אמרי הצבי א סד

דפשיטא האי ברא והאי לאו ברא ועכ"פ אי הוה כיורשין או כלקוחות באחריות צריך לשלם כל הפלגא אבל לא עלה על דעת המקשן לדמות כספים וקרקע כמו קרקע וקרקע ע"ש והדר פריך אדרבה דבכאן מיגרע גרע ולהתוס' דמשלם התם בקרקע וקרקע כל הפלגא משלם הכא ריבעא היינו אם החוב מאה מנה משלם כ"ה ולרי"ף ור"ח ורש"י משלם חצי ריבעא היינו י"ב וחצי משום דמיגרע גרע וזה הפי' דחוק מעט לפרש כן ועכ"ז רצה לדחוק א"ע להוציא מדעת בעה"מ שמפרש ללישנא בתרא דאינו משלם כלל לכן מפרש הרמב"ן דגם להאי לישנא משלם. רק לל"ק הוי הס' אי כיורשין או כלוקח באחריות ולל"ב הוה הס' אי הוה כיורשין או כלוקח שלא באחריות. יהיה איך שיהיה עכ"פ חזינן דעיקר הס' אי הוה כיורשין או כלקוחות וא"כ כיון דפסקינן בב"ב ק"ז בהדיא דיורשין הוי וא"כ בדר"א נמי משלם כל חלקו רק או במעות או בקרקע ודוק היטב כי נכון הוא למאד. ויתר השגות שהשיג הרמב"ן ז"ל על הבעה"מ יש לי לתרץ ועיין היטב בח"מ סי' ק"ז ס"ד וה' שי' רב האי: ודרך אגב אתרץ קושי' התוס' שהניחו בצ"ע על פירש"י דפי' משלם רביע בקרקע או במעות מנ"ל לגמ' דר"א מסופק אי כיורשין או כלקוחות דילמא הוי הס' או כלוקח באחריות או שלא באחריות. ולפענ"ד י"ל דהנה אם נאמר דהס' הוי אי כיורשין או כלקוחות שפיר י"ל או במעות או בקרקע ע"ש ברי"ף ב"ב פ' בית כור דמפרש ג' ספיקות אבל אם נאמר דס' הוי אי כלוקח באחריות או שלא באחריות א"כ הוי כב"ח וא"י לסלק לו בקרקע אם לא יתרצה אחיו דב"ח דינו אם יש לו מעות צריך לסלק במעות אבל אי הוה ספק או כיורש מצי לסלק לו קרקע בע"כ או במעות משום ס' וזה ג"כ נכון מאד

[לא] שם ע"א דאתמר האחים שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר כו' ופירש"י ויתר אבד עכ"ל. והנה י"ל היכא דבא ב"ח לגבות אם מותר לו לאחד מן האחין ליתן מתנה להב"ח שלא יגבה ממנו אלא מאחיו לשמואל דסובר ויתר וכן אם מותר לו לב"ח לקבל מתנה מאחד מאחין בכדי שלא לטרוף ממנו רק מאחיו וכן י"ל בהא דאיתא בח"מ סי' קי"א סט"ו אם יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנו כאחד ואין אחד מהן קודם לחבירו ובא ב"ח לטרוף גובה מאיזה מהם שירצה וא"צ ליקח חצי השדה מזה וחצי השדה מזה אבל אם היו כאן שדות הרבה ויכול לגבות שדה מכ"א גובה מהן ולא מאחד מהן ועי' בסמ"ע ס"ק כ"ו מ"ש בזה והנה ג"כ י"ל הואיל דתליא ברצון הב"ח לגבות איזה שדה שירצה אם מותר לו ללוקח אחד לשחדו לב"ח שלא יגבה ממנו רק מלוקח האחר ואם מותר לו לב"ח לקבל מתנה מלוקח א' שלא יגבה ממנו רק מהלוקח השני ואם מיקרי זה מציל עצמו בממון חבירו. והנה לכאורה י"ל דזה לא מיקרי מציל עצמו בממון חבירו כיון דבאמת גם חבירו משועבד להב"ח ושיעבודו של הב"ח הוא על כולם ורק הואיל שרשות ביד הב"ח לגבות איזה שדה שירצה וא"כ י"ל דבכה"ג לא מיקרי מציל א"ע בממון חבירו ומותר לו לאדם להשתדל שלא יהיה ההיזק עליו אף שיודע שמכח זה יגיע ההיזק לחבירו ועי' בח"מ סי' שפ"ח ס"ב בהג"ה היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אע"פ שעי"ז בא הנזק לאחר נ"י פרק השותפין ובסמ"ע סק"י וז"ל שם בנ"י סיים וכ' דאם כבר בא עליו אסור לסלקו ממנו כשגורם בזה היזק לחבירו עכ"ל ועי' בח"מ סי' קס"ג ס"ו בהג"ה ואין רשות לאיזה יחיד או קהל לגרום עם המלך לחבר לאיזה קהל או להפרידן אם הדבר מזיק לאחרים כו' ובש"כ ס"ק י"ח הביא שם דברי המוהריב"ל בתשובה יעוש"ה ועי' בשו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ע"ד מפלפל הרבה בדין זה וכ' דלאותו אדם עצמו יש היתר להשתדל עבור עצמו אבל אחרים אסורים להשתדל בעדו היכא שיגיע היזק לאחרים עי"ז יעוש"ה

אולם הכא בנידון דידן י"ל דשרי להלוקח ליתן מתנה להב"ח שלא יטרוף ממנו רק מהלוקח השני כיון שאחריות הוא על כולם כא' ורשאי להציל א"ע שלא יגיע לו ההיזק וי"ל בזה

ועיין בירושלמי כתובות פרק מי שהי' ה"ד וז"ל שמואל אמר שוחדא דדייני לשני שטרות שיצאו על שדה אחת איזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין כו' ועיין בקרבן עדה מ"ש שם ובד"ה שוחדא וז"ל בקונטרס פירשתי שמותר ליקח שוחד וכ"ד הרמ"א בד"מ בח"מ סי' ר"מ מיהו הש"כ כ' שם בשם הרמב"ן דלאו דוקא שוחד אלא כעין שוחד וגוזמא קאמר וכ"ה בתוס' פרק הכותב דף פ"ה ע"ב בד"ה שודא וכו' דאי שוחד ממש קאמר קשיא הא קיי"ל כל דיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא עכ"ל ועי' עוד שם בד"ה לא שוחדא דדיינא מ"ש בזה ועי' בש"ע סי' ר"מ ס"ג ובש"כ ס"ק ג' ד' ועי' בקצה"ח סי' ק"ז סק"ט הביא דברי הרמב"ן ב"ב ק"ז שהביא הירושלמי הנ"ל וי"ל בכ"ז. מיהו אין ענין לנידון דידן דשאני התם. גבי דייני דאסור לדיין לקבל שוחד לזכות לאחד אפילו היכא דתליא ברצון הדיין אבל הכא שפיר י"ל דמותר לו ללוקח א' ליתן מתנה להב"ח וגם הב"ח מותר לו לקבל שלא יטרוף ממנו רק מלוקח אחר וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה

וכן י"ל בשני ערבים דמצי הב"ח לגבות מאיזה ערב שירצה אם יכול ערב א' ליתן מתנה להב"ח שנא יגבה ממנו רק מערב השני וי"ל בכ"ז

והנה להלכה פסק המחבר בח"מ סי' קע"ה ס"ד וכן אם בא ב"ח של אביהם וגבה חובו מחלקו של א' מהם כגון שעשאו אפותיקי בטלה החלוקה וחולקין חלוקה אחרת עכ"ל ועיין סמ"ע סק"ה ועיין בט"ז שם שכ' הטעם משום דפסקינן כרב דבטלה מחלוקת וכ' עוד ונ"ל מדנקיט תלמודא וכן הפוסקים להאי דינא באחין שחלקו ולא בשני לקוחות שלקחו ממוכר אחד ב' שדות ובא ב"ח דמוכר וגבה חלקו של אחד מהם דחייב הלוקח הב' לתת מחלקו החצי להלוקח הא' אלא ע"כ בזה א"צ ליתן לו דדוקא באחין הוה הטעם משום דיורשים במקום אביהם קיימו דהא פירשב"ם כו' יעוש"ה וכ' עוד בשם המוהרש"ל בפרק מרובה בתחלת דיני ברירה כתב דין זה מטעם דברא כרעא דאבוה כו' משמע פשוט שבשאר שותפין שקנו ממוכר וחלקו אין לא' על חבירו כלום ואפילו באחין שחלקו אין להם זע"ז כלום כמ"ש סי' קע"ג רק לענין פריעת ב"ח נתחייבו כבר כ"א לפרוע בעד אביהם אבל בשאר מילי הויין כלקוחות ממש פשיטא שאין לזה על זה כלום אפילו לענין ב"ח דאל"כ למה הוצרכו לומר דהאחין הויין כיורשים כו' יעו"ש. וא"כ לדברי הט"ז הנ"ל י"ל במ"ש לעיל אם הלוקח אחד מותר לשחדו להב"ח שלא יגבה ממנו רק מהלוקח האחר דהא אם יטרוף מלוקח השני הוא לא יצטרך לשלם לו פלגא וי"ל בזה

ועיין בט"ז שמביא בשם הסמ"ע סי' ל"ו סכ"א דגם בשותפין שקנו הוה הדין כמו בשני אחין לענין ב"ח דאמרינן הלקוחה היה בטעות והלוקח השני צריך לתת מחלקו לחבירו כו' והט"ז דחה דבריו ולפ"ד הסמ"ע לא משכחת בכה"ג ורק יש נ"מ לשני לקוחות שכ"א קנה באפי נפשי' והוא שלא באחריות אם רשאי לוקח אחד ליתן מתנה לב"ח שלא יטרוף ממנו רק מלוקח שני

[לב] (א) שם ע"א רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי מספקא לי' אי כיורשים דמי אי כלקוחות דמי הילכך נוטל רביע בקרקע כו' עיין בים של שלמה ב"ק פ"ה בקונטרס הברירה שמה האריך לבאר בהא דאמרינן האחין שחלקו לקוחות וקיי"ל דמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות א"כ גם מיורשים לא ליגבי דהא כלקוחות דמי ותורף דבריו לתרץ הוא דהואיל דלענין פרעון חוב אמרינן כרב דיורש כרעא דאביו הוא וא"כ לענין זה לא הוי לקוחות לדידן ודחה זה דדוקא לענין אחין שחלקו ולענין שב"ח גבה מא' מהן בזה אמרינן דכיורשים דמי אבל לא היכא ששניהם לא יצטרכו לשלם בכה"ג שפיר יש לומר דכלקוחות דמי ופלפל שם בסוגיא דמס' בכורות מ"ח יעוש"ה בדבריו. והנה באמת י"ל דאין חילוק דכל דפסקינן כרב דיורשים הוי לעולם הוי כיורשים והש"ס בבכורות מ"ח אזלא אליבא דרב אסי דסובר דמספקא לי' אי יורשים הוי או לקוחות הוי אבל לדידן דפסקינן כרב פשיטא דגובה מהיורשים וגם לפי המסקנא שם פליגי בדרב אסי או בדרב פפא וא"כ אם נימא דפליגי בדרב אסי סובר ר"מ כרב אסי ור"י אינו סובר כרב אסי וא"כ אמרינן דר"י סובר כרב דיורשין הוה ואנן פסקינן ר"מ ור"י הלכה כר"י. וגם בעיקר הדבר הואיל דאנן פסקינן בב"ק כרב דאמר יורשין הוי ובטלה מחלוקת ואף אם נימא דלאו בכל דוכתא אמרינן דאחין שחלקו יורשין הוי רק לענין פרעון חוב אביהם נימא כן מ"מ זה ג"כ הוה פרעון חוב אביהם וברא כרעא דאביו הוי ובודאי אמרינן כיורשים הוי ומנ"ל לחלק ולומר דדוקא לענין שלא יהי' פסידא לאחין דהיינו שאם ב"ח גבה מאחד מן האחין שיהי' זה יכול לחזור על אחיו הוא דאמרינן כיורשים הוי אבל לא היכא דכל האחין לא יצטרכו לשלם על ידי זה שנאמר דלקוחות הוה בכה"ג