אמרי הצבי א ה

מפתחות מפלפולים שונים האמורים בפנים הספר עפ"י סדר האותיות

פרק ראשון

ב ע"א אות א. ישוב על קושית העולם דליפשוט ממתני' דתולדותיהן כיוצא בהן. ביאור הא דנימא בניזקין תולדותיהן לאו כיוצא בהן אם פטור לגמרי

ב ע"א אות ב. בענין אם גם בממון אין עונשין מה"ד

ב ע"א אות ג. ביאור הא דאמרינן הך דהוה במשכן חשיבא קרו ליה אב. אם בעינן שניהם שיהיו במשכן וגם חשיבא. או דאחד לבד סגי

ב ע"ב אות ד. בענין ספק נזיקין לחומרא. [אוק"א] בדברי הרשב"א כאן שהעלה דבס"נ אזלינן לחומרא. זה דוקא היכא דידעינן שהזיקו ורק שמסופקין אם חייבה אותו התורה ע"ז שפיר אמרינן דאזלינן לחומרא. אבל היכא דמסופקין אם הזיק כלל או מי הזיקו. וכדומה בכה"ג לא אזלינן לחומרא. עוד סברא בדברי הרשב"א דהיכא דסוף סוף ישלם ורק דמסופקין כמה. ל"ש בזה חזקת ממון. [אוק"ב] מבאר שלא יסתרו דברי הרשב"א הנ"ל עם מ"ש הרשב"א ב"ק (ג ע"א). [אוק"ג] מבאר עוד דברי הרשב"א הנ"ל באופן אחר קצת

ב ע"ב אות ה. ביאור ההפרש בין נגיחה לנגיפה לפירש"י

ג ע"א אות ו. הערה בדברי התוס' ושן בהמות. דגם כשאין הנאה להזיקה. נימא דנשיכה יהיה תולדה דשן

ג ע"ב אות ז. בענין הלמ"מ בח"נ צרורות. [אק"א] מבאר דעת הראשונים אם היה ההלכה על שניהם שישלם רק ח"נ. וגם שיהיה ממונא ולא קנס. או דההלכה היה רק על א' מהם. [אק"ב] פלפול מבאר דזה תליא אם שייך לומר פלוגתא בהל"מ. [אק"ג] מפלפל דדברי הרמב"ם ז"ל דבהל"מ ל"ש פלוגתא צ"ע מכמה מקומות בש"ס

ג ע"ב אות ח. ישוב לקושית הלח"מ והיש"ש ב"ק פ"ק (סי' ב) על הרמב"ם בפ"ב מהל' נ"מ ה"ב בהא דפוסק דח"נ צרורות פטור ברה"ר. ועל הכ"מ שם שכ' דר"פ פליג על רבא

ג ע"ב אות ט. בהא דאר"י תנא שור לקרנו. א"כ מה קאמר במתני' לא הרי השור כו'

ד ע"א אות י. מבאר דהא דפריך הש"ס ולאו ק"ו מה שן שאין כוונתו להזיק חייב כו' הוא רק אטעמא בתרא. אבל אטעמא קמא דאי הוה כ' קרן הוה נפקא שן מק"ו מה קרן שאין הנאה כו' ל"ק כלל. עפי"ד הבע"ת בחו"מ (סי' ס"ו סכ"ג) בהא דיורש מוחל שט"ח. ומיושב בזה קושית רש"י כאן

ד ע"א אות יא. ביאור ההבדל שבין אמה לשפחה

ד ע"א אות יב. איזה ענינים בענין קלב"מ. [אק"א] מבאר דברי התוס' שכתבו דאדם דפטור מכופר בשוגג לא הוי משום קלב"מ. ורק במזיד. עוד פלפול בדברי המוהרמ"ל דהיכא דהחיוב מיתה והתשלומין לא יוכלו להיות אחד בלעדי חבירו ל"א קלב"ם. [אק"ב] מיישב בזה דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' תרומות ה"ו ובפ"א מהל' מעילה מקושית ההג"ה שם. [אק"ג] הערה על המוהרמ"ל הנ"ל מב"מ (צ"א ע"א) החוסם את הפרה כו'. ב' ישובים לזה. ועפי"ד הש"מ בב"מ שם דבקיבל עליו בתנאי ל"ש לומר קלב"מ. עוד הערה על המוהרמ"ל הנ"ל מסנהדרין (ע"ט ע"א) ביאור הסוגיא שם. [אק"ד] מפלפל בדברי המוהרמ"ל ומביא ראיה מפסחים (כ"ט) בתוס' שם שכ' דבהקדש ל"ש לומר קלב"מ. ומבאר שם אם הוא מטעם גזה"כ או לא. [אק"ה] צ"ע על המוהרמ"ל הנ"ל ממכות (ד' ע"ב) דטעמיה דר"מ דלוקה ומשלם דגמר ממוש"ר והלא במוש"ר לא משכחת לחיוב אחד בלעדי השני

ד ע"א אות יג. בענין אונס גמור בניזקין אם חייב. ישוב על קושית הגאון בעל יד המלך מדברי הרמב"ם פ"ח מהל' חובל ה"ד. ומבאר דיש שני עניני אונסין. אונס בלא סכ"נ ואונס בסכ"נ. וישוב לקושית הש"כ חו"מ (סי' שע"ח סק"א) והערה בזה מלקמן (קי"ב) מהא דהניח להם אביהם פרה שאולה

ד ע"ב אות יד. בענין עדים שהודו שחתמו שקר אם חייבין. ועוד דיני הזמה. [אק"א] קושי' להרא"ש והרי"ו הסוברים דחייבין. ל"ל הטעם בממון דגם בשילם עבדינן הזמה משום דאפשר בחזרה או דעונשין מה"ד ת"ל דחייב מדד"ג. ג' תירוצים ע"ז. א' דהוא בכלל נזק. ב' דבדיבורא לא קמיירי. ג' דמטעם גרמי לא נוכל לחייב משום דהעדים עומדים בדיבורם. [אק"ב] מביא ראיה לחילוק הג' מריטב"א מכות (ג' ע"א) ופלפול בדברי הריטב"א שם. [אק"ג] פלפול גדול בדברי הריטב"א דסובר דגם בממון בעינן כאשר זמם דוקא. וישוב לקושית המלמ"ל ע"ז בפכ"א מהל' עדות ה"ד ובענין אם עבד מקרי מוחזק בעצמו. וגם אם שייך בקרקע כאשר עשה. [אק"ד] בדברי המלמ"ל בפ"ה מהל' עבדים ה"ג שהביא ראיה מתוס' גיטין (י"ז) דס"ל דעבד מקרי מוחזק בעצמו. סברא דמשם אין ראיה כיון דאנו דנין על גוף הזכות אם יש להאדון בהעבד. [אק"ה] ביאור השיטות בהא דעבד מקרי מוחזק בעצמו דהוא שיטת הרא"ש והראב"ד והרמב"ן מובאים ברא"ש פ"ק דב"ק (סי' כ). [אק"ו] פלפול בדברי הקצה"ח (סי' פ"ח סק"ט) בזה. [אק"ז] ראיה דהיכא דהיה להאדון זכות בו ונולד ספק לא מקרי מוחזק בעצמו מגיטין (י"ג ע"א). [אק"ח] עוד ראיה מנדרים (מ"ג ע"ב) מקצתן לראשון ומקצתן לשני. [אק"ט] ישוב בזה קושית השעה"מ בפ"ה מהל' עבדים ה"ז. ומבואר דאף דחייב לצי"ש לשחררו אם ביד"א פטור לא מקרי מוחזק בעצמו. [אק"י] צ"ע לר"י דסובר בירושלמי ב"ק וסנהדרין דיאוש בטעות בעבד מהני. מהא דב"ק (ע"ה) במעשה דר"ג. תי' ע"ז. [אקי"א] פלפול בדברי הרא"ש והרי"ו הנ"ל ממכות (ג' ע"א): ביאור הסוגיא שם לדבריהם. [אקי"ב] פלפול גדול בהאי דינא אם חייבין העדים משום דד"ג. ובדברי הנתה"מ (סי' נ"ה סק"ב) שכ' הטעם משום שהפסידו דזילו נכסי דהלוה. [אקי"ג] סברא דהיכא שלא חזרו העדים והודו עד אחר הפרעון שחתמו שקר שפיר חייבין. אבל בחזרו אחר החתימה קודם הפרעון פטורין. ביאור בזה סוגית הש"ס במכות (ג' ע"א). ומבואר דהר"ח והרא"ש לא פליגי כלל [אקי"ד] ראיה לסברא זו מהג"א בפ' החובל (דף פ"ד). [אקט"ו] פלפול ארוך בענין אם גם במלקות בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה. וישוב ע"ד הרמב"ם בפ"כ מהל' עדות ה"ב בענין זה

ד ע"ב אות טו. בענין יי"נ שנתערב אם מותר בהנאה. [אק"א] ישוב לסתירת רש"י דכאן פי' מנסך היינו מנסך לע"ז. ובגיטין לא פי' כן. סברא דבנתערב מה"ת בטל. והוי ההיזק רק מדרבנן. ובהיזק דרבנן לא מיירי. [אק"ב] ישוב לקושית היה"ת על רש"י מסוגיא דבטלו ולא בטלו עפי"ד המקו"ח (בסי' תל"א) דאף דאינו מצווה על תשביתו מ"מ אם שרף החמץ קיים העשה וניתק להלאו. פלפול בזה מב"מ (כ"ו ע"ב)

ה ע"א אות טז. ביאור באיזה אופן מקרי קנס ועוד איזה ענינים. [אק"א] מבאר דמכאן הוציא הר"ח לדינו דעדים שהודו שחתמו שקר חייבין מדד"ג. וביאור דברי הרמב"ם בפי"ח מהל' עדות ה"ח. פלפול בזה. ובהא דעדים זוממין קנסא. [אק"ב] בקושית הספר יראים דמנ"ל דקנסא דע"ז נותנים להנידון. [אק"ג] בדברי שו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תרכ"ד) שהעלה דע"ז אעפ"י ששילם אינו חוזר לכשרותו עד שיעשה תשובה. [אק"ד] ישוב לקושית היראים הנ"ל עפ"י הא דאיתא בב"ק (ל"ח ע"ב) דמש"ה קנסו רבנן לבא על הכותית כדי שיהיה ממון שיש לו תובעים

ה ע"א אות יז. פלפול גדול בהא דפריך הש"ס על ר"ח ליתני מפגל. [אק"א] בקושי' המאירי המובא בשמ"ק