אמרי הצבי ב י

השחיטה פוסלת אין לו להתחייב אשחיטת פורתא קמא כמו דאין מטמא בגדים גבי שחיטת פרה אדומה. חילוק בין שחיטת פרה אדומה לחיוב דו"ה

עב ע"א אות צא. בענין חולין שנשחטו בעזרה. [אק"א] פלפול בדברי הרמב"ם שהשמיט להמסקנא דשחט מקצת סימנין בחוץ וגמרן בפנים. ובדברי השעה"מ (בפ"ב מהל' שחיטה) שמחלק בדעת הרמב"ם בחשנב"ע דאיסור אכילה הוי דאורייתא ואיסור הנאה הוי רק מדרבנן. ומבאר דזה תליא אי ילפינן חשנב"ע דאסור מההיקש או דילפינן מקרא. וביאור בזה דברי רש"י ד"ה חשנב"ע. [אק"ב] בדברי התוס' קידושין (נ"ז) שכתבו לר' יוחנן דיליף חשנב"ע מההיקש אסור רק באכילה ולא בהנאה. ומבואר דמההיקש נשמע באמת רק איסור אכילה אבל גם איסור הנאה ילפינן מקרא דאותו. ובענין אי עונשין על מה מצינו. [אק"ג] פלפול בהא דחולין בעזרה אי דוקא ההבאה לעזרה אסור אבל השהיה אח"כ בעזרה אין בו איסור. או דלהשהותו בעזרה אח"כ ג"כ אסור. ומבאר דזה תליא בפלוגתת הבני ישיבה עם ר"ח במנחות (מ"ח). [אק"ד] מבאר פלוגתת הבנ"י עם ר"ח הנ"ל דפליגי באם נעשה חולין בעזרה ממילא בלי עשיית אדם אי ג"כ נאסר. וסברא דזה תליא בפלוגתת אביי ור"י בקידושין (נ"ז) אי ילפינן חשנב"ע מההיקש או מהקרא. [אק"ה] בענין הכניס או שחט חולין בעזרה בשוגג אי אסור. [אק"ו] בענין שחט בהמת חבירו חולין בעזרה אי נאסר. ומפלפל בזה עפי"ד התוס' יבמות (פ"ג ע"ב) דבמידי דנאסר ממילא בלי מחשבה אמרינן אדם אוסר דשא"ש. ובדברי הר"ש דמס' כלאים (פ"ד מ"ה) בזה. [אק"ז] ישוב בזה לדברי הכ"מ בדעת הרמב"ם דסובר חשנב"ע דאורייתא. ומבאר בשחט בהמת חבירו הגנובה חולין בעזרה דנאסרה עכ"פ מדרבנן

עב ע"א אות צב. בענין הנ"ל. [אק"א] בדברי הר"מ המובא בשמ"ק כאן דבשחיטת חולין בעזרה אם שחט רק מקצת שחיטה ג"כ נאסר. הערות ע"ז מחולין (כ"ט מ'). [אק"ב] ביאור דברי רש"י חולין (מ' ע"ב) ד"ה מחתך. סברא אע"ג דבשחוטי חוץ בעינן גמר שחיטה לאסור מ"מ בחולין בעזרה גם בלא גמר שחיטה נאסר וזה תליא אי ילפינן חשנב"ע מהיקשא או מקרא

עב ע"ב אות צג. בענין תקרובות ע"ז. [אק"א] הוכחה דהתוס' לא ס"ל כהרא"ה והר"ן דנהי דאא"א דשא"ש מ"מ לא שרי לה ג"כ. [אק"ב] ישוב לקושית השעה"מ (בפ"ה מה' אישות ה"א) מפסחים (כ"ב ע"א) על התוס' הסוברים דתקרובות ע"ז מותר בהנאה מה"ת. ביאור הגמ' שם. והערה מע"ז (כ"ט ע"ב) דמבואר דאסור בהנאה. ביאור הדבר. ועוד ישוב לקושית השעה"מ הנ"ל וסברא דביי"נ לכ"ע אסור בהנאה מה"ת. [אק"ג] פלפול בשיטת הרמב"ם והרמב"ן בספר המצות בזה. ומתרץ קושית הרמב"ן על הרמב"ם שם. ומבאר דיש שני עניני ניסוך א' ניסוך ממש לפני ע"ז. ב' שיכשך ידו לשם ע"ז. ומבאר הגמ' דע"ז (כ"ט ע"ב) דמקרא דישתו יין נסיכם נשמע דגם שיכשך הוי בכלל תקרובות ע"ז ואין לוקין משום קרא זה אלא כשהתרו בו ג"כ משום לאו דלא ידבק או משום לאו דלא תביא אז לוקה שנים. [אק"ד] הערה ע"ד התוס' הנ"ל מע"ז (שם) דקאמר הש"ס א"כ למה לא אסרוה בהנאה. וישוב לזה עפ"י הסברא דהיכא דהוי ספק דאורייתא עם ספק דרבנן על דבר אחד אזלינן בשניהם לחומרא

עב ע"ב אות צד. בסוגיא דעד זומם. בדברי רש"י ז"ל שכתב תרי טעמי דבעינן שיוזמו העידי גניבה תחלה. ומבאר דטעם אחד בלבד לא הוי סגי

עב ע"ב אות צה. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] מבאר אם גם לאביי אמרינן בהזמה דחידוש הוא. והערה בזה על הרז"ה (בסופ"ב דכתובות) דסובר דבעדות בשטר לא שייכא הזמה. [אק"ב] פלפול בדברי הב"ח חו"מ (סי' ל"ד) שהעלה דנהי דלא נוכל למיעבד בהו דין הזמה מ"מ פסולים מיהו הוי. ומבאר דפלוגתת הרי"ף והבעה"מ אם שייך הזמה בעדות שבשטר היינו באופן דהעידי השטר באו עתה לפני הב"ד לקיים חתימתם והוזמו. ובדברי הש"כ (סי' ל"ד ס"ק י"ג) שהשוה דעת הרי"ף עם דעת הבעה"מ הנ"ל. [אק"ג] בדברי המחבר (בסי' ל"ד ס"ט) שכ' דבעינן שעדים ראו יום חתימתן בהשטר תיפוק ליה דהוי הם עידי הזמה. וביאור לדברי הסמ"ע (שם) שכתב דמיירי שלא ראו הזמן והמקום הכתוב בהשטר. וישוב לקושית הנתה"מ (שם) על הסמ"ע בזה. ומבאר דע"י סימנים לא שייכא הזמה

עב ע"ב אות צו. בסוגיא הנ"ל. [אק"א] מפלפל ומבאר פלוגתת הרי"ף והרמב"ם עם הרשב"א. דהרי"ף והרמב"ם סוברים דהא דעידי השטר שהוזמו נפסלין היינו רק מזמן שראו השטר ביד המלוה ולא מזמן הכתיבה. והרשב"א סובר דנפסלין מזמן הכתיבה. [אק"ב] מבאר דהרשב"א לשיטתו בחולין (י"א) דבהמה שנטרפה בסירכא אוסרין אותה למפרע. [אק"ג] ישוב לקושית האו"ת (סי' ל"ד סק"ח) על המחבר דפוסק דנפסלין מזמן ראיית השטר ביד המלוה. וביו"ד (סי' פ"א) פוסק כשיטת הרשב"א בחולין הנ"ל. וחילוק בזה בין דבר הנעשה ממילא לבין דבר הנעשה ביד"א ותליא ברצון

עב ע"ב אות צז. בסוגיא הנ"ל בדברי הגליון תוד"ה רבא דלמ"ד דחידוש הוא היינו דוקא גבי הזמה אבל לא גבי הכחשה. ומדברי הגליון תוד"ה אין לך לא משמע לכאורה כן

עב ע"ב אות צח. בסוגיא הנ"ל. בדברי הגליון תוס' שכ' דמשעת הגדת העדות עד ההזמה הוי ספק פסולים

עב ע"ב אות צט. בסוגיא הנ"ל. הערה בקושית התוס' דליהמני בתראי במיגו דאי בעי פסלי לקמאי בגזלנותא והלא הוי מיגו לחצי טענה. ומעורר עוד עפי"ד הריטב"א קידושין (מ"ג) דעד הצריך מיגו אינו נאמן

עג ע"א אות ק. בסוגיא הנ"ל. ביאור דברי הי"מ שבתוס' ד"ה משום דבעינן דוקא עידי מסירה שידעו שהשטר הוא אמת. ומתרץ עפי"ד הי"מ קושית הר"ן סנהדרין (כ"ז) דלמה חשו לפסידא דלקוחות ולא חשו לפסידא דמוכרין

עג ע"א אות קא. בסוגיא הנ"ל. ביאור הא דאמרינן דאסהידו בי תרי לחד. ובדברי הר"ת בסנהדרין (כ"ז ע"א) לפי פי' המהרש"ל דס"ל להר"ת דמיירי שהזימו עד אחד ולעד השני פסלו בגזלנותא. ובדברי השמ"ק שביאר לדברי הר"ת דמיירי שאחד ראה מחלון זה ואחד מחלון זה. ובדברי הראב"ד שבשמ"ק שפי' דמיירי שלא הזימו רק לעד אחד

עג ע"א אות קב. בסוגיא הנ"ל. מבאר באחד שנפסל מחמת גזלנותא. אם נפסל משעת הגזילה או משעת הגדת העדים

עג ע"א אות קג. בסוגיא הנ"ל. בדברי הראב"ד שכתב דגם בעידי קידושין אמרינן מכאן ולהבא הוא נפסל אף להטעם דפסידא דלקוחות. הערה דהא ללישנא בתרא סובר רבא ג"כ דלמפרע נפסל מה"ת ואיך יהיה העד כשר לקידושין. מבאר דכוונת הראב"ד הוא דרק לחומרא מהני הקידושין

עג ע"א אות קד. בסוגיא הנ"ל. ביאור דברי השטמ"ק ד"ה והלכתא וד"ה שהעידו. ומבאר הא דקאמר הש"ס והלכתא שהעידו בב"א. עפי"ד הירושלמי בפרקין (סוף ה"ג):