אמרי הצבי א פז

דהמקדש במעמ"ש דאינו אלא מדרבנן דלא הוי קידושי תורה אלא מדרבנן וא"כ ה"נ קנין דרבנן היכא מועיל לחומש שהוא דאורייתא ע"ש ועי' ג"כ בקצה"ח (סי' קצ"ד סק"ג וסק"ד) האריך ג"כ בזה. ועיין באבני מלואים (סי' כ"א ס"ק ל"ג) וכבר האריכו בזה גדולי המחברים וגם אנכי בעניי העירותי בענינים הללו בכמ"ד

וכעת נלע"ד ליישב כל הנ"ל קצת על הדרך שכתבתי לעיל אולם בסגנון אחר והוא דנוכל לומר דקנין דרבנן מהני שפיר גם לדאורייתא רק דוקא אם אנן אתינן עלה רק מכח חד תקנתא דרבנן אבל אם צריכינן לבא עלה מכח שתי תקנות בזה נוכל לומר דלא מהני לדאורייתא אבל לדבר דרבנן י"ל דמהני תקנתא דרבנן אף אם צריכינן לומר בזה שתי תקנות כאחד ומכ"ש בדבר שבממון בודאי מהני ויש להאריך בסברא ודוק. ומעתה א"ש דברי התוס' בכאן ולקמן (ק"ד) והוא דלעולם אמרינן דקנין אגב לא הוה רק קנין דרבנן וכמ"ש התוס' כאן וקנין דרבנן מהני שפיר גם לדבר דאורייתא ומש"ה שפיר פריך הש"ס בב"מ (דף מ"ו) וליקנינהו נהליה אג"ק והיינו אף דקנין אג"ק לא הוי רק קנין דרבנן אפ"ה שפיר מועיל קנין דרבנן גם לדאורייתא ומשני הש"ס דלית ליה ארעא ואע"ג דיכול להודות שיש לו ארעא וא"כ יכול להקנות לו המעות אג"ק והיינו מכח מה שהודה שיש לו קרקע ומקנה לו הקרקע זו שהודה שיש לו ואג"ק זו יקנה לו המעות ג"כ בזה נוכל לומר דהואיל דקנין אודיתא ג"כ לא הוי קנין מדאורייתא ורק קנין דרבנן וגם קנין אג"ק הוא ג"כ רק קנין דרבנן וא"כ צריכינן לומר בזה שתי תקנות כאחד דהיינו קנין אודיתא וגם קנין אג"ק ולא מהני זה לענין דאורייתא וכמו שכתבתי

ובזה נוכל להבין פי' דברי התוס' בב"ק (ק"ד) שכתבו וההיא דפרק הזהב (מ"ו) גבי היה עומד בגורן דפריך וליקני ליה אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לית ליה ארעא לא היו קרויין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן מע"ש כו' וכוונתם הוא דהואיל דאודיתא לא הוי קנין כלל מדאורייתא ורק מדרבנן הוא דהוה קנין וגם קנין אג"ק ג"כ לא הוי קנין מדאורייתא רק קנין דרבנן ולא מהני קנין אשר אינו חל מה"ת רק מכח שתי תקנות שתיקנו רבנן קנין כזה לא מהני לדאורייתא אבל אם באמת אית ליה ארעא שפיר יכול להקנות לו המעות אג"ק אע"ג דקנין אג"ק לא מהני מה"ת ורק מדרבנן הוא דהוה קנין אפ"ה שפיר מהני קנין דרבנן גם לדאורייתא כנלע"ד פי' דברי התוס' דלא יסתרו אהדדי ודוק. שוב עיינתי במ"ש בעזה"י על ב"מ (דף מ"ו ע"א) על תוד"ה וניקנינהו נהליה ראיתי שכתבתי אז ג"כ כן ע"ש. ולפי"ז שפיר מובן דברי רש"י ז"ל בגיטין (ע"ז ע"ב) בהא דתיזול איהי ותיחוד ותפתח כו' ופירש"י בד"ה הרי זו חזקה לקנות שאין המוכר יכול לחזור בו דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה עכ"ל. ומפורש בדברי רש"י ז"ל דהיה זה מדין קנין אג"ק ואם נימא דקנין אג"ק הוא רק קנין דרבנן היאך מהני לדאורייתא לגט אשה והלא קנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא לדברי רי"ו הנ"ל ועי' קצה"ח (סי' ר"ב סק"ה) שעמד ג"כ בזה ע"ש. ולפמ"ש א"ש דקנין דרבנן שפיר מהני לדאורייתא דהכא רק קנין אחד שהוא מדרבנן ובכה"ג שפיר מהני לדאורייתא ג"כ ודוקא היכא דצריכינן לצרף שני קנינים אשר שניהם הם מדרבנן הוא דלא מהני וכמש"ל

ועפ"י האמור נוכל לומר דגם הרי"ו דעתו כן דקנין דרבנן מהני לדאורייתא והא דכ' דמקדש במעמד שלשתן דלא הוי קידושי תורה הואיל דגוף הקנין של מעמ"ש לא הוה רק מדרבנן י"ל בזה דרי"ו ס"ל כרבותיו של רש"י ז"ל בגיטין (ל"ג ע"א) ד"ה בעילת זנות וז"ל ומרבותי קבלתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דקידושי כסף דרבנן דלא כתיב בהדיא אלא גמרינן קיחה קיחה משדה עפרון והיינו דקפריך תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה דכתיב בהדיא כי יקח איש אשה ובעלה מא"ל היאך יכול לעקור דבר מה"ת ומשני שוויה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה כו' ורש"י ז"ל דחה זה עי"ש. וא"כ אם נימא דרי"ו ס"ל כרבותיו של רש"י ז"ל דקידושי כסף לא הוה רק דרבנן וא"כ אנו צריכינן לצרף במעמ"ש תרי דרבנן חדא דקידושי כסף לא הוה רק דרבנן וגם הא דקנין מעמ"ש לא הוי קנין מה"ת ורק דרבנן ובכה"ג שפיר אמרינן דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא ודוק. ועיין לקמן על (דף ק"ד ע"ב) [אוקט"ו] מ"ש

בזה

(א) והנה בענין זה אי קנין דרבנן מהני לענין דאורייתא שהאריכו המפרשים בזה וגם אנכי העירותי בזה בכמ"ד וכעת נלע"ד לדון ע"ד הקצה"ח (בסי' רל"ה סק"ד) דהביא ראיה דמהני מהא דמס' שקלים פ"א אעפ"י שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידם. וכתב הרע"ב ובתנאי שימסרם לציבור לגמרי כי היכא דלא ליהוי קרבן צבור קרב משל יחיד ע"ש והיכי מצו קטנים מסרו לצבור יפה הא פעוטות אין מתנתן מתנה אלא מד"ס ומה"ת אין כאן מתנה לציבור ונמצא קרבן ציבור קרב משל יחיד אע"כ כיון דמדרבנן הוי קנין מהני נמי לדאורייתא כו' ע"ש בקצה"ח ולעד"נ די"ל בזה עפמ"ש במלמ"ל פ"ז מהל' מעילה ה"ו האריך במ"ש התוס' בסוף מס' מעילה ובכ"מ שם דמטבע לא בטל מה"ת והביא בשם מוהר"י אלפנדרי ז"ל שרוצה להכריח סברת התוס' מהא דפ"ק דשקלים הנ"ל שהכהנים דרשו מקרא זה לעצמן כו' ואי איתא דמטבע בטל ברוב הא פשיטא זו דרוב השקלים היו של הישראלים וליבטלו הני של כהנים ברוב אלא ודאי דמטבע חשוב ול"ב וכתב המלמ"ל עלה דאין ראיה משם אלא דלא בטיל אבל מנ"ל שמה"ת ל"ב ועוד דדמי למבטל בידים כו' ע"ש. וא"כ י"ל דקטן שמקבלין ממנו הוא משום דמה"ת נתבטל ורק מדרבנן לא בטיל מטבע או דאסור לבטל בידים לכתחלה דהוא ג"כ רק איסור דרבנן לבטל בידים א"כ תו סמכינן על קנין דרבנן אבל לענין דבר תורה שפיר י"ל דלא מהני ודוק היטב

[מט] שם ע"א בגמ' דתנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות כו' כל הסוגיא ועיין בקצה"ח (סי' ער"ה סק"א) שחקר אם מטלטלין של הפקר נקנין עם קרקע הפקר והאריך בזה בפלפול עצום ועיקר ראייתו הוא מהא דמס' ב"ק לקמן (דף קי"ז) בפלוגתא דר"א ורבנן בגוזל קרקע ושטפה נהר וקאמר שם ר"פ הבמ"ע כגון שגזל שדה מחבירו והיתה פרה רבוצה בו ושטפה נהר ר"א לטעמיה ורבנן לטעמייהו וכתב רש"י ז"ל וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר"א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אג"ק ולרבנן ל"ק שדה ולא פרה שבה עכ"ל והרי גבי גזלן ליכא דא"מ וצריך קנין להתחייב באונסין כמו קנין להקנות וקונה בקנין אגב לחיוב דידיה א"כ מוכח דמהני קנין אגב אפילו בנכסי הפקר כו' ע"ש והביא דברי הרשב"א בב"ק על דף (נ"ב) ושטרא נמי ל"ק דלאו אדעתא דשטרא מחזיק כלומר וכל שהחזיק בקרקע יכול להוציא השטר מידו דהמחזיק בקרקע קנה השטר בכ"מ שהוא דשטרא אפסרא דארעא עכ"ל הרשב"א וזה שהחזיק בקרקע דקונה השטר בכ"מ שהוא אינו אלא בתורת אגב כו' עש"ה. ובנתה"מ שם דחה ראייתו מדברי הרשב"א הנ"ל וכתב דשאני שטר דאפסרא דארעא הוא עדיף דהוי כאילו הוא מחובר בקרקע ונקנה עם הקרקע ומסיק להלכה דהפקר אינו נקנה באגב אפילו הוא צבורין ע"ש. והנה באמת הקצה"ח בעצמו הרגיש קצת בזה שכתב דאע"ג דכתבנו דהפקר בעי צבורין היינו משום דאפסרא דארעא הו"ל כמו קרקע וא"צ לומר קני השטר אג"ק עי"ש והנה לכאורה מבואר גם ברש"י ז"ל כדברי הנתה"מ עי"ש בקידושין (כ"ז ע"א) ברש"י ד"ה אפסר כלומר בית אחוזתם וכגון קרקע דמי עכ"ל ומבואר כדברי הנתה"מ. אולם המעיין בסוגיא שם יראה דיש לקיים דברי הקצה"ח דהש"ס קאמר שם והא עלה קתני זו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ש"מ לא בעינן צבורין ש"מ ופירש"י בד"ה וזו היא אלמא שאר נכסים כשטר עכ"ל הרי מבואר בהדיא דאין חילוק כלל בין שטר לשאר מטלטלין וא"כ מוכח שפיר דגם שאר מטלטלין של הפקר נקנין בקנין אג"ק כמו דהשטר נקנה באגב ה"ה לשאר מטלטלין ג"כ נקנין באג"ק בשדה הפקר. והנה לכאורה י"ל בדברי הרשב"א ז"ל שכתב הטעם דזה שהחזיק בקרקע זכה נמי בשטרא משום דאפסרא דארעא הוא דמשמע דאי לאו ה"ט לא היה זוכה בהשטר הלא הש"ס דחה להאי סברא דשטר אפסרא דארעא הוא ואולי כוונת הרשב"א ז"ל הוא דהאי טעמא לא אידחי לגמרי דבאמת מצד הסברא י"ל דשטר של הקרקע עדיף משאר מטלטלין ומשום דשטרא אפסרא דארעא הוא רק דהש"ס יליף מהברייתא דקתני עלה זו היא ששנינו נכסים שאין להם