אמרי הצבי ב קכ

ליתן לחבירו רביע א"כ אכתי הם שותפים ואמאי לא תיהני הודאתו לשותף האחד שיפטור הגנב מטעם מודה בקנס גם בחלקו של השותף השני שלא הודה לו

מיהו רש"י ז"ל שם בב"ק (ק"ח ע"ב) הביא נוסחא אחרת עוד בזה וז"ל אית דגרסי אם באמת נשבע דלא פשע לא נפטר הגנב דכיון דבאמת נשבע איפטר ליה שומר ותו לא רמי' עליה למתבעיה לגנב ואם לשקר נשבע כגון דפשע נפטר הגנב בהודאת שומר דאכתי עלי' רמיא לשלומי וראשון שמעתי ועיקר הוא כו' עכ"ל ובשמ"ק הביא שם הרבה ראשונים דמפרשי כלשון שני של רש"י ז"ל ודעת הראב"ד כלשון ראשון יעו"ש ובטוח"מ (סי' שנ"ב סעיף ז') מבואר להלכה כלשון ראשון של רש"י ז"ל וכן הוא דעת הרמב"ם (פ"ד מהלכות גניבה ה"ח) וא"כ יש סברא לומר דהתורי"ד דכ' לתרץ דלא מהני הודאתו לשותף האחד למיפטר גם מחלקו של השותף השני משום דסובר ג"כ כלשון שני של רש"י ז"ל ושהוא גורס כן וסובר דלא מהני הודאתו של שותף האחד לחבירו ולכאורה יש סברא לומר דתליא בזה. מיהו אכתי י"ל דגם לפי לשון הב' של רש"י ז"ל דבנשבע באמת דאין לו לשומר עוד שום שייכות מיחשב לגמרי כאיש אחר ולא מיפטר הגנב בהודאתו לשומר מ"מ הכא בהודה לשותף אכתי יש לעיין אם לא מיפטר בהודאתו דאכתי יש לו שייכות לזה שהרי שותפים הם וכמש"ל וא"כ יש צד סברא לומר דהוה כמו אם נשבע לשקר להאי גירסא דמהני ההודאה לשומר שיפטר מכפל משום דיש לו תביעה על השומר וה"נ דכוותי' וי"ל בזה. ואולי י"ל בדברי התורי"ד דהואיל דהגנב כפר בחלקו של השותף השני ואינו רוצה ליתן לו כלל בכה"ג י"ל דרשאי לחלק מעצמו ולגבות חלקו וא"כ כשכפר הגנב בחלקו של השותף השני וזה רוצה לגבות חלקו לבד הרי כבר נתבטל השותפות וא"כ הוה תו כאדם אחר לגמרי ולא מיפטר הגנב בהודאתו לשותף אחד דכיון דכבר נפסק השותפות לגמרי ועיי"ש בח"מ וסי' קע"ו סכ"ח) ברמ"א וכן בכ"מ דאיכא פסידא יכול אחד לחלוק בלא דעת חבירו ולהציל עצמו עייש"ה

(ב) והנה הטוח"מ (סי' ש"ן ס"ב) גנב שור של שותפין וטבחו או מכרו והודה לאחד מהן וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח או מכר משלם לזה שכפר ה' חצאי בקר והוא כלשון הרמב"ם (בפ"ג מהלכות גניבה ה"י) אלא שהרמב"ם הוסיף תיבה אחת שכ' והודה בב"ד ע"ש והוא כמסקנת הש"ס כאן דמסיק ר"נ חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר והב"ח שם הביא פירש"י וכ' וז"ל ופי' רבינו דמיירי בהודה לאחד מהן כשתבעו בב"ד וכפר לשני כשתבעו בב"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון דהודה לאחד מהן כאילו הודה גם להשני אלא דמיירי בדכפר לשני בב"ד לפיכך כשבאו עדים חייב לשלם להשני ה' חצאי בקר כו' עכ"ל וכ"כ הפרישה שם נראה דר"ל בב"ד אחד הודה לזה שטבחו והשני תבעו בב"ד שני וכפר שם להשני דאילו בב"ד אחד כשהודה לזה הודה גם לשני שהרי שותפין הם וכן צריכין לפרש לקמן (בסי' שנ"ב) וכמ"ש שם ועיי"ש (בסי' שנ"ב סעיף ו' ז') ובדרישה מ"ש שם. והנה כתבו דבר חדש דאם היה הכל בב"ד אחד אמרינן דמהני הודאתו לשותף אחד ליפטר גם משותף השני ורק שאם היה בב"ד אחר לא מהני הודאתו להשותף השני. והנה לפי מה שהבאתי לעיל דברי התורי"ד בהקושיא שהקשה ג"כ כן מבואר ההיפוך דהקשה דאפילו אם כפר להשני בפני ב"ד אחר ג"כ לא מתחייב הואיל דכבר הודה להשותף בפני ב"ד הראשון ותירץ באופנים אחרים והם ז"ל לא ראו עוד התורי"ד בדפוס. וגם י"ל לפום האי חילוקא בין אותו ב"ד לב"ד אחר הי"ל לומר דגם לזה שתבעו והודה לו בפני ב"ד זה ג"כ נימא דאם תבעו אחר כך לפני ב"ד אחר וכפר לו יהיה חייב ולא יפטרנו ההודאה שהודה לפני ב"ד ראשון דמה לי בין אם ההודאה והכפירה היה הכל בפני ב"ד אחד לבין אם היה ההודאה בפני ב"ד אחד והכפירה לפני ב"ד אחר ולא כן שמעינן מהא דב"ק לקמן (דף ע"ד) דקאמר הש"ס דהא דקתני בברייתא אין בדבריך כלום שכבר הודית סבר בב"ד הוה אבל עדים היה לו וא"כ הלא היה יכול טבי עבדו של ר"ג לתבוע לר"ג בב"ד אחר ולא יהיה ר"ג מודה וע"כ צרכינן לומר דלא מהני תו לחייבו הואיל שכבר הודה פעם אחת בפני ב"ד. אם לא שנימא דלהב"ח והפרישה יש חילוק בין אם הכל היה באחד היינו ההודאה והכפירה היה באדם אחד רק בשני ב"ד דבכה"ג כל שהודה לו בפני ב"ד אחד תו פטור לגמרי אפילו כי תבעו אח"כ עוד הפעם בב"ד אחר וכפר לו אבל בשני שותפין אם הודה לשותף אחד בפני ב"ד אחד ואח"כ תבעו השני בב"ד אחר וכפר חייב לשלם לו חלקו אבל באותו ב"ד עצמו אפילו כי כפר בו ג"כ מיפטר כיון שכבר הודה בפני אותו הב"ד עצמו שגנב להשור הזה

(ג) וראיתי בקצה"ח (סי' ש"ן סק"ב) הביא בשם אחיו הרב ז"ל שתמה ע"ד הב"ח הנ"ל דמה בכך שכפר בב"ד אחר כיון דכבר הודה ואיפטר בב"ד קמא ואטו הודה בקנס בהודאה כראוי לפני ב"ד וא"כ תבעו בב"ד אחר וכפר בו יהיה חייב זה לא נשמע כיון דהודה הודה עכ"ל ולפי מה שביארתי דיש חילוק בין ההודאה והכפירה הוא לנגד אחד דבודאי אמרינן דכיון שכבר הודה ואיפטר תו מיפטר לגמרי ואפילו כי תבעו אח"כ בב"ד אחר וכפר ביה משום דכנגד האי גברא כבר אפטר ליה מבי דינא כיון דהודה וכדמצינו בטבי עבדו של ר"ג ורק הב"ח והדרישה כתבו דהיכא דהוא נגד שני שותפין בזה שפיר אמרינן דאף שהודה נגד אחד מהשותפין נהי דאם תבעו השני לפני אותו ב"ד עצמו וכפר בו דאין מחויב כיון שהב"ד יודעין שכבר הודה ואין יכולין לדון עפ"י כפירתו עכשיו אבל לפני ב"ד אחר אם כפר ביה שפיר מחויב וכמש"ל

והקצה"ח יצא לדון בדבר החדש והעלה דבכל קנס דעלמא הדין כן דאם מודה בקנס אכתי לא נפטר לגמרי מהחיוב רק דאין אותו הב"ד יכולין לחייבו עפ"י הודאתו ואפילו כי אתו עדים בתר הכי ג"כ לא מצו אותו הב"ד לחייבו משום דכתיב כאשר ירשיעון ולא שירשיע את עצמו אבל ב"ד אחר שפיר יכולין לחייבו לשלם אם כפר לפניהם ואוכח לה דהא בפ"ק דב"ק ובפ"ק דמס' מכות דסובר ר"ע דעדים זוממין קנסא ואם הודו עדים לפני ב"ד ואמרו כי הוזמו לפני ב"ד אחר פטורין מלשלם ואף שהעדים המזימין אותם כבר העידו לפני ב"ד הראשון ואם היו מודים לפני ב"ד הראשון היו מחויבים דהוה באו עדים ואח"כ הודה דחייב לכ"ע מ"מ אם הודו לפני ב"ד אחר שבפני ב"ד הראשון הוזמו משני עדים אמרינן דפטורין אלמא דיש חילוק בין אותו ב"ד עצמו לב"ד אחר וכי לא גמרו הב"ד ראשון הדין נגד העדים ולא חייבום לשלם מהני הודאתם לפני ב"ד אחר וכן ג"כ להיפוך במודה בקנס לפני ב"ד הראשון ואח"כ כפר לפני ב"ד אחר ואיכא עדים שפיר מחייבין אותו הב"ד השני והביא עוד ראיה לזה יעוש"ה. והנה מלבד שלא נוכל לומר כן דא"כ תיקשי מהא דר"ג וטבי עבדו כמש"ל אלא שבגוף הדבר יש לדון דהא מבואר שם במס' מכות דדוקא כי אמרו הוזמנו בב"ד פלוני ולא נתחייבנו עדיין ממון לשלם כי הב"ד לא דנו עוד על העדים זוממין לחייבם ממון כאשר זמם וכ"פ רש"י שם (בדף ב' ע"ב) ד"ה אין משלמין אם הוזמו בב"ד ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין על הזמתן עד שברחו ובאו בב"ד אחר והודו שהוזמו בב"ד פלוני ולקמן מפרש טעמא עכ"ל ועיין ג"כ במס' שבועות (דף ל"ג ע"ב) ברש"י ד"ה שהוציא פלוני ש"ר על בתי ואומר לא מצאתי לבתך בתולים ונמצא בדאי ולא הספקתי להעמידו שם בדין לתובעו קנס של מאה כסף עכ"ל ע"ש היטב. וא"כ כשלא התחילו כלל הב"ד לדון על העדים זוממין עדיין לאו שם ב"ד עליהם לענין דין זה וכשהודו העדים לפני ב"ד אחר כי הוזמו הרי הוא כאילו הודו שגנבו ועדיין לא חייבום הב"ד לשלם הכפל דאמרינן דאם הודו כן לפני הב"ד פטורין העדים מלשלם ותו אמרינן דלא יוכל שום ב"ד שבעולם לחייבם אח"כ ואפילו אותו הב"ד הראשון שהוזמו לפניהם ג"כ אין יכולים לחייבו עוד על הזמה הראשונה דהתורה פטרה מודה בקנס ולגמרי פטרה התורה ולא נשאר תו שום חיוב כלל על זה שהודה. תדע לך שהוא כן שאל"כ אלא דאפילו הודה בב"ד שהוא חייב קנס והב"ד פטרוהו ולא חייבוהו לשלם משום פרט למרשיע א"ע ואם יבואו אח"כ עדים בב"ד אחר יהיו יכולים לחייבו קנס א"כ החיוב שוה לפני ההודאה או לאחר ההודאה בב"ד וא"כ גם לאחר ההודאה יהני תפיסה כמו לפני ההודאה א"כ בכדי כתבו הראשונים ז"ל ודנו דבזה"ז דליכא סמוכין לא מהני הודאתו בקנס לענין שלא יהיה יכול לתפוס כיון דההודאה לאו כלום הוא ואפילו כי ל אתו עדים כלל ג"כ מהני תפיסה ועיין בטוח"מ (סי' א') שכ"כ בשם הרמב"ן דהאידנא ליכא ב"ד מומחין והו"ל כמודה חוץ לב"ד