אמרי הצבי ב קט

והנה הפ"י האריך בכאן ליישב דברי הרא"ש ותורף דבריו הוא בהקדם מה שכתב ליישב דאמאי לא משני הש"ס בכאן דמש"ה גנב וטבח ביוה"כ חייב בדו"ה דמיירי דלא הותרו ביה וחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין והתוס' כתבו באמת דלרבה מתרצינן באמת כן וכתב הפ"י דלא נוכל לתרץ כן משום דקתני סיפא גנב וטבח לע"ז פטור ואי מיירי בדלא אתרו ביה א"כ אמרינן דלצעורי קא מכוון יעויין בדבריו. והנה לפום ריהטא יש לדון ע"ד הפ"י הנ"ל דהא לפי מה דמוקמינן למתני' כר"ש דשחיטה שא"ר לא שמה שחיטה וכסברת הרא"ש וסובר כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מה"ת א"כ שפיר נוכל לאוקמי כר"ש ואף דלא אתרו ביה ג"כ פטור בשוחט לע"ז לפי מה דסובר ר"ש בן יוחאי בסנהדרין (דף ע"ד) דרודף לעבוד ע"ז ניתן להצילו בנפשו א"כ תו אמרינן דפטור מטעם דניתן להצילו בנפשו ואין חילוק תו בין אתרו ביה ללא אתרו ביה ולרשב"י לא שייך תו לומר הסברא דלצעורי קא מכוון בע"ז ובמק"א העירותי בזה בילדותי. אולם דברי הפ"י שרירין וקיימין לפי פשטות הסוגיא דמיושב שפיר מה דלא מוקי הש"ס מתני' דגנב וטבח ביוה"כ פטור משום דלא אתרו ביה ושפיר כתב הפ"י ליישב כן. ולפי"ז כתב הפ"י ליישב דברי הרא"ש והוא דהואיל דהרא"ש בפרק הגוזל ומאכיל פוסק להלכה כרבה ור"פ אליבא דר"מ דבקנס אמרינן מת ומשלם וא"כ אידחי לה אוקימתת הש"ס כאן לחלק בין גנב וטבח ביוה"כ דחייב דו"ה דלוקה ומשלם אית ליה וכר"מ וגנב וטבח בשבת דפטור דמת ומשלם לית ליה דהא רבה ור"פ סברי דלר"מ חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמקטיל משלם והרא"ש סובר להלכה כרבה ור"פ אליבא דר"מ וכתב הפ"י וז"ל וא"כ לפי"ז תו לא מצינן כלל לאוקמי מתני' בטובח ע"י עצמו ומטעם קלב"מ דהא לא שייך בקנס קלב"מ אע"כ דמתני' נמי בטובח ע"י אחר איירי ומשום שחיטה שא"ר כר"י הסנדלר וא"כ לפי"ז יפה כתב הרא"ש ז"ל דמסוגיא דשמעתין משמע ליה דהלכה כר"י הסנדלר וכמ"ש הטור בשמו בהל' גניבה (סי' שנ"א) ובזה נתיישב מה שנתקשה מוהרש"ל ז"ל בלשון הטור וא"ל כאן והמבין יבין מדעתו עכ"ל הפ"י בזה. והנה לא בינת אדם לי להבין דברי קדשו של הפ"י דהא לפי"ז שפיר הוי מצי לאוקמי למתני' בטובח ע"י עצמו ובטבח בשבת פטור משום דהוה שחיטה שא"ר וכר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מה"ת ובטבח ביוה"כ חייב דהוה שחיטה ראויה וכמ"ש הפ"י שם לחלק בין יוה"כ לשבת ולמה הוצרך הרא"ש ז"ל להאי אוקימתא דטובח ע"י אחר וגם דאכתי תיקשי משוחט ונמצא טריפה דחייב בדו"ה. כללו של דבר איננו מבין פי' המלות בדברי הפ"י בזה

(ב) והנה עיינתי הרבה להבין דברי הפ"י ואמרתי לבאר קצת ולהוסיף בה נופך ומיניה דמר ומנאי יבוארו הדברים בעזה"י. דהנה כבר נודע דברי המלמ"ל (בפ"ג מהל' גניבה) שדייק מלשון הרמב"ם ז"ל דאף דאמרינן בטביחה דישלד"ע דוקא שלא יתערב עמו איסור אחר כמו במעילה ומש"ה אם אמר לשליח לשחוט בהמה גנובה בשבת דהואיל דאמרינן אשלד"ע על איסור שבת תו לא חל כלל השליחות גם על גניבה ודוקא אם צוהו לשחוט סתם והלך השליח ושחטה בשבת חייב הגנב על הטביחה דו"ה והביא לשון הטור (בסי' שנ"א) שכתב דאפילו צוהו לשחוט בשבת ג"כ חייב דו"ה על הטביחה יעו"ש והאחרונים תלו בה כיפי והוא דזה תליא בין אם ילפינן דבטביחה אמרינן ישלד"ע מהיקשא דטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר אז בעינן דוקא שלא יתערב עמו איסור אחר אבל לתדר"י ולתד"ח דילפינן מקרא דאו מכרו או מתחת מהני אפילו אי אתערב בו איסור אחר ג"כ ועיין בטעה"מ בהל' גניבה שם דמפלפל הרבה בזה וביה"ח כאן העיר ג"כ בזה

והנה לכאורה י"ל באם עשה שליח בסתם שישחוט לו הבהמה הגנובה והשליח שחטה בשבת אם זה לא מיקרי שינוי בשליחות אם נימא דמעשה שבת אסור באכילה שהרי אסרה באכילה. ולכאורה היה נראה לומר דהפי' בסוגיא הוא דלרבא דסובר דילפינן דטובח ע"י אחר חייב מקרא דטבחו או מכרו דמקשינן טביחה למכירה וא"כ לדידיה בעינן דוקא שצוה לו לשחוט סתם והשליח שחטו בשבת וא"כ יש סברא לומר דהוה שינוי בשליחות וקאמר הש"ס דטעמייהו דרבנן דפטרי בטבח בשבת אפילו ע"י אחר משום דהוה שינוי בשליחות דהא ע"כ מיירי דאמר ליה סתם שישחוט דאל"כ אלא שצוה לו לשחוט בשבת א"כ תו אמרינן אשלד"ע ופטור הגנב מדו"ה וזה דקאמר הש"ס דטעמייהו דרבנן דפטרו הואיל דסברי כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מה"ת וא"כ הוה שינוי בשליחות. ולתדר"י ולתד"ח דילפינן דטובח ע"י אחר מקרא דאו או מתחת א"כ גם בצוהו לשליח לשחוט בשבת ג"כ חייב הגנב דו"ה ומשום דגלי קרא וא"כ צרכינן לומר דהפי' הוא דקאמר הש"ס דחכמים דברייתא דפוטרין דס"ל כר"ש דשחיטה שא"ר לא שמה שחיטה וס"ל כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מה"ת וא"כ שוחט בשבת הוה שחיטה שא"ר ולא שמה שחיטה ומש"ה פטור הגנב מדו"ה אפילו בטובח ע"י אחר. ועל זה פריך הש"ס דלמ"ד דמעשה שבת דרבנן תיקשי דמ"ט דרבנן דפטרו לכאורה י"ל דהקושיא קאי רק לפי מה דאמרינן לתדר"י ולתד"ח דילפינן דטובח ע"י אחר חייב מקרא דאו ותחת וא"כ לדידהו גם בצוהו לשחוט בשבת ג"כ חייב הגנב המשלח בדו"ה וא"כ בכה"ג תו לא הוי שינוי בשליחות שפיר פריך הש"ס דלמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דפטרי. אבל לרבא דסובר דילפינן מהיקשא דוטבחו או מכרו וא"כ לדידיה אם צוהו הגנב לשחוט בשבת לא מיחייב הגנב כלל לשלם דו"ה דהא אשלד"ע וא"כ ע"כ צ"ל דמיירי דצוהו לשחוט סתם והשליח שחט בשבת א"כ שפיר הוה שינוי בשליחות ובטלה לה השליחות וא"כ נוכל לומר דאפילו אם הוא אסור רק מדרבנן ג"כ מיקרי שינוי בשליחות וי"ל בזה. מיהו יש סברא לומר דהואיל דאינו אסור מה"ת רק מדרבנן לא מיקרי ג"כ שינוי בשליחות כלל הואיל דמה"ת מותר באכילה ועיין כעין זה במלמ"ל (פ"ז מהל' אישות ה"כ) מ"ש שם

והנה י"ל דאף לתדר"י ולתד"ח דסברי דילפינן מקרא דאו ותחת דטובח ע"י אחר חייב וא"כ אפילו אמר הגנב שישחוט בשבת ג"כ אמרינן דחייב הגנב בדו"ה מ"מ אם לא צוהו בפירוש שישחוט בשבת רק אמר לו סתם שישחוט ושחט בשבת דמ"מ מיקרי שינוי בשליחות אם נימא דמעשה שבת אסור מה"ת ונוכל לומר תו דהואיל דהברייתא קתני סתמא גנב וטבח בשבת וחכמים פוטרין ומיירי בטובח ע"י אחר ומיירי בסתם ופטרו רבנן משום שינוי בשליחות ופריך הש"ס למ"ד מעשה שבת דרבנן א"כ לא מיקרי שינוי בשליחות ומ"ט דרבנן דפטרו ויהיה הפי' בהסוגיא דקאמר דחכמים סברי כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור מה"ת וא"כ הוה שינוי בשליחות ויהיה הפי' כן גם לפי מה דילפינן מקרא דאו ותחת דהוא ג"כ משום שינוי בשליחות ודוק

אח"כ ראיתי ביה"ת שהעיר בהא דהוי שינוי בשליחות ותמה בזה ויעוין היטב בדבריו ולפמ"ש יתפרש שפיר

ומעתה לפי האמור נוכל להחזיק תירוצו של הפ"י על הרא"ש והוא דהואיל דהרא"ש פוסק להלכה כרבה ור"פ אליבא דר"מ דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם וא"כ לא נוכל לשנויי דמתני' דידן דקתני גנב וטבח ביוה"כ חייב בדו"ה דאתיא כר"מ דא"כ תיקשי גנב וטבח בשבת נמי וא"כ ע"כ צ"ל דמיירי בטובח ע"י אחר והיינו שא"ל סתם לשחוט והשליח שחט בשבת וא"כ אם נימא דבשחיטתו נאסרה הבהמה א"כ הו"ל שינוי בשליחות ופטור הגנב מדו"ה ומש"ה ביוה"כ דלא נאסר וכמ"ש הפ"י ויבואר לקמן אי"ה א"כ לא הוי שינוי בשליחות ומש"ה חייב הגנב בדו"ה אבל בשחט בשבת דנאסרה הבהמה לעולם לר"י הסנדלר א"כ הוי שינוי בשליחות ולא אתינן עלה מטעם שחיטה שא"ר דהא ת"ק דמתני' מחייב דו"ה בשחטה ונמצאת טריפה ומשום דאמרינן שחיטה שא"ר שמה שחיטה ורק בשחט בשבת מיירי בטובח ע"י אחר ומיירי שא"ל הגנב סתם שישחוט והשליח שחטה בשבת ואסרה באכילה לעולם א"כ הו"ל שינוי בשליחות ושפיר מובן החילוק בין שחטה ביוה"כ לשחטה בשבת ומיירי בטובח ע"י אחר. ור"מ דמחייב בשבת בטובח ע"י אחר הוא משום דסובר דמעשה שבת אינה נאסרת ולא מיקרי שינוי בשליחות וא"כ שפיר כתב הרא"ש דשמעינן דהלכה כר"י הסנדלר הואיל דלרבה ור"פ דפסקו כר"מ דחידוש הוא בקנס אע"ג דמקטיל משלם ע"כ צרכינן לפרש המשנה כן ודהלכה כר"י הסנדלר ומיושב שפיר דלא תיקשי מהא דשוחט ונמצאת טריפה. ובזה נוכל ליישב