אמרי הצבי ב קיא

לב"ש דאילו לב"ה אית ליה שני כתובים בר מטביחה דהוי מעילה ושליחות יד ולב"ש אפשר דלא מחייב אלא במי שהוא בר שליחות ולהכי חשיב ליה שני כתובים כו' יעו"ש וא"כ אי לאו קרא דגלי לן בטביחה דישלד"ע לא הוה ידעינן מסברא זה דאע"ג דהשליח לאו בר חיובא הוא ג"כ היינו אומרים דאשלד"ע וחצר דגניבה היינו אומרין הטעם משום דבע"כ מותיב בה וכדרב סמא ודוק. ובזה נוכל ליישב קושית התוס' בב"ק לקמן (בדף ע"ט) בסוד"ה נתנו וז"ל ולעיל (דף ע"א) גבי גנב וטבח בשבת דמוקי לה בטובח ע"י אחר ופריך וכי זה חוטא וזה מתחייב הוה מצי למימר דסבור שהוא שלו אבל משני שפיר כו' ע"ש אבל לפי האמור א"ש דדוקא בתר דגלי קרא דהיכא דהשליח לאו בר חיובא אמרינן ישלד"ע אז אמרינן דאם השליח שוגג ישלד"ע אבל אי לאו דגלי קרא הוה אמרינן דאפילו אם השליח לאו בר חיובא ג"כ אמרינן אשלד"ע הואיל דהוא עבירה להמשלח וא"כ היינו אומרים גם כי הוה השליח שוגג ג"כ אמרינן אשלד"ע ודוק

(ב) ועפ"י האמור ארווח לי שפיר להבין דברי קדשו של הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהל' מעילה ה"ב) שסיים וכתב ובכל התורה אשלד"ע אלא במעילה לבדה כו' ותמהו גדולי המחברים בזה שהרי הש"ס קאמר דאיכא ג' כתובים דישלד"ע מעילה ושליחות יד וטביחה ומכירה ועיין בחידושי מוהרי"ט ז"ל על קידושין (מ"ב) האריך בביאור הדברים והעלה דבר חדש יעו"ש ועיין נוב"י מהדו"ק חאהע"ז (סי' ע"ה) כל התשובות שם בענין זה ועיין קצה"ח (סי' רצ"ב סק"א) וכבר האריכו בזה. ובעזה"י במס' ב"מ שם (דף יו"ד ע"ב) בסוגיא דאשלד"ע כתבתי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל

אולם לפי האמור יתיישב שפיר דהנה לפי האמור עולה דטביחה ומכירה הוי שליח לאו בר חיובא וגבי שליחות יד נוכל לומר דג"כ מיקרי השליח לאו בר חיובא שהרי יש חילוק בין שומר ששלח יד לאינש דעלמא דשומר ששלח יד במקצת נתחייב בכולו אם נאנס אח"כ ואינש דעלמא כל שלא נתכוון לגוזלו לא נתחייב עליו באונסין על כולו והרבה חילוקים בזה ועיין בח"מ (סי' רצ"ב) ועיין בשמ"ק ב"מ (דף מ"א ע"א) האריך שם בביאור הענין החילוק שבין שולח יד דשומר לבין אינש דעלמא ויעו"ש היטב בזה. וא"כ לענין החיוב של שומר על שליחות מיקרי אינש דעלמא לאו בר חיובא ואפ"ה חייב המשלח דגלי קרא ושפיר קאמר הש"ס דלא מצינן למילף דישלד"ע משום דאיכא ג' כתובין והיינו דהא במעילה גלי קרא דישלד"ע ואי ס"ד דילפינן מיניה לכל התורה כולה דישלד"ע א"כ למה ליה רבויא בטביחה ושליחת יד וכמ"ש לעיל וזה הוא כוונת הרמב"ם ז"ל במ"ש ובכל התורה אשלד"ע אלא במעילה לבדה והכוונה היכא דהשליח הוא ג"כ בר חיובא דנימא ביה ישלד"ע זה לא מצינו רק במעילה לבדה דבטביחה ושליחות יד לא הוי השליח בר חיובא וכמו שביארתי לעיל. ועיין לקמן על (דף ע"ט ע"א) [אוקמ"ד אק"ה] מ"ש באופן אחר ליישב דברי הרמב"ם ז"ל

והנה אכתי י"ל דהא לפי האמור א"כ יש לן שני כתובים דאפילו היכא דשליח לאו בר חיובא ג"כ אמרינן ביה אשלד"ע טביחה ושליחות יד כמו שביארתי לעיל וא"כ מ"ט דרבינא דסובר דהיכא דשליח לאו בר חיובא הוא אמרינן ישלד"ע. אלא די"ל דרבינא סובר דשני כתובים הבאין כאחד מלמדין וזה הוא הפלוגתא שבין רב סמא ורבינא דרב סמא סובר דב"כ הבאין כאחד אין מלמדין וא"כ ע"כ שמעינן דאפילו היכא דשליח לאו בר חיובא ג"כ אמרינן אשלד"ע ורבינא סובר דב"כ הבאין כאחד מלמדין וא"כ למידין מהם לכה"ת ומש"ה אמר דטעמא דבחצר דגניבה אמרינן ישלד"ע משום דשליח לאו בר חיובא הוא ור"ס דסובר דאין מלמדין מש"ה אמר דטעמא דחצר דגניבה משום דבע"כ מותיב בה. והנה לרבינא דסובר דהיכא דהשליח בר חיובא אמרינן אשלד"ע ילפינן ממעילה או משחוטי חוץ או משניהם כאחד דמדגלי קרא בהו דאמרינן ישלד"ע שמעינן לכל התורה דאשלד"ע דאין לומר אדרבא נילוף מיניה דגם היכא דשליח בר חיובא ג"כ אמרינן דישלד"ע דא"כ קשה למה ליה רבויא בטביחה ושליחות יד דאמרינן בהו ישלד"ע היכא דשליח לאו בר חיובא השתא היכא דשליח בר חיובא אמרינן ישלד"ע מכ"ש היכא דאין השליח בר חיובא דבודאי אמרינן בהו יש שליחות אפילו שהוא עבירה למשלח אלא ע"כ מדגלי קראי בטביחה ובשליחות יד דיש שליחות בהו שמעינן מינייהו ג"כ דקרא דמעילה ושחוטי חוץ אתא לגלויי דהיכא דהשליח בר חיובא אמרינן בהו אשלד"ע אבל היכא דהשליח אינו בר חיובא אמרינן שפיר דיש שליחות בהו אפילו היכא דהוא עבירה למשלח ורב סמא סובר שני כתובין הבאים כאחד אין מלמדין וא"כ שמעינן דאפילו היכא דאין השליח בר חיובא ג"כ אמרינן ביה אשלד"ע

ומעתה לדידן דפסקינן להלכה בכ"ד דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין א"כ לדידן אפילו היכא דאין השליח בר חיובא ג"כ אמרינן ביה אשלד"ע ומכ"ש דא"ש לפי"ד התו"י (בקידושין ל"ד) דהיכא דכתב שני כתובים הוי כאילו כתב קרא להיפוך א"כ בודאי א"ש עיין במהרש"א בקידושין שם ויש להאריך הרבה בזה. ומעתה שפיר מובן פסקו של הש"ך בחו"מ (סי' קפ"ב) שהאריך ברב עוז להוכיח דפסקינן כר"ס דאפילו היכא דהשליח לאו בר חיובא ג"כ אמרינן אשלד"ע והוכיח שכן דעת הרי"ף והראשונים ז"ל והביא שם דרבינא קבלה מרב סמא ונוכל לומר דרבינא קבלה מר"ס משום דהודה ליה הואיל דלהלכה מסיק גם רבינא דשני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין וא"כ אמרינן דאפילו היכא דהשליח לאו בר חיובא ג"כ אמרינן אשלד"ע ודוק היטב בזה

(ג) והנה לכאורה י"ל לשיטת הטור (בסי' שנ"א) דאפילו כי א"ל לשליח שישחט בשבת והשליח שחט בשבת ג"כ חייב בדו"ה י"ל לכאורה דהא לפמ"ש התוס' בב"מ (דף יו"ד ע"ב) ד"ה דאמר בתי' הב' א"נ י"ל דאף לרבא נ"מ דאי יש שליחות חלין הקידושין ואי אין שליחות לא חלין הקידושין וא"כ אי אשלד"ע המעשה בטל וגם השליחות בטל וא"כ הי"ל לומר הכא ג"כ דגוף השליחות בטל ואמאי משלם המשלח דו"ה ומוכח לכאורה מדברי הטור דסובר כתירוץ הראשון של התוס' שם דאף דאשלד"ע לא בטל המעשה וא"כ חל שליחות ג"כ ומש"ה סובר הטור דאפילו כי צוה לו לשחוט בשבת ג"כ חייב הגנב בדו"ה דנהי דעל שבת אמרינן אשלד"ע אבל על חיוב דו"ה אמרינן דישלד"ע דגלי קרא והואיל דלא נתבטל השליחות חייב הגנב לשלם דו"ה בשחיטת השליח אף שצוה לו לשחוט בשבת ושחט בשבת ועיין נוב"י מהדו"ק החזיק בכל עוז לפסק הלכה דהיכא דאמרינן אשלד"ע לא חל כלל המעשה והשליחות נתבטלה וכתב דגם התירוץ הראשון של התוס' מודה בזה אלא שהשמ"ק בב"מ שם סובר דלתירוץ הראשון של התוס' לא נתבטלה המעשה עיי"ש (בסי' ע"ה) ובהתשובות השייכים לזה והרי לפי האמור נראה לכאורה דעת הטור כתירוץ הראשון של התוס' ודלא נתבטלה השליחות וכמ"ש. אלא שי"ל לפמ"ש המוהרי"ט בחידושיו למס' קידושין (דף מ"ב) דכתב שם ליישב דברי הרמב"ם (בהל' מעילה פ"ז ה"ב) הנ"ל שכתב דבכל התורה אשלד"ע אלא במעילה לבדה והקשה דהא איכא שליחות יד וטביחה וכתב המוהרי"ט דבטביחה לא אתינן עלה מדין שליחות אלא דאפילו צוה לקטן לשחוט ג"כ חייב הגנב בדו"ה והא דקאמר הש"ס דהוי שני כתובין הבאין כאחד היינו דלא לכתוב בטביחה ונילוף ממעילה וכתב עוד דאי לא היה כתב בטביחה לא הוה ידעינן דלא בעינן שליחות ואשמעינן קרא דלא בעינן שליחות ורק אפילו צוה לקטן לשחוט ג"כ חייב הגנב וא"כ היכי קאמר הש"ס דהוי שני כתובים וכתב ליישב דדוקא אליבא דב"ש לפי ההו"א היינו אומרין דבעינן שליחות דוקא אבל לב"ה ולפי המסקנא ס"ל דלא בעינן שליחות בטביחה ואפילו צוה לקטן שישחוט חייב הגנב בדו"ה יעוש"ה בדבריו וא"כ ניחא ג"כ דברי הטור אפילו אם נימא דס"ל כתי' הב' של התוס' דהיכא דאשלד"ע לא חל כלל המעשה והשליחות ומש"ה סובר הטור דאפילו צוה לו לשחוט בשבת ג"כ חייב הגנב בדו"ה שוב ראיתי בקצה"ח (סי' רצ"ב) שהעיר בזה. והנה לכאורה דברי המוהרי"ט ז"ל צריכין ביאור דמנ"ל לחדש כן הואיל דסתמא דסוגית הש"ס בקידושין משמע דטביחה הוא מטעם שליחות והש"ס קאמר בהדיא דהוי שני כתובין מעילה וטביחה הרי דאתינן עלה מדין שליחות וגם בסוגיא דידן דתדר"י או לרבות השליח ותד"ח תנא תחת לרבות השליח הרי דקרו ליה שליח

ולולא דמסתפינא היה נוכל להסביר קצת דברי המוהרי"ט ז"ל