אמרי הצבי א סג

לדברי הרמב"ן הנ"ל וכמו שפירשתי. והנה יעדתי לעיל לפרש דברי הרמב"ן ז"ל וע"כ אפרש בעזה"י גם יתר דבריו אשר הם מוקשים לכאורה ואינם מובנים כ"כ ויש בהם טעות הדפוס ג"כ

(יב) וז"ל הרמב"ן ז"ל עוד בזה ומ"ש בעה"מ דהשתא דתיקון רבנן בתראי למיגבי ממטלטלי איסתלקא ליה טענתיה דבעל כספים שקילי טובותי' דמר בהא כו' דאכתי מצי למימר להכי בקני כספים ולא קיימי באפי כולהו ב"ח שאני יכול להטמינן ולהבריחן מהם ולהכי שקלית קרקע דאי מטרפא לא משתלמת מינאי דלא שופטנא אנא דקאימנא באפי גנב ובאפי ב"ח דידך אלא מדשקלי כספים אין אחריות גנב עלך אף קרקע שלך אין אחריות ב"ח עלי עכ"ל, תקנתי כאן איזה טעותים הניכרים שהם טעיות הדפוס, וכוונתו הוא דבעל הכספים ג"כ אית ליה אכתי טענה דנהי אם הב"ח הי' טורף ממנו הכספים הי' יכול לטרוף בדין אבל הוא הי' יכול לשמור הכספים שלא יהיה הב"ח יכול למצאם ולטורפם וא"כ אין עלול הבעל כספים כ"כ להיזק מחמת טריפת הב"ח ומש"ה קיבל על עצמו אחריות גניבה ואבידה ונכנס בגדר ספק זה דאית ליה רווחא כנגדו שהב"ח לא יוכל לטרוף ממנו כ"כ בנקל אבל אם נימא דאם הב"ח טרף הקרקע דחוזר הבעל הקרקע על הבעל הכספים א"כ הרי בעל הכספים עלול לטריפת הב"ח כמו הבעל הקרקע וא"כ למה יקבל על עצמו שני עניני אחריות חדא של טריפת הב"ח וחדא של גניבה ואבידה וא"כ לסברת הבעה"מ ופירושו אכתי קשה קושייתו על דינא של הרי"ף גם לאחר תקנת הגאונים ודוק כי קצרתי במובן

ומ"ש עוד הרמב"ן ועוד שאמרו בשם הגאונים כו' זה מובן שפיר בפשיטות. עוד כתב הרמב"ן וז"ל ועוד דאפילו בתר תקנתא לא משכחת דגבי ב"ח כספים מיורש אא"כ ה"ל לאבוהון בשעת הלואה דגבי מתקנתא דבתראי [ולא זכיתי להבין כלל דבריו הקדושים בזה דאיך מצינו שלבתר תקנת הגאונים הוה הדין במטלטלי דיתמי דאקני לא משתעבדי אא"כ כתב דאקני ובש"ע חו"מ סי' ק"ז ס"א וז"ל אבל הגאונים תיקנו שיהיה הב"ח גובה מהיורשים מטלטלים שהניח אביהם הילכך האידנא כופין אותם לפרוע חובות אביהם אפילו הוא מלוה ע"פ אף מהמטלטלין שהניח אביהם אפי' קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב דאיקני דיורש במקום אביו קאי כו' עכ"ל והרי מפורש בהדיא דלבתר תקנת הגאונים גובה מהמטלטלין של יתומים אפי' שלא היה ללוה המטלטלין הללו בשעת הלואה ואפי' לא כתב ליה דאיקני ולא הובא דעת הרמב"ן ז"ל בטוב"י וש"ע כלל] ואם מוכרן יורש מכורין ואין ב"ח גובה אותן מלוקח [כדברים הללו פסקינן בש"ע סי' כ"ז ס"ד ובסמ"ע ס"ק ט"ו יעוש"ה] ואפי' בדינא דתלמודא גבי בין מיורש בין מלוקח בדאקני ליה מטלטלין אגב מקרקעי וא"ל דאיקני כדאיתא פרק ח"ה ונמצא זה צריך לאחריות ב"ח [כוונתו דגם על המטלטלין הללו איכא אחריות הב"ח כלומר שהוא עלול ג"כ להיזק זה ג"כ שהב"ח יטרפם] ואעפ"כ יכול לומר להכי שקלי כספים דלא ליתו כלהו ב"ח וטרפו מינאי ואת קיימת באנפייהו ושקלי מינך דשכיחי טירפא דידך טפי ועלך דידך אתו ודאי ולאחר תקנה נמי אעפ"י שהמטלטלין והקרקעות שוין בדין זה כיון דעל הקרקעות אתו ודאי ועל הכספים בספק דכספים להוצאה ניתנו ונאחר הלואה קנאן [כוונתו דאם ירש כספים ממש והלוה אותן לאחר הרי קנאן הלוה תיכף ומיד ולא יוכל הב"ח לטורפן מהלוה ועי' בש"כ סי' ל"ט ס"ק מ"ט מ"ש שם דברי הרשב"א והרמב"ן. וא"כ זה דומה כמו ירש מטלטלין ומוכרן לאחר דאין הב"ח גובה מהם אפי' לאחר תקנת הגאונים ודוק] ועוד שיכול היורש הזה להוציאן ולהפקיען מב"ח הילכך לאי משתלח מיניה והשתא עדיפא טענתי' טפי דלאו שוטה הוא למיקם באפי כלהו אלא עיקר דבר זה כמו שכתבנו עכ"ל

ועיקר הפי' בדבריו ז"ל הוא דהואיל דגם לאחר תקנת הגאונים דב"ח גובה ממטלטלי דיתמי מ"מ יש מקום לבעל הכספים לשמור את עצמו שלא יהי' יכול הב"ח לגבות ממנו וא"כ נוכל לומר דמש"ה קיבל הבעל הכספים האחריות גניבה ואבידה יען כי אחיו בעל הקרקע קיבל ע"ע אחריות טריפת הב"ח ואף שיוכל הב"ח לגבות גם מבעל הכספים מ"מ לא שכיח כולי האי שיהיה יכול הב"ח לגבות מבעל הכספים כמו מן בעל הקרקע אבל אם נימא דאם הב"ח טרף הקרקע שיהיה חוזר הבעל הקרקע על בעל הכספים א"כ הרי לענין טריפת הב"ח עלול בעל הכספים לההיזק כמו בעל הקרקע וגם הוא עלול יותר להיזק לענין גניבה ואבידה והבעל הקרקע אינו עלול להיזק זה וא"כ בודאי לא קיבל הבעל הכספים שני עניני אחריות עליו ובעל הקרקע לא מקבל רק אחריות אחד וא"כ אף לאחר תקנת הגאונים ג"כ י"ל דאם הב"ח טריף הקרקע דאין בעל הקרקע חוזר לגבות מבעל הכספים לשיטת הבעה"מ ז"ל כנלע"ד פי' דברי הרמב"ן ז"ל והבן בזה

והנה בעת סידור הדברים מצאתי מכתב מאאמו"ר הרה"ג מוה"ר יוסף שיחי' ערוך אלי בשנת תרנ"ג ג' יתרו ובתוכו נאמר איזה ענינים ונאמר ג"כ בו כי טוב פי' ע"ד הבעה"מ והרמב"ן הנ"ל והמכתב הנ"ל נמצא בין הכתבים שנשארו לי ברחמים ולכן אמרתי להעתיק כאן דברי אאמו"ר הרב שיחי' בענין זה כי חביב עלי

(יג) הבעה"מ משיג על הרי"ף דכיון דפסקינן כרב דבטלה מחלוקת ממילא פסק בדר"א כל"ק דמשלם כל חלקו אם חלקו קרקע וכספים וע"ז השיג הבעה"מ עש"ה דהא ל"ב דר"א ס"ל דכלוקח שלא באחריות ובג' אחין אפשר דהוי כיורשין והיאך מדמי הרי"ף זל"ז והא לא דמי להדדי ולפרש דברי הבעה"מ שהם סתומים בלי פירוש אקדים לתרץ קושית הרא"ש על הרי"ף למה פסק כל"ק בדר"א הלא הרי"ף פוסק תמיד כל"א ע"ש ברא"ש שתי' [ועיי' ע"ז ז' וברי"ף דלכל הפי' איכא להקשות למה פסק כל"ק ולחומרא הלא בספק פסקינן בממונא לקולא] ולתרץ נ"ל דצריך להבין במאי פליגי הני תרי לישני דל"ק סובר דמשלם כולה ול"ב סובר דאינו משלם כלל. ודוחק לומר דבסברא לבד פליגי וע"כ צ"ל דהני תרי לישני פליגי אי יורשין שחלקו הוי כיורשין או כלקוחות ושלא באחריות אי כרב או כשמואל דל"ק סובר בדר"א דכרב ול"ב סובר דר"א יסבור כשמואל. ומאידך מימרא דר"א לא ידעינן עדיין ואין זה דוחק כ"כ כי לפירש"י ע"כ צ"ל כן דלרש"י אינו משלם אלא מחצה וכ"ה פי' ר"ח ורי"ף א"כ ע"כ צ"ל דפליג על רב ועל שמואל והני תרי לישני מחולק אם ישלם הכל או אינו משלם כלל וא"כ יקשה דר"א אדר"א וע"כ צ"ל דלא ידעינן עדיין מאידך דר"א ובזה מתו' קושי' הש"מ ע"ש שהקשה על רש"י ותי' דתוס' נאדו מפירש"י מה"ט ולפ"ד ניחא. ועתה עלו דברי הרי"ף כהוגן כיון דהני תרי לישני פליגי אם הוי כיורשין או כלקוחות שלא באחריות ובב"ב ק"ז פסקינן בהדיא כרב דכיורשין הוי א"כ ממילא פסקינן כל"ק ושפיר שייכי הני תרי הילכתא אהדדי וז"פ. ואפשר להעמיס זה בדברי הרא"ש שכוונתו כן ול"ק כלל למה פסק כל"ק כיון דבגמ' פסקינן בהדיא כן ודוקא היכא דלא איתמר הילכתא כחד פסקינן כל"ב או לקולא אבל היכא דפסקינן בהדיא כל"ק ע"כ צריך לפסוק כן וז"ב, ובזה מפורש דברי הבעה"מ בפשיטות דהשיג על הרי"ף כוונתו למה פסק כל"ק כיון דאנן פסקינן תמיד כל"ב ומה גם שאפשר לומר דר"א מודה בחלקו קרקע וקרקע א"כ מנ"ל לרי"ף לפסוק כל"ק ולפ"ד הנ"ל מיושב היטב דע"כ צ"ל כן וקושית בעה"מ וקושית הרא"ש שניהם עולים בקנה אחד

ועתה אבוא לבאר דברי הרמב"ן דהרמב"ן ג"כ כוונתו כמ"ש אלא דלא ניחא ליה לומר דהשתא לא ידעינן באידך דר"א ולהכי דחיק לפרש דהני תרי לישני ידעי בדר"א במאי דפליג על רב ושמואל רק דל"ק סברי דחלקו כספים וקרקע עדיפא מחלקו קרקע וקרקע משום דהחי ברא והאי לאו ברא ע"ש בשלמא בחלקו קרקע וקרקע יכול הב"ח לגבות מזה כמו מזה להכי סבר ר"א דמשלם פלגא אבל בחלקו קרקע וכספים אינו יכול לגבות מבעל הכספים להכי משלם הכל ול"ב סברי דאדרבא הא גרע מקרקע וקרקע משום דעומד בפני גנב לאפוקי קרקע דלא מצי למיגנב אבל בחלקו קרקע וקרקע משלם עכ"פ פלגא. וע"ז סובר והולך לפרש השקלא וטריא דפריך הגמ' אי דחלקו קרקע וכספים ואהא אר"א דהרי הן כקרקע פשיטא יקשה דהיאך נוכל לומר דהוי כקרקע הא בחלקו קרקעות אינו משלם אלא פלגא לפירש"י ור"ח ורי"ף להכי מפרש דר"ל כוונת המקשן דהרי הן כקרקע כמו הקרקע שחלקו ועיקר כוונת הרמב"ן לפרש דברי ר"א מה שאמר הרי הן כקרקע אין כוונתו כאילו חלקו קרקע רק כוונתו כאילו הכספים הוי כקרקע וכמו שחלקו בקרקע כן יחלקו בכספים א"נ כמו שגבה הב"ח מקרקע כן יגבה מכספים והיינו שישלם הבעל כספים ג"כ כל הפלגא