אמרי הצבי א עג

ולענ"ד היה נ"ל לומר בזה בשיטת הר"ת ז"ל דסובר דע"א המסייע פוטר משבועת התורה ג"כ ולא מיבעי' דפוטר משבועת ע"א דהיינו שנתחייב שבועה ע"פ עד אחד אלא גם משבועת מודה במקצת ג"כ פוטר עד המסייע אבל משבועת שומרים לא פטר עד המסייע בזה ואמינא טעמא דמסתבר בזה. דהנה במס' כתובות דף ל"ד ע"ב פליגי תרי לישני אם התחייבות השומר הוא משעת משיכה או משעת אונסין. והנה אם נימא דההתחייבות הוא תיכף משעת משיכה יש לומר דגם ר"ת סובר דאין עד המסייע פוטר משבועת שומרים והטעם לחלק בזה הוא דבשלמא בשבועת ע"א או במודה במקצת דעדיין לא הי' כלל חיוב ממון רק עתה ע"י העדאת העד או ע"י הודאת הלוה במקצת בא לו חיוב השבועה ואף דאם לא ישבע יצטרך לשלם מ"מ עד עתה לא הי' עדיין חיוב ממון עליו ורק חיוב שבועה הוא דאיכא עליו ומש"ה שפיר סובר הר"ת דעד המסייע פוטר משבועה ומשום דאיכא ק"ו דאיזה כח מרובה כח המוציא או כח המוחזק הוי אומר כח המוחזק והשתא אם יכול עד לחייבו שבועה מכ"ש שיכול לפוטרו מן השבועה וכמ"ש הרא"ש בשם המוהר"ם מר"ב ז"ל אבל גבי שבועת שומרים אם נימא דהחיוב חל תיכף משעת משיכה א"כ תיכף משעת משיכה איכא חיוב ממון על השומר ורק אם יחזור החפץ אזי אין צריך לשלם וכן אם יהי' באונס נאבד אז אם יברר שהיה כן נפטר אז מהחיוב ממון וכן פטרתו התורה כשישבע שנאבד באונס והתורה האמינה להשומר בשבועה אבל כל זמן שלא בירר בעדים שנאבד באונס ולא נשבע שנאבד באונס עדיין איכא עליו החיוב ממון שנתחייב עליו משעת משיכה דהיינו משעת קבלת השמירה וא"כ איכא על השומר חיוב ממון ורק אם ישבע יפטר מלשלם בכה"ג אין עד המסייע פוטרו מהשבועה ומשום דאין ע"א קם לממון וזה שפטרו מהשבועה הוה כאילו העיד לפוטרו מממון וחילוק יש בין שבועת שומרים לשבועת מודה במקצת ושאר שבועות התורה דבמודה במקצת ושאר שבועת התורה עדיין ליכא כלל חיוב ממון רק חיוב שבועה בלבד ורק אח"כ יוכל לבא לידי חיוב ממון אבל עיקר החיוב הוא רק שבועה ושפיר יכול ע"א המסייע לפוטרו משבועה משא"כ בחיוב שבועת שומרים דעיקר החיוב הוא ממון שנתחייב בה השומר משעת קבלת השמירה דהיינו משעת משיכה ורק שהשומר יכול לפטור את עצמו בשבועה שישבע שנאנס אבל כל זמן שלא נשבע עדיין החיוב ממון עליו וא"כ בכה"ג אין יכול עד המסייע לפוטרו מן השבועה דבכה"ג הוה כאילו פוטרו מממון ואין עד אחד יכול לפטור מממון כמו שאינו יכול לחייב ממון. ואפילו לפמ"ש הריטב"א מובא בשמ"ק ב"מ צ"ח דאף דאמרינן דנתחייב השומר משעת משיכה מ"מ עדיין לא נגמר החיוב עד שעת אונסין ואז בשעת אונסין נגמר החיוב למפרע משעת משיכה ונשתעבדו נכסיו אז משעת משיכה יעויין היטב בדבריו שם ועיין בקצה"ח סי' ש"מ סק"ד וסי' רצ"א סק"א שהאריך בביאור דבריו וגם אנכי הארכתי בזה בעזה"י בכמ"ד מ"מ א"ש סברא זו שכתבתי דאף דלא נגמר החיוב רק בשעת אונסין מ"מ כשנאנס אז נגמר החיוב תשלומין למפרע גבי שואל וכן בשאר שומרים כשפשע או נגנב ונאבד בש"ש אז נגמר החיוב תשלומין למפרע משעת משיכה וכל זמן שאינו מברר השומר בעדים שנאבד באונס או שנשבע על זה שנאנס איכא עליו חיוב תשלומין עוד למפרע משעת קבלת השמירה וא"כ היכא דאיכא עיקר החיוב ממון בכה"ג אין יכול עד המסייע לפוטרו משבועת שומרים אע"ג דבמודה במקצת ושבועת ע"א פוטר עד המסייע מן השבועה אבל בשבועת שומרים אינו יכול עד המסייע לפוטרו מן השבועה וכמש"ל. והנה כ"ז הוא להאי לישנא דסובר דחיובא דשומר הוא משעת משיכה משא"כ לאידך לישנא דסובר דחיובא דשומר אינו מתחיל רק משעת אונסין גבי שואל ובשעת גניבה ואבידה בש"ש וא"כ עדיין ליכא כלל חיוב ממון גבי שומר רק אם לא ירצה לישבע שנאנס אז חייב לשלם וא"כ מתחיל אז החיוב ממון וא"כ דומה שבועה זו לשאר שבועת התורה למודה במקצת ושבועת ע"א וא"כ לשיטת הר"ת דסובר דעד המסייע פוטר משבועת התורה ה"ה דפוטר גם משבועת שומרים ג"כ ותליא זה בהני ב' לישני בכתובות ל"ד ע"ב אימתי מתחיל חיובא דשומר אם משעת משיכה או משעת אבידה גבי ש"ש ואונסין בשואל וז"נ לכאורה

והנה דעת הרמב"ם ז"ל לפי מה שכתבו המפרשים בדבריו דסובר דחיובא דשומר הוא משעת משיכה ועיין פ"א מה' שאלה ה"ה יעוש"ה ועיין בח"מ סי' רצ"א בש"כ ס"ק מ"ד והאריך בזה ועיין בקצה"ח שם וכבר האריכו בזה וא"כ י"ל דגם הר"ת סובר כן להלכה כהאי לישנא דחיובא דשומר הוא משעת משיכה וא"כ י"ל דאפילו דסובר הר"ת דעד המסייע פוטר משבועת התורה היינו דוקא משבועת מודה במקצת ושבועת ע"א אבל משבועת השומרים אינו יכול לפטור וכמש"ל

ועפ"ז יש ליישב כל הקושיות שהקשה הרא"ש ברפ"ק דב"מ קושי' א' מהא דב"מ ל"ה ע"ב במתני' השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר ואמאי ישבע השוכר והלא השואל מעיד שמתה כדרכה ויפטור השוכר משבועה. קושי' ב' מהא דב"מ ל"ו שומר שמסר לשומר חייב דא"ל את מהימן לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ואמאי חייב יפטרנו שומר השני בעדותו משבועתו שהוא חייב עייש"ה. ולפי האמור ל"ק כלל דשאני שבועת השומרים משאר שבועות התורה מודה במקצת וע"א דבשבועת השומרים גם הר"ת סובר דאין עד המסייע פוטרו משבועת התורה וכמש"ל

והנה סברא זו שכתבתי יש לעשות לה סמוכין קצת מהא דכ' הרא"ש שם לתרץ הקושי' מהא דשומר שמסר לשומר וז"ל ול"ק מידי דחיובא דראשון בשביל דאינו יכול לישבע הוא ואינו רוצה להאמין לשבועת השני ונתחייב להראשון ממון ואין ע"א פוטר מחיוב ממון עכ"ל. ולפי מה שכתבתי יש להסביר יותר דהואיל דעיקר החיוב הוא ממון דהא החיוב מתחיל משעת משיכה וכשנאבד אח"כ אז נגמר החיוב למפרע משעת משיכה וא"כ הוה עיקר החיוב ממון ואין ע"א קם לממון. וע"פ האמור מיושב ג"כ קושי' הר"י שהביא הרא"ש מהא דכל הנשבעין מ"ה ע"ב מכלל דתרווייהו סברי המפקיד אצל חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים בשטר צריך להחזיר בעדים פי' כדי לפטור משבועה ואם איתא דע"א פוטר משבועה ואמאי אמר בעדים כו' עיי"ש. אבל לפי האמור א"ש דבפקדון דהוה החיוב מתחיל משעת משיכה בכה"ג אין עד המסייע פוטר מן השבועה וכמש"ל

והנה לפי האמור מיושב שפיר קושית הרא"ש על הר"ת המובא בשמ"ק כאן דאמאי בעינן עדים שנטרפה באונס הלא ע"א ג"כ סגי לפוטרו מן השבועה לשיטת הר"ת הנ"ל. אכן לפי האמור א"ש דגבי שבועת שומרים לא פטר עד המסייע משבועת התורה ובעינן דוקא שני עדים שיעידו שנטרפה באונס או שישבע שנטרפה באונס וכמש"ל. ולפי האמור דברי הר"ת מיושבים היטב וחידוש בעיני שלא ראיתי לא' מהמפרשים שהעיר בזה

[לט] דף יא ע"א א"ל אביי לרבא האי טורח נבלה ה"ד אילימא דבבירא שויא זוזא ואגודא שויא ארבע כי טרח בדנפשי' טרח א"ל ל"צ דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא זוזא כו' ועיין ברש"י ז"ל. ועיין בקצה"ח סי' שפ"ו סק"י הביא דברי המרדכי ז"ל אמר רבי יקר הזורק מטבע חבירו לים כו' דפטור היינו לרבנן אבל ר"מ דדאין דד"ג חייב וא"ת לפי מה דפרישית דמחייב ר"מ בהזורק מטבע כו' או הדומה לו מ"ש לר"מ מהמכה בהמת חבירו דמשלם נזק ואם רפאה אינו משלם לו אע"ג דגורם ליתן לו שכר הרופא כמו זורק מטבע דגורם ליתן שכר להעלותו כו' עד ויש לחלק בין נזקי גופו לנזקי ממונו שבמזיק לגופו יש לו ליתן לרופא הזיקו שע"כ יש לו ליתן לרופא מה שחייב לשלם ריפוי לבד מן הנזק דאפחתי' מכספא אבל כשמזיק לממונו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר שיש לו ליתן לרופא מש"ה פטירי וה"נ בזורק מטבע כו' דמחמת ממון מפסיד ממון אחר בכה"ג מודה ר"מ עכ"ל המרדכי והביא ג"כ דברי הגמ"ר פרק הגוזל עיי"ש וכתב שם הקצה"ח וז"ל ואיכא למידק בהא דאמרינן בב"ק דף י"א תניא אחרים אומרים מניין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת א"ל אביי לרבא כו' כל הסוגי' ופירש"י ריוח דנפשי' קא עביד דשיים לי' לניזק בדמי יתירא ולמה לי קרא דוהמת ומסיק לא צריכא דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי זוזא ומאי פריך כי טרח בדנפשי' טרח הא אי לאו קרא דוהמת הוי שיים לי' לניזק בארבע כדשווי'