אמרי הצבי ב קיב

ולהוסיף בה דברים והוא דכבר הבאתי לעיל בפרקין [אוע"ח אק"ב] דברי האחרונים ז"ל שכתבו דהא דסובר הרמב"ם דדוקא בעשה שליח סתם לשחוט והשליח שחט בשבת הוא דאמרינן דחייב הגנב לשלם דו"ה אבל לא היכא שצוהו לשחוט בשבת דזה תליא בין אי ילפינן דטובח ע"י אחר חייב מהיקשא דטבחו או מכרו מקיש טביחה למכירה וכדאמר רבא דאז אמרינן דוקא היכא דליכא תו עבירה אחרת גביה כגון שצוהו לשחוט סתם והשליח שחט בשבת דהא במכירה ליכא עבירה אחרת גביה אבל לתנאי דברייתא דילפי מקרא דאו ומתחת לרבות השליח אמרינן דהואיל דריבה התורה דטובח ע"י שליח חייב גם בכה"ג דאיכא עוד עבירה אחרת גביה ג"כ אמרינן דישלד"ע וחייב על הטביחה דו"ה. ונוכל לומר דהאי דינא אי חיוב דטביחה ע"י אחר הוא מטעם שליחות או לא תליא ג"כ בזה דלרבא דסובר דילפינן מהיקשא לא הוי מטעם שליחות דהא אי מכרו לעכו"ם או לקטן היכא דהיה חל המכירה אילו לא הי' גניבה חייב דו"ה וה"ה טביחה בכה"ג היכא דהוי שחיטה חייב ג"כ דו"ה ולא אתינן עלה כלל מדין שליחות ורק דהואיל דילפינן מהיקשא אמרינן דוקא דומיא דמכירה דלא נתערב בהעבירה אחרת דהיינו שלא צוהו לשחוט בשבת ורק צוהו לשחוט סתם אבל תדר"י ותד"ח דילפי מקראי דאו ותחת וגלי רחמנא דהוא מדין שליחות ומש"ה נקטו הלשון לרבות השליח וא"כ הואיל דגלי קראי דחל בזה שליחות אע"ג דהוא עבירה תו אמרינן דאפילו כי נתערב בו איסור אחר ג"כ אמרינן בזה ישלד"ע ואמרינן דהוא מדין שליחות ממש ולפי"ז אם צוה לקטן לשחוט פטור מדו"ה אפילו כי שחט כראוי ואחרים רואין

ומעתה י"ל דסוגיא דקידושין (מ"ב) דאתאן עלה מדין שליחות קאי לפי מה דילפינן מקראי דאו ותחת וכברייתא דר"י וכתדב"ח שפיר קאמר הש"ס דאיכא שני כתובין דישלד"ע מעילה וטביחה ואף דהש"ס בקידושין מביא ג"כ האי דרשא דרבא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר היינו דהש"ס מביא כל השלשה דרשות אבל עיקר הילפותא הוא מקרא דאו ותחת אבל לרבא דיליף מהיקשא דמה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר א"כ לא אתינן עלה כלל מדין שליחות וכמו שכתבתי. והרמב"ם פוסק כרבא ומש"ה כתב דלא מצינו דישלד"ע רק במעילה לבדה ומש"ה סובר דדוקא כי ליכא עבירה אחרת בהדה ודומיא דטביחה ואם א"ל לשליח לשחוט בשבת ושחט בשבת לא מחייב הגנב בדו"ה והטור פוסק כסתם הסוגיא דקידושין דטביחה הוא ג"כ מדין שליחות וא"כ הוא כתנאי דברייתא דילפינן מקראי דאו ותחת ואמרינן דגלי קראי דאפילו דהוא בעבירה ג"כ אמרינן בה ישלד"ע ומש"ה אפילו א"ל לשליח לשחוט בשבת ושחט בשבת ג"כ חייב הגנב בדו"ה. ונוכל להסביר עוד ולומר דתנאי דילפי דטובח ע"י אחר חייב בדו"ה מקרא דאו ותחת סברי דע"כ קראי אתא לרבות אפילו היכא דאיכא עוד עבירה אחרת בהדה ג"כ דאל"כ למה לן קרא מיותר הלא נדע זאת מהיקשא דטבחו או מכרו ונימא מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ול"ל קרא יתירא וע"כ קרא אתא לגלויי לן דאפילו כי איכא ג"כ עבירה אחרת בהדה ג"כ אמרינן בה ישלד"ע

אולם כ"ז נוכל לומר לפי"ד המלמ"ל דסובר דדעת הרמב"ם הוא דוקא היכא דעשאו שליח לשחוט סתם והשליח שחט בשבת הוא דחייב המשלח בדו"ה אבל לא היכא דצוהו לשחוט בשבת. אבל לפי מה שהבין הטור בדברי הרמב"ם דגם בצוהו לשחוט בשבת ג"כ חייב המשלח בדו"ה א"כ אמרינן דהוא מדין שליחות וילפינן מקראי דאו ותחת וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דטובח ע"י שליח דחייב הוא מקרא דאו לרבות השליח א"כ לא נוכל לומר כן. וי"ל עוד בזה

(ד) והנה ראיתי בהפלאה על מסכת כתובות (דף ל"ג ע"ב) בד"ה וכי זה חוטא האריך בפלפול עצום וכוון ג"כ לסברת המוהרי"ט הנ"ל דבטביחה לא בעינן שליחות וראיתי שם דבר דתמוה לי ולא זכיתי להבין שכתב שם ראיה לשיטת הטור דאפי' כי אמר לשליח לשחוט בשבת ושחט בשבת ג"כ חייב הגנב בדו"ה מהא דקאמר הש"ס בב"ק (דף ע"ו ע"א) דר"ש דסובר דקדשים שחייב באחריותן חייב מכדי שמעינן ליה לר"ש דאמר שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שא"ר היא כו' כי אתי רבין אר"י בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים ור"ל אמר בשוחט בע"מ בחוץ כו' וקשה דהא קיי"ל דמחשב בקדשים לוקה משום שנאמר לא יחשב וא"כ הי"ל ממון ומלקות דקיי"ל דאין לוקה ומשלם ואין לדחות ולומר דאיירי דהיה שוגג בלאו דלא יחשב ור' יוחנן לטעמיה דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין דא"כ קשה דהש"ס קאמר שם ור"ל מ"ט לא אמר כר' יוחנן לימא דטעמיה דר"ל דלא אמר כר"י משום דאזיל לשיטתו דסובר דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין וע"כ צ"ל דהיה מזיד וא"כ קשה דהא אין לוקה ומשלם וע"כ צ"ל דמיירי בטובח ע"י אחר והיכא מיירי אם נימא דצוהו לשחוט לשם בעלים א"כ למה יתחייב על הטביחה ואפילו אם נימא דמיירי דנתן לו רשות לשחוט לשם בעלים אם ירצה אכתי קשה למה יתחייב על הטביחה כיון שנתן לו רשות להחזיר לבעלים וע"כ מיירי שצוהו שיהיה שלוחו אם ישחוט שלא לשם בעלים ואפ"ה לא אמרינן כיון דבטל השליחות לענין עבירה אחרת תו לא מחייב על הטביחה וכשיטת הטור ז"ל עכתד"ק

ולע"ד לא זכיתי להבין דהרי על הלאו דלא יחשב אינו לוקה הואיל דהוי לאו שאין בו מעשה וכדאיתא במס' זבחים (דף כ"ט ע"ב) ורב מרי מתני א"ר ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב א"ל ר"א לרב מרי לאו שאב"מ הוא וכל לאו שאב"מ אין לוקין עליו א"ל רבי יהודה הוא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו והרמב"ם (בפח"י מה' פסוהמ"ק ה"א) וז"ל כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים ה"ז עובר בל"ת שהרי הוא אומר לא יחשב מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים ואעפ"כ אינו לוקה שאין המחשבה מעשה עכ"ל ועי' סמ"ג לאוין (של"ז) כנרשם בגליון הרמב"ם ובכ"מ ובמלמ"ל וא"כ הרי אינו לוקה כלל על לאו דלא יחשב ולא מצינו בתנאים שיסברו דלאו שאב"מ לוקה עליו אלא רבי יהודה בלבד וגם ר' יוחנן סובר להלכה דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כמבואר בשבועות (דף ג') ובכמ"ד בש"ס וא"כ אינני מבין דברי קדשו של הפלאה ז"ל. ועיין לעיל על (דף ה' ע"א) [אוי"ז אק"ג] מ"ש שם בדרך פלפול בענין הלאו דלא יחשב

אולם גברא רבא אמר מלתא מחייבינן למשכוני נפשין אדמר דנוכל לומר דהש"ס קאמר שם ור"ל מ"ט לא אמר כר"י דנימא דמש"ה לא אמר כר"י הואיל דר"ל סובר להלכה דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכדאיתא במסכת שבועות (דף ג' ע"ב) ובכמ"ד ובתוס' מס' ב"מ (דף צ' ע"ב) בד"ה ר"ל יעו"ש וא"כ מש"ה לא אמר כר"י דמיירי בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים משום דאיכא לאו דלא יחשב ולוקין עליו ואפי' בלא התרו ביה ג"כ פטור מתשלומין דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין וצ"ל דהכונה הוא דר"ל יהיה מוקי כר"י בשוחט קדשים בפנים שלא לשם בעלים ומיירי בטובח ע"י אחר וא"כ שמעינן דגם בכה"ג מחייב דו"ה על הטביחה אפי' כי איכא ג"כ איסור אחר וכשיטת הטור. מיהו באמת אין ראיה דהא לא שמעינן שום תנא דיסבור דלאו שאב"מ לוקה עליו אלא ר' יהודה בלחוד וגם ר"ע דמשמע קצת דס"ל לאו שאב"מ לוקה עליו ג"כ כ' התוס' בע"ז (ס"ד) ד"ה המקיים דס"ל דאין לוקין על לאו שאב"מ וא"כ בודאי גם ר"ש ס"ל אין לוקין על לשאב"מ וא"כ לא צרכינן כלל לאוקמי בכה"ג בטובח ע"י אחר ומשום דליכא כלל מלקות בכה"ג ודוק בזה

[פ] (א) שם ואי בטובח ע"י אחר מ"ט דרבנן דפטרי הא מני ר"ש היא דס"ל ששא"ר לא שמה שחיטה כו' סבר לה כר"י הסנדלר כו' כל הסוגיא. והנה כבר נודע קושית הכו"פ (בסי' י"א) עפי"ד הרמב"ם בפה"מ בפ"ק דחולין על מתני' דהשוחט בשבת וביוה"כ שכתב ואמר השוחט בשבת אם היה שוגג ולפיכך שחיטתו כשירה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשירה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא אחר גמר שחיטה [באמת שיטת התוס' בחולין (דף י"ד) ד"ה השוחט היא כן ועיין חידושי הר"ן על חולין שם] ואם שחט אח"כ שחיטה שניה הוא שיהיה אסור דע דמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה