אמרי הצבי א נא

לו הבינונית כעידית גובה ממנה שאין כאן חשש דאקפוץ ואלונו שהרי עידית כזו מצויה הרבה לקנות ואוקימנא ליה אדיניה וק"ל כעולא דרבה דהוא בתרא ס"ל כוותיה בפרק הנזקין והלכך ב"ח בזיבורית עכ"ל הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל. והנה מבואר מדברי הראב"ד הנ"ל דהוא מפרש דהא דקאמר הש"ס מר אית ליה תקנתא דעולא הוה הפירוש דברייתא דסברה ב"ח בזיבורית אית ליה דעולא דמה"ת בזיבורית ורק מכח התקנה הוא דב"ח גובה מבינונית והכא הואיל דנעשית בינונית כעידית מוקמינן לה אדינא דאורייתא או אפי' גם לפי התקנה מ"מ הבינונית נחשבים תו כעידית והזיבורית הם כבינונית וברייתא דסברה ב"ח בבינונית לית ליה דעולא אלא דמה"ת ב"ח בעידית ורק שחכמים הפקיעו מב"ח שלא לגבות מעידית ורק מבינונית ומש"ה אע"ג דהבינונית נחשבים אצלו כעידית מוקמינן תו אדינא דאורייתא לגבות מן הבינונית אע"פ שהם אצלו כעידית דהא תו לא שייך חששא דחששו רבנן שלא יראה אדם שדה נאה אצל חבירו ויקפוץ וילונו כן מבואר בדברי הראב"ד ז"ל והוא להיפוך מפירש"י שמפרש דברייתא דאמרה ב"ח בבינונית אית ליה תקנתא דעולא וברייתא דסברה ב"ח בזיבורית לית ליה תקנתא דעולא כלל. ולענד"נ לומר באופן אחר וג"כ על הדרך שפי' הראב"ד בפי' הסוגיא והוא על הדרך שכתבתי לעיל דסוגי' הש"ס סברה דשני הברייתות מיירי באופן אחד שאין בהבינונית שיגבה שניהם הניזק והב"ח ורק דאיכא בהבינונית בכדי לשלם לאחד מהם או לניזק או להב"ח. ומעתה נוכל לומר הפי' בתירוצו של רבינא דמשני דשני הברייתות פליגי בדעולא דהיינו דאם נימא דמדאורייתא ב"ח בזיבורית ורק מתקנת חז"ל הוה הדין דב"ח גובה בבינונית וא"כ זה דוקא היכא דהתקנה אינה מפסדת לאחרים אבל היכא דהתקנה מפסדת לאחרים לא תקנו רבנן התקנה ומש"ה כי איכא ניזק ג"כ דהניזק גובה מעידית מה"ת ומש"ה היכא דליכא בהבינונית בכדי לשלם לשניהם להניזק ולהב"ח אמרינן דהואיל דהניזק גובה מעידית מה"ת הניזק גובה מהבינונית והב"ח מזיבורית דבמקום דבר תורה דהיינו דהניזק גובה מה"ת מהבינונית לא מצו חכמים לתקן שהב"ח יגבה מהבינונית שיהיה עי"ז פסידא להניזק ומש"ה אמרינן דנזיקין בבינונית וב"ח בזיבורית. וכ"ז הוא אם נימא דאיתא לדעולא. והברייתא דסברה נזיקין וב"ח בבינונית לית לי' דעולא ורק דסברה דמה"ת ב"ח בעידית ורק משום התקנה שלא יראה אדם כו' תקנו דב"ח בבינונית וא"כ הא דב"ח גובה עכ"פ מבינונית הוה מה"ת וא"כ לענין בינונית היכא דאין בהבינונית כדי שיגבו שניהם הניזק והב"ח שניהם שוים בזכותם לגבות מהבינונים וא"כ מש"ה אמרינן דנזיקין וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזבורית ואע"פ שאין בהבינונית כדי לגבות שניהם הוה הדין דשניהם הניזק והב"ח גובין מבינונית וחולקין בהבינונית והיתר גובין מזיבורית, וא"כ שפיר נוכל לומר דשני הברייתות סוברים דבשל עולם הן שמין וגם בשמ"ק שם בד"ה מר לית ליה תקנתא דעולא שכתב שם דזה התי' של רבינא הוה לפי הסברא דאמרינן בשל עולם הן שמין יעוש"ה

והנה יש לומר עוד האי סברא גם אם נימא בשלו הן שמין והיכא דליכא בינונית בכדי לשלם לשניהם להניזק ולהב"ח ורק כדי לשלם לאחד מהם תליא אם ס"ל לדעולא או לא דלמ"ד דאית ליה דעולא א"כ הוה הדין דב"ח מדאורייתא בזיבורית ורק חז"ל התקינו שיגבה ב"ח מבינונית וזה דוקא היכא דליכא ניזק כאן לגבות או שיש בהבינונית בכדי לשלם לשניהם אבל היכא דאיכא כאן ניזק ויהיה פסידא לניזק אם הב"ח יגבה מבינונית בכה"ג לא אלימא תקנתא דרבנן ואמרינן דניזקין מבינונית וב"ח בזיבורית ומ"ד דלית ליה לדעולא וס"ל דמה"ת בע"ח בעידית כר"ש ורק מכח התקנה שלא יראה אדם שדה נאה כו' תקינו שיגבה מבינונית ומש"ה לענין בינונית לא אלים כחו של הניזק יותר מן הב"ח ומש"ה סובר האי תנא דברייתא דנזקין וב"ח בבינונית וכמו שכתבתי לעיל. ואי תקשה דאם נימא דבשלו הן שמין א"כ הלא היכא דאין לו אלא בינונית וזיבורית נימא דהבינונית הם כעידית וידחה ב"ח אצל זיבורית וא"כ אפי' אם נימא דליתא לדעולא ורק דב"ח מדאורייתא בעידית ורק מכח התקנה שלא יראה אדם שדה נאה אצל חבירו כו' תקינו רבנן שלא יגבה מעידית רק מבינונית וא"כ מדאורייתא בודאי עכ"פ ב"ח גובה מבינונית מ"מ הואיל דהתקנה היה שב"ח אינו גובה מעידית וא"כ הי"ל לומר דהבינונית שלו הם כעידית הואיל דאין לו אלא בינונית וזיבורית ואנן קי"ל דבשלו הן שמין וא"כ ידחה ב"ח אצל זיבורית. והנה לפי דברי הראב"ד הנ"ל א"ש דהראב"ד מתרץ זה והוא דהואיל דבאמת מדאורייתא ב"ח בעידית ורק משום שלא יראה אדם שדה נאה התקינו שיגבה ב"ח מבינונית וזה דוקא לענין שלא יגבה מעידית גמור דהיינו היכא שהם עידית לכל העולם אבל היכא דבאמת הם בינונית ורק לדידיה שאין לו עידית נחשבים אצלו הבינונית כעידית ובכה"ג אוקמוה אדינא דאורייתא דתו ליכא חששא שלא יראה אדם דירה נאה ושדה נאה ויקפוץ וילונו הואיל דבאמת אינו רק בינונית אצל כל העולם ובינונית שכיחא ליה לקנות. והתוס' בד"ה מר חולקין על זה יעוש"ה

אולם לענד"נ לומר דבר חדש בזה דהאי סברא דבשלו הן שמין לא שייך לומר רק היכא שיהיה נ"מ להלוה שגובין ממנו אבל היכא דלהלוה אין שום נ"מ כלל בכה"ג בודאי דאמרינן בשל עולם הן שמין וכגון הכא בנידון דידן שהניזק צריך לגבות והב"ח צריך לגבות ואין כאן רק בינונית וזיבורית ואין בהבינונית רק כדי שיגבה אחד מהם הניזק או הב"ח והשאר יגבו מן הזיבורית בכה"ג אף אם נימא בשלו הן שמין ג"כ לא יהיה כלל ריוח להמזיק והלוה רק שאנו דנין אם הניזק יגבה כל חובו מהבינונית והב"ח ידחה אצל זיבורית או ששניהם הניזק והב"ח יגבו שניהם מהבינונית וכל אחד יגבה חצי המגיע לו מהבינונית והשאר יגבו כ"א מזיבורית בכה"ג דאין שום נ"מ להמזיק והלוה בכה"ג לא שייך לומר כלל בשלו הן שמין. ומעתה תליא תו בהאי פלוגתא אם ס"ל לדעולא דב"ח מה"ת בזיבורית ורק מכח התקנה דינו בבינונית או דמה"ת ב"ח בעידית ורק מכח התקנה בבינונית דאם ס"ל לדעולא דמה"ת בזיבורית, ורק מכח התקנה דינו בבינונית וא"כ היכא דאיכא ג"כ ניזק כאן לגבות ואין בהבינונית כדי לגבות לשניהן בכה"ג אמרינן דנזקין בבינונית וב"ח בזיבורית הואיל דהניזק גובה מדאורייתא בהבינונית שיש לו והב"ח דגובה בבינונית הוא רק מכח התקנה ובמקום דיהיה פסידא לניזק ליתא לתקנה דרבנן במקום דאורייתא אבל אידך ברייתא סברה דליתא לדעולא ומה"ת בע"ח בעידית ורק מכח התקנה הוה ב"ח בבינונית ומש"ה היכא דאיכא ג"כ ניזק וליכא בבינונית כדי לגבות שתיהן הוה הדין דשניהן שוין בזכותן וחולקין הבינונית ביניהם והשאר גובין מן הזיבורית וכמש"ל. אבל לא שייך לומר בזה דבשלו הן שמין ויהיו נחשבים הבינונית כעידית הואיל דלהלוה והמזיק אין שום חילוק כלל דסוף סוף יגבו הבינונית כולן רק שאנו דנין מי יגבה אם הניזק יגבה הבינונית או הב"ח יגבה ג"כ חצי הבינונית בכה"ג אמרינן דחולקין הבינונית בין הניזק והב"ח והשאר יגבו שניהן מן הזיבורית

ולפי האמור מיושבים היטב דברי הרמב"ם ז"ל שלא יסתרו זא"ז וגם הסוגי' לא יסתרו זא"ז דשפיר פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד ממלוה דהלכה כר"נ דזה גובה וזה גובה ומשום דס"ל בשלו הן שמין ומשום דאנו דנין נגד הלוה ושפיר אמרינן דבשלו הן שמין וכשהוא יגבה תחלה מן הבינונית וא"כ יהיו נחשבים הבינונית אצלו כעידית וא"כ הוה כאלו אית ליה עידית וזיבורית וכשיחזור אח"כ השני לגבות ממנו לא יוכל לגבות רק מן הזיבורית. ובפי"ט ממלוה שפיר פוסק דבהיה לו בינונית וזיבורית נזקין וב"ח בבינונית והטעם משום דפוסק דמה"ת ב"ח בעידית ורק משום התקנה שלא יראה אדם שדה נאה כו' התקינו שב"ח לא יגבה מעידית רק מבינונית וא"כ הניזק והב"ח שניהם שוין בזכותן לגבי הבינונית ומש"ה הוה הדין דנזקין וב"ח בבינונית והיינו היכא דאין בהבינונית כדי שיגבו שניהן הניזק והמלוה המגיע להן מהבינונית בכה"ג הוה הדין דחולקין שניהם הבינונית והשאר יגבו מזיבורית דכל שאינו מגיע היזק עי"ז להלוה בכה"ג לא אמרינן בשלו הן שמין

ולפי"ז יצא לנו דין חדש דהא דאמרינן דנזקין וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזיבורית היינו דוקא היכא דאין בהבינונית כדי לגבות שניהן הניזק והב"ח ורק כדי חובו של אחד מהן בכה"ג הוא דאמרינן דהניזק וב"ח גובין שניהן מהבינונית וחולקין הבינונית ביניהן ומשום דנהי דהבינונית הם אצלו כעידית אם נימא דבשלו הן שמין מ"מ הואיל דאין שום נ"מ להלוה והמזיק משום דאם נימא דאין הב"ח גובה מהבינונית א"כ יגבה הניזק כל הבינונית בכה"ג לא אמרינן דבשלו הן שמין ורק בשל עולם שמין בכה"ג. אבל אם יש בהבינונית כדי לגבות שניהן להניזק ולהב"ח בכה"ג אמרינן דהניזק לבד גובה