אמרי הצבי א ט

האחרון היה אנוס דמקרי פושע. ובדברי הט"ז (סי' רל"ב) שהביא ראיה להאגודה מהא דהקונה בית בעיר חומה. [אק"ב] פלפול בראיות היד שאול להאגודה מר"ה (ז' ע"ב) בענין מתי מתחיל החיוב דב"ת. [אק"ג] קושי' על האגודה הנ"ל מר"ה דף ו') א"ר כיון שעבר עליו רגל אחד כו' [אק"ד] פלפול עם חכם אחד בדברי האגודה הנ"ל. סברא דרבא ור"א בר"ה (דף ו') פליגי בסברת האגודה הנ"ל [אק"ה] ישוב לקושית הגאון בעל חסל"א על האגודה הנ"ל מפסחים (צ"ג ע"א). [אק"ו] פלפול דבסברת האגודה פליגי ר"י ור"ל בסוגי' דקיימו ול"ק במכות (ט"ז). [אק"ו] ראיה להנ"י דסובר דלא מקרי פושע בכה"ג משבת (ד' ע"א) מסוגי' דהדביק פת בתנור

כג ע"ב אות יז. פלפול בהא דתרי זימני הוי חזקה לרבי [אק"א] ביאור דברי התוס' שכתב לחלק לרבי בין איסורא לממונא. ובדברי הב"ח אהע"ז דבשטר כתובה הוי האשה מוחזקת. וסברא דהיכא דסוף סוף יצטרך לשלם מה. ל"ש חזקת ממון. [אק"ב] פלפול בזה עפי"ד המוהרי"ט ח"ב (סי' ט"ו) שמחלק בין דבר טבעי לבין גילוי מלתא. [אק"ג] ישוב לקושי' הכסא דהרסנא על התוס' הנ"ל מב"מ (ק"ו). דמוכח דגם בממון סובר רבי דבתרי זימני הוי חזקה פלפול בזה

כד ע"א אות יח. ביאור דברי התוס' שכ' דהעדים המעידים על שור שנגח והוזמו צריכים לשלם מה שנפחת השור ע"י. עפי"ד הכ"מ בפרק כ"א מהלכות עדות ה"ד

כד ע"א אות יט. ביאור הסוגי' דליעודי תורא או ליעודי גברא אתו. [אק"א] חקירה אם נימא ליעודי גברא אם אחר ג"י יהיה נעשה מועד. ואם ליעודי גברא בעינן ג"כ ליעודי תורא. [אק"ב. ג'] ביאור דברי הרמב"ם בפכ"א מהל' עדות ה"ח וישוב לקושית הלח"מ שם בשני אופנים

כד ע"א אות כ. ביאור דברי התוס' בד"ה השתא שכ' דגם למ"ד פ"נ קנסא היכא דנגח ג' נגיחות יצא מחזקת שימור ול"ה קנס

כו ע"ב אות כא. הוכחה דלשי' היש"ש הא דאמרינן זרק כלי מראש הגג והיה תחתיו כו"כ כו' ופסוקי מפסקי' גירי' דגם בהגביה הכלי וזרקו ג"כ פטור. ודלא כש"כ (סי' שפ"ו סק"ח)

כו ע"ב אות כב. פלפול בענין הורג טריפה וגוסס

פרק שלישי

כז ע"ב אות א. בענין אין הולכין בממון אחר הרוב. [אק"א] ביאור דברי התוס' כאן בתירוצם דלמה לא ילפינן מד"נ דאזלינן בתר רוב. [אק"ב ג' ד'] ביאור דברי התוס' סנהדרין (ג' ע"ב) ד"ה דיני שכתב דרובא לרדיא ל"ח רובא מעליא. וישוב לאיזה קושיא של הקה"ס על התוס' הנ"ל ועל הב"ח חו"מ (סי' רל"ב) שביאר דבריהם. מבאר דמש"ה ל"ח רוב מעליא משום דגם האיש שקונה רוב לרדיא קונה ג"כ פעם לשחיטה. וישוב לקושי' התויה"כ ביומא (פ"ה ע"א). [אק"ה] מסביר סברא הנ"ל בדברי התוס' עפי"ד הירושלמי פ"ה דמסכת שבועות. וישוב לקושי' השמ"ק ב"ב (צ"ב) בהא דמשני הש"ס בגברא דזבין להכי ולהכי. [אק"ו] פלפול בדברי התוס' דסנהדרין הנ"ל. ובענין אי רוב מחייב שבועה ופוטר משבועה. וישוב בזה דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' שאלה דסובר בלא הו"ל למידע אמרינן משואיל"מ

כז ע"ב אות ב. בענין אי עביד אינש דינא לנפשיה, ואם יש חילוק בין תופס. או שמחזיק במשכון. הערה בזה מב"מ (פ"ג ע"א)

כח ע"א אות ג. בענין אם כל אדם מצווה למחות שלא לעבור עבירה

כח ע"ב אות ד. ביאור דברי התוס' כאן בד"ה ונישוף. וביאור פלוגתת רב ושמואל לקמן (נ"ג) בנתקל בבור ונפל לאחורי הבור

כט ע"ב אות ה. פלפול בקושי' הר"י מווינא דלמה לא קחשיב הש"ס שור המועד בהדי הני שאינם ברשותו ועשאם הכתוב כאילו הוא ברשותו. וישוב לקושי' הנ"ל

כט ע"ב אות ו. בענין אי ידו קונה שלא מדעתו. [אק"א ב' ג' ד'] ישוב לקושית המלמ"ל בפי"ז מהל' גזילה ה"ח מסוגיא דכאן על המוהרי"ט בתשובה ח"ע (סי' ק"ן) דסובר דידו קונה שלא מדעתו. ד' תירוצים בזה

ל ע"ב אות ז. בענין שטר שכתוב בו ריבית, חקירה אם עדותן של שני עדים מיחשב כדבר אחד. הערה דהיאך יתחייב בהזמה עד שהעיד בראשונה הלא יוכל לומר שלא ידע שיעיד השני ג"כ. וישוב לקושי' התוס' כאן דלמה שטר בריבית כשר הלא העדים הם פסולים שעברו על לא תשומון. פלפול בעבר על לשאב"מ דלא מיפסל לעדות

לב ע"א אות ח. מבאר אי ביאה שלכ"ד הוי קצת הנאה ומתקדשת בה

לב ע"ב אות ט. פלפול בדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' רוצח ה"ו שמפרש דהא דשליח ב"ד שהכהו ומת אינו גולה היינו שהכהו שלא רנה לבא לב"ד. ובדברי הראב"ד שם דסובר דגם בהכהו יותר מהחיוב אינו גולה. חילוק בין אמדוהו לל"ט והוסיף. לבין אמדוהו על פחות מל"ט והוסיף אחד

לג ע"א אות י. פלפול גדול בפלוגתת ר"י ור"ע אי בע"ח הוי או שותפי הוי. [אק"א] קושיא על הריב"א שפי' דגם לר"י אם הניזק רוצה בהשור א"י לסלקו מנדרים (ל"ד ע"ב) הי' לפניו ככר של הפקר כו' ופלפול בדברי הרא"מ שם דבהפקר היכא דיוכל לזכות בו תו יכול להקדיש מיד. וביאור מתי חל ההקדש אם מיד בשעת ההקדש או דחל משעת הזכי' למפרע. [אק"ב ג'] קושיא על הרא"מ הנ"ל מחולין (קל"ט ע"א). [אק"ד] צ"ע בגמ' חולין הנ"ל בהא דפריך הש"ס דמשכחת שלה"ק במוקדשין דאגבינהו לאפרוחים. תיפוק ליה דפטור מלשלח בכה"ג. [אק"ה] ישוב להקושיא על הריב"א מנדרים הנ"ל. סברא דזה לא מקרי ביד הניזק לזכות בהשור משום דתליא בהגדת עדים. ומיישב בזה מה שהשמיט הרמב"ם לדינא דהקדישו ניזק

לג ע"א אות יא. בדברי הרמ"ה שהעלה בגזל ולא נתייאשו הבעלים אם הקדישו הנגזל ואח"כ החזיר לו הגזלן חל ההקדש למפרע. הערה ע"ז מלקמן (ס"ח ע"ב) איתיביה ר"י לר"ל גנב והקדיש. ומלקמן (ע ע"א) לא כתבינן אורכתא אמטלטלי

לג ע"א אות יב. בדברי הג"א כאן שכתב דלר"ע אם הקדישו ניזק קודם גביה חל ההקדש רק ליתן דבר מועט בפדיונו כדי שלא יאמרו כו'. חילוק בין הקדיש ניזק לשותף אחד שהקדיש חלקו

לג ע"א אות יג. בדברי התוס' שכתב דלר"ע קדוש הגוף והשבח משהקדיש ולר"י הוי השבח דמזיק. סברא דנהי דחל ההקדש למפרע מ"מ אם עם השבח מגיע יותר מח"נ לא חל ההקדש למפרע על השבח. ובענין שבח הקדש

לג ע"א אות יד. איזה פלפולים בדיני קנס. [אק"א] הערה בדברי התוס' דלמה חל ההקדש לר"ע הלא פ"נ קנסא ואי מודה מיפטר. ביאור הדבר עפי"ד התוס' כתובות (מ"ב ע"א) ד"ה ר"ש. וחילוק היכא דהקנס הוא שעבוד בגוף החפץ כמו שור תם הוי כמיחד לו כלי זה