אמרי הצבי ב קכח

דכל שלא גמר לה לשחיטה ושחט רק סימן אחד בעזרה ולא שחט יותר דלא מיתסר בהנאה כלל הואיל דלאו שם שחיטה עלה כלל אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מוע"ס. ועיין בסוגיין בתוד"ה כי קמחייב שהוקשו ג"כ כעין קושיא זו עייש"ה

וכן י"ל עוד מהא דחולין שם (דף מ"ם) בסוגיין דאא"א דשא"ש דאיתיביה ר"נ לר"ה מהא דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לעכו"ם חייב שלש חטאות וא"א כיון ששחט בה סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא לחייב מחתך בעפר הוא ומבואר דבשחיטת חוץ לא מחייב אסימן ראשון כי לא גמר לה לשחיטה אח"כ ואפילו למ"ד ישנה לשחיטה מוע"ס דאל"כ לא היה קשה כלל קושית ר"נ על ר"ה דנימא דחייב גם על שחוטי חוץ בשחיטת הסימן האחד לבד וזה הוא באמת קושית רש"י ז"ל שם ותי' כן

(ב) ולפי שעי"ז עמדתי קצת על כוונת רש"י ז"ל אמרתי לבאר קצת ולהצילו מקושית המהרש"א שם וז"ל רש"י שם בד"ה מחתך ואע"ג דאמרינן בפירקין (דף כ"ט) שחט סימן א' בחוץ וסימן א' בפנים חייב שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ ליכא למימר דבגמר הסימן חיילי בהדי הדדי איסור עכו"ם ושחיטת חוץ דכי אמרינן סימן א' מחייב הנ"מ היכא דגמר לשחיטה בעודה קדשים כדקתני וסימן א' בפנים דאגלאי מלתא דבסימן קמא שחיטת חוץ הוה וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מוע"ס אבל הכא דסימן שני לא אשתחוט כלל דחיתוך עפרא בעלמא הוא קמא נמי לאו שם שחיטה עלה כו' עכ"ל וביאור הדברים לכאורה י"ל בהא דהתחיל רש"י ז"ל לומר ואע"ג כו' ליכא למימר דבגמר הסימן חיילי בהדי הדדי איסור עכו"ם ושחיטת חוץ ולכאורה אינו מובן דהא אכתי תיקשה דאיסור עכו"ם הוא תיכף בשחיטת מקצת הסימן ושחיטת חוץ בודאי דבעינן סימן אחד דוקא עכ"פ שהרי רש"י ז"ל אזיל השתא לפום האי סברא הואיל דעשה בה מעשה חטאת העוף ויהיה אסיא ככ"ע אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וכסברת רב יוסף שם וא"כ אכתי איסור עכו"ם קדים לאיסור שחוטי חוץ וא"כ שפיר פריך ר"נ מהא דהשוחט חטאת בשבת. אולם נוכל לומר דכוונת רש"י ז"ל בזה דהא עולא משמיה דר"י קאמר דעשה בה מעשה אסרה והיינו אפילו מעשה כ"ד ור"ה נקיט הלשון כיון ששחט בה סימן אחד אסרה ונהי דבאמת אמרינן דהא דנקיט ר"ה סימן אחד הוא לאו דוקא רק דאפילו מעשה כל דהו ג"כ אוסר דהא הש"ס קאמר על מימרא דר"ה סבר לה כי הא דאמר עולא אר"י ועיין רש"י בד"ה היתה. מ"מ היינו יכולין לומר דר"ה דנקיט סימן א' הוא דוקא סימן א' הואיל דחזינן דסימן אחד מיקרי שחיטה דהא גבי חטאת העוף הוה סימן א' דבר שלם וכן בשחוטי חוץ והיינו אומרים דאם שחט רק חצי סימן לא נאסרה עדיין וא"כ היינו יכולין לתרץ הקושיא דלא תיקשי על ר"ה ונהי דלר"י דסובר דמעשה כ"ד אוסר קשה אבל על ר"ה לא תיקשי קושית ר"נ ומשום דבגמר הסימן חייל בהדי הדדי איסור עכו"ם ושתופי חוץ. ועל זה תי' רש"י ז"ל דאף דאמרינן דשחט ס"א בחוץ וס"א בפנים חייב הואיל דעשה בה מעשה חטאת העוף מ"מ דוקא כי גמר לה להשחיטה אח"כ אבל כי לא גמר כלל בודאי דלא מחייב על שחיטת ס"א בלבד. והנה לכאורה יש לעיין דמאי מהני האי טעמא הואיל דנעשה בה מעשה חטאת העוף בפנים דהא הלא כי לא גמר לה לשחיטה כלל לא מחייב על הסימן אחד אע"ג דסימן אחד מהני בחטאת העוף וא"כ מאי מהני כי גמר לשחיטת הסימן השני בפנים הלא לא נוכל לחייבו על שחיטת סימן הראשון בחוץ אלא א"כ גמר לשחיטה אח"כ וא"כ אפילו כי גמר לשחיטה אח"כ בפנים אמאי ליחייב על שחיטת הסימן הראשון בחוץ דהא אם שחט רק מקצת הסימן בחוץ ואח"כ גמר לשחיטת שני הסימנין בפנים ל"מ למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ואמאי בשחיטת סימן שלם בחוץ וגמר אח"כ לשחיטת סימן השני בפנים מחייב הלא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא נחשב שחיטת סימן הראשון לשחיטה כלל ומאי מהני סברא זו הואיל דנעשה בה מעשה חטאת העוף בפנים. אולם י"ל בזה דסברת רב יוסף הוא דאפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף מ"מ ע"כ צרכינן לומר דתחילת השחיטה ג"כ שם שחיטה עלה דאל"כ מאי מהני לאם שחט בה סימן א' בחוץ דיהיה חייב. הואיל דעשה בה מעשה חטאת העוף בפנים הלא אם לא גמר לשחיטה אח"כ לא מחייב על שחיטת סימן האחד וע"כ דשחיטת ס"א בלבד לא מחייבא ליה ורק היכא דגמר לשחיטה אח"כ מחייב על שחיטת הסימן האחד א"כ אמרינן דשם שחיטה על שחיטת סימן אחד ורק דוקא כי גמר לה לשחיטה אח"כ אז מחייב על שחיטת סימן הראשון בחוץ הואיל דנעשה בה מעשה חטאת העוף וא"כ גם למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ובעינן דוקא שישחוט אח"כ הסימן השני מ"מ מהני האי סברא הואיל דנעשה בה מעשה חטאת העוף לחייבו על שחיטת סימן האחד דחזינן דשם שחיטה על שחיטת סימן שלם אחד וז"ש רש"י ז"ל וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מוע"ס כלומר דהוא שם המושאל והכוונה דשייך לשון שחיטה על שחיטת ס"א אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ועיין במהרש"א שם שנדחק בזה ולפי האמור א"ש ודוק. אבל עכ"פ חזינן דגם בשחוטי חוץ בעינן דוקא כי גמר לה לשחיטה אח"כ אבל כי לא גמר לה לשחיטה אח"כ לא מחייב על שחיטת ס"א בחוץ ועיין חולין (שם כ"ט) בתוס' ד"ה כגון בסה"ד מ"ש בזה. וא"כ ה"ה בשוחט חולין בעזרה בודאי דג"כ י"ל דאפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה וע"ס ונאסר בהנאה בשחיטת סימן אחד בעזרה אבל דוקא כי שחט אח"כ לסימן השני אפילו חוץ לעזרה אבל כי לא שחט אח"כ כלל לסימן השני בודאי דלא נאסר בהנאה מדין חולין שנבע"ז דהא הש"ס דהביא לפלוגתא דלוי סבא ור"י אי ישנה לשחיטה כו' בהא דחולין בעזרה ובשחיטת קדשים בחוץ ומשמע דדמי להדדי ולכאורה צע"ג בזה

ולכאורה י"ל דאף דבשחוטי חוץ בעינן דוקא כי גמר לה לשחיטה אח"כ אבל כי שחט סימן אחד בחוץ ולא גמר כלל לשחוט סימן השני לא מחייב אבל בחולין בעזרה אפילו כי שחט סימן אחד בפנים וסימן השני לא שחט כלל ג"כ נאסר בהנאה וכשיטת הר"ם ז"ל זה תליא אי ילפינן חשנב"ע מהיקשא דאמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור וכדאר"י משום ר"מ או כדאביי דדרשינן מקרא דוזבחת בריחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום וכדאיתא בקידושין (נ"ז). דאי ילפינן מהיקשא י"ל דדוקא כי גמר לשחיטה אח"כ אז נאסר בשחיטת סימן אחד בעזרה או במקצת הסימן דהא פסקינן דישנה לשחיטה מתחילה וע"ס אבל כי לא גמר לה לשחיטה אח"כ לא נאסר כלל בהנאה הואיל דילפינן מהיקשא דשחוטי חוץ ודוקא כי התם. אבל אם נימא דילפינן מוזבחת וכדאביי שפיר יש לומר דנהי דבשחוטי חוץ דוקא כי גמר לה לשחיטה אח"כ הוא דחייב אבל בחשנב"ע חייב על שחיטת סימן אחד או אפילו מקצת סימן ואפילו כי לא גמר לשחיטה אח"כ והר"ם ז"ל סובר דפסקינן כאביי דהוה רק לאו הבא מכלל עשה ומש"ה אפילו כי לא גמר לה לשחיטה אח"כ ג"כ נאסר בהנאה בשחיטת הסימן האחד בלבד ואכתי צ"ע בזה

ועיין בחידושי הרשב"א כאן בד"ה כיון דכתב דסוגיין דידן אתיא כרבא דהתם דאוקי פלוגתא דר"י ור"ל דישנה לשחיטה כו' בששוחט סימן אחד בחוץ כו' ע"ש ולשיטתו י"ל בסוגיין דחולין שם בדברי רש"י ז"ל שם שהבאתי

[צג] (א) דף ע"ב ע"ב בתוד"ה דאי ס"ד וז"ל ומיהו איסור אכילה דהויא ודאי דאורייתא יש לדקדק משמעתין דלעיל דפטרי רבנן שוחט לעכו"ם משום שחיטה שא"ר ואי איסור אכילה לא הוי אלא מדרבנן לא היה נחשב בכך שחיטה שא"ר כמו מעשה שבת למ"ד דרבנן כו' יעו"ש. ולכאורה י"ל לשיטת הרא"ה והר"ן ז"ל דאף דאא"א דשא"ש מ"מ בשוחט לעכו"ם אסור באכילה מה"ת משום דנהי דלא אסר לה מ"מ לא שרי לה וא"כ יש לומר דדוקא בשוחט בהמה לעכו"ם אסור באכילה מה"ת משום דנהי דלא אסר לה מ"מ לא שרי לה ומש"ה פטרי רבנן שוחט לעכו"ם דהא באכילה אסור משום האי טעמא אבל בשאר תקרובות לעכו"ם שהקריב סולת וכדומה לעכו"ם יש לומר דגם באכילה לא נאסר מה"ת ומאי הביאו התוס' ראיה מהתם דתקרובת עכו"ם אסור מיהו באכילה ומוכח מכאן דהתוס' ג"כ ס"ל כהרשב"א במשה"ב דחולק על הרא"ה בבדה"ב. ועיין לעיל על (דף ע"א ע"א) בתוד"ה בשלמא הוכחתי שם באות [פ"א] דהתוס' לא ס"ל בזה כהרא"ה והר"ן ז"ל. ועיין בשעה"מ (פ"ה מהל' אישות ה"א) הביא דברי התוס' דכאן וכתב להוכיח עוד ממס' חולין (דף פ"ה) השוחט לעכו"ם והשוחט חולין בפנים ר"מ מחייב בכיסוי וחכמים פוטרים ואי תקרובת עכו"ם מותר באכילה מדאורייתא הא מדאורייתא אשר יאכל קרינא ביה ואמאי פטור מכסוי והאריך בזה.