אמרי הצבי א ח

בעלים היינו דוקא דיכול למכור הבשר. אבל לא לענין שיעלה הקרבן על שם הלוקח

יג ע"א אות נד. פלפול גדול בדברי הרמב"ם פ"ו מהל' בכורות ה"ו. ובכ"מ שם. [אק"א ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'] מבאר דהא דאסור למכור מע"ב ועובר בלא יגאל זה דוקא בתם בין חי ובין שחוט. ובע"מ חי דוקא. אבל בע"מ שחוט הוי רק מדרבנן. [אק"י] בדברי המאירי התמוהים מובא בשמ"ק כאן שכ' דקיי"ל אין עדל"ת

יג ע"א אות נה. הערה לדעת הרמב"ם דהפקר מטעם נדר. למה פטור בהפקירו קודם גמ"ד. ישוב לזה עפי"ד הקצה"ח (בסי' רע"ג) שהעלה דמ"מ מקרי הפקר אינו ברשותו. ומסביר דברי הקצה"ח עפי"ד הר"ן כתובות דהיכא דביד אחרים להפקיע ההקדש לא ח כלל

יג ע"ב אות נו. ביאור הא דנגח ואח"כ הקדיש או הפקיר דפטור [אק"א] לבאר דברי השמ"ק בשם הראב"ד דהא דת"ק ור"י פליגי אי בעינן העמדה בדין וגמ"ד כאחד. דוקא לענין קטלא דשור. אבל לענין נזיקין כ"ע מודים דפטור. [אק"ב ג'] ביאור דעת הראשונים אם זה מיירי בתם או במועד. [אק"ד] בדברי הח"ס (סי' קס"ה) שמחלק בין הקדיש קדושת הגוף לקדושת דמים. [אק"ה] ליישב קושית הח"ס שם מב"ק (צ' ע"ב) וכי דייני ד"נ מאי הוה

יג ע"ב אות נז. פלפול גדול בקושית הפלפ"ח דלעולם יפקיר קודם גמ"ד ולא ישלם. [אק"א] מבאר דקושי' הפלפ"ח מבואר בשמ"ק. [אק"ב] ישוב לקושי' הנ"ל דיהי' חייב מטעם גרמי. ובענין גרמי בשוגג. [אק"ג] מבאר שיטת הראב"ד בפ"ז מחובל דמחלק בגרמי בין עביד בדידיה להיכא דעביד בדחבריה. ואם יש חילוק בין מזיק בדיבור לבין מזיק במעשה. [אק"ד] הערה דהיאך יכול המזיק להקדיש השור אחר הנגיחה הלא צד תמות במקומה עומדת ויש להניזק חלק בו. פלפול בזה. [אק"ה] עוד ישוב לקושי' הפלפ"ח הנ"ל עפי"ד השמ"ק ב"ק (מ"ה). וסברא דאם נפדה השור מהקדש שפיר יכולין לגמור דינו

יד ע"ב אות נח. ביאור דברי רש"י שכתב דהא דשטרות נקנין בכסף לא איתפרש היכא. עפי"ד התוס' ב"ב (ע"ו ע"ב) ד"ה קני

יד ע"ב אות נט. בענין אם דנין דיני אש ובור בזה"ז

טו ע"א אות ס. בדברי הט"ז או"ח (סי' מ"ו סק"ו) באם בירך תחלה שלא עשני אשה אם חוזר ומברך שלא עשני עבד ועכו"ם

טו ע"ב אות סא. הוכחה מרש"י כתובות (מ"א) דלמ"ד פ"נ ממונא מיחייב בכלבא דאכל אימרי אע"ג דלא אורחיה

טז ע"ב אות סב. ביאור פירש"י על הא דפריך הש"ס ועוד דשמואל נמי דילמא הכי הוא. ובענין ספק נזיקין לחומרא

טז ע"ב אות סג. בענין הני דמועדין מתחלתן אם משלמים נ"ש במידי דלאו אורחי'

טז ע"ב אות סד. הערה ע"ד התוס' שכתב דחשדוהו לירמיה בזונה והיה כהן עפי"ד הרמב"ם פ"א מהל' אישות ה"ד

פרק שני

יז ע"ב אות א. פלפול בדברי השו"ת מנחת יעקב אם מותר לנפוח עפרורית מבגדי אשתו נדה. אם אמרינן כחו כגופו

יז ע"ב אות ב. בדיני גרמי. [אק"א] ישוב לקושי' הבעה"מ על הרי"ף והרמב"ם דפוסקים דאזלינן בנזק בתר מעיקרא. והביאו הא דרבב"א דקאזיל מיניה ומיניה [אק"ב] קושי' על הטור (בסי' ש"צ) דפוסק כאיבעיא דרבא דאזלינן בתר מעיקרא והביא להא דרבב"א. ובדברי הסמ"ע שם (ס"ק ל"א)

יז ע"ב אות ג. עוד בדיני גרמי. [אק"א] ביאור דברי התוס' כאן לחלק בין זרק אבן על הכלי וקדם אחר ושברו דחייב המשבר ובין זורק הכלי עצמו בכה"ג. סברא דלדידן דדיינינן דד"ג לעולם פטור המשבר והזורק חייב. [אק"ב] בדברי הקצה"ח (סי' ש"צ סק"א) שהוכיח מדברי הרא"ש דלא כתוס' הנ"ל. וישוב לקושית הקצה"ח שם על התוס' מב"ק (דף י') עפ"י סברא הנ"ל. [אק"ג] ישוב לקושי' הקצה"ח שם על הא דקיי"ל דאזלינן בתר מעיקרא מסי' תי"ח גבי גמל טעון פשתן. מבאר דאם המתחיל בעצמו גמר ההיזק חייב על הגמר. [אק"ד] צ"ע ברמב"ן שפי' דדינא דרבה דבא אחר ושברו פטור היינו הראשון הזורק

יח ע"ב אות ד. בדברי הרא"ש (סי' ב') בהא דבספיקא דדינא ל"מ תפיסה. וישוב לקושי' המוהרי"ט על הטוח"מ (סי' שפ"ח). ופלפול בהא דעשו תקנת נגזל במסור

יט ע"ב אות ה. בענין אם הגבהה בסתם שלא לשם קנין קונה. וחילוק בין אם היה ההגבהה לצורך דבר אחר או לא

כ ע"א אות ו. בדברי הנ"י בהא דאהדקי' באנדרוניא

כ ע"ב אות ז. ביאור דברי התוס' ד"ה הא איתהנית שהוקשו בהא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דחייב והלא ז"נ וזל"ח הוא

כ ע"ב אות ח. ביאור דברי התוס' בד"ה אפקורי. ובענין הפקר לחצי חפץ

כ ע"ב אות ט. בדברי השמ"ק שכ' דבבית ישן אינו מזיק דריסת הרגל של בני אדם

כ ע"ב אות י. ישוב לקושית הקצה"ח (סי' ש"ס סק"ג) על שיטת רש"י דקורה שקבעה בבנין הוי שינוי מהא דגיטין (נ"ה) בתקנת מריש

כא ע"א אות יא. בענין ז"נ וזל"ח. [אק"א] בקושית היה"ת מב"ב (כ"ט) דפריך הני נוגעין בעדותן הן הלא הוי ז"נ ול"ח. [אק"ב] ישוב לקושי' היה"ת הנ"ל דחייבים העדים מטעם גרמי. [אק"ג] צ"ע בדברי הר"י מובא בנ"י דאם שכר בית מראובן בעד מאה ונמצא של שמעון ולא רצה שמעון רק אלף צריך לשלם לשמעון כפי השוויה. מב"ב (כ"ט)

כב ע"א אות יב. מסתפק בראובן שהדליק ביתו וסמוך לו היה בית הפקר וזכה בו שמעון אם חייב

כב ע"ב אות יג. בדברי הירושלמי כאן שהביא ראיה ממתני' דהמדליק גדיש בשבת לר"ל דסובר אשו משום ממונו. והוא היפוך מסוגי' הגמ'

כב ע"ב אות יד. בענין רודף אחר עבד להרגו אם ניתן להצילו בנפשו. ואם יש חילוק בין עבד של אחרים לעבד שלו. ביאור דברי הרמב"ם בפ"א מרוצח ודברי התוס' בזה

כג ע"א אות טו. בדיני גרמי. [אק"א] קושי' לשיטת הרמב"ם בפ"ז מחובל ה"ח מסוגי' זו דמשני הש"ס כגון שנפלה דליקה מאליה. [אק"ב] בענין אי גרמי הוי דאורייתא או דרבנן לדעת הרמב"ם. וסברא חדשה בזה. [אק"ג] ישוב לקושי' ה"ה בסופי"ד מנ"מ הט"ו. וביאור הסוגי' דטמון באש לקמן (ס"א ע"ב). [אק"ד] ביאור דברי השמ"ק והפ"י בהסוגי' דאשו משום חציו. דמחלקים בין הדליק בשלו להדליק בשל חבירו

כג ע"א אות טז. בענין אונס. [אק"א] בדברי האגודה מובא בנ"י כאן דאם נתחייב בשבועה לשלם לזמ"פ ויום