אמרי הצבי ב קג

מחלון זה ואין רואין זא"ז שאין מצטרפות ולא עוד אלא אפילו בזא"ז בחלון אחד אין מצטרפין עיין במס' מכות (דף וי"ו ע"ב). והנה אף דבהגדה יהיה צירוף מ"מ בעינן שבשעת ראיה יהיו שני עדים רואין כאחד בד"נ ומש"ה אם המתרה רואה אותן מצטרפין שפיר והיה נלע"ד דאם שנים רואין כאחד מחלון זה ושנים רואין כאחד מחלון זה אם העיד אחד מכת זו ואחד מכת השני' שפיר מצטרפין גם לד"נ הואיל דבשעת ראייתן היו שני עדים כאחד ותו לא מיקרי בכה"ג עדות מיוחדת ומהני תו אם העידו שניהם כאחד בב"ד וחפשתי ולא מצאתי מבורר דין זה ומתוס' שם במס' מכות בד"ה תנ"ה אין להשיב כאשר יראה המעיין היטב בזה. ועפ"י האמור שפיר נוכל לפרש דברי הרמב"ם ז"ל לפי הנוסחא שכתוב לפנינו והוא דמ"ש הרמב"ם אבל אם העידה האחת שראתה שתי שערות בצד ימין כו' הכוונה שא' מכת זו שראו שתי שערות בצד ימין וא' מכת שני' שראו שתי שערות בצד שמאל שני העדים הללו מצטרפין שפיר גם לד"נ דלא מיקרי תו בכה"ג עדות מיוחדת ושפיר בעינן הצירוף שלהם הואיל דמכל כת ליכא רק עד אחד ואשמעינן הרמב"ם בזה ד"ח. ומיהו הלשון אינו מדוקדק כל כך במ"ש העידה האחת אבל הכוונה היא נכונה בדברי הרמב"ם ז"ל ומכ"ש דמובן יותר לפי גירסת הכ"מ אבל אם העיד הא' כו' ומיירי בכה"ג שראו שני עדים בגבה ושנים בכריסה ומצטרפין א' מכת זו וא' מכת זו ומיושב שפיר קושית הכ"מ הנ"ל. אח"ז מצאתי קצת רמז לסברא זו בתורת חיים על מס' סנהדרין וז"ל בעדות מיוחדת לשון יחידות שכל אחד רואה יחידי א' מחלון זה וא' מחלון זה עכ"ל

[סט] (א) שם בתוד"ה למעוטי באה"ד וז"ל וטעם ראשון נראה לר"י עיקר דתנן בפרק התקבל (דף ס"ד) האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי כו' ואתיא מתני' דגיטין כרבנן עכ"ל והנה לא תירצו התוס' כאן הקושיא אליבא דר"ע אולם שם בגיטין (דף ס"ג ע"ב) בתוס' ד"ה אפילו הוקשו הקושיא אליבא דר"ע דסובר דבר ולא ח"ד א"כ היכי מכשרינן הכא שני כיתי עדים וי"ל דלמ"ד בגמ' שליש נאמן לא צריכי עידי אמירה לעידי קבלה וכולה דבר היא ואפילו למ"ד בעל נאמן הנ"מ כששלשתן בעיר בעל שליש ואשה כמו שאפרש בגמ' הילכך כיון דאם אין שלשתן בעיר ל"צ עידי אמירה לעידי קבלה כולה דבר הוא עכ"ל ולכאורה קשה דהא אכתי צריכי עידי אמירה לעידי הגט או לעידי חתימה או לעידי מסירה דאל"ה לא הוי גט כלל ועיין במהרש"א בגיטין שם שכתב ע"ד התוס' וז"ל והא דאצטריך עידי קבלה במתני' משום דעידי מסירה כרתי כר"א והיינו בדליכא עידי חתימה אבל בדאיכא עידי חתימה לא בעי עידי קבלה משום מסירה כמ"ש התוס' לקמן וא"כ הוה עידי אמירה כולה דבר דעידי חתימה מלתא אחריתא היא עכ"ל ובאמת דבריו הקדושים אינם מובנים כלל דהא סוף סוף לא הוי גיטא כלל בלא עידי חתימה או עידי מסירה וראיתי בספ"י שעמד ע"ד המהרש"א וז"ל ולכאורה דבריו תמוהין דאמאי הוה מילתא אחריתי וכבר היה באפשר ליישב דבריו דזימנין דכשר לגמרי ע"י עידי אמירה אפילו בלא עידי חתימה כגון שכתב הבעל בכתב ידו ואין בו עדים דכשר מדאורייתא אלא שאין זה במשמעות לשונו כו' יעו"ש אלא דאכתי לא הועיל כלום בגוף הקושיא דמאי אהני לן עידי אמירה לאיזה דבר דנימא דעידי אמירה כולה דבר היא דמהני לאותו דבר עכ"פ

והנלע"ד לומר בכוונת המהרש"א וכן מצאתי בהרמב"ן ז"ל על מס' ב"ב (בדף נ"ו) שם בד"ה אלא למעוטי באה"ד וז"ל ואי קשיא לך הא דתנן במס' גיטין האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע היכי מצטרפי אהדדי והא עדות דבפנינו אמרה לו לאו עדות היא דעבדינן ביה מעשה בדלא אתיא כת שני' דקבל וקרע ואיכא למימר דעדות דבפנינו אמרה לו עדות בפני עצמו הוא ולא צריכי לאיצטרופי דלא מסהדי כלל בגירושי' ובגיטה אלא דחזו דאיתתא שוויתיה להאי גבר שליחא ואינה צריכה להצטרף כלל כו' עכ"ל וגם הר"ן בגיטין כתב להאי סברא בקיצור יעו"ש במתני' וז"ל ואיכא למידק מאי אפילו אדרבא הכי עדיף טפי דבשני כיתי עדים מיחזי כחצי דבר אע"ג דלאו חצי דבר היא שהרי מכיון שמינהו שליח נעשה ידו כידה ולכשיתן לו יתגרש מכל מקום כשהם הראשונים הן האחרונים עדיף טפי דליכא לספוקי במידי כו' יעו"ש וכן כתב ג"כ הנ"י (בב"ב פ"ג) בסוגיין וז"ל וכן הדין גבי האשה שאמרה התקבל לי גיטי כו' והלא הנך דאמרי בפנינו אמרה ל"צ לאיצרופי דהא לא מסהדי בגירושין כלל אלא דמסהדי דאיהו שויתי' להאי גברא שליח ומש"ה מהני ומצטרפי ולא חשיב חצי דבר עכ"ל הרי מבואר ג"כ סברא הנ"ל וא"כ נוכל לכוין זה קצת בכוונת המהרש"א שכ' דעידי אמירה הוה כולה דבר דעידי חתימה מלתא אחריתי היא וכוונתו דעידי אמירה מהני שידו כידה ועידי חתימה מהני על עיקר הגט וי"ל בזה. ועיין בריב"ש (סי' שי"ח) מ"ש ג"כ בזה ועיין באהע"ז (סי' קמ"ב סי"ב) ובב"ש (סקכ"א) ובט"ז (ס"ק י"א) מ"ש בזה

(ב) וראיתי בספ"י בגיטין שכ' לחדש ולתרץ קושית התוס' דשפיר מתוקמא מתני' כר"ע ולא שייך הכא חצי דבר דהא דממעט ר"ע ח"ד הוא דוקא בענין שעפ"י כת א' אין כאן שום תועלת בעדות כגון בעידי חזקה שעידות שנה א' אין בו שום תועלת להמחזיק אדרבא צריך לשלם הפירות שאכל כו' וכן כל כה"ג בעידי טביחה ומכירה אי לאו דעידי גניבה לחוד הוה דבר שלם לא היה שום תועלת בעידי טביחה לחוד כו' משא"כ הכא הוי שפיר עידי אמירה ד"ש שיוכל הבעל למסור הגט לשליח ושליח ימסור ליד האשה וכ"ז שיהיה הגט בידה או ביד השליח אין צורך לעדות אחרת ואף אם תאבד הגט אפ"ה מהני עידי אמירה לענין אם יודה הבעל שמסר לו הגט דמהני מטעם דבעל שאמר גירשתי נאמן משא"כ בלא עידי אמירה לא יוכל לומר גירשתי כיון שאינו יודע שנמסר לשליח האשה כו' וביאר עוד דבריו בזה. ועיין בשמ"ק כאן בד"ה אלא למעוטי כתב ג"כ לתרץ הקושיא מהא דגיטין על שיטת הרי"ף כמ"ש הפ"י ודחה אח"כ להתירוץ יעויין היטב בזה. והנה תורף דבריו הם דברי הרמב"ן והר"ן ז"ל בפשיטות ואין מהצורך להאריכות של הפ"י ורק שהפ"י רצה להוסיף ולומר שהעידי האמירה שייכים לגוף הגט ובזה י"ל הרבה

והנה לע"ד הקלושה נ"ל להוסיף תבלין לסברת הרמב"ן ז"ל והוא דנוכל לומר דמש"ה עידי האמירה מיקרי כולה דבר הואיל דמהני השליחות לענין זה שגם השליח קבלה הלז יהיה יכול לעשות שליח קבלה שני דמהני שפיר עידי אמירה לענין זה ותו מיקרי כולה דבר אולם באמת איכא בזה ב' דעות בש"ע באהע"ז (סי' קמ"א סמ"ג) שליח קבלה א"י למנות שליח ואפילו נאנס ואפילו נתנה לו רשות למנות שליח משום דהו"ל מילי ומילי לא מימסרן לשליח ויש מתירין אם נתנה לו רשות למנות שליח. והנה באם לא נתנה לו רשות למנות שליח גם לדעה הב' ל"מ אולם לדעה הראשונה דא"י השליח קבלה לעשות שליח קבלה אחר הוה עיקר הטעם משום מילי הא למ"ד מילי ממסרן לשליח הוה שפיר יכול השליח קבלה לעשות שליח קבלה אחר אע"ג דלא נתנה לו רשות למנות שליח אחר במקומו וכן מבואר בחידושי רשב"א במס' קידושין (דף מ"א) בד"ה מלמד שהשליח עושה שליח עייש"ה. ושמעינן לר"ע דסובר דמילי מימסרן לשליח וכדאיתא בגיטין (דף ס"ו ע"ב) במתני' וזו הלכה העלה ר"ח איש אונו מבית האסורין מקובל אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד ופירש"י מבית אסורין משמו של ר' עקיבא שנחבש בבית האסורין וא"כ דס"ל לר"ע דמילי מימסרן לשליח וא"כ יכול השליח קבלה למנות שליח קבלה אחר אפילו כי לא נתנה לו רשות בפירוש וא"כ תו מיקרי עידי האמירה כולו דבר שהרי אהני עידותן שיהיה יכול למנות שליח קבלה אחר במקומו וא"כ שפיר מצי מתני' אתיא אפילו כר"ע

(ג) ועיין בבית מאיר (על סי' קמ"א סמ"ג) האריך שם בענין חצי דבר והרבה י"ל בדבריו והוא שתמה ע"ד הנוב"י מהדו"ק חאהע"ז (סי' צ"א) בדין זה אם האשה אומרת את מי שיבחר פלוני שיהיה שליח בחריקאי לקבל גיטי אם מהני ודן הנוב"י דמהני ואין ענין לברירה יעוש"ה והב"מ תמה דהא הוה