אמרי הצבי ב קב

כולו דבר הואיל דזה יהיה להיפוך ממה שהמחזיק הביאן לזכותו וזה יהיה לחובתו ולא מיקרי עי"ז דבר שלם

והנה לכאורה י"ל בטעמו של הרי"ף היכא שטוען המערער לפירות הורדתיו דאינו נאמן אי איכא סהדי דאכל שני חזקה וכדאיתא בב"ב (דף ל"ה ע"ב) והנה היכא דיטעון המערער לפירות הורדתיו וכבר קבלתי דמי הפירות מכל השלש שנים א"כ יהיה הדין דצריך דוקא כת אחת שיעידו על כל השלש שנים דתו ל"ש לומר דיהני עדותן של הכת ראשונה לענין שישלם המחזיק הפירות שאכל שהרי המערער אינו תובע כלל הפירות שאכלן המחזיק שהרי אומר שלפירות הורידו וכבר קיבל דמיהן וא"כ תו הוה חצי דבר וא"כ לעולם יוכל המערער לפסול העדים היכא דיהיו ג' כיתי עדים על שלש שנים עד שיהיה כת אחת שיעידו על כל הג' שנים שיטעון לפירות הורדתיו וכבר קבלתי התשלומין על כל הג' שנים. והא לא תיקשי דיהיה נאמן המערער במגו שהיה טוען כן ואם זה נחשב כמגו במקום עדים זה י"ל דלא הוי מיגו במקום עדים כיון דהעדים אינם מעידין שיודעין שקנה השדה רק שמעידין שאכל הפירות שלש שנים ואנן סהדי שבודאי קנה והוי רק מגו במקום אנן סהדי. מיהו באמת לא מהני מיגו במקום אנן סהדי וכדאיתא בכתובות (דף כ"ז) בעובדא דנהר פקוד וגם כי לא נחשב מיגו כי הלא המערער רוצה לתבוע גם הפירות שאכלן המחזיק אבל עכ"פ אם יטעון המערער כן שלפירות הורדתיו וכבר קבלתי תשלומי הפירות יהי' הדין דצריך דוקא שיעידו כת אחת על כל הג' שנים והיא דין חדש ונ"מ גדולה בין שיטת התוס' לשיטת הרי"ף ולא נזכר כלל דין זה. והמחבר שדרכו לפסוק תמיד כהרי"ף ורמב"ם ואילו היה נ"מ לדינא בודאי היה מביאו להלכה טעמו של הרי"ף ז"ל והי' יוצא לנו דין חדש בזה ולכאורה י"ל בזה

ולולא דמסתפינא מרבותי הייתי אומר בכוונת הרי"ף והי' מפורש דברי הרי"ף היטב והוא דנלע"ד לומר דנהי דלא מהני חצי דבר אף לדידן דפסקינן כרבנן דר"ע מ"מ זה דוקא היכא דהוא להוציא ממון אבל היכא דהוא להחזיק שפיר מהני וקצת ראיה וסעד לדברי מצאתי בשמ"ק ב"ב (דף נ"ו) בד"ה נקטינן השתא בסה"ד וז"ל ולי אני תלמידם נראה דגבי שערות שביאתן היא הגדלות אמרינן ביה ח"ד אבל בחזקה שאינה אלא לראיה ואינו גוף הקניה לא אמרינן ביה חצי דבר עכ"ל מבואר דכל שאינו גוף הקני' לא אמרינן ביה ולא חצי דבר ה"ה היכא שכבר הוא מוחזק אלא שזה בא להוציא ממנו בכה"ג שהעדות הוא להחזיק מה שבידו ג"כ אמרינן ביה דמהני אפילו חצי דבר והגם כי לאו ראיה גמורה היא מהשמ"ק מ"מ קצת סמך וסעד יש להסברא הנ"ל ולכאורה היא סברא נכונה. ומעתה לפי האמור על הפירות שאכל המחזיק שהוא מוחזק בהם שפיר מהני אפילו חצי דבר וא"כ כי איכא ג' כיתי עדים על שלש שנים מהני לענין שלא יצטרך המחזיק לשלם דמי הפירות שאכל וא"כ תו מהני גם על גוף הקרקע ג"כ דהואיל דא"צ לשלם הדמים א"כ תו ממילא הוי חזקה גם על גוף הקרקע ולע"ד נוכל לפרש כן דברי הרי"ף בב"ב על (דף נ"ו) שכתב מתני' דלא כר"ע כו' הא שמעתא קמקשו בה רבוותא הכי מ"ש גבי שני חזקה דהיא מתקיימת בשלשה כיתי עדים ומ"ש גבי שתי שערות שאין מתקיימת בשני כיתי עדים כו' והדין הוא פירוקא לא דמיא חזקה לשתי שערות דעדות כל שעתא ושעתא משני חזקה דבר מעליא הוא דהא מיחייב לאהדורי פירי דתרתי. שני אפומייהו כד לא אתיא כת שלישית וכד אתיא כת שלישית ומסהדא דאכלה שנה שלישית הרי מעלו ליה תלת שנין וקיימא ליה חזקה ואי לאו דינא דחזקה הוה מחייב לאהדורי פירי דתלת שנין אלא כיון דמעלו ליה תלת שנין קיימא לה חזקה וקיימא ארעא בידיה ודידיה הוה קאכיל והיינו טעמא דמצטרפי לענין חזקה דמגו דהוה עדות לענין פירי הויא עדות לענין חזקה דהא בהא תליא אבל ב' שערות ליכא למימר בהו הכי דכיון דלא מסהד אלא בחדא חדא שערה א' אומר א' בגבה ואחד אומר א' בכריסה ואנן בעינן ב' שערות במקום אחד לא הויא עדותן עדות דחדא שערה חצי דבר הוא כו' יעו"ש ולכאורה אינו מובן כלל מ"ש והיינו טעמא דמצטרפי לענין חזקה דמגו דהוה עדות לענין פירי הויא עדות לענין חזקה והלא הוא דבר הסותר אחד לחבירו דאם הויא עדות לענין הפירי והיינו לשלומי וא"כ מבטלה לה להחזקה וא"כ למה ליהני לענין להחזיק החזקה אלא כוונת רבינו ז"ל הוא דטעמא דרבנן דפליגי על ר"ע הוא דסברי דלענין הפירי בודאי מהני העדות לענין דלא ליצטרך המחזיק לשלם הפירי שאכל דלענין שלא להוציא הממון מן המחזיק מהני העדות דאע"ג דהוה ח"ד מהני תו ג"כ לענין שיחזיק השדה ע"י העדות האלו דהא תו הוה חזקה אלימתא דהא אכיל ליה תלת שנין ושפיר כתב הלשון דמגו דהויא עדות לענין הפירי הויא עדות לענין חזקה דהא בהא תליא כלומר דהואיל דאין המחזיק צריך לשלם בעד הפירות שאכל א"כ תו ממילא הוה ג"כ חזקה לענין גוף הקרקע אבל בב' שערות ליכא למימר הכי ומש"ה מודו רבנן בזה דלא הוה עדות כלל דהוה ח"ד ויש להאריך בזה

ומעתה לפי פי' זה בדברי הרי"ף הוה שפיר הדין דאפילו כי טען המערער לפירות הורדתיו וכבר קיבל התשלומין בעד הפירות אפ"ה מהני שפיר העדות של ג' כיתי עדים דהא עדותן מועיל לענין הפירות שא"צ המחזיק לשלם ואף דהמערער אינו תובען כלל מ"מ מהני שפיר עדותן לענין היכא דתובע המערער הפירות ומהני עדותן שא"צ לשלם ומגו דמהני עדותן לענין הפירות שא"צ לשלם ה"ה דמהני תו לענין הקרקע וממילא הוה עדותן עדות גם כי לא תובע המערער הפירות דבשלמא כשאנו מפרשין בדברי הרי"ף הואיל דמהני העדות לענין ליחייב לשלם להמערער עבור הפירות שפיר י"ל דהיכא דלא תובע המערער הפירות כגון שטוען לפירות הורדתיו וכבר שילם הפירות דלא ליהני ג' כיתי עדים וכמש"ל אבל לפי פירוש זה שפירשתי בדברי הרי"ף א"ש ומש"ה שפיר מהני לעולם ג' כיתי עדים על השלש שנים ודוק היטב בזה. ועיין באהע"ז (סי' קמ"ב סי"ב) בב"ש (סקכ"א) ועיין בט"ז (שם ס"ק י"א) שכתב דפסקינן כשיטת התוס' והרבה י"ל בזה

[סח] שם ורבנן האי דבר ולא חצי דבר למעוטי מאי למעוטי א' אומר א' בגבה וא' אומר א' בכריסה כו' אלא למעוטי שנים אומרים א' בגבה ושנים אומרים א' בכריסה כו'. וז"ל הרמב"ם (בפ"ד מהל' עדות ה"ז) וכן אם העיד זה אני ראיתי שערה אחת בצד ימין של זה וזה אומר אני ראיתי שערה אחת בצד שמאלו של זה באותו היום אין מצטרפין דברי שניהם כדי שנאמר הרי העידו שניהם שהיה זה גדול ביום פלוני לפי שכל א' מהם לא העיד אלא במקצת הסימנין אפילו העידו שנים בשערה אחת שהרי כל כת מהם העידה על חצי דבר ואין זו עדות אבל אם העידה האחת שראתה שתי שערות בצד ימין והעידה השני' שראתה ב' שערות בצד שמאל מצטרפין וכן כל כיוצא בזה עכ"ל והכ"מ תמה בזה דמאי נ"מ דמצטרפין הא כל כת מהן העידה על דבר שלם ומה הם צריכים לכת שני' דאין לומר דלא סגי בב' שערות בגבה או בכריסה עד שיהיו השתי שערות בשני המקומות ולכן אני אומר שהנוסחא אמיתית בדברי רבינו הוא כמו שמצאתי בספר ישן וז"ל אבל אם העיד האחד שראה שתי שערות בצד ימין והעד השני שראה שתי שערות בצד שמאל מצטרפין וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וכך הוא נוסחת דפוס וויניציאה ועכ"ז צ"ע מנ"ל דמצטרפין הא הויא לה עדות מיוחדת ונהי דלדיני ממונות כשר לדיני נפשות פסול כדאיתא בפ"ק דמכות ונתבאר בר"פ זה ודין זה דשתי שערות בד"נ שייך דהיינו לענין עונשין ולענין גיטין וקידושין א"כ אמאי מצטרפין כו' יעו"ש מ"ש בזה ועיין בלח"מ שכתב ג"כ דט"ס יש ברמב"ם והגירסא היא כמו שמצא הכ"מ בדפוס וויניציאה והביא ראיה מש"ס דסנהדרין (דף למ"ד ע"ב) וכן שבבן ושבבת ופריך שם אילימא א' אומר א' בגבה וא' אומר א' בכריסה האי חצי דבר וחצי עדות היא אלא א' אומר שנים בגבה וא' אומר שנים בכריסה כו' יעו"ש. ועיין בירושלמי (פ"ב דמס' כתובות סוף ה"ד) מ"ש שם וי"ל בזה

ולולא דמסתפינא היה נלע"ד לומר בזה דהנה עדות מיוחדת דפסול בד"נ א"ר זוטרא ב"ט א"ר מניין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת עפ"י עד אחד מאי אחד אי לימא ע"א ממש מרישא שמעינן לה עפ"י שנים עדים אלא מאי אחד אחד תנ"ה לא יומת עפ"י ע"א להביא שנים שרואין אותו אחד מחלו זה וא'