אמרי הצבי ב קכד

ועפ"י האמור נוכל להבין היטב דברי רש"י ז"ל כאן בד"ה חולין שנשחטו בעזרה פלוגתא היא במס' קידושין (נ"ח) או דאורייתא היא או דרבנן עכ"ל והקשה בספר עצמות יוסף שם בקידושין דהא לא מצינו פלוגתא לפי המסקנא בזה כלל ודוחק לומר דפריך לפי סברת המקשה דהביא ומה מאוד מתקו לי דברי התוס' שם ודברי רש"י ז"ל צ"ע עכ"ל הע"י שם. ולע"ד לפי האמור מובן שפיר דברי רש"י ז"ל דכוונת רש"י ז"ל הוא דפלוגתא היא בקידושין או דאורייתא היא או דרבנן היינו על איסור הנאה של חשנב"ע אי אסור מדאורייתא או דרבנן אבל שחיטה ואכילה מסקינן דהוא דאורייתא לכ"ע וליכא פלוגתא בזה כלל ורק על איסור הנאה איכא פלוגתא בין ר' יוחנן משום ר"מ דילפינן דחשנב"ע אסור מהיקשא דמה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור והיינו איסור הנאה וכדפירש"י שם בקידושין בד"ה מה שלי הבאתיו לעיל ואביי דסובר דילפינן דחשנב"ע אסור מקרא דכי ירחק ואיסור הנאה מקרא דלכלב תשליכון אותו וא"כ דלר' יהודה דסובר דדברים ככתבן א"כ אמרינן דחולין שנשחטו בעזרה מה"ת מותר בהנאה ובאכילה אסור מה"ת מקרא דכי ירחק וא"כ ר' יוחנן לשיטתו דיליף מהיקשא א"כ אסור בהנאה מה"ת שפיר פריך הש"ס לימא קסבר ר' יוחנן חשנב"ע לאו דאורייתא כו' והפי' הוא והא ר' יוחנן סובר דחשנב"ע אסור בהנאה מה"ת וא"כ תיקשי דמכי שחט בה פורתא אסרה ואידך לאו דמרה קא טבח ודוק

(ב) אולם דברי התוס' לא זכיתי להבין שכתב כאן בד"ה לימא ותקשה דידיה אדידיה דאיהו גופיה אמר בפרק האיש מקדש (נ"ז) חשנב"ע דאורייתא ויליף לה מקרא עכ"ל הא לפמ"ש התוס' (בקידושין נ"ז ע"ב) ד"ה מה שלי הוקשו עפירש"י שפי' דאסור בהנאה וכתבו שם בשם הר"ם מה שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים אף שלך בשלי לא היה להם תורת חולין ולא חזו להתרה דשייך בהו דהיינו אכילה עכ"ל. והנה לפי' הר"ם ז"ל דלר' יוחנן דיליף מהיקשא אינו אסור בהנאה מה"ת אלא באכילה א"כ מאי פריך הש"ס כאן לימא קסבר ר' יוחנן חשנב"ע לאו דאורייתא דאי ס"ד כו' והלא אפילו אם נימא דחשנב"ע דאורייתא ג"כ א"ש דהא איסור הנאה לאו דאורייתא לפי' הר"ם ז"ל ולכאורה י"ל בזה. וע"כ צרכינן לדחוק לפי' הר"ם דאין הפי' כאן דתקשה דר' יוחנן אדר' יוחנן רק דהש"ס קאמר דאי נימא דסובר ר' יוחנן דחשנב"ע אסור מה"ת גם בהנאה והיינו דילפינן מקרא דכי ירחק וכסברת אביי ונימא דלא ס"ל כר' יהודה דדברים ככתבן וא"כ ילפינן מקרא דאותו דחשנב"ע אסור בהנאה מה"ת א"כ תיקשי מכי שחט בה פורתא אסרה כו' ואף כי דוחק הוא לפרש כן דהא בודאי ר' יוחנן בקידושין שם סובר דחשנב"ע אינו אסור בהנאה מה"ת לסברת הר"ם הנ"ל ולכאורה צע"ג בזה. אלא אפילו אם נימא כן מ"מ תו לא נוכל לפרש דברי התוס' כאן שכתבו דא"כ תקשה דר"י אדר"י דהא אדרבא דר"י אדר"י לא קשיא כלל ודוק היטב בזה

והנה י"ל עוד בזה בהא שכתבו התוס' במס' פסחים (דף כ"ד ע"ב) בד"ה הכל מודים בכלאי כרם הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא מ"ד לאו דאורייתא כו' ע"ש. והנה לכאורה י"ל בעיקר הקושיא שהוקשו דלימא הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה הלא התם קאי אביי אליבא דר"י וכדאיתא בש"ס שם ולשיטת הר"ם הנ"ל דר' יוחנן דיליף דחשנב"ע אסור מהא דשחוט לי בשלי ושלך בשלך הוה רק לענין איסור אכילה אבל בהנאה לא מיתסר א"כ לא יכול אביי לומר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה דלוקין אפילו שלכ"ה דהא אפילו בכדרך הנאתן נמי לא לקי דהא הנאה לא נאסר כלל מה"ת ולכאורה י"ל בזה וצרכינן לומר דהר"ם לא ס"ל כהתוס' דפסחים ג"כ וי"ל בזה

ולולא דמסתפינא הי' נלע"ד לומר דגם להר"ם דסובר דר' יוחנן משום ר"מ דיליף חשנב"ע במה מצינו מקדשים בחוץ הוא רק לענין איסור אכילה בלבד אבל איסור הנאה ילפינן מקרא דאותו דהא אליבא דר"מ דסובר דלא אמרינן דברים ככתבן א"כ אתא אותו לגלויי דחולין שנשחטו בעזרה אסור בהנאה מה"ת ואין חילוק בין ר' יוחנן לבין אביי שם בקידושין רק מאיזה לימוד ילפינן איסור שחיטה ואיסור אכילה לחשנב"ע דר"י יליף במה מצינו ואביי יליף מקרא דכי ירחק אבל לענין איסור הנאה שניהם ילפינן מקרא דאותו אליבא דר"מ וא"כ גם ר' יוחנן סובר דחשנב"ע אסור בהנאה מה"ת וא"כ שפיר הוקשו התוס' בפסחים שם דאמאי לא קאמר הכל מודים בחשנב"ע. וא"ש ג"כ מ"ש התוס' כאן בב"ק דהא דקאמר הש"ס לימא קסבר ר"י חשנב"ע לאו דאורייתא ופי' התוס' וא"כ תקשה דידיה אדידיה כו'. ומובן שפיר ג"כ הא דקאמר הש"ס כאן דאס"ד דאורייתא מכי שחט בה פורתא אסרה דהא ר' יוחנן סובר דחשנב"ע אסור בהנאה מה"ת מקרא דאותו כנלע"ד להשוות דברי התוס' עם דברי הר"ם ז"ל. אלא דצ"ע אצלי דהא לא מצינו דר' יוחנן יסבור בפירוש כן דילפינן איסור הנאה מקרא דאותו א"כ מנ"ל דסובר כן דילמא סובר כר"י דדברים ככתבן ולא אתא אותו לגלויי דחשנב'"ע אסור מה"ת. דהא בפשיטא יש לעיין ג"כ דמנ"ל דר' יוחנן סובר חשנב"ע אסור מה"ת דהא (בקידושין נ"ז) רק משום ר"מ אמר כן ומנ"ל דס"ל להלכה כן. ומהא דנזיר (כ"ט) ג"כ אינו מוכרח כ"כ רק דרבי יוסי ב"ח ס"ל דלאו דאורייתא אבל אינו מוכרח דר' יוחנן סובר דהוא דאורייתא ומכל שכן לענין איסור הנאה בודאי דלא שמעינן מהא דמס' נזיר שם. ורק צרכינן לומר דהואיל דר"י קאמר משום ר"מ האי טעמא דחשנב"ע דאורייתא דיליף במה מצינו א"כ אמרינן דס"ל כן. אבל מנ"ל לענין איסור הנאה ג"כ דבשלמא אם נימא כפירש"י שם דמן המה מצינו ידעינן ג"כ איסור הנאה א"ש אבל לפי' הר"ם דמן המה מצינו לא ידעינן רק איסור אכילה אבל איסור הנאה לא ידעינן רק צרכינן לומר מקרא דאותו וא"כ מנ"ל דר' יוחנן סובר גם בזה כן דילמא סובר להלכה כר"י דדברים ככתבן וא"כ לא ידעינן כלל לימוד דחשנב"ע יהיה אסור מה"ת בהנאה ולכאורה י"ל בזה. ועיין בפסחים (כ"ב ע"א) תוס' ד"ה חשנב"ע מ"ש בזה וחולקים על פירש"י והרבה י"ל בזה וקצרתי

והנה לשיטת רש"י ז"ל דר"י דיליף חשנב"ע במה מצינו מקדשים בחוץ י"ל דלוקין על הלאו דחשנב"ע דהתורה לא מיעטה חשנב"ע מקרא דאל פתח אהל מועד כו' ודרשינן על קרבן ענוש כרת על חשנב"ע אין ענוש כרת כדאיתא שם (בקידושין נ"ז) וי"ל דרק מכרת מיעטה אבל לאו בעלמא איכא וא"כ י"ל דגם על הנאה איכא לאו הואיל דגם הנאה ילפינן מן המה מצינו ולהסוברים דלוקין על הנאה גם כאן לוקין. ולסברת הר"ם שם וכפי מה שביארתי קצת דברי הר"ם ז"ל אמרינן דאיסור שחיטה ואיסור אכילה ילפינן במה מצינו אבל איסור הנאה ילפינן מקרא דאותו וא"כ לסברת הר"ם ז"ל הנ"ל לא קשה קושית התוס' בפסחים (כ"ד ע"ב) ד"ה הכל מודים דאמאי לא קאמר הכל מודים בחשנב"ע משום דליכא מלקות כלל בהנאה דאפילו לר"י דסובר דאכילה ואיסור שחיטה ילפינן במה מצינו ונימא דלוקין על מה שילפינן במה מצינו ועיין בספר גינת וורדים (כלל ה') הביא דברי השיורי כנה"ג שכתב דעונשין ממה מצינו ולפי טעם שכתב המהרש"א ז"ל בסנהדרין דמש"ה אין עונשין דהיא הנותנת כי היכא דלא תיהוי לה כפרה ע"ש (בדף ס"ד) א"כ במה מצינו לא שייך זה כיון דשוים הם עונשין ומזהירין שפיר משא"כ לאינך טעמים דשמא יש איזה פירכא וכדומה ודאי דאף במה מצינו אין עונשין ומזהירין כו' יעו"ש. והנה אם נימא דעונשין במה מצינו וא"כ ה"נ היל"ל דעונשין על חשנב"ע משום דנוכל לומר דעל הנאה לא ילפינן במה מצינו רק מקרא דאותו וא"כ ל"ק כלל קושית התוס' דעל הנאה גם ר' יוחנן סובר דאין לוקין בחשנב"ע הואיל דהוה רק לאו הבא מכלל עשה מקרא דאותו. אולם לשיטת רש"י ז"ל דלר' יוחנן דיליף במה מצינו גם איסור הנאה ילפינן א"כ שפיר קשה קושית התוס' דאמאי לא קאמר אביי הכל מודים בחשנב"ע אלא דאינו מובן לי מה שתירצו התוס' לקושייתם משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן דהא לר' יוחנן לא ילפינן כלל מקרא דכי ירחק דחשנב"ע רק ממה מצינו הוא דילפינן ואביי הוא דיליף לה מקרא דכי ירחק דכתיב ביה וזבחת ואכלת והכא אליבא דר' יוחנן קיימינן. אם לא שנימא דהכוונה הוא הואיל דאביי הוא דקאמר לה רוצה לומר דבר שגם הוא מודה בו א"כ אינו מובן תו התחלת הקושיא כלל דהא לאביי ליכא מלקות כלל על חשנב"ע הואיל דלא הוה אלא לאו הבא מכלל עשה וי"ל בזה. וראיתי בפ"י (שם בפסחים) על תוס' הנ"ל הקשה קושיא זו ועיין בצל"ח שם