אמרי הצבי א י

לגבות שפיר חל ההקדש משא"כ היכא דהקנס הוא רק תשלומי ממון. [אק"ב] פלפול עצום בדברי הראב"ד שבשמ"ק דסובר דקנס דפ"נ עדיף משאר קנסות איזה הערות בזה. [אק"ג] ביאור דברי הראב"ד הנ"ל עפ"י סוגי' הש"ס דב"מ (ו' ע"א) וסברא דהיכא דתפיסה מהני ה"ה אם הקדישו מהני. וראיה לזה מירושלמי כתובות פרק האשה שנפלו. [אק"ד] פלפול בסברא הנ"ל בב"ב (קמ"ח ע"ב). [אק"ה] מבאר סברא הנ"ל עפי"ד התוס' בסוגי' דתק"כ דמבואר שם סברא זו [אק"ו] מבאר בזה דברי הראב"ד הנ"ל דמש"ה חל ההקדש ר"ע משום דנהי דפ"נ הוי קנסא מ"מ מהני תפיסה. ושוב חל ההקדש. [אק"ז] עוד בדברי הראב"ד הנ"ל. ופלפול בהקדיש קדושת הגוף אי חל על דשלב"ל ודבר שא"ב. [אק"ח] מביא ראיה דסוגי' הש"ס מיירי אפי' בתפס הניזק מדברי הריטב"א מכות (ה' ע"א) ומבאר עוד דברי הראב"ד הנ"ל

לג ע"א אות טו. ישוב לקושית התוס' שהקשו דלמה חל ההקדש של הניזק לר"ע הלא קנס אינו זוכה אלא בשעת העמדה בדין. חילוק בין אם החיוב הוא על חפץ מבורר לבין אם הוא רק חיוב ממון

לג ע"א אות טז. ישוב לקושית הגאון מוהרע"א ז"ל על תוס' בקושייתם מגיטין (מ"ב). הלא התם דצריך גט שחרור היאך שייך לומר דנשתחרר למפרע. ביאור קושי' התוס'

לג ע"ב אות יז. פלפול בהא דחל ההקדש לר"ע אף דהוי קנס ואי מודה מיפטר. עפי"ד הר"ן כתובות (נ"ח ע"ב) דהיכא דביד אחרים להפקיע ההקדש לא חל כלל ההקדש

לג ע"ב אות יח. פלפול בפלוגתת ר"י ור"ע אי ב"ח אי שותפי הוי. ואי מיירי קודם העמדה בדין או לאחר העמדה בדין. [אק"א] ביאור סוגי' הש"ס בזה. [אק"ב ג' ד'] ישוב לדברי הרמב"ם בפ"ח מהל' נ"מ ה"ו שהשמיט לדינא דהקדישו ניזק. עפי"ד הראב"ד שבשמ"ק דשאני פ"נ דקנס משאר קנסות

לג ע"ב אות יט. ביאור דברי הרמב"ם בפ"ח מהל' נ"מ ה"ו. והערה חדשה דבמה קנה הניזק להשור המזיק. סברא דבשעת גמ"ד זכה הניזק למפרע בהשור המזיק

לג ע"ב אות כ. בדברי המהרש"א שכתב דבדברי התוס' שכתבו דבלא ר"א ל"ק משום דקדושת דמים אין מפקיע כו'. ומיירי בבע"מ. קאי על ברייתא שניה דקאמר הש"ס מוקדש משום דר"א. מצדד לומר דקאי על ברייתא הראשונה

לג ע"ב אות כא. ישוב לקושית הקצה"ח (סי' שפ"ו סק"א) על תוס' ב"ק (ע"א ע"ב) שחילקו בדד"ג בין דבר הראוי לכל העולם. ובין היכא דאינו שוה רק להניזק בעצמו

לג ע"ב אות כב. בדברי השמ"ק שהקשה על הא דמזיק שעבודו דליחייב מטעם שעבודא דר"נ. ובדברי הקצה"ח (סי' שפ"ו סק"ה)

לד ע"א אות כג. פלפול בפלוגתת ר"י ור"ע. [אק"א] קושי' על הרמב"ם דפ"ח מהל' נ"מ ה"ו דסובר דפלוגתא דר"י ור"ע מיירי רק לאחר גמ"ד מהא דפריך הש"ס שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני ר"י היא. [אק"ב] בדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נ"מ הי"ב דמחלק בשבח בין שפיטמה לבין שבחא דממילא. [אק"ג] ישוב לדברי הרמב"ם הנ"ל וסברא דבשעת גמ"ד זכה הניזק למפרע. ודוקא כשיעור ח"נ. [אק"ד] מבאר בזה הא דהשמיט הרמב"ם לדינא דכיחש כשעת העמדה בדין

לד ע"ב אות כד. בענין מקלקל בחבורה ומשאצ"ל. [אק"א] ישוב לקושית התוס' על רש"י שפי' דר"א ור"י פליגי בפלוגתת ר"ש ור"י אי מקלקל בחבורה חייב. וביאור הסוגיא בזה. [אק"ב ג'] פלפול אם הא דמקלקל בחבורה חייב אי בעינן ג"כ מלאכה הצריכה לגופה. וחילוק בדברי רש"י בין היכא דרצונו לעשות עיקר החבלה ואין לו בו צורך. לבין היכא דעושה ד"א והחבלה נעשית ממילא. [אק"ד] ישוב לקושית היה"ת על רש"י דסובר דהא דמקלקל בחבורה חייב או פטור תליא בפלוגתא אי משאצ"ל פטור. [אק"ה] ביאור חילוק הנ"ל בין היכא דרצונו בהחבלה או לא

לה ע"א אות כה. ביאור דברי רש"י שפי' על הא דפריך הש"ס ומנא ידעינן דלבתר דקליי' כו' היינו דלהכי איכוין. [אק"א] בענין אם אאמע"ר לפטור ממון. [אק"ב] בדברי החכ"צ (סי' ג') דהיכא דסוף סוף עשה איסור שוב אמרינן אמע"ר

לה ע"א אות כו. הוכחה מפירש"י בד"ה בסלע לקה דגרמי וגרמא שוים לחיוב כדעת הש"כ (בסי' שפ"ו סק"ד). וגם הוכחה דרש"י סובר דגרמי בבהמה חייב

לה ע"ב אות כז. פלפול גדול בענין טענו חטים והודה לי בשעורים. [אק"א ב' ג' ד'] ישוב לדבר הרמב"ם בפ"ט מהל' נ"מ ה"ט שפוסק דבניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר קטן הזיק דחייב שבועת מב"מ עפי"ד הפ"י בסוגיין שהעלה דהיכא דאינם מחולקים בעיקר התביעה ורק מאיזה דבר יהיה הפרעון לא מקרי ט"ח והל"ב, וביאור דברי הפ"י והסוגי' כאן. וחילוק בין הוזק רק שור אחד. לבין הוזקו שני שוורים. [אק"ה ו'] ישוב לקושית הלח"מ על הראב"ד שם שמחלק בין תם ומועד לבין גדול וקטן. ומבאר דהראב"ד סובר גם היכא דאינם מחולקים בעיקר התביעה ג"כ מיקרי ט"ח והל"ב. ודוקא לענין שבועה. אבל לענין חיוב ממון הוי שפיר הודאה ממין הטענה

לה ע"ב אות כח. עוד בענין הנ"ל בקושית השמ"ק כאן שהקשה על הא דמזיק אומר ל"כ אלא תם הזיק דיהיה חייב שבועת מודה במקצת. עפי"ד הנתה"מ (בסי' פ"ז סק"א) דהא דמב"מ חייב שבועת התורה היינו דוקא היכא דהתביעה הוא על דבר שיש בו שעבוד הגוף. פלפול בדברי הנתה"מ הנ"ל

לה ע"ב אות כט. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] מבאר טעמי הראשונים בהא דט"ח והל"ב פטור. [אק"ב ג'] ישוב לקושית השמ"ק ב"מ (ה' ע"א) דל"ל כל הני טעמים הא במסכת שבועות (ל"ט ע"ב) ילפינן זה מקרא. ועוד דל"ל באמת הקרא למעט משבועה ת"ל כיון דפטור מלשלם תו ליכא הודאה כלל. ביאור דזה תליא בשני גירסות בשבועות שם אי גם לשמואל ממעטינן מקרא דבעינן דוקא ממין הטענה. [אק"ד] ישוב לקושי' הנ"ל דל"ל קרא למעט משבועה. ע"ד פלפול וסברא דבט"ח והל"ב ל"ש לומר אין אדם מעיז

לה ע"ב אות ל. עוד בענין הנ"ל. ישוב לקושית הפ"י ע"ד רש"י שפי' דהא דפריך הש"ס הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק קאי דוקא על תם ומועד. עפי"ד התוס' שהקשו דמנ"ל דשקיל כדאמר מזיק דלמא לא שקיל מידי

לה ע"ב אות לא. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] בקושית השמ"ק על הא דקאמר הש"ס אי לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק הלא פ"נ קנסא ומודה בקנס פטור [אק"ב] פלפול בסוגיא דסנהדרין (ל"א ע"א) גבי עדות מוכחשת. סברא דבשני כתי עדים המכחישים זא"ז כגון אחת אומרת חבית יין וא' אומרת חבית שמן לא בטלה כל העדות וצריך לשלם לו חבית יין. ודוקא היכא דהוא תובע שניהם. [אק"ג] ראי' לזה מדברי מהרש"א ב"ב (נ"ו