אמרי הצבי ב יא

עג ע"א אות קה. בסוגי' דתוכ"ד כד"ד. [אק"א] בדברי הרמב"ם (בפט"ו מהל' מעה"ק ה"א) דבקדשים ל"א תוכ"ד כד"ד. ומסוגיא דכאן משמע דאין חילוק בין קדשים לשאר דברים. ומבאר דבר חדש בעדים שהעידו ונחקרה עדותן בב"ד וקודם גמ"ד עשו עבירה שנפסלו מכחה להעיד אם הב"ד יכולין לגמור הדין עפ"י עדים הללו. [אק"ב] הערה לר' יוסי דס"ל דאם העידו העדות דטביחה תוכ"ד של עדות דגניבה ואיתזמו על הטביחה דנפסל גם העדות דגניבה והלא לא גרע מעשו עבירה קידם גמ"ד. ומבאר הא דתוכ"ד כד"ד לא אמרינן דהמעשה חלה מיד ורק לאחר כד"ד ונתברר הדבר דהמעשה חלה למפרע. אלא אמרינן דהמעשה חלה רק לאחר עבור כד"ד. ומתרץ בזה קושי' המ"ל מכות (ט"ו) על רש"י שם דס"ל למ"ד קיימו ולא קיימו דצריך לקיים העשה תכ"ד של עבירת הלאו. [אק"ג] מבאר בזה הסוגיא ומוסיף עוד דבשעת עשיית המעשה מתחיל מיד לחול הענין ורק דנגמר לאחר כד"ד. [אק"ד] מבאר דסוגיא דנדרים (פ"ז) ס"ל דהמעשה חלה מיד. [אק"ה] מפלפל לדעת הר"ן נדרים (שם) בביאור הטעם דבקידושין וכדומה לא אמרינן תוכ"ד כד"ד משום דעושה בדעה מיושבת. משא"כ בשאר דברים. אם זה הוי אומדנא דמוכח או לא. ומבאר דהוא פלוגתת הראשונים בטוח"מ (סי' קצ"ה סי"ב) בענין חזרה תוכ"ד בקנין. [אק"ו] ביאור לדברי התוס' מנחות (פ"א ע"ב) ד"ה תודה. וישוב עפ"י כל הנ"ל דברי הרמב"ם הנ"ל. וגם ישוב להשמטת הרמב"ם האי דינא דעידי גניבה הן הן עידי הטביחה כו'. [אק"ז] מבאר דסוגיא דנדרים (שם) ודב"ב (קכ"ט) מפרשי פלוגתת ר"י ורבנן דהכא דפליגי אי חלה המעשה מיד בשעת העשיה או רק לאחר כד"ד. [אק"ח] עוד יבואר דר"י ורבנן פליגי אי דבר דרבנן יכול להפקיע חיובא דדו"ה דאורייתא. ומבאר דלשיטת רמב"ן חולקת הסוגיא דלעיל (ע"א ע"א) עם הסוגיא דהכא בזה. [אק"ט] הערה להר"ת והרמב"ן הסוברים דהא דתוכ"ד כד"ד הוי רק מדרבנן א"כ מה פריך הש"ס הכא דר"י אדר"י. ומבאר דהם כתבו רק לפי המסקנא דנדרים וב"ב הנ"ל. אבל הסוגיא דהכא ס"ל דתוכ"ד כד"ד הוי מה"ת וישוב בזה ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל. [אק"י] עוד ישוב לדברי הר"ת והרמב"ן הנ"ל וחילוק בין אם נימא דתוכ"ד כד"ד הוי הפירוש דהמעשה חלה רק אחר עבור כד"ד אז הוי מה"ת אבל אם נימא דהמעשה חלה מיד ורק דמהני חזרה אז שפיר אמרינן דתוכ"ד כד"ד הוי רק מדרבנן. [אקי"א] בענין תוכ"ד בקנין דיכול לחזור. העלה דדוקא המוחזק יכול לחזור

עג ע"ב אות קו. בסוגיא דמיפוך והזמה. [אק"א] קושי' מסוגי' דידן ע"ד הראב"ד והרב אב"ד ז"ל הסוברים בתו"ת המכחישים זה את זה בדבר אחד עדותן בטלה לגמרי. [אק"ב] מתמה בדברי הראב"ד הנ"ל שסותר דבריו המובאים בשמ"ק כאן. [אק"ג] ישוב לדברי הראב"ד הנ"ל וחילוק בין היכא דכבר נגמר הדין עפ"י כת הראשונה ואז באו הכת שניה. לבין היכא דהב"ד לא גמרו הדין עד שבאו הכת שניה. [אק"ד] עוד ישוב לדברי הראב"ד הנ"ל. וחילוק בין היכא דהעידו שניהם תוכ"ד לבין היכא דהכת שניה העידה לאחר כד"ד. ויתבאר ג"כ עפי"ז שלא יקשה ע"ד הראב"ד הנ"ל מיבמות (צ"ג ע"ב). [אק"ה] בדברי הס' דכרי אמת בסוגיא דתו"ת (סי' ג') שהסביר סברת הראב"ד הנ"ל דהוי כנמצא אחד מהם קא"פ. ומפלפל בדברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ג מה' עדות ה"ג) דסובר כשיטה הנ"ל. והערה על הראב"ד הנ"ל מתוספתא (פי"א) דמס' מכות. [אק"ו] פלפול ליישב קושית הדברי אמת מסנהדרין (ל"א) על תשו' הרשב"א (סי' תי"ז) שסובר דהיכא דהעדות מכחישים זא"ז לא מהני האי טעמא דיש בכלל מאתים מנה ונתבטל העדות. וגם הקשה דסוגיא דסנהדרין (שם) סותר לסוגיא דנזיר (כ'). וגם הרשב"א בעצמו יסתור למ"ש בחידושיו לקידושין (ס"ה). ויבואר דיש שלשה מיני עדות א'. דהעדים אינם מכחישים עצמם מאומה אע"ג שאומרים בשני אופנים. ב'. דהעדים אינם מכחישים זא"ז ורק דהב"ד רואים ההכחשה. ג'. דהעדים בעצמם מכחישים זא"ז בפירוש ומבאר עפי"ז סוגיות הנ"ל ודברי הרשב"א הנ"ל. ועוד חילוק בין כת אחת המכחישים זא"ז לבין שני כיתי עדים המכחישים זא"ז. [אק"ז] ביאור בזה דברי הרמב"ם וש"ע חו"מ (סי' ל' ס"ב). ובדברי התפל"מ בהגהותיו לח"מ (שם) שהעלה דבשני כיתי עדים המכחישים זא"ז דאחת אומרת בניסן ואחת אומרת לא כי אלא באייר עדותן קיימת

עג ע"ב אות קז. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] קושיא לשיטת הרשב"א בהפיל שינו וסימא עינו דנותן דמי עינו הוא משום דכשנגמר הדין איגלאי מלתא למפרע דהיה ב"ח מגיטין (מ"ב) דקבעי הש"ס למפשט דמעוכב גט שחרור אין לו קנס מהא דהפיל שינו. וגם בישוב דברי הרמב"ם דפוסק (בפ"ה מהל' עבדים) דנותן לו דמי עין. ופוסק בה' חובל דרק תפיסה מהני. ובדברי הריטב"א מכות (ה' ע"א) שהעלה דבשחרור דהוי מידי דזכה בו שמים דנין בו כאלו נגמר הדין למפרע. [אק"ב] ישוב לדברי הרשב"א הנ"ל. וסברא דדבריו נאמרים רק אם נימא דא"צ גט שחרור, ויבואר דפליגי בזה אמוראי בירושלמי גיטין (פ"ד ה"ד). [אק"ג] פלפול וביאור אם הסוגיא דגיטין הנ"ל סוברת דנגמר השחרור למפרע גם אם נימא דצריך גט שחרור. וסברא חדשה לחלק בין אם הפיל שינו לבד אז נגמר השחרור למפרע על השן. אבל בסימא עינו ג"כ אז י"ל דמשחררו על העין. וישוב עפי"ז לדברי הרמב"ם הנ"ל. [אק"ד] צ"ע ע"ד המג"ע (בפ"ה מהל' עבדים) והב"ח יו"ד (סי' רס"ז) שכתבו דמפיל שן ועין בב"א דחייב לשלם לו מירושלמי הנ"ל. [אק"ה] ישוב לדברי הרמב"ם (בפי"א מה' נ"מ) שפוסק דמעוכב גט שחר אין לו קנס ובש"ס קמה לה באיבעיא דלא אפשיטא. ביאור הפלוגתא שבין הרמב"ם והראב"ד אי פוסקין דין על תפיסה בקנס וסברא דהיכא דאין להב"ד לפסוק הדין רק על קנס לבד אז לכ"ע אין פוסקין הדין וישוב בזה דברי הרמב"ם בהל' נערה בתולה (פ"ג ה"ט)

עג ע"ב אות קח. בסוגיא הנ"ל. ביאור בארוכה דברי הבעה"מ והרמב"ן ושאר שיטות בהאי ענינא

עד ע"א אות קט. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] בענין היכא דהעדים הראשונים העידו שינו והדר עינו והשנים אמרו להיפוך והשלישים הזימו להראשונים אי שייך הזמה. וחילוק בין נגמר הדין מיד עפ"י הראשונים או שלא נגמר עד שבאו השניה. והערה בזה עפי"ד הרמב"ם (בפ"ב מהל' גניבה הי"ב) דהב"ד גומרין דין שאינו מועיל רק לתפיסה. [אק"ב] בדברי הקצה"ח (סי' ל"ח סק"ג) שהעלה דהיכא דהעדים השניים הוסיפו על הראשונים והוזמו פטורין מלשלם. ומעורר בזה עפי"ד הרמב"ם הנ"ל. ומבאר השגות הראב"ד (בפכ"א מהל' עדות). [אק"ג] מפלפל ע"פ הסברא דהיכא דאין להב"ד לפסוק הדין רק על קנס בלחודיה דמהני תפיסה אז לכ"ע אין גומרין הדין. [אק"ד] ישוב לקושית הקצה"ח (שם) על הרמב"ם דסובר דעדים שרצו להפסיד שיהני תפיסה והוזמו חייבין, וביאור פלוגתת אביי ורבא בהא דהכחשה תחלת הזמה הוא. [אק"ה] בדברי הכ"מ (בפ"כ מהל' עדות ה"ז) בענין עידי טריפה שהעידו ולא נודע שהם טריפה וגמרו הדין ואח"כ נודע שהם טריפה אם נתבטל הגמ"ד מעיקרא: