד' ע"ב) שהעלה דהלאו דלא תענה לא הוי לאו שנלאמב"ד דנימא דאין לוקין. ומסוגיא זו לא מוכח לכאורה כן. ביאור הדבר וישוב עפי"ד הפ"י קושיא הראשונה של התוד"ה הוה ליה

עד ע"ב אות קטו. בסוגיא דמודה בקנס. [אק"א] בענין הא דקיי"ל דמודה בקנס פטור אי הוה הפירוש דבאמת איכא עליו חיוב לשלם ורק דהב"ד אין יכולין לחייבו או דהכונה הוא דכ"ז שלא באו עדים ליכא עליו שום חיובא כלל. ביאור השיטות בזה. ומבאר דברי הראב"ד הסובר דמהני הודאה בזה"ז לפני שלשה הדיוטות לפוטרו מקנס שלא יהני תפיסה אח"כ. [אק"ב] מפלפל בדברי הראב"ד בענין היכא דתפס מקמי הודאה והודה אח"כ אי חייב להחזיר ואם יש חילוק בין תפס בעדים לתפס שלא בעדים. [אק"ג] מוכיח דהרמב"ן סובר כהראב"ד דחיובא דקנס איכא עליו גם כשהודה מעצמו ותפיסה מקמי הודאה מהני ומסתפק בדבריו אם גם בתפס בעדים מהני. ומעורר עפי"ד הקצה"ח (סי' ש"נ סק"ב) שהעלה דקנס לא הוי כנמחל לשעבודו אלא שאין מחייבין אותו. [אק"ד] ראיה לדעת הראב"ד והרמב"ן הנ"ל משבועות (ל"ג ע"א). [אק"ה] סברא לחלק בין שאר קנסות דאיכא חיובא עליו גם בלא עדים לבין קנס דשן ועין דליכא חיובא עד שיבאו עדים. וביאור הסוגיא עפי"ז מה שהיו מחולקים ר"ג ור"י. וביאור דברי הירושלמי (סופ"ג) דכתובות שלא יקשה על שיטת הראב"ד והרמב"ן הנ"ל. והעלה דלשיטתם חייב לצי"ש בכל הקנסות לבד מקנס דשן ועין. וישוב עפי"ז קושית הש"כ יו"ד (סי' רס"ז ס"ק נ"ב) על הסמ"ע (סי' א') בזה. [אק"ו] ישוב לקושית הקצה"ח (סי' א' סק"ו) על הסמ"ע והש"כ (שם) מב"מ (דף ג'

) עב ע"א אות קטז. בענין מודה בקנס ואח"כ באו עדים. [אק"א ב'] ישוב לקושית המלמ"ל (בפ"ג מהל' גניבה ה"ח) על הא דקיי"ל דהא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור היינו דוקא היכא שמחייב עצמו במידי. והעלה דאם מחייב עצמו שלא יהיה יכול לתפוס ג"כ מהני. וביאור עפי"ז הגמ' בשבועות (ל"ג ע"א) וישוב לדברי רש"י מכות (ה' ע"א) דגם במיתה אמרינן אי מודה מיפטר גם כשבאו עדים אח"כ והלא לא מחייב עצמו במידי. ומעורר עפי"ד ההג"א (פ"ד דב"ק) דלמ"ד יש דמים לב"ח אי תפסי יורשי הנהרג מהני. [אק"ג] בענין הודה בשלשים של עבד אי מקרי מודה בקנס לפטור או לא. וסברא דאף אם נימא מודה בקנס פטור מ"מ דמי שווי' של העבד חייב לשלם. וישוב בזה קושית השעה"מ (בפ"ה מה' עבדים הי"ז). [אק"ד] בענין אי מוש"ר מיקרי מחייב א"ע במידי. וגם אם העשה דולו תהיה לאשה הוי מטעם קנס. וישוב לקושית המלמ"ל (בפ"ג מהל' נערה בתולה ה"ט) על פסק הרמב"ם (שם) דאם רצה לגרש יגרש. [אק"ה] פלפול בדברי הר"ת סנהדרין (ח' ע"ב) דס"ל דכל שאינו יכול לקיים העשה דולו תהיה לאשה פטור ממאה סלעים ג"כ. סברא בדברי הר"ת דזה דוקא היכא דהמניעה לקיום העשה הוא ממנה אבל היכא שהמניעה הוא מכחו אז שפיר חייב במאה כסף. וישוב לקושית העולם דהיאך יוכל לשוב לקחתה הא שויא אנפשי' חד"א, ומעורר בדברי הגאון מליסא ז"ל שתי' לקושיא הנ"ל כיון דבדידה ליכא עבירה תו אמרינן עדל"ת

עה ע"ב אות קיז. בדברי הפ"י מכות (ה' ע"א) שמתרץ ע"פ סוגי' זו דברי רש"י (שם) דגם במיתה אמרינן אי מודה מיפטר. חילוק בזה דגבי ממון אמרינן אם בעצמו הודה ג"כ ואח"כ הוזמו העדים דאין עושין בהם דין הזמה. והוא מטעם מחילה. משא"כ גבי חיוב מיתה דהוי דבר החיוב לשמים ל"ש לומר כן

עו ע"א אות קיח. ביאור דברי הש"ס דמ"ל מכרו להדיוט כו' ובדברי רש"י ד"ה כי קא טבח. סברא לדעת רש"י דמש"ה בהקדיש לפני יאוש לא מחייב בדו"ה משום דלא אתעבד כלל מעשה וגם דלא חל ההקדש. וגם במכירה כשימכור בלי עשיית מעשה בפועל ג"כ יפטור מדו"ה

עו ע"א אות קיט. בענין גול"מ [אק"א] מביא ראיה מסוגיא לדעת הפ"י ב"ק (ס"ה) דלר"ש דס"ל דהגל"מ כמ"ד גם באיתא בעיניה אמרינן כן. [אק"ב] הערה בדברי הקצה"ח (סי' שפ"ו) דבאיתא בעיניה ל"א כן. היאך משכחת כפל לר"ש בקדשים שחייב באחריותן. סברא דבעת שהבהמה כבר היא ברשותו נעשה גנב מחדש. ומפלפל בזה עפי"ד השמ"ק כתובות (ל"ד ע"ב) בהאי ענינא דנעשה גנב מחדש. [אק"ג ד'] פלפול למ"ד דהגל"מ כמ"ד אי קבלת אחריות לבד משווה ליה כשלו. וחילוק בין היה מכבר פ"א שלו. לבין לא היה שלו מעולם ורק עתה מקבל עליו אחריות