אמרי הצבי ב קד

ח"ד לשיטת הרי"ף ורמב"ן והרמ"ה עיין בא"ע (סי' קמ"ב סי"ב) אם יש עדים שהבעל מסר לסומא זה גט זה לגירושין כשר שהרי כיון שיש עדים אינו צ"ל בפ"נ ובפ"נ ויהיב לה באפי הנהו סהדי גופייהו אם נתקיים בחותמיו כשר בכל גוונא ועיין בשו"ת הריב"ש (סי' שי"ח) ובב"ש (ס"ק כ"א) הרי דבעינן דוקא באפי הנהו סהדי גופייהו כי היכי דלא ליהוי ח"ד זת"ד הב"מ. אולם המעיין בט"ז (שם ס"ק י"א) כתב ג"כ כן אולם כתב דלדידן דפסקינן כתוס' דכל שראו העדים מה שהיו יכולין לראות לא הוי ח"ד א"כ לא בעינן באפי הנהו סהדי גופייהו ומיושב בזה קושית הד"מ מה שהקשה על תיקון זה יעויין היטב בט"ז א"כ שפיר דן הנוב"י בשעת הדחק גדול שהאשה תמנה שליח קבלה את מי שיבחר פלוני דלא נצטרך לסמוך על זכי' בלבד וכשיטת התוס' דבכה"ג שראו כל שהיו יכולין לראות לא מיקרי ח"ד וקצרתי מאד בזה

[ע] שם באומר לו עקוץ תאנה מתאנתי כו' ראיתי בגליון הש"ס מחותני הגאון מו"ה ישכר ז"ל בעמ"ח פתחי שערים שכתב כאן וז"ל נראה במלתא דלא שכיח מעות קונה דהיינו תאנה עכ"ל. ונראה כוונתו הואיל דלא יהיב ליה דמים בעין רק תאנה בדמי החפץ הוי מלתא דלא שכיחא וקונה מעות. וכ"כ הרמב"ם ז"ל להלכה (בפ"ה מה' מכירה ה"ד) דבמלתא דלא שכיחא מעות קונות ועי' בראב"ד ובלח"מ שם ובש"ע ח"מ (סי' קצ"ט ס"ב). ולע"ד היה נוכל לומר דגם זה שיעקץ תאנה בשבת הוא בודאי מלתא דלא שכיחא ובכה"ג לא העמידו חכמים דבריהם והניחו על דין תורה

אולם ראיתי בתורי"ד על מסכת ב"ק הנדפס לא כביר וז"ל בסוגיין בד"ה באומר פי' וכגון שהיה משוך כבר השור אצלו וא"ל להגנב לא יהיה קנוי לך עד שתפרעני והוא אומר לו היפרע מאלה התאנים שאם לא היה משוך אצלו הרי מעות אינן קונות ואכתי לא מכר כו' יעו"ש הרי חזינן דכבר עמד בזה הרב הקדמון ז"ל ודחאו. ועיין במסכת ע"ז (דף ס"ג ע"א) בתוס' ד"ה והא מחסרא משיכה פי' ואפי' לר"י דאמר ד"ת מעות קונות הכא גבי אתנן ל"ק כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל עכ"ל הרי מבואר ג"כ בתוס' דבכה"ג ג"כ הוי תקנ"ח

[עא] שם בתוד"ה באומר בסה"ד ואור"י דהכא לא דייק אלא אלשון מכר דאפי' קאי בחצר הלוקח כיון דלא א"ל זיל שלים אין זו מכירה אלא מתנה כו' וכך לן עקוץ תאנה מתאנתי כמו עקוץ תאנה מתאנתך עכ"ל ובמהרש"א הקשה דבזרוק גניבותיך לחצרי נמי אינו נותן לו כלום ומקרי מכירה משום דע"י קניית הגניבה בחצר מתחייב הלוקח עצמו במעות דמי הגניבה ומעקוץ תאנה מתאנתי לא קשה מידי דודאי אינו חייב עצמו בתשלומי הגניבה אלא שהוא סבור לשלם לי מתאנתו אבל בעקוץ תאינה מתאינתך דאינו נותן לו כלום מי לא עסקינן נמי דמתחייב הלוקח עצמו בדמי הגניבה ומקרי שפיר מכירה ואמאי לא מוקי מתני' בהכי וי"ל עכ"ל, ולא זכיתי להבין דברי קדשו דהאיך נוכל לאוקמי באומר לו עקוץ תאינה מתאינתך ויתן לו הדמים אח"כ דא"כ מאי שייכת יש לעקיצת התאנה להמכירה דבשלמא בעקוץ תאנה מתאנתי נותן לו התאנה שיקוץ לעצמו בעד המעות שצריך ליתן לו ויש שייכות להחיוב של עקיצת התאנה להמכירה ואמרינן שפיר דפטור מדו"ה משא"כ כשא"ל עקוץ תאנה מתאנתך ויתן הדמים אח"כ וא"כ החיוב מיתה שחייב בעד עקיצה אין לו שייכות כלל להמכירה ואיך יפטור מדו"ה בזה. ואולי י"ל דכשא"ל עקוץ תאנה מתאנתך ותקנה לי גנבותיך והמעות דמי הגניבה ישלם לו אח"כ הו"ל כאלו התנה עמו תנאי שהמכירה תחול כשיקוץ הגנב תאנה מהאילן שלו ואז בעת קיום התנאי שהגנב מקיים חל אז המכירה וא"כ תו אמרינן גם בכה"ג קלב"מ והוא דין חדש וי"ל בזה

[עב] (א) שם אמרי וכיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים דמחייב בנפשו הוא הא מכירה נמי לאו מכירה הוא כו' כל הסוגיא. ופירש"י בד"ה בדינא לומר החזר לי תאנים שלקטת או תן לי מה שמכרת לי בדמיהן עכ"ל. ולכאורה י"ל דהא לדידן דפסקינן כרבא בסנהדרין (דף ע"ב) דדוקא שיבר פטור אבל כי איתנהו בעיניה חייב להחזירם א"כ הכא דמיירי שהתאנים הם בעיניה שהרי רש"י ז"ל נקיט בלשונו הטהור לומר החזר לי תאנים וא"כ כי איתנהו בעיניה הרי חייב להחזירם ומאי קאמר הש"ס דאי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים ואי נימא דמיירי שאין התאנים בעין האיך שייך לומר שנתבענו שיחזיר לו תאנים הרי אינו חייב כלל אפי' בגזלן דעלמא להחזיר לו חפץ כזה שגזל ממנו אם אין הגזילה בעין ורק דמים חייב לשלם לו וע"כ צ"ל דמיירי שהם בעין וא"כ האיך שייך לומר דלא אמרינן ליה זיל שלים הא צריך להחזירם בעיניה כי איתנהו. ודוחק לומר דסוגיא דידן אזלא אליבא דרב דסובר אפי' כי איתנהו בעיניה נמי קנינהו בדמים דא"כ לפי מה דמשני רבא לקמן אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ושפיר מתוקמא תירוצא דרמב"ח הו"ל לשנויי בפשיטות דמיירי דאיתנהו בעיניה התאנים וצריך להחזירם ושפיר הוה מכר וכשיטתו דסבר דדוקא שיבר אבל נטל לא אלא מדלא משני הכי ע"כ דגם לפום ס"ד ג"כ הוה אזלא הסוגיא אליבא דרבא דדוקא שיבר אבל נטל לא וא"כ קשה מה שהקשיתי. מיהו לשיטת הבעה"מ שכ' דרבא ג"כ סובר כרב דמה"ת קניא ליה לגמרי אפי' כי איתנהו בעיניה ורק דרבא סובר דמדרבנן מיהו צריך להחזיר כי איתנהו בעיניה ורב סובר דגם מדרבנן א"צ להחזיר כלל וכמבואר שם בבעה"מ בארוכה. וא"כ נוכל לומר דרש"י סובר לגמרי כהבעה"מ דהא שיטת רש"י דלרבא גם כי שיבר אח"כ פטור וכ"ה שיטת התוס' שם וסוברים כשיטת הבעה"מ בזה ודלא כהרמב"ן במלחמות וא"כ נוכל לומר דרש"י סובר ג"כ דרבא דמחייב לאהדורי כי איתנהו בעיניה הוא רק מדרבנן וא"כ הכא אף כי איתנהו התאנים בעין דג"כ א"צ להחזיר מה"ת ורק מדרבנן צריך להחזיר וא"כ תו לא שייך לומר לשון מכירה הואיל דמה"ת א"צ להחזיר וא"כ לאו מכירה היא כלל ושפיר פריך הש"ס וכיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן ליה זיל שלים כו' לאו מכירה היא ועיין לעיל על (דף ס"ח ע"א) [אול"ה אק"ד] בדין אם מכר בקנין דרבנן אם משלם דו"ה וה"נ היכא דהמעות שנותן לו בעד הגניבה אינו של הלוקח מה"ת ורק הוא של הגנב אלא שהגנב צריך ליתן המעות מדרבנן ג"כ יש לומר דלא הוי מכירה מה"ת והוי כמו קנין דרבנן דאינו משלם דו"ה ודוק בזה:

(ב) ועוד נלע"ד לומר בזה דנהי דסובר רבא גבי בא במחתרת דכי איתנהו בעיניה צריך להחזירם הוא דוקא היכא דנטלם שלא ברשות רק בגניבה אבל היכא דכי נטלם ברשות נטלם כגון הכא שהגנב נטל התאנים ועקצם בשבת היה ברשות בעל התאנה א"כ שפיר נוכל לומר דא"צ כלל להחזירם להלוקח אפי' כשהם בעין ואפי' כי לא יהיב ליה אח"כ החפץ שמכר לו בעדם וטעמא רבא איכא לחלק בזה דבשלמא היכא שנטלם שלא ברשות בגניבה או בגזילה דלאו שם קנין עלה כלל וסובר רבא דקלב"מ אינו עושה קנין ורק כששיבר פטור מלשלם אבל כי איתנהו בעיניה הרי הם של הבעלים בכ"מ שהן משא"כ היכא דנטלם ברשות וא"כ הרי עשה בהם קנין המועיל ורק דצריך הגנב לקיים התנאי שיתן לו הגניבה תמורתם בזה אמרינן שפיר דהואיל דהגנב קנה להתאנים בדמים שהרי מחויב מיתה בלקיטתם בשבת וא"כ לא נוכל לחייבו להגנב שיחזיר התאנים אפי' כי לא מקיים התנאי שאינו נותן לו הגניבה ואפי' כי איתנהו להתאנים בעין ג"כ א"צ להחזירם שהרי בתורת קנין לקטם וקנאם לגמרי וי"ל בזה. אחר זמן רב בעת עיוני שנית בזה הראה לי ב"א הב' החריף המופלג דוד נ"י דברי המח"א בה' מלוה ולוה (סי' ב') שעמד ג"כ ע"ד רש"י הנ"ל וכתב ליישב דכיון שבאו התאנים לידו בתורת מכר כבר זכה בהם וליכא גביה אלא דמיו ובדמיו לא מצי תבע ליה דקלב"מ עייש"ה ודברי נוטים לדבריו ז"ל

[עג] שם אלא אר"פ באומר לו זרוק גניבותיך לחצרי ותקני לי גניבותיך כו' ראיתי בספר פ"ש ח"ר על פ' א"נ (דף ס"ז ע"ב) שהאריך בביאור הענין דחצר לא קניא ליה היכא דהוא באיסורא וכדאמר הש"ס בב"מ דאר"י א"ר אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח כו' אפי' תימא דנפלה לה לחצירו כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכי ליה כל