אמרי הצבי א פו

סבירא להו דאפילו היכא דדעת אחרת מקנה ג"כ בעינן דוקא עומד בצד שדהו הי' נלע"ד לומר בזה דגם ר' אבא ור"ז מודו דמה"ת מהני היכא דדעת אחרת מקנה אפילו אם הוא בחצר שאינה משתמר והטעם דהואיל דדעת אחרת מקנה ממילא מיקרי משתמר דהא יש לאותו דבר בעלים וא"כ שום אדם לא יקחנה וממילא איקרי משתמר והא דאמרה תורה דחצרו של אדם קונה לו יהי' משום יד או משום שליחות מ"מ עיקר הקפידא הוא שיהיה מונח במקומו ובחצרו של הקונה והמקום הזה מיקרי ידו ושלוחו והא דבעינן שיהיה החצר משתמר הוא משום דהואיל דכל מה שיש לאדם מניח בחצרו ובמקום המשתמר וכמ"ש הנ"י בב"מ שם וא"כ מש"ה בעינן דוקא שיהיה המקום משתמר וכל שדבר זה הוא משתמר שפיר מיקרי תו חצר המשתמרת וא"כ כי איכא דעת אחרת מקנה א"כ הדבר הזה הוא משתמר ומיקרי תו החצר חצר המשתמרת וכ"ז הוא מדין תורה אבל חכמים אמרו דבעינן דוקא שהחצר בעצמו יהיה משתמר מצד עצמו ואז מיקרי חצר המשתמרת ור"פ סובר דכל דאיכא דעת אחרת מקנה שפיר מהני גם מדרבנן דתו מיקרי חצר המשתמרת כנלע"ד בזה

ויש לומר עוד באופן אחר דאפילו אם נימא דר' אבא ור' זירא דסברי דדעת אחרת מקנה לא מהני כלל אפילו מדבר תורה ובעינן דוקא שהחצר בעצמו יהיה משתמר מצד עצמו מ"מ היכא דהחצר מצד עצמו הוא משתמר רק שהחפץ אינו משתמר בו כגון צבי רץ כדרכו או עבדים דהם ניידי ואינן משתמרין בהחצר בכה"ג היכא דדעת אחרת מקנה שפיר מהני מדין תורה ורק מדרבנן לא מהני משום דבעינן דוקא שהחצר יהיה משתמר וגם החפץ המונח בו יהיה משתמר באותו חצר אבל מדין תורה שפיר מהני בכה"ג. ולולא דמסתפינא הייתי אומר עוד יותר בזה דאפילו בדליכא דעת אחרת מקנה כלל ג"כ אמרינן דמדין תורה מהני היכא דהחצר מצד עצמו הוא משתמר ורק שהחפץ הזה אינו משתמר מצד עצמו כגון צבי רץ דרכו ועבדים דניידי ורק מדרבנן בעינן שיהיה משתמר לגמרי דהיינו שהחצר יהי' משתמרת מצד עצמו וגם החפץ יהי' משומר בו כנלע"ד בזה ועודני צריך ראיות לכל הנ"ל

והנה לכאורה י"ל בזה מהא דכתבו התוס' בב"מ (י"א ע"ב) ד"ה וכי שהוקשו דהלא התבואה היתה בביתו של ר"ג כדמוכח בירושלמי פ"ג דמעשרות וביתו של ר"ג היה משתמר וי"ל דלגבי זקנים לא היה משתמר שלא היה הפסק בין תבואתו לתבואתן עכ"ל ואם נימא דמה"ת מהני חצר לקנות אפינו באינו משתמר ומכ"ש בדאיכא דעת אחרת מקנה א"כ היה מועיל האי דר"ג עכ"פ לענין דאורייתא. מיהו י"ל דהכוונה הוא דעכ"פ מדרבנן לא הועיל כלום. ועוד י"ל בזה דהתם דהי' אינו משתמר מחמת הנותן מכח מה שהי' התבואה של ר"ג מעורבת עם תבואתן של הזקנים בכה"ג גרע טפי דלא מיקרי כלל חצר של הזוכה דהא לא הוה משתמר כלל וגם עדיין מיקרי חצרו של ר"ג אע"ג דהשכיר להם המקום ובכה"ג י"ל דבודאי לא קנה להו החצר אפינו מדבר תורה ויש להאריך בסברא זו ודוק כי קצרתי. שוב נזכרתי כי פלפלתי בענין זה בחידושי למס' ב"מ (דף ק"ח ע"א) על הא דתר"י א"ר האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי ובדברי הש"מ שם יעוש"ה

והנה לפי האמור מובן שפיר הטעם הא דהחזיק בקרקע קנה עבדים העומדים בתוכה דוקא הוה הטעם בזה דהא באמת תיקנו רבנן דעבדי כמטלטלי וא"כ היל"ל ג"כ דנקנין באגב ורק הואיל דשתי תקנות כאחד בדבר אחד לא תיקנו רבנן דהיינו הואיל דקנין אגב גופו לא הוי רק קנין דרבנן וגם צרכינן לומר עוד תקנה זו שעבדים כמטלטלי דמי ולצרף שני התקנות כאחד בענין אחד זה לא אמרינן. וכ"ז הוא באם אין עומדים בתוכה אבל בעומדים בתוכה דלפי התקנה דעבדי כמטלטלי דמי א"כ הם נקנין מתורת חצר דהיינו עפ"י ד"ת ורק דלא הוה חצר המשתמרת ומדאורייתא מהני אפילו חצר שאינה משתמרת היכא דאיכא דא"מ ורק מדרבנן בעינן דוקא שיהיה החצר משתמרת ומכ"ש לפמ"ש עוד דכל החצר היא משתמרת מצד עצמו רק שדבר זה המונח בו אינו משתמר דבודאי מהני מד"ת כל שדעת אחרת מקנה אותו וא"כ לפי התקנה הזו דעבדי כמטלטלי דמי מהני מד"ת היכא דהעבדים עומדים בתוכה לקנות דבר תורה מדין חצר ואף דמדרבנן ל"ק היכא דאינה משתמרת אפילו היכא דאיכא עת אחרת מקנה מ"מ בזה שפיר קנה דממ"נ אי אזלת בתר תקנתא דרבנן א"כ הלא עבדי כמטלטלי דמי ונקנין באגב קרקע ולא צרכינן לבוא כלל מדין חצר ומהני מדין אגב ואי אזלת בתר דין תורה דאגב לא הוי רק קנין דרבנן א"כ אם אזלת בתר דין תורה א"כ תו נקנה מדין חצר דהא מה"ת כל שהחצר מצד עצמו הוא משתמר אף שהדבר המונח בו אינו משתמר מ"מ מד"ת החצר קונה ומכ"ש בדאיכא דעת אחרת מקנה דבודאי מהני מדין תורה גם לר' אבא ור' זירא מאי אמרת דאי אזלת בתר דין תורה א"כ אמרינן תו דעבדי כמקרקע ולא מיקני בתורת חצר וכמ"ש התוס' לקמן בד"ה למה ליה ועי' לקמן מ"ש בזה ע"ד התוס' הנ"ל מ"מ הלא תקנה אחת עשו רבנן בזה דהיינו בקנין שיהיה עבדי כמטלטלי ורק שתי תקנות כאחד לא עבדי רבנן בזה וא"כ הכא אתינן עלה עיקר רק מכח תקנה אחת דתיקנו דעבדי כמטלטלי והא דמצרפינן לתקנה שניה דקנין אגב תו לא הוי במידי דאורייתא רק במידי דרבנן דהיינו בתקנתן שתיקנו דאפילו דהחצר היא משתמרת ואיכא דעת אחרת מקנה דבזה מהני מד"ת החצר לקנות ורק מדרבנן לא מהני הואיל דהדבר המונח בו אינו משתמר א"כ תו אתינן עלה מדין קנין אגב דאע"ג דקנין אגב לא הוי רק מדרבנן וגם הא דעבדים הם כמטלטלי הוא ג"כ דרבנן וא"כ אנו צרכינן לומר בזה שתי תקנות שתיקנו רבנן וכבר כתבתי לעיל דשתי תקנות כאחד לא תקנו רבנן בזה. מ"מ הכא היכא דהעבדים עומדים בתוך החצר שפיר קונה להעבדים ג"כ והטעם בזה דדוקא היכא דשתי התקנות הם נגד ד"ת הוא דלא תיקנו משא"כ היכא דתקנה אחת היא רק נגד התקנה דרבנן ונגד הדבר תורה אתינן עלה רק מכח תקנה אחת שפיר נוכל לבא עלה מכח שני תקנות כאחד כגון הכא דרק תקנה אחת דעבדי כמטלטלי היא נגד דבר תורה והתקנה השניה דהיינו קנין אגב הוא רק נגד דרבנן מה שאמרו דאפילו בדעת אחרת מקנה בעינן ג"כ חצר המשתמרת דוקא ומש"ה שפיר אמרינן דאם הקנה עבדים וקרקעות ועבדים עומדים בהקרקע והחזיק בקרקע קנה עבדים ודוק

ולפ"ז מתפרש שפיר גם ללישנא דסובר דכ"ע עבדי כמקרקע דקאמר הש"ס שאני מקרקע דניידי ממקרקע דלא ניידי דלכאורה אינו מובן דאם נימא דהא דשמואל דמכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן לא הוי רק בקרקע ממש א"כ מאי מהני אם העבדים עומדים בתוכה. אולם לפי האמור יתיישב שפיר ג"כ דנוכל לומר דמה"ת בהא דשמואל אין חילוק כלל בין קרקע דניידי ללא ניידי דהואיל דשם קרקע על עבדים ילפינן לה מקרא דוהתנחלתם א"כ אין חילוק כלל ורק רבנן אמרו דדוקא בקרקעות ממש הדין כן אבל לא בעבדים, וא"כ י"ל דתו אמרינן דקונה מדין חצר אם העבדים עומדים בתוכה הואיל דאיכא דעת אחרת מקנה ואף דאין משתמרין הואיל דניידי ג"כ מהני מדין חצר ומכ"ש דא"ש אם נימא דסוגית הש"ס אזלא בזה לר"פ דסובר דהיכא דדעת אחרת מקנה לא בעינן כלל שיהיה החצר משתמר ויש להאריך עוד ולהסביר הדבר

[ד] והנה במ"ש התוס' הנ"ל אור"י דהכא לא מיירי אלא במילי דרבנן כו' וכבר ביארתי הפי' בדברי התוס' והנה מבואר בכאן דשיטת התוס' הוא דקנין אגב לא הוי כלל קנין מה"ת ורק מדרבנן הוא דהוה קנין ולכאורה דברים הללו סותרין למ"ש התוס' לקמן (בדף ק"ד) ע"ב ד"ה אגב בסה"ד שכתבו וז"ל וההיא דפרק הזהב (דף מ"ו) גבי היה עומד בגורן דפריך וליקני ליה אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לית לי' ארעא לא היו קרויין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן פירות מע"ש אבל לענין לגבות כיון שהודה שיש לו והקנה לו אג"ק למה לא יגבה עכ"ל. ואם נימא דקנין אג"ק לא הוי רק קנין דרבנן א"כ אכתי קשה דמאי פריך הש"ס בב"מ (דף מו) וליקני ליה אגב ארעא והוצרך הש"ס לשנויי דלית ליה ארעא תיפוק ליה דגוף הקנין של אג"ק לא הוי רק קנין דרבנן ולא מהני לענין מעשר דהוי דאורייתא דהא לסברת התוס' הוה דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא ולסברת התוס' (בדף ק"ד) ע"כ צ"ל דקנין אג"ק הוה קנין דאורייתא ועי' בספ"י ב"מ שם ובספר שעה"מ פ"ג מהל' מכירה ה"א ועיין בקצה"ח סי' ר"ב ס"ט סק"ה שתמה ג"כ ע"ד התוס' דכאן כן. וכה"ג כתב הרי"ו הובא בב"י באה"ע סי' כ"ח