אמרי הצבי א ו

דהא אין לוקה ומשלם. ותי' דלשאב"מ הוא. והלא אכתי יקשה לר"י דס"ל לוקין. [אק"ב] קושי' מהא דכהנים שפגלו דאתיא כר"י. ולמה יתחייבו הא אין לוקה ומשלם. ישוב לזה עפ"י סוגית הש"ס דזבחים (כ"ט ע"ב). וסברא דנהי דאין מפגלין בחצי מתיר והקרבן כשר. מ"מ עבר על הלאו דלא יחשב. [אק"ג] פלפול וראיה מדברי הירושלמי ב"ק פ' כיצד הרגל בהא דעל כל שבולת ושבולת אית בי' התריית מיתה. [אק"ד] מבאר דלא יסתרו דברי הירושלמי הנ"ל עם דברי הירושלמי כתובות פ"ג ה"א ותרומות פ"ז ה"א בהא דעל כל חסימה וחסימה אית בה התריית מלקות. ביאור דברי הירושלמי וסברא דאף למאן דסובר אשו משום ממון מ"מ לענין איסור בודאי דלא נחשב סוף הדלקה כאלו עשה מעשה. ועפ"י סברת הנ"י ב"ק פ' כיצד הרגל לענין מדליק נר בע"ש. [אק"ה] בקושית הגאון מוהר"ב בהקדמת פ"י לכתובות לשי' התוס' יבמות (נ"ט) דקנס משלם רק על גמר ביאה א"כ אמאי הוצרך הש"ס בכתובות פ"ג לאוקמי המתני' בלא אתרו ביה. ותי' שם עפי"ד הירושלמי הנ"ל. ומבאר דאין ראיה מהירושלמי דהתם היה יכול להיות המעשה על כל צד ושפיר חל ההתראה על כל צד. משא"כ בביאה. [אק"ו] בדברי הגאון מוהרע"א ז"ל (סי' קס"ד) שדחה ראיות הגאון מוהר"ב מהירושלמי הנ"ל. ומבאר דכוונת הירושלמי דעל שאר מקרי חייבי מיתות שוגגין ומש"ה פטור. [אק"ז] חוזר לענין הראשון ומיישב הקושיא מהא דאין לוקה ומשלם [אק"ח] עוד ישוב עפי"ד הרשב"א מנחות (ב ע"א) דאם בתחלת עבודה חשב מחשבה פסולה ואף דבסוף העבודה ג"כ חשב אינו עובר. [אק"ט] מיישב בזה דברי רש"י כאן שפי' מפגל חטאת לשם שלמים. [אק"י] עוד ישוב ע"ד רש"י הנ"ל עפי"ד הרמב"ן גיטין (נ"ג) דכהנים שפגלו חייבין רק מדרבנן

ה ע"א אות יח. ישוב לקושי' הש"כ חו"מ (סי' שפ"ו סק"א) על התוס' כאן שכ' דאף דלמ"ד דלא דאין דד"ג. מסורות דאין מב"ק (ס"ב ע"א) ביאור הסוגיא שם

ו ע"ב אות יט. ישוב לקושי' הפ"י גיטין (מ"ח) על סוגי' דידן דקאמר הש"ס ומה אילו ידעינן דכחושה אכל. דהלא הוה משואיל"מ. ופלפול בהא דהתביעה נצמח מקרקע דמיחשב כקרקע לענין שבועה. וכשיטת הרמב"ם בפ"ה מטוען ה"ב. סברא דהא דמשואיל"מ הוא רק מדרבנן. או דהכא מיירי באופן דליכא שבועת התורה

ו ע"ב אות כ. בענין מזיק הקדש. ואם שייך מעילה בחרמי כהנים. [אק"א] קושיא בדברי רש"י שפי' דהא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש דפטור היינו הקדש ממש אבל לא של חרמי כהנים. מהא דערכין (כ"ט ע"א) דבעודם בבית בעלים גם חר"כ מקרי הקדש ואית בהו מעילה. ספק אם גם בקרקע יש חילוק בין מסרן לכהנים או לא. [אק"ב] עוד קושיא בדברי רש"י דסובר דאם אין מעילה בקרקעות. לאו שם הקדש עליהם. סברא בדברי רש"י דאף אם שם הקדש עליהם מ"מ תו לא אימעטו מקרא דרעהו לענין נזיקין. ואזיל רש"י לשיטתו דפליג בזה עם תוס' ב"ק (י"ב ע"ב). [אק"ג] צ"ע בדברי רש"י דשדה הקדש לא אימעוט מקרא דרעהו משום דמחובר לקרקע ה"ה כקרקע. הלא משכחת בפירות העומדין ליבצר ועוד איזה קושיות. [אק"ד ה' ו'] פלפול בהא דמזיק הקדש פטור גם מקרן אם הוא מה"ת. ומבאר דגם רש"י סובר דחייב ג"כ מדרבנן. דלא כהפ"י גיטין (נ"ג) ושאר מפרשים. [אק"ז] בדברי בעל עפרא דארעא שהעלה דבדבר דל"ש דוגמתו בחולין כגון פיגול לא אימעוט מקרא דרעהו. [אק"ח] ראי' לזה מרש"י כריתות (ב' ע"ב) וישוב לקושי' התוס' בכריתות שם. [אק"ט] קושיא בפסחים (כ"ז ע"ב) ותמורה (ל"ד ע"א) בהא דמשני דנפלה דליקה מעצי הקדש מאליה. ישוב לזה

ז ע"ב אות כא. מוכיח מדברי השמ"ק דתרי דא"ש בשם מוהר"ם הוי

ח ע"א אות כב. פלפול אם בשלו הן שמין או בשל כל העולם. אק"א ב"ן ליישב דברי הרמב"ם בפי"ט מהל' מלוה שלא יסתרו דבריו מהא דפכ"ד שם. וסברא דהא דבשלו הן שמין דוקא היכא דיהיה מזה טובה להלוה או להניזק ועוד חילנק בין היכא דאית בהבינונית לסלק לשניהם או לא

ח ע"א אות כג. בענין אם בחיוב דרבנן שייך לומר שעבודא דאורייתא. ואק"אז מתרץ קושית הש"כ (בסי' קי"ט ס"ק כ"ז) על הסמ"ע והע"ש בהא דמזיק יש לו קול, אק"ב] פלפול בדברי האו"ת (סי' קי"ט סק"ב) שהעלה דבחיוב דרבנן ליש שעבודא דאורייתא. אק"ג] פלפול בדברי הרשב"א כאן לחלק בין נזקי ממונו אית ליה קלא אבל בנזקי גופו ל"ל קלא. ראיה לזה מב"מ (י"ד ע"א) וב"ק (ק"ד ע"ב)

ח ע"ב אות כד. ישוב לקושית המעשה חושב על הסמ"ע (סי' קי"ט) בהא דבחד גופא לא דחינן לכאן ולכאן והקשה (מסי' רס"ח) בא' שהביא סחורה לחצר ראובן ואמר זכתה לי חצירי

ח ע"ב אות כה. פלפול בהא דקרוב של נוגע כשר לעדות ועוד איזה דברים. אק"א] ישוב לקושי' המהרש"א כתובות (צ"ב ע"ב) על תוס' שם ד"ה דינא. [אק"ב ג' ד'] פלפול באם יש ללוה שטר על המלוה וכתוב בו דינרין סתם. ופלפול ע"ד היה"ת כאן שכ' ג' נ"מ ליישב קושית התוס' כאן דהלא אנן טוענין לשמעון כל מה שהיה יכול ראובן לטעון

ח ע"ב אות כו. בדברי הרמ"א חו"מ (סי' רכ"ו סכ"א) דאם נתן לו מתנה לא יוכל לטעון בעדו דליכא תרעומות

ט ע"א אות כז. קושי' בדברי השמ"ק בשם הרבינו ישעיה ז"ל שכ' דבמוכר שדה שאינו שלו אפי' שלא באחריות חוזר עליו מב"ב (מ"ד ע"ב)

ט ע"א אות כח. בדברי הקצה"ח (סי' קט"ז סק"ב) שהביא מסוגי' דידן ראיה לשיטת בעה"ת והראב"ד דאם בע"ח טרף קרקע מלוקח בעד אלף זוז והוזלה הקרקע וחזר הלוקח על הלוה דגובה כשעת קני'

ט ע"א אות כט. ישוב לקושית הש"ג בדברי הר"ת שכתב דג' דינין יש בפרעון

ט ע"א אות ל. ביאור דברי הבעה"מ והרמב"ן בהא דאחין שחלקו ונטל א' קרקע וא' כספים התמוהים. ובדברי הרמב"ם בפ"י מהל' נחלות ה"א. ט ע"א אות לא. בענין אם לוקח אחד מותר ליתן מתנה להבע"ח שלא יטרוף ממנו רק מלוקח אחר היכא דהבע"ח יכול לטרוף מאיזה מהם שירצה. ובדברי הירושלמי כתובות פ' מי שהיה ה"ד. ובדברי הט"ז (סי' קע"ה ס"ד) בשם מוהרש"ל דאחין שחלקו נהי דהוי כיורשים מ"מ לגבי עצמן הוי כלקוחות

ט ע"א אות לב. בקושי' המוהרש"ל דקיי"ל אחין שחלקו לקוחות ומע"פ גובה מיורשים. ובענין שומא הדרא. אק"א] פלפול בדברי המהרש"ל הנ"ל. וישוב לקושי' האו"ת (בסי', ק"ג ס"ק ט"ו) על הסמ"ע שם דהעלה דאחין שחלקו דהוי כלקוחות דוקא לגבי עצמן. אבל לגבי אינש אחרינא הוי יורשים והקשה מבכורות (מ"ח). ביאור הסוגי' שם בהא דרב אסי מספקא ליה אי כרב או כשמואל אק"ב] בדברי הקצה"ח (סי' ק"ג סק"ז) שדחה ראי' הט"ז שם מר"פ הגוזל ומאכיל (אק"ג]. בדברי הקצה"ח (סי' ק"ח) שמתרץ קושית המהרש"ל הנ"ל דחייבין היורשים מטעם גרמי במה שחלקו

ט ע"א אות לג בענין אם לשאב"מ הוי כמו מ"ע לענין שלא יהיה