אמרי הצבי א צב

[נד] דף יג ע"א כדתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר תם חי ובע"מ חי ושחוט במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט כו' כל הסוגיא ובשמ"ק האריכו בזה. והנה היו לי איזה ענינים בזה הסוגיא מה שפלפל אאמו"ר הרה"ג מוה"ר יוסף נ"י עמי ועם ב"ג הרב הגדול מו"ה אפרים שרגא הלוי נ"י מו"צ בק"ק וויערושוב וגם אנכי פלפלתי בזה וכעת לא מצאתי רק סנסן אחד שכתבתי לב"ג הרב הנ"ל ביום א' ך' טבת תרל"ג ואעתיקנו כאן

(א) ע"ד שהקשית אהובי ב"ג הרב שיחי' בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' בכורות ה"ו שכתב מד"ס שאסור למוכרו בע"מ ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור מפני שהוא נראה כמוכר ומעשר בהמה של יתומים שנשחט במומו מותר למוכרו כדרכו מפני השבת אבידה ליתומים לא גזרו עליו עכ"ל וציין הכ"מ מקורו מש"ס דבכורות (ל"א ע"ב) א"ר מנא אמינא לה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא יגאל אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה והלא חזינן דעיקר תליא באם עושה תמורה וא"כ דקיי"ל בע"מ עושה תמורה וכמבואר ברמב"ם פ"ב מהל' תמורה ה"ב ובכור ומעשר חמור יותר דאפילו כשקדם מומן להקדישן נמי עושין תמורה כמבואר במס' חולין (ק"ל ע"א) במתני' א"כ גם גבי מעשר בעל מום היל"ל ג"כ דהואיל דעושה תמורה א"כ היל"ל דאיכא במכירתו איסור דאורייתא ואמאי כ' הרמב"ם דהוא רק מדרבנן עכ"ד. והנה יפה הקשית בזה ועיינתי בזה ונלע"ד ליישב הקושיא ובהקדם לבאר קצת הסוגיא דמס' בכורות (ל"ב) אולם בקצרה. הנה הדין גבי בכור תם שקרב לגבי מזבח ונאכל לכהנים ובכור בע"מ נותנו לכהן ומותר באכילה רק שהוא ממון כהן ואפילו ישראל מותר באכילה אם הכהן מזמן אותו. ומעשר בהמה הוה הדין דאם הוא תם קרב לגבי מזבח ומותר באכילה גם לישראל והרי הבעלים אוכלים אותו בקדושת מעשר כמו שאר קדשים קלים והנה בכור אינו נמכר כשהוא תם הואיל דהוא הקדש ולא שייך בי' מכירה כלל ובזמן הזה נמכר אפילו כשהוא חי וכן בבכור הבא מח"ל ג"כ נמכר כשהוא חי הואיל דלא חזיי' להקרבה וכדאיתא במס' ב"ק (י"ב ע"א) ובע"מ נמכר חי ושחוט ומעשר בהמה אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בע"מ וכדאיתא שם בב"ק י"ג ובכמ"ד בש"ס. והנה במס' מע"ש (פ"א מ"ב) מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה הבכור מוכרין אותו תמים חי ובע"מ חי ושחוט כו' וכ' הרע"ב אין מוכרין אותו דגמרינן גאולה גאולה מחרמים נאמר במעשר לא יגאל ונאמר בחרמים לא ימכר ולא יגאל מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו תמים חי וה"ה נמי שחוט שנאמר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תמים ולא בע"מ אלא תמים חלבו ודמו קריבין ע"ג מזבח כו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרין אותו תמים חי תני נמי רישא תמים חי עכ"ל והובא בכ"מ פ"ו דבכורות ה"ו ועיין ברא"ש שם בפירוש המשנה אות ג' וז"ל תמים חי וה"ה שחוט אלא איידי דנקיט גבי בכור חי נקיט נמי הכא חי וכ' עוד שם חי מן התורה עכ"ל ומשמע מדבריו דחי אסור מה"ת בין תם ובין בע"מ. והנה באמת אינו מבואר היטב אם הרא"ש שכ' חי מן התורה אי קאי על מלת חי קמא דהיינו על תמים חי וא"כ אפילו בתם שחוט לא הוי מה"ת וגם בע"מ חי אינו אסור מן התורה או י"ל דקאי על מלת חי בתרא דהיינו דקתני במתני' ולא בע"מ חי ושחוט וע"ז כ' הרא"ש חי מן התורה וא"כ אפילו בע"מ חי אסור מן התורה ונוכל לומר דבתם שחוט לא הוה מן התורה. ועיין בר"ש וז"ל לא חי ולא שחוט לאחר שחיטה מדרבנן גזירה אטו לפני שחיטה אבל מדאורייתא שרי כדאיתא התם ובמעשר בהמה של יתומים לא גזור כו'. והנה חזינן דדברי הר"ש קאי על ולא בע"מ חי ושחוט וע"ז כ' לאחר שחיטה מדרבנן אבל חי אסור מה"ת אפילו בע"מ. ובירושלמי פ"ק דמע"ש וז"ל הא שחוט מותר פי' דקאי על הא דקתני במתני' מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ופריך מדקתני חי משמע הא שחוט מותר וקאמר הירושלמי שם תנא דבי רבי ינאי לא שינויא בין חי ובין שחוט בין תמים בין בע"מ ליידא מילה תנן חי ולא שחוט בגין ניתני דבתרה המוכר מוכרין אותו תמים חי ובע"מ חי ושחוט כו' וא"כ מפורש גם בירושלמי בהדיא כן דהא דקתני תמים חי ה"ה אפילו שחוט והוא כפי' הר"ש והרא"ש והרע"ב ומשמע דהוא מדאורייתא ומפורש עוד יותר בירושלמי שם בזה"ל ר' יעקב ברומייא בעא קומי ר' יוסי כלום כתיב בבכור לא תפדה בבע"מ מעשר בהמה לא חלקה התורה בין חי בין תם בין שחוט בין בע"מ עכ"ל הנה לא כתב הירושלמי הלשון בין חי בין שחוט בין תם בין בע"מ ומבואר דכוונת הירושלמי הוא דתם אסור מה"ת בין חי בין שחוט ובע"מ כשהוא חי ג"כ אסור מן התורה למוכרו והוה כאילו כתב בין תם בין חי בין שחוט בין בע"מ והיינו דתם אסור למכור מה"ת בין חי בין שחוט ובע"מ כשהוא חי ג"כ אסור מה"ת למכרו ובע"מ שחוט אינו אסור מה"ת למכרו ורק מדרבנן אסור למוכרו. והנה יש לומר דתם שחוט לא שייכא ביה מכירה כלל דממ"נ אי מיירי ששחטו בחוץ א"כ הרי הוא אסור בהנאה כמו שאר קדשים ששחטו בחוץ ולא שייכא ביה מכירה כלל ואי מיירי בשהקריבו בפנים דהוה הדין דהבשר הוא של הבעלים ג"כ לא שייכא מכירה גבי' הואיל דגם בבעלים אמרינן ביה דמשלחן גבוה קא זכי לשיטת רש"י בב"ק (דף י"ב ע"ב) בד"ה אבל לאחר שחיטה כי זכי בין כהנים בחזה ושוק ובין בעלים בשאר הבשר משלחן גבוה זכי וא"כ לא שייכי מכירה כלל גבי'. ואולם התוס' בב"ק שם בד"ה ומחיים מי אמר באה"ד כתבו וז"ל אבל פשיטא דחלק בעלים אפילו לאחר שחיטה הוי ממון בעלים לקדש בו אשה ולכל דבר וכן משמע דהמקדש בחלקו לא שייך אלא בחלק כהנים דבבעלים לא שייך לשון חלק דהעיקר הקרבן שלהן כו' ועיי"ש וא"כ לשיטת התוס' שייכי מכירה היכא דהקריבו בפנים ואית להו לבעלים זכות בגוייהו והיו יכולים למכרו שפיר עובר על הלאו דלא יגאל אולם לשיטת רש"י ז"ל לא מצינו פתרון דיהיה חל המכירה כלל וא"כ היאך עובר על הלאו דלא יגאל בתם שחוט אם עבר ומכרו. אולם באמת א"ש גם לשיטת רש"י ז"ל דהא חזינן בתם חי עובר על הלאו דלא יגאל אע"ג דהוא הקדש. והנה לריה"ג דסובר דקדשים קלים ממון בעלים הן מחיים שפיר שייך מכירה אלא לרבנן דפליגי על ריה"ג וסוברים דגם קדשים קלים מחיים ג"כ לאו ממון בעלים הן א"כ איך שייך מכירה בתם חי של מעב"ה ועל כרחך צרכינן לומר דהא דכתבה התורה גבי מעשר בהמה לא יגאל היינו שלא ימכר הוה אפילו דלא חלה המכירה כלל מ"מ אם מכר עובר בל"ת דהא באמת אין המכירה חל כלל מטעם דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל כאן בפ"ו מהל' בכורות הל"ה ועיין תוס' תמורה (דף ה' ע"ב) ד"ה ולרבא מ"ש בזה וא"כ נוכל לומר גם על תם שחוט של מעשר בהמה כשהקריבו בפנים דאף דלית להו לבעלים זכי' בגוייהו למכרם דגם בבעלים אמרינן דמשלחן גבוה קא זכי מ"מ אם מכרו הבעלים עוברים על לאו דלא יגאל. והנה לכאורה י"ל על דברי התוס' הנ"ל מהא דאיתא בפ"א דמע"ש מ"ב מעשר בהמה כו' ואין מקדשין בו את האשה דלכאורה י"ל אמאי אין מקדשין בו הלא גבי בעלים לא אמרינן משלחן גבוה זכי וא"כ הוי של הבעלים ממש וצ"ל דהטעם הוא הואיל דעובר על לאו דלא יגאל דזה הוה ג"כ כמו מכר וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם. ונוכל לומר דקאי על כל הני הנזכרים במשנה בין תם חי ושחוט ובע"מ חי ושחוט רק דבתם חי ושחוט ובע"מ חי דהוא מה"ת לא חלו הקדושין כלל ובבע"מ שחוט מה"ת חלו רק מדרבנן לא חלו ואין זה דומה למקדש באיסורי הנאה מדרבנן דהכא מותר בהנאה ורק דתליא באם גבי איסור דרבנן אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ וכבר האריכו בזה. ואולם י"ל דזה אינו דומה לכל דוכתי דכ' דאמרינן גם באיסור דרבנן כל מה דאמור רבנן לא תעביד א"ע ל"מ דהכא שאני הואיל דלא הוה רק מטעם גזירה דגזרי רבנן שחוט אטו חי וי"ל בכ"ז

(ב) והנה הרמב"ם ז"ל בהלכותיו לא הביא כלל האי דינא דבמעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה ורק בפ"ג דמע"ש הל' י"ז כתב מע"ש ממון גבוה כו' ואין מקדשין בו את האשה כו' אבל גבי מעשר בהמה לא הביא כלל ואולי כלל זה בתוך מ"ש מע"ש ממון גבוה שכ' שם ואין מקדשין ואמרינן דגם במעשר בהמה הדין כן ודוחק וגם דלא ביאר כלל לחלק בין תם לבע"מ וחי ושחוט ואולי נוכל לומר דהואיל דפוסק דאין המכירה חלה ומינה שמעינן הדין לענין קידושין ג"כ והוא הנכון בעיני. והנה ראיתי בש"מ על מס' ב"ק בסוגיא הנ"ל בסוף הסוגיא כ' וז"ל ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל מעשר בהמה אינו בכלל שביעית הפקדון שאינו נקרא ממונו שאין מוכרין אותו כלל ומה שאמרו עליו שאינו נמכר באיטלז דמשמע דבצנעא מיהו נמכר פירשוה בפרק כל פסולי המוקדשין במעשר בהמה