אמרי הצבי א סה

אמרינן דלקוחות הוי דמנ"ל לחלק בזה ואדרבה הואיל דלענין פרעון חוב אביהם אמרינן דיורשים הוי הואיל דכרעא דאבוהון הוי א"כ לא אמרינן כלל דכלקוחות דמי לרב דסובר יורשים הוי וכן פסקינן להלכה כן. שוב מצאתי במעדני יו"ט ובדברי חמודות מהגאון בעל תוי"ט על הרא"ש בבכורות דף מ"ח שכתב באמת כן והביא מדברי היש"ש הנ"ל ותי' כן יעו"ש בד"ח אות ח' שהאריך בביאור דבר זה ועיין תוי"ט בכורות פ"ח משנה ג' ד"ה ר"י ועיין בספר ים התלמוד כאן מ"ש בזה. ועיין בט"ז סי' קע"ה ס"ד מ"ש בשם מוהרש"ל בדיני ברירה הבאתיו לעיל [אות ל"א] וי"ל בכ"ז

ועיין בח"מ סי' ק"ג ס"י בהג"ה בהא דאמרינן שומא הדרא ואם הב"ח מכרה או נתנה במתנה לאחר אינה חוזרת וכ' הרמ"א בשם הרא"ש וי"א דאם מת והורישה חוזרת אם אין כאן אלא יורש אחד אבל אם היו כאן יורשים הרבה וחלקו ונפל לאחד בחלקו שוב אינה חוזרת ובסמ"ע ס"ק כ"ז הטעם הואיל דהוי כמכר דהא קיי"ל אחין שחלקו כלקוחות נינהו ונמצא אותו שירש שדה אביו מכר חלק שהי' לו בקרקע שגבה אביו בחובו מאחיו ואחיו מכר לו החלק שהיה לו בקרקע של אביו והו"ל כזבינא דלא הדרי דאדעתא דארעא נחית מי שנפל לחלקו השומא שיהי' לו בקרקע כמו לאחיו ולא שירש אחיו קרקע והוא מעות אם לא הניח המלוה אלא בן אחד לא שייך האי טעמא כו' יעו"ש. והט"ז שם תמה על דינו של הרמ"א בשם הרא"ש ז"ל דע"כ לא אמרינן בגמ' דהלוקח לא מהדר אלא בלוקח מב"ח דבזה לא תקנו הישר והטוב אבל באחין שחלקו תיכף שנפלה הירושה לפניהם הויין כולהו במקום אביהן ועלייהו רבעה המצוה דשומא הדרא וכ"א שוה בזה לא אמרינן בגמ' האחין שחלקו לקוחות הן אלא לענין החילוקים שביניהם עצמן כגון מחזירין זה לזה ביובל בגיטין דף מ"ח ולענין בא ב"ח ונטל חלקו של א' מהם בפ"ק דב"ק משא"כ לגבי אינש אחרינא וראי' מר"פ הגוזל ומאכיל דאמרינן מת והוריש לבניו לא הוי שינוי רשות דקיי"ל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והא התם מיירי מיורשים רבים דהא הגוזל ומאכיל את בניו תנן ואפ"ה לא מחשבינן אותם ללוקח נגד הנגזל אלא ע"כ כיון דכולם נתחייבו להנגזל נגד אביהם לא מהני חלוקה כו' וה"נ לענין הלוה כאן עכ"ל והאו"ת שם בס"ק ט"ו תמה על הט"ז וכ' עליו וז"ל ונעלם ממנו גמ' ערוכה דבכורות פרק יש בכור מ"ח דאמרינן אם נתחייב האב ה' סלעים לכהן ומת והבנים חלקו נכסים פטורים מלשלם דקיי"ל האחין שחלקו כלקוחות דמי ומלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות הרי דאפילו לגבי אחריני ומלוה הכתובה בתורה אמרינן דהוי כלקוחות ואיך לא נימא גבי תקנתא דרבנן בשומא הדרי דהוי כלקוחות עכ"ל בזה. והנה חס לי' לרבינו הט"ז לשכוח גמ' ערוכה במקומו ובסוגיא דעסיק בה רק דברי הט"ז ברור מללו דכוונתו הוא דלדידן דפסקינן כרב דאמר יורשים הוה ובטלה מחלוקת ואם בא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם חוזר הוא על חלקו של שאר אחיו ליטול חלקו עמהם וכדפסקינן בב"ב ק"ז והלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת וכ"פ הרי"ף ז"ל שם בב"ב וכאן בב"ק דהילכתא כרב ודלא כרב אסי דמספקא ליה אי יורשים הוי או לקוחות הוי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מנחלות ה"א וכ"פ בש"ע סי' קע"ה ס"ד והא דפסקינן בש"ע סי' קע"ג ס"ג האחים שחלקו הרי הם כלקוחות זה מזה ואין להם זע"ז דרך ולא סולמות ולא חלונות ולא אמת המים שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו כו' ומקורו מהש"ס דב"ב דף ז' ע"ב וברמב"ם פ"ב מהל' שכנים הי"ב האחין שחלקו הרי הן כלקוחות זה מזה ואין להם דרך זע"ז כו' ובה"ה שם וז"ל פסק כשמואל בב"ב דף ז' ומ"ש הרי הן כלקוחות לומר שהוא הדין למי שמכר חצי שדהו וכיוצא בזה נתבאר בפרק המוכר את הבית ששמואל סובר שהרי האחין כלקוחות זה מזה עכ"ל. ועיין בב"ב דף ס"ה ע"א פלוגתא דרב ושמואל ופסקינן כשמואל בדיני

והנה לכאורה י"ל דנקיט הלשון דפסקינן דאחין שחלקו לקוחות הן ולכאורה קשה דהא אנן פסקינן כרב דאמר בטלה מחלוקת ויורשים הוי אונם לפי החילוק שמחלק הט"ז כאן דהא דאמרינן האחין שחלקו לקוחות הן הוא דוקא במה שהוא בין האחים עצמן משא"כ במה שהוא בין האחין לאחריני לא אמרינן דכלקוחות הוי א"ש. דבשלמא בהא דב"ב דף ז' לענין אחין שחלקו דאין להם דרך זע"ז שפיר אמרינן דלקוחות הן משא"כ לענין אם בא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם שפיר אמרינן דיורשים הוה והיינו דככרעא דאבוהון דמי ועל כל אחד מן האחין מוטל לשלם חוב אביהם וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ן במלחמות כאן וא"כ זה הוה בין האחים לאחרים שפיר אמרינן דיורשים הוי ואע"ג דסוף סוף הנ"מ הוא עיקר בין האחין אח"כ שאח זה חוזר על שאר אחיו ליקח חלקו עמהם מ"מ הואיל דעיקר אנו דנין על טריפת הב"ח שכל האחין היו משועבדים להב"ח לשלם חוב אביהם ומשום דיורש כרעא דאביו הוא תו הוה זה בין האחין לאחריני ולא אמרינן דהוי כלקוחות רק יורשים הוי ויש להסביר הדבר עוד יותר עפמ"ש לעיל לפרש דברי הרמב"ן ז"ל יעוי' לעיל. ועפ"י האמור מובן היטב חילוקו של הט"ז הנ"ל. והנה כ"ז הוא לדידן דפסקינן כרב דסובר כיורשים הוי ובטלה מחלוקת אבל לרב אסי דמספקא ליה אי כיורשים הוי או כלקוחות הוי ואם נימא דלקוחות הוי א"כ לעולם הוה כלקוחות ואין חילוק בין אם הנ"מ בין האחין עצמן בין אם הוא נגד אחרים. והש"ס בבכורות מ"ח דקאמר שם דאם נימא לקוחות הוי לא שקיל הכהן מיורשים שם קאמר הש"ס זה אליבא דרב אסי והוא באמת דמספקא ליה אם לקוחות הוי לגמרי הוי לקוחות גם אם הוא לגבי אחרים ומש"ה שפיר קאמר הש"ס דלרב אסי לא שקיל כהן מיורשים ומשום דמחצה יורשים ומחצה לקוחות וחמש ולא חצי חמש ולא קשה כלל מסוגיא דבכורות על הט"ז ודוק

ועוד נוכל לומר בזה דהא מלבד דהסוגיא שם קאי אליבא דרב אסי דמספקא ליה אי יורשים הוי או לקוחות הוי הלא הש"ס קאמר שם אלא דכ"ע חמש ולא חצי חמש והכא בדרב אסי ור"פ קמיפלגי ופירש"י שני לשונות ולישנא בתרא הוא א"נ לית לי' דרב אסי אלא כלהו הוי ירושה ושקיל כלהו כו' וגם להלכה פסקינן כר"י דנחייבו הנכסים והיינו דכיורשים הוי ועיין ברמב"ם פי"א מהל' בכורים הל' כ' ובש"ע יו"ד סי' ש"ה סכ"ו ובט"ז וש"ך שם וי"ל בזה וא"כ הואיל דאמרינן דהלכה כר"י וא"כ פסקינן דכיורשים הוה וא"כ פשיטא דאין תפיסה על הט"ז מסוגיא דבכורות מ"ח וז"פ לענ"ד

עוד י"ל בזה עפ"י מ"ש לעיל בשם התוי"ט ובדברי חמודות פרק יש בכור אות ח' הבאתיו לעיל א"כ צדקו דברי הט"ז והוא קצת על הדרך שכתבתי לעיל ועיין בים התלמוד כאן שהעיר ג"כ קצת בזה ודוק היטב בכ"ז כי קצרתי במובן

ועיין עוד שם באו"ת מה שדחה הראיה של הט"ז מהא דר"פ הגוזל ומאכיל והנה המעיין היטב בט"ז יראה מבואר בדבריו שנשמר בעצמו מדחיות הללו ואין מהצורך להאריך בזה כי הוא גלוי ונראה להמעיין היטב בהט"ז

(ב) והנה ראיתי בקצה"ח סי' ק"ג סק"ז שדחה ראיה של הט"ז מהא דר"פ הגוזל ומאכיל משום דהתם לא הוי שינוי רשות דהא פסקינן כרב דבטלה מחלוקת ואם בא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהן חוזר זה על שאר אחיו ליטול חלקו והרי במוכר באחריות פסקינן בש"ע סי' שס"א דלא הוי שינוי רשות וא"כ מש"ה לא הוי התם כלקוחות דנימא דהוה שינוי רשות ג"כ דהא אם הנגזל יטרוף הגזלה מאחד מהאחין חוזר הוא על שאר אחיו ליקח חלקו דפסקינן כרב דאמר בטלה מחלוקת זה תורף דבריו ולשונו מגומגם קצת. אולם זה הוא עיקר כוונתו ובאופן אחר לית לי' פתרי כלל והנה לפמ"ש לעיל בכוונת הט"ז שפיר הביא ראייתו משם והקצה"ח אחז החבל בתרי ראשין דהא עיקר כוונת הט"ז הוא כן דלדידן דפסקינן כרב דיורשים הוה ובטלה מחלוקת ואמרינן זה דוקא היכא דהוא הנ"מ בין האחין לאחרים אבל מה שהוא בין האחין עצמן כגון שאין להם דרך זע"ז אמרינן דלקוחות הוה וא"כ שפיר הביא ראיה מהא דב"ק ר"פ הגוזל דאמאי לא הוי שינוי רשות אם כבר חלקו ואמאי הוצרך רבא לדחוק ולתרץ חסורי מחסרא לישני דמיירי אחר שחלקו אלא ע"כ דכל שהוא בין האחים לאחרים לא אמרינן כלקוחות הוי ואם הנגזל טרף מאחד מהן הגזלה חוזר הוא על שאר אחיו ליטול חלקו ומש"ה לא הוי שינוי רשות כלל וגם הא דהוי כאילו מכרו באחריות דלא הוי שינוי רשות הא זה דהוי כמוכרו באחריות היא ג"כ הטעם משום דכיורשים הוי דאם נימא דכלקוחות הוי א"כ לא יכול האח הזה לחזור על שאר אחיו ותו היה נחשב כמוכר שלא באחריות ודוק

וגם כי הש"ך שם בסי' שס"א סק"ב ובסי' ל"ז ס"ק כ"ט חולק על האי דינא יעוש"ה וא"כ צדקו דברי הט"ז הנ"ל במ"ש דהואיל דבאם היה רק יורש א' אמרינן דשומא הדרא ה"ה אם היו הרבה יורשים ג"כ אמרינן דשומא הדרי דכל שהוא בין האחין לאחרים