אמרי הצבי א ז

יהיה צריך לבזבז כל ממונו. סברא דא"צ. וראיה מירושלמי כלאים סופ"ז

י ע"א אות לד. בענין מת עכו"ם ועבד אי מותר בהנאה. [אק"א] סברא בדברי התוס' כאן דדוקא מת עכו"ם אסור. אבל עבד כנעני מותר משום דיש להאדון בו קנין הגוף. לרב אויא ביבמות (מ"ו ע"א). ולהשוות בזה שיטת הראשונים המובאים במלמ"ל פי"ד מהל' אבל. [אק"ב] בענין אם ישראל נשבה ביד עכו"ם ומת אי מותר בהנאה לשיטת הרמ"ה ביו"ד (סי' רס"ז) דאית להעכו"ם בו קה"ג. [אק"ג] הערה מירושלמי סנהדרין פכ"ו בהא דעבד שיוצא ליסקל ונמצאו עדיו זוממין כל הקודם בו זכה. והלא אין יאוש לחצי חפץ דהא גם במותו מותר בהנאה. [אק"ד] ישוב עפ"י הנ"ל לקושית הקצה"ח (סי' ת"י סק"א) על תוס' הנ"ל מיבמות (מ"ה). [אק"ה] ראי' מירושלמי ב"ק פ"ק הל"א דלא חילק בין מת עכו"ם למת ישראל. ורק לעולם אסור. [אק"ו] קושי' ע"ד תוס' הנ"ל מכתובות (ע"ט ע"ב) ומבכורות (י"ב ע"ב). ביאור הענין בזה

י ע"א אות לה. פלפול בדברי תשו' הרמ"א מובא בש"כ חו"מ (סי' ע"ז) בשנים שקבלו פקדון ביחד דלא נעשו ערבים זל"ז. [אק"א] בדברי הנתה"מ שם (סק"א) שדחה ראיות הרמ"א שהביא מסוגי' דכאן. וביאור אי סוגיא זאת מיירי בתם או במועד. [אק"ב] ישוב לקושי' היה"ת על הרמ"א מלקמן (ק"ח ע"ב) חומש וכפילא בתרי גברי מאי. די"ל דהתם מיירי שהותנו כן בפירוש. עוד חילוק בין כ"א לבדו יכול לשמור או לא. וישוב בחילוק הב' קושי' אחת על הרמ"א מקידושין (מ"ג ע"ב). [אק"ג] בדברי היה"ת שדחה ראיות הרמ"א מהא דהמפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד. וישוב בזה שלא יסתרו דברי הרמ"א בתשו' הנ"ל עם פסקו בסי' ע"ז. וחילוק בין יש להשני לשלם או לא. [אק"ד] הערה לשי' ה"ה דסובר דנהי דבלאו איהו נמי מינטר חייב לשלם חלקו מסוגי' זו. ישוב לזה עפי"ד הר"ר חזקי' דסובר בהא דהאי כולה הזיקא עביד דחייב דוקא היכא דהשני פטור מדינא לשלם

י ע"ב אות לו בענין אם שנים אוחזין מקל א' והכוהו בו אם חייבים. וביאור דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' רוצח ה"ו במ"ש או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהם

י ע"ב אות לז. ישוב לקושית הרא"ש על הר"ת דפוסק כר"ה או כסף או מיטב. והערה דלמה נוטל הניזק הנבילה הלא אין עושין סחורה בנבילות. מבאר אם זה הוי כנזדמן לו

י ע"ב אות לח. ישוב לקושי' השמ"ק על הר"ת דפוסק דעד המסייע פוטר משבועת התורה מסוגי' זו דל"ל עדים שנטרף הלא בע"א סגי. חילוק בין שאר שבועת התורה לשבועת השומרים

יא ע"א אות לט. ישוב לקושי' הקצה"ח (בסי' שפ"ו סק"י) על הר"י דסובר דזורק מטבע של חבירו לים פטור אף ממה שהוציא להוציא המטבע מהים מסוגי' דידן. דמה פריך הש"ס כי קא טרח בדנפשיה קטרח

יא ע"א אות מ. ביאור לפירש"י שכתב מנהג דיינין הוא

יא ע"א אות מא. בענין שינוי קונה [אק"א] בדברי הב"ח (בסי' שנ"ד) שמתרץ דברי הרמב"ם שפוסק דאם רצו הבעלים ליטול השברים שומעין להם ולמה ל"ק בשינוי ומחלק בין שינוי דממילא לשינוי דבידים. [אק"ב] סברא חדשה דשינוי לשבח דוקא קונה. אבל שינוי השבור ל"ק. [אק"ג] פלפול בזה מהא דב"ק (ס"ח ע"א). [אק"ד ה] ראי' לסברא זו מדברי הרא"ש בר"פ הגוזל (סי' ג') בהא דשינוי קונה למפרע. ומב"ק (ע"ח ע"ב). [אק"ו] ישוב בזה דברי הרא"ש בפסחים פ"ב (סי' ח"י) דאין יוצאין במצה גזולה. פלפול בדברי המקו"ח (סי' תנ"ד) אם לעיסה הוי שינוי לקנות. [אק"ו] ביאור בזה דברי הירושלמי פ"ק דחלה ה"ו. [אק"ח] בדברי המקו"ח הנ"ל שהעלה דמצה גזולה אינו יוצא מטעם מהב"ע והביא ראיה מפסחים (ל"ח)

יא ע"א אות מב. בענין אשה בימי ספירתה אם היא בחזקת טהרה או בחזקת טומאה. פלפול בזה מזבחים (כ"ט ע"א) בפלוגתת רש"י ותוס' שם. ובדברי השו"ת נוב"י חיו"ד (סי' ס"ג). ובענין ס"ס במקום חזקה

יא ע"א אות מג. ביאור דברי התוס' לחלק בין נדה לבעלה דלא תליא כלל בין אם היא ברה"י או ברה"ר

יא ע"א אות מד. בפלוגתת רש"י ותוס' בנפל שמת תוך ל' יום וקים לן בגויה שכלו לו חדשיו אם חייב לפדותו

יא ע"ב אות מה. בענין ש"ח שמסר לש"ש מי משלם שכר השמירה וגם אם נגנב דהש"ש משלם להבעלים אם אז עכ"פ צריכין הבעלים לשלם שכר השמירה

יא ע"ב אות מו. ישוב לקושית הרב המאירי על הסוברים דש"ש שמסר לש"ח ונגנב או נאבד דהשומר השני פטור עפי"ד המח"א בהל' שומרים בענין אי ש"ח וש"ש יכולין לחזור בתוך הזמן משמירתן. ואם ש"ש שמסר לש"ח שרגילים הבעלים להפקיד אצלו ונגנב אם הש"ש חייב

יא ע"ב אות מז. בענין עבדא אי כמקרקע או כמטלטלי דמי. [אק"א] בדברי הרי"ף התמוהים דפוסק דאין גובין מעבדים משום דהוי כמטלטלי ופוסק דאין נשבעין על עבדים. [אק"ב] ביאור דברי הרמב"ם ז"ל דפוסק בגזל עבדים והזקינו דאו"ל הש"ל. סברא דבעבד ל"ש גזל הואיל דיד עבד כיד רבו. [אק"ג] בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד בפ"ט מהל' גזילה ה"א אם עבדים נקנים ביאוש. [אק"ד] ישוב לקושית הראב"ד מהא דעבד שנשבה ופדאוהו לשם ב"ח. וחילוק בין אם אחר רוצה לגזול להעבד דל"ש גזל. ובין אם העבד רוצה לזכות עצמו דמהני

יב ע"א אות מח. עוד בענין הנ"ל. [אק"א] ביאור דברי התוס' דחילקו דבמילי דאורייתא עבדא כמקרקע ובמילי דרבנן הוי כמטלטלין. [אק"ב ג' ד'] בענין אם דעת אחרת מקנה אי בעינן חצר המשתמרת מה"ת. וגם אם יש חילוק בין החצר אינו משתמר. או אם החפץ אינו משתמר. וביאור הטעם דהחזיק בקרקע קנה העבדים העומדים בתוכה דוקא. וסברא דנהי דהפקר ב"ד הפקר והקנין דרבנן מהני לדאורייתא מ"מ היכא דצרכינן לשני תקנות לא מהני הקנין לדאורייתא ומבאר בזה שלא יסתרו דברי התוס' ב"ק (ק"ד ע"ב) עם תוס' ב"מ (מ"ו ע"א). אם קנין אגב הוא מה"ת

יב ע"א אות מט. בחקירת הקצה"ח (בסי' ער"ה סק"א) והנתה"מ שם אם מטלטלין של הפקר נקנין באג"ק

יב ע"א אות נ. בענין אם מכר לו עשר שדות והחזיק בא' מהם והיו עבדים עומדים בכל השדות אם קנה להעבדים

יב ע"א אות נא. בענין אם קרקע נקנית בתורת קנין חצר. ובענין אם המקנה א"ל שיקנה בקנין פלוני והקונה עשה בו קנין אחר אי מהני. ואם יש חילוק בין א"ל שיעשה סתם קנין או לא

יב ע"א אות נב. בענין קק"ל אם בחלק הבעלים אמרינן דמשלחן גבוה זכו. [אק"א] לבאר דעת הרמב"ם אן דעת קדשו נוטה בזה. ובענין הכשר לקבל טומאה בקק"ל ובמע"ש למ"ד ממון גבוה. [אק"ב] ביאור דברי התוס' חולין (ל"ו ע"ב) ד"ה ועדיין. ובאם הוכשר בדעת הבעלים ואח"כ מכרוהו לאחר אי הוי הכשר

יב ע"ב אות נג. [אק"א ב.] פלפול בדברי הקצה"ח (סי' ת"ו) שהעלה דגם לריה"ג דסובר דקק"ל הוי ממון