אמרי הצבי א נו

הרא"ש דסובר דעל שטר שכתוב בו סלעין סתם מהני תפיסה על יותר משנים וכמ"ש היה"ת בשם הב"ח שכ"כ בשם הרא"ש מ"מ הואיל דאנן קיי"ל כר"נ בשנים שהוציאו שט"ח זע"ז דזה גובה וזה גובה וכדאי' במס' כתובות ק"י ובש"ע ח"מ סי' פ"ה ס"ג. ויש לומר עוד דגם לרב ששת שם דאמר הפוכי מטרתא למ"ל מודה הכא בנידון דידן דאמרינן דזה גובה וזה גובה דהא איכא נ"מ גדולה בזה ויש להאריך בסברא זו. וא"כ הרי הב"ד מגבין לבעל השטר הסך אלף סלעים המפורשין בשטר שלו ולזה מגבין הב"ד השני סלעין וא"כ תו לא שייך תפיסה בזה דאמרינן לי' מקודם תשלם לזה האלף סלעין ואתה תגבה ממנו אח"כ השני סלעין המגיע לך בשטר שכתוב בו סלעין סתם ואם תוכל אח"כ לתפוס הרשות בידו וז"ב לענ"ד

ומעתה יצא לנו עפ"י הדין דאם ראובן יש לו על שמעון שטר מפורש על אלף סלעין ושמעון יש לו שטר על ראובן וכתוב בו סלעין סתם דאינו יכול לנכות לו בפרעון ולטעון שבשטר שכתוב בו סתם מגיע לו אלף סלעין אינו יכול לטעון כן וא"כ אזדא לי' התי' הג' של היה"ת בנ"מ השלישית ליישב קושי' התוס'. גם ראיתי במפרשים שדחו ג"כ דין זה

ולכאורה חשבתי לומר בחקירה הנ"ל שחקר היה"ת לחלק ולומר דיש חילוק בין אם השטר שכתוב בו סתם זמנו קודם להשטר השני המפורש בו הסכום דבכה"ג בודאי דא"י לסלקו בשטר זה לבין היכא דהשטר מפורש הוא קודם להשטר הזה שכתוב בו סתם, והוא דהנה עיקר טעמו הוא דיכול לסלקו בשט"ח זה שכתוב בו סתמא משום דסמך בדעתו שיוכל לסלק החוב הזה שהוא חייב להמלוה שלו וכ"ז הוא באם כבר חייב לו אז איכא קצת סברא לומר כן משא"כ אם השטר שכתוב בו סתם הוא קודם להשני לא שייכא תו לומר כן דדילמא לא ירצה זה להלוות לו וא"כ לא יוכל הוא לגבות בשטר זה רק שני סלעין ולא הניח לכתוב כן בשטרו והי"ל לפרש הסכום וע"כ דלא הלוה באמת רק שני סלעין וא"כ אין לו פסידא במה שכתבו בשטר סתמא וא"כ תו בכה"ג בודאי אין יכול לסלקו בשטר זה. אולם אחר העיון י"ל דאפילו בכה"ג היכא דהשטר מפורש נכתב תחלה ואח"כ נכתב השטר שכתוב בו סתמא דבכה"ג י"ל דהסכים לכתוב סתמא הואיל דיוכל לסלקו להלוה על החוב שחייב לו מכבר דזה שייך אם השטר הוא אצל הלוה שלו והלוה יהיה התובע בהשטר שמפורש בו הסכום אבל אם ימכרנו לאחר ואחר יבא לגבות בשטרו לא יהיה יכול לסלקו וא"כ אכתי יוכל לבא לידי פסידא ולמה הוסכם לכתוב בהשטר סלעים סתם ועל כרחך דבאמת לא הלוה רק שני סלעים וגבי שובר לא שייך זה דהואיל דאפילו מכרו להשטר לאחר ג"כ יכול לסלקו בשובר זה דהא גם מחילה מהני ומכ"ש שובר שפרעו וא"כ גם מכח סברא זו אין מקום לדינו של הים התלמוד ודוק. ואכתי צ"ע בזה

(ד) עוד בדברי היה"ת שכ' בתי' השני נ"מ שני' שיביא ראובן עדים שיעידו שהעדים החתומין על השט"ח הם קרובים לראובן ועדי השט"ח הם חתומים ג"כ על השטר מכר שיש לשמעון על השדה וא"כ שמעון לא יכול להביא עדים לברר כן דא"כ גם השטר מכר שלו פסול וראובן יכול להביאם עכ"ד. ואשתומם על זה חדא דסוף סוף יודע הדבר אח"כ כשיביא ראובן העדים ויעידו שהעדים של השט"ח הם קרובים לו יהי' נודע ג"כ שהשטר מכר פסול ג"כ משום זה ואי דשמעון לא יראה לאחרים השטר מכר שלו גם עכשיו שידין שמעון עם הב"ח מי מזקיקו לזה להראות השטר מכר יביא הוא העדים שיעידו שעדי השטר הם קרובים לראובן ויפסול השט"ח

ועוד הלא אם השט"ח יהיה פסול א"כ מאי איכפת לי' שהשטר מכר שלו יהיה ג"כ פסול הלא אין ראובן מערער על השדה ואדרבא בא להצילו מן הב"ח ואם ראובן ירצה אח"כ לערער הלא ראובן יודע שהעידי השטר מכירה הם פסולים והם קרובים לראובן. והנה בהנ"מ הראשונה שכ' שם הים התלמוד דראובן יביא ג"כ עדים לפסול השט"ח באופן דיהיה תרי ותרי ועפ"י דברי הש"ך בתקפו כהן דתפיסה ברשות מהני גם בקרקע ולגבי ראובן הוה תפיסה שלא ברשות הואיל דלא תפס מידו ולגבי שמעון הוה תפס ברשות מה שגבה הב"ח הקרקע עכת"ד. גם דברים הללו הם תמוהים בעיני דהואיל דהוא באחריות א"כ הוה התפיסה נגד ראובן וא"כ תו הוה ג"כ תפיסה ברשות כמו לגבי שמעון ואדרבא לגבי ראובן הוה יותר תפיסה ברשות הואיל דלא היה הקרקע בידו מלגבי שמעון שהוא היה לו הקרקע בידו ובחזקתו ודוק היטב בזה ונראה שכן הוא הסברא כמו שכתבתי

[כו] שם ע"ב דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדי' כו' עד לא ניחא לי דלהוי לשמעון תרעומות עלי. וכתב בשמ"ק וז"ל וקשה דבלאו האי טעמא נמי מצי לאשתעויי דינא בהדי' דא"ל אית לי פסידא בדמפקת מיני' דרוצה אני להעמידה בפני בע"ח אחר ולתתה לו בחובי ולך פרעתי וי"ל כגון דאית לי' ארעא אחריתי ויכול לתנה לבע"ח אחר ואי לאו משום תרעומות מצי א"ל לאו בע"ד דידי את כו' יע"ש ועיין בש"ע חו"מ סי' רכ"ו ס"א בהג"ה וז"ל אבל אם נתן לו במתנה לא יוכל לטעון בעדו דהא ליכא כאן תרעומות ב"י בשם הרשב"א עכ"ל. ולכאורה י"ל דהיכא דלית לי' ארעא אחריתי א"כ הלא יוכל למשתעי דינא בהדי' בכדי להעמידה בפני בע"ח ואפילו ליכא טעמא דלא ניחא לי' דלהוי תרעומות ג"כ איכא תו טעמא דלהעמידה בפני בע"ח וא"כ גם במתנה הוה הדין כן דיכול ראובן לאשתעי דינא בהדי' היכא דלית לי' ארעא אחריתי להנותן וכנלע"ד להלכה

אחז"ר ראיתי בפ"ת לח"מ סי' רכ"ו סק"ב שציין לעיין בנ"צ על סי' ל"ז וראיתי שם שכן הוא דעת הגאון בעל תפל"מ בגליון הש"ך ונהניתי

[כז] דף ט ע"א ויצאו עלי' עסיקין כו' וכ' בשמ"ק בד"ה ויצאו וז"ל באה"ד ואין לפרש שמערערין ואומרין אנסה ממנו דא"כ לא היה מחלק בין באחריות לשלא באחריות דבנמצאת שאינה שלו אמרינן דאפיו שלא באחריות חוזר עליו אלא צריך לפרש עוררין בעלי חובות רבי ישעי' ז"ל עכ"ל. ולא זכיתי להבין כלל דהא איפלגו בזה ר"פ ורב זביד וכדאיתא בב"ב מ"ד ע"ב והאר"פ אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא ב"ח וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינו שלו חוזר עליו. ורב זביד אמר אפילו נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זביני לך שלא באחריות ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' מכירה ה"ח ובש"ע חו"מ סי' רכ"ה ס"ה דפסקינן כרב זביד ועיין בשמ"ק כאן בד"ה משהחזיק בסה"ד ובד"ה לענין פסק באה"ד שכתב ג"כ דבנמצאת שאינו שלו ג"כ אינו חוזר עליו ודלא כהרבינו ישעי' דפוסק כר"פ

[כח] שם ע"א ודוקא שלא באחריות אבל באחריות לא ואיכא דאמרי אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך. וראיתי בקצה"ח סי' קט"ז סק"ב שהביא ראיה מכאן לשיטת הבעה"ת והראב"ד וכ"פ המחבר ג"כ שם דאם הב"ח טורף הקרקע שקנה הלוקח בעד אלף זוז והוזלה אח"כ שאינה שוה רק חמש מאות דכשבא הלוקח לגבות מהלוה צריך הלוה לשלם לו אלף זוז כפי מה שקנהו והש"ך שם חולק וס"ל דאינו משלם לו רק כפי מה ששוה הקרקע בשעת טירפא והביא הקצה"ח ראיה מכאן לשיטת הבעה"ת והראב"ד דהא התוס' הקשו כאן בד"ה משהחזיק ולימא לי' שקול ארעך בזוזך ותירצו כגון שהוזלו וא"כ למה חילקו בש"ס בין אם מכר לו באחריות או לא הא נהי שיוציאו ממנו מ"מ לא יצטרך לשלם בשביל אחריות אלא כשער ששוה עכשיו בשעת טירפא וא"כ הוא חייב לו יותר דהא הלוקח צריך לשלם הדמים שהיה בשעת מכירה והמוכר א"צ ליתן לו בעד האחריות אלא כשעת הזול כפי ששוה עכשיו בשעת שטרפוה ממנו אלא ע"כ מוכרח מתוס' דס"ל דאם הוזל כותבין הטירפא כשעה שקנה ממנו כדי שלא יהיה להלוקח פסידא וא"כ כיון דתוס' וראב"ד הכי ס"ל אין לחלוק על דבריהם כו' יעו"ש בדבריו

ולענ"ד היה נראה לומר בזה דזה תליא בשני הלשונות שבש"ס דלל"ק דקאמר והנ"מ שלא באחריות אבל באחריות לא והתוס' כתבו דבריהם דוקא על לשון זה משום דאמרינן דבאחריות יכול הלוקח לחזור בו לעולם משום דאם יטרפו ממנו אז צריך המוכר לשלם להלוקח כל מה שנתן בעד הקרקע א"כ הרי אין נ"מ כלל להמוכר בזה וא"כ שפיר יכול הלוקח לחזור בו ולומר טלי קרקע בזוזך דאף שהקרקע אינו שוה עתה כ"כ כמו שמכר לו מ"מ אם יטרפו ממנו יצטרך לשלם לו כל מה שנתן בעדה. אבל ללישנא בתרא דקאמר וא"ד אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך שפיר אמרינן דא"צ הלוה המוכר לשלם להלוקח רק כפי שהקרקע שוה עכשיו וכפי ששמוהו ב"ד הקרקע להבע"ח. וזה הוא באמת כוונת הש"ס וא"ד אפילו באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך