אמרי הצבי א צג

של יתומים ומטעם השבת אבידה ליתומים כמו שביארנו בפ"ג של יו"ט ואע"פ שאין ע"ד ל"ת והרי בכאן השב אבדה עשה ולא ימכר לא תעשה נראה שהלאו בתם הוא בין חי בין שחוט אבל בע"מ אינו מה"ת וכן יתבאר במקומו ר"ל איסור מכירתו בתם ובחי מה"ת ובבע"מ ושחוט מדברי סופרים ומ"מ יראה שהוא בכלל הניזקין כשאר קדשים קלים ויש חולקין לומר שבכור תם ומעשר בהמה בין חי בין שחוט אינו בכלל הניזקין הואיל ואין שום זכיי' לבעלים לענין מכירה לא קרינא ביה רעהו עכ"ל. והנה לכאורה דברי הרב המאירי ז"ל הם סתומים וחתומים דמתחלה כתב שהלאו בתם הוא בין חי בין שחוט אבל בע"מ אינו מן התורה מבואר דבתם שחוט ג"כ איכא הלאו דלא יגאל וכתב דבע"מ אינו מה"ת ולא חילק כלל בין בע"מ חי בין שחוט והדר כ' ר"ל איסור מכירתו בתם ובחי מה"ת ובבע"מ ושחוט מד"ס כו' דלשון זה משמע לכאורה דבתם חי הוה איסור מכירה מה"ת אבל לא בתם שחוט ומ"ש ובבע'"מ ושחוט מד"ס הכוונה דבע"מ בין חי בין שחוט ובתם שחוט הוה מד"ס. והנראה בביאור דבריו הקדושים דדעתו ז"ל דתם בין חי בין שחוט וגם בע"מ חי הוי מן התורה ורק בע"מ שחוט הוה מד"ס וזה שכתב מתחילה שהלאו בתם הוא בין חי בין שחוט. ומ"ש אבל בע"מ אינו מה"ת כוונתו על בע"מ שחוט אבל בע"מ חי הוי מה"ת והנה לא פירש היטב וכ' לבאר הדברים ר"ל איסור מכירתו בתם ובחי מה"ת וכוונתו דתם בין חי בין שחוט ובחי בע"מ מה"ת ולא הוצרך לפרש דתם שחוט ג"כ מה"ת דהא כבר פירש זה לעיל ורק הוסיף לבאר דכל שהוא חי אפילו בע"מ ג"כ מה"ת וגם רומז לזה במלת ובחי דלשון ובחי כולל בין תם ובין בע"מ וגם הוי"ו דובחי משמע דמוסיף על דלעיל דהיינו דבתם בין חי בין שחוט ובחי בע"מ ג"כ איכא הלאו דלא יגאל והדר כתב ובבע"מ ושחוט והיינו בע"מ שחוט הוא רק מד"ס כנלע"ד פי' הדברים והרי מבואר כמו שכתבתי לעיל

(ג) והנה המעיין היטב בסוגיא דבכורות יראה מבואר שכן הוא שטחיות הסוגיא שם דבמתני' ר"פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א) כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש נמכרין באיטלז ונשחטין באיטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים ומיירי מתני' בבע"מ דוקא וקאמר הש"ס שם בשלמא בכור באטליז הוא דלא מזדבן הא בביתו מזדבן אלא מעשר בביתו מי מזדבן והתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר חי במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בע"מ כו' כל הסוגיא עד אלא אמר רבא הכי קאמר מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו ומעשר בהמה דגדול ששחטו מבליעו בעורו בחלבו בגידו ובקרניו א"ר מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה דבר הנישום מחיים גזור רבנן לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה דבר שאינו נישום מחיים לא גזור רבנן וביתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא ע"כ. והנה עיקר סוגית הש"ס אזלא רק על בע"מ שחוט דהא בפסולי המוקדשין קמיירי ובשחוטין קמיירי ועל זה אזלא הסוגיא דבבע"מ שחוט דאינו רשאי למכרו רק דמבליעו בעורו ובמעשר בהמה של יתומים מותר במכירה כשהוא בע"מ ושחוט אבל תם בין חי בין שחוט ובע"מ חי אסור מה"ת ומייתי רבא ראיה דבע"מ שחוט אינו אסור במכירה מה"ת מדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל ואימת עושה תמורה מחיים אבל לאחר שחיטה אינו עושה תמורה וא"כ הא דאסרה רחמנא מכירה במע"ש הוא דוקא מחיים ואין חילוק כלל באמת בין תם חי לבע"מ חי דשניהם אסורין במכירה מה"ת דהא גם בע"מ עושה תמורה אבל בע"מ שחוט מותר מה"ת במכירה ותם שחוט דאסור מה"ת במכירה נוכל לומר דיליף לה ג"כ דהא בתם שחוט לא שייך מכירה כלל כשנשחט בעזרה לשיטת רש"י ז"ל וכמש"ל ורק דילפינן מדקרי ליה רחמנא קודש דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל אמרינן דלא יגאל קאי גם על דסמיך ליה על מלת קודש דכל דשם קדש עליו אסור במכירה מה"ת גבי מעשר בהמה ותם שחוט בעזרה כדין מיקרי קודש וא"ש גם לסברת התוס' הנ"ל בב"ק דדוקא כהנים משלחן גבוה קזכו אבל הבעלים שפיר יכולים למוכרו אבל מ"מ שם קודש עליו וקרינן בי' לא יגאל והש"ס בבכורות כאן לא איירי כלל רק מבע"מ שחוט דאינו עושה תמורה וגם לאו שם קדש עליו ג"כ מותר במכירה מה"ת ורק רבנן אסרוה והתירו בהבלעה ובמעשר בהמה של יתומים לא גזרו ביה רבנן כנלע"ד בפי' דברי הש"ס בבכורות. ותדע דאל"כ תיקשי דאם נימא דבע"מ חי ג"כ מותר מה"ת במכירה ורק מדרבנן אסור א"כ אמאי גזרו רבנן גם בלאחר שחיטה אטו לפני שחיטה ואמאי לא אמרינן דהוה גזירה לגזירה אלא ע"כ דבע"מ חי מה"ת אסור במכירה ורק בע"מ שחוט מותר במכירה מה"ת ורק רבנן גזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה ודבר הנישום מחיים גזרו רבנן לאחר שחיטה אטו קודם שחיטה ודבר שאינו נישום מחיים לא גזרו רבנן וביתמי אוקמוה אדאורייתא. וכן אזלא מסקנת הסוגיא דאמר ר"ש בר"י מניין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותם כדרכם שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה הוי אומר זה מעשר בהמה ופירש"י סבר לה להא דרבא דמעשר לאחר שחיטה דאורייתא שרי למכור ובד"ה רק וז"ל מוקמינן בספרי דבפסולי המוקדשין משתעי וכתיב תזבח ואכלת ובד"ה אלא וז"ל דכתיב בי' לא יגאל דאינו נמכר מחיים וכתב דלאחר זביחה איכא ברכה והאי ברכה מכירה הוא דומיא דברכה שאסר לך מחיים התיר לך לאחר שחיטה ומה ברכה היתה ראוי' בו מחיים מכירה אלמא לאחר שחיטה נמכר מדאורייתא והא דתני אינו נמכר שחוט דרבנן הוא הילכך ביתמי מוקמינן אדאורייתא עכ"ל. הרי מבואר בהדיא דבע"מ חי אסור במכירה מדאורייתא וגם שמעינן שפיר מזה דתם שחוט ג"כ אסור מה"ת במכירה דהא הברכה שהתיר לאחר שחיטה דהוא מכירה היינו דוקא בפסולי המוקדשין כגון בע"מ שחוט וכמפורש בספרי שהביא רש"י ז"ל וא"כ חזינן דבתם שחוט לא הותר המכירה ובאיסורה עומד כמו קודם שחיטה

(ד) וע"פ האמור אינו מובן כלל מה שהקשו התוס' בזבחים (דף ט') בד"ה למאי נ"מ על הא דקאמר הש"ס על פסח בשאר ימות השנה לשמו פסול ושלא לשמו כשר וקאמר הש"ס שם מתקיף לה רב יצחק ברבי סבריו אימא שחטוה לשם מעשר ליהוי מעשר למאי הילכתא דלא לבעי נסכים ולמלקי עלי' בלא יגאל כו' והקשו התוס' תימא היכי לקי אחר שחיטה אלא יגאל הא אמרינן בבכורות ל"ב [ולענ"ד הוא ט"ס וצ"ל (דף ל"א)] דלאחר שחיטה מדרבנן והניחו בתימא ועיין בצאן קדשים שנדחק ליישב קושית התוס' יעו"ש. ולפי האמור הלא הש"ס בבכורות שם דקאמר דבשחוט ליכא לאו דלא יגאל ורק מדרבנן אסור הוא דוקא בבע"מ שחוט אבל בתם שחוט עובר שפיר על לאו דלא יגאל וצ"ע כעת. והנה מבואר מדברי התוס' הנ"ל דס"ל דבתם שחוט ליכא איסור דאורייתא אבל בבע"מ חי שפיר נוכל לומר דגם תוס' מודו לזה דאיכא איסור דאורייתא במכירה. אולם לפי שביארנו לעיל הוה דבתם בין חי ובין שחוט ובע"מ חי איכא איסור דאורייתא ובע"מ שחוט איכא איסור דרבנן. והנה לכאורה י"ל מדברי הש"ס בזבחים (דף ט') דמבואר דאיכא מלקות בלאו דלא יגאל דהרי הש"ס פריך דגם בשוחט פסח בשאר ימות השנה לשם מעשר דיהיה מעשר ולמלקי עלה בלא יגאל מבואר דאיכא מלקות בלאו זה י"ל על דברי הרמב"ם ז"ל שפוסק בפ"ו מהל' בכורות הל"ה מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תם כו' ואינו נמכר כלל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים כו' דהרי בזבחים ט' מבואר דלוקין על מכירת מעשר. שוב ראיתי במלמ"ל שהעיר בזה אלא שבמלמ"ל יש ט"ס במ"ש זבחים (דף ט"ו) וצ"ל (דף ט'). והנה דין זה דמוכר חרמי כהנים לא מצאתי ברמב"ם מפורש רק מ"ש כאן בהל' בכורות ועיין מלמ"ל פ"ו מה' ערכין ה"ד שהביא דין זה רק בשם הרמב"ם דפ"ו דבכורות הנ"ל עיי"ש ועיין בלח"מ הל' בכורות פ"ו שהקשה דאמאי אינו לוקה דהא אפילו לרבא דסובר דכל מה דא"ר ל"ת א"ע ל"מ אפ"ה לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וכ' עוד וכ"נ עוד שם מההיא סוגיא שהקשה שם לאביי מחרמים דאמר לא יגאל וממעשר בהמה ג"כ דאמר לא יגאל לאביי דאמר א"ע מהני ואי לא לא היה לוקה על מכירת חרמים ועל מכירת מעשר אדרבה לרבא תיקשי אמאי לא לקי כדהקשו שם מאונס שגירש כו' א"כ מוכח בהדיא דלרבא לקי כו'. והנה בנוסחא שלפנינו בש"ס אינו מבואר כן רק הש"ס פריך לאביי דסובר דמהני והרי מעשר דאמר רחמנא לא יגאל ותנן יש להם