אמרי הצבי ב קיז

(בדף כ"ט) דהאי סברא הואיל דעשה בה מעשה חטאת העוף ומש"ה מחייב כששחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים הוא דוקא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף דהא רבא קאמר שם דבשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים תליא בפלוגתא דרשב"ל משמיה דלוי סבא ור' יוחנן ור' יוסף סובר דבכה"ג גם לוי סבא מודה דחייב הואיל דעשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ וא"כ חזינן דהש"ס פריך להאי קושיא דמכי שחט בה פורתא אסרה כו' גם למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וכן מבואר מרש"י ז"ל בעצמו ואמאי פירש"י כאן דוקא דהקושיא הוא רק למאי דקס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיי"ש (באות נ"ד) מ"ש עוד בזה. והנני מוסיף עוד להקשות במ"ש רש"י הלשון דקס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אטו במסקנת התירוץ מוכרח לומר דאינה לשחיטה אלא לבסוף. ועוד הלא הסוגיא אזלא שם אליבא דר' יוחנן ור' יוחנן סובר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וגם דפסקינן כן להלכה. ואף דרבא סובר בזבחים (דף ל') דאינה לשחיטה אלא לבסוף ועיין בחולין (כ"ט ע"ב) בתוס' ד"ה אמר ר"ל מ"מ הכא לא תליא כלל התירוץ שמתרץ רבא באומר בגמר זביחה עובדה בזה אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או לא וי"ל הרבה בזה

והנלע"ד ליישב הקושיא הנ"ל בהקדם מ"ש רש"י ז"ל כאן בהא דמשני רבא באומר בגמר זביחה הוא עובדה וז"ל רש"י לעכו"ם הוא עובד בגמר זביחה ולא בתחלה עכ"ל וראיתי שם בספר הנ"ל (אות ו') דדקדק מדברי רש"י דהעבודה לעכו"ם היה בגמר זביחה אבל האמירה היתה בתחילת הזביחה ומפורש יותר במס' חולין (דף מ' ע"ב) ברש"י ד"ה אלא אפילו בחטאת בהמה מתוקמא ובאומר איני רוצה לעבוד עכו"ם בשחיטה זו עד שתגמר כו' והקשה הגאון המחבר הנ"ל מהא דאיתא בחולין (דף ל"ט ע"א) השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם ר"י אמר פסולה מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן חוץ מפנים כו' ופירש"י פסולה אסורה בהנאה כו' והדברים ק"ו השתא כשמחשב משחיטה לזריקה חשבינן להשחיטה כאילו שחטה לעכו"ם מכ"ש בשחיטה עצמה מתחילתה לסופה שראוי שנאמר כי במה שחישב בשעת התחלת השחיטה לגמור השחיטה לעכו"ם דנחשיב אותו כשוחט לעכו"ם מתחילתה וכ' לתרץ דבשוחט ע"מ לזרוק מיירי שהבהמה שלו שפיר אמרינן דמחשבין מעבודה לעבודה וה"ה בכה"ג היכא דהבהמה שלו דבודאי מחשבין מתחלת השחיטה לסוף השחיטה ופסולה אבל בההיא דטובח ע"י אחר ובההיא דשוחט חטאת בחוץ לעכו"ם דשוחט דשא"ש רק דבעשה בה מעשה אסרה ואמרינן דאם היה מחשב לעכו"ם מתחלת השחיטה עד סופה היינו אומרים דמתחלתה נאסרה דהיינו מתחלת המחשבה ומשום דעשיית המעשה עשאה כאילו היא שלו אבל באומר בגמר זביחה הוא עובדה ואינו רוצה לחשוב לעכו"ם בתחלת השחיטה אמרינן שנשאר על הדין שאינו יכול לאסור שאינו שלו דהא אין כאן דבר שיעשה שלו ומש"ה לא נאסר בתחלת השחיטה אלא שהקשה ע"ז מדברי הרשב"א בחידושיו לחולין אההוא דשוחט לזרוק דמה לעכו"ם יעוש"ה ועיין בתו"ח על מס' חולין (שם) מ"ש ע"ד הרשב"א הנ"ל וא"כ התירוץ הנ"ל על הקושיא עולה כהוגן ועיין בתבו"ש (סי' ד' ס"ז בשמ"ח וס"ק י"ג) מ"ש בזה

וא"כ לפי"ז נוכל ליישב הקושיא הראשונה מ"ש רש"י בד"ה כיון דקס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כו' והוא דנוכל לומר דגם המקשן שהקשה ור"מ אמאי מחייב בשוחט לעכו"ם כיון דשחט בה פורתא אסרה היה יודע שפיר דנוכל לומר דמיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה אלא מה שהקשה הקושיא הוא משום דקשה ליה דאם אמרינן בגמר זביחה הוא עובדה ג"כ נאסרה בתחילת השחיטה דהא מעבודה לעבודה מחשבין מכ"ש באותה עבודה עצמה מתחלת השחיטה לסוף השחיטה דבודאי מחשבין וא"כ אפילו כי אמר בתחלת השחיטה שבגמר שחיטה הוא עובד לעכו"ם אמרינן דבתחלת השחיטה נאסרה בהנאה ושפיר הקשה דמכי שחט בה פורתא אסרה ואי דנימא דלא חושב כלל בתחילת השחיטה לעבוד בגמר השחיטה רק ששחט סתם ובסוף השחיטה הוא דהתחיל לחשב לעכו"ם היה קשה ליה לשון הברייתא דקתני גנב וטבח לעכו"ם דמשמע דכל השחיטה מתחלתה תיכף התחיל לחשב לעכו"ם. אלא דאכתי נוכל לומר דהתחיל לחשב לעבוד בגמר השחיטה ושפיר שייך לומר הלשון וטבח לעכו"ם וא"כ היה נוכל לומר כן דמיירי בכה"ג אלא דלפי מה דקיי"ל מחשבין מעבודה לעבודה מכ"ש דבאותה עבודה עצמה דמחשבין מתחלת עבודה לסוף עבודה. אלא די"ל דיש חילוק בין אם מחשבין מעבודה לעבודה לבין אי מחשב מתחלת עבודה לסוף עבודה דכשמחשב מעבודה לעבודה א"כ הרי חישב בכל עבודת השחיטה לזרוק דמה לעכו"ם אבל אם יהיה מחשב בתחלת השחיטה לזרוק דמה לעכו"ם ובסוף השחיטה לא יהיה מחשב לזרוק דמה לעכו"ם רק נחם ממחשבתו הרעה לא שמעינן דיהיה אסור בשביל מה שחישב בתחלת השחיטה וא"כ ה"נ דכשחישב בהתחלת השחיטה לגמור השחיטה לעכו"ם יש סברא לומר דלא שייך לומר בזה מחשבין מעבודה לעבודה ומשום דתחלת השחיטה לא מיקרי עבודה כלל

אולם זה תליא אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה לשחיטה אלא בסוף דאי אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ מקצת השחיטה בתחלתו ג"כ מיקרי שחיטה ומיקרי עבודה ואמרינן ביה מחשבין מעבודה לעבודה ואי יחשב בתחילת השחיטה לזרוק לעכו"ם אפילו כי נחם אח"כ ממחשבתו הרעה בגמר השחיטה ג"כ אסור בהנאה וא"כ אם חישב בתחלת השחיטה שסוף השחיטה ישחוט לעכו"ם אפילו כי נחם אח"כ ממחשבתו הרעה ולא גמר השחיטה לעכו"ם ג"כ נאסר מתחלת השחיטה וכל זה הוא אם נימא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ הרי שם שחיטה על תחל השחיטה ג"כ ואמרינן שפיר ביה מחשבין מעבודה לעבודה אבל אי נימא אינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ תחילת השחיטה לא מיקרי עבודה כלל ולא שייך לומר גביה מחשבין מעבודה לעבודה וזה נכון לכאורה לע"ד

וזה הוא כוונת רש"י ז"ל שפירש דקושית הש"ס הוא דר"מ דמחייב שוחט לעכו"ם בדו"ה הא מכי שחט בה פורתא אסרה כו' דקס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כו' והכונה בזה דקושית המקשן הוא דלא נוכל לפרש שאמר רק בגמר זביחה ששחט לעכו"ם דלשון וטבח לעכו"ם מורה דכל השחיטה הוא לעכו"ם ואי דנימא דאמר בתחלת השחיטה שבסוף השחיטה ישחוט לעכו"ם ג"כ נאסר תיכף בתחלת השחיטה בהנאה דכמו דאמרינן דמחשבין מעבודה לעבודה מכ"ש באותה עבודה עצמה בודאי דמחשבין מתחלת השחיטה לסוף השחיטה וא"כ נאסר ג"כ בהנאה ותו לא נוכל לומר דמיירי דאומר דבגמר זביחה יהי' עובדה דהא גם בכה"ג נאסר בהנאה תיכף מתחלת השחיטה וא"כ קשה דמכי שחט בה פורתא אסרה בהנאה אידך כו' ואולם זה הוא דוקא למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ושם עבודה הוא על תחלת השחיטה ושייך לומר ביה מחשבין מעבודה לעבודה אבל אם נימא דאינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ על תחלת השחיטה לאו שם עבודה עלה כלל והוה רק כמו הכנה להשחיטה ואם חושב בתחלת השחיטה שסוף השחיטה יהיה לעכו"ם ובסוף לא שחט לעכו"ם דבודאי לא נאסרה בהנאה כלל וא"כ אם נימא דאינה לשחיטה אלא לבסוף היה נוכל לומר דהא דקאמר ר"מ דגנב וטבח לעכו"ם משלם דו"ה מיירי שאמר בתחלת השחיטה שבסוף השחיטה ישחוט לעכו"ם ומקרי שפיר טבח לעכו"ם דגם תחלת השחיטה היה ג"כ לצורך עכו"ם שישחוט בסוף השחיטה לעכו"ם ולא נאסרה כלל מתחלת השחיטה בהנאה ומש"ה פירש"י דקס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והכונה דבכה"ג ג"כ כי אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מקרי עבודה ואמרינן ביה מחשבין מתחלת עבודה לסוף עבודה ונאסרה תיכף בהנאה מתחלת השחיטה ופריך ואמאי מחייב ר"מ בדו"ה בגנב וטבח לעכו"ם דמכי שחט פורתא כו'

ועל זה משני רבא לעולם דמיירי באומר בגמר זביחה עובדה ואמר כן בתחלת השחיטה שיעבוד בגמר זביחה לעכו"ם ושפיר מיקרי טבח לעכו"ם ואפ"ה לא נאסרה בהנאה מתחלת השחיטה אע"ג דמחשבין מעבודה לעבודה וא"כ מכ"ש דמחשבין מתחלת עבודה לסוף עבודה ותחלת השחיטה מקרי ג"כ עבודה הואיל דנימא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אפ"ה הואיל דהכא מיירי ששוחט דבר שא"ש דהא בהמה גנובה היא דלא מצי לאוסרה בהנאה בתחלת השחיטה דהא אין כאן דבר שיעשה אותה כשלו וכמ"ש הרב בעמ"ח מי נפתוח הנ"ל

ובזה מובן היטב הא דהוכרח רש"י ז"ל לפרש דבתחלת השחיטה אמר שישחוט לבסוף להעכו"ם ואמאי לא פי' כפשטא דלא עלתה על דעתו כלל לשחוט לעכו"ם רק עד סוף השחיטה ולפי האמור א"ש הואיל דלישנא וטבח לעכו"ם מורה דכל השחיטה היה לצורך עכו"ם ולזה פירש"י שאמר בתחלת השחיטה שבגמר השחיטה