אמרי הצבי א מט

שיהיה המזיק הקדש חייב לשלם להקדש דתיקון העולם לא שייך לומר רק על מה שתיקנו בין אדם לחבירו אבל לתקנת הקדש זה אינו נקרא תיקון העולם רק תקנת ההקדש הוא דמיקרי והכי פריך הש"ס בשלמא למ"ד היזק שא"נ לא שמיה היזק וא"כ הא דחייב גם בהיזק שא"נ הוא משום תיקון העולם דאל"כ כל אדם יזיק לחבירו בהיזק שא"נ ושייך שפיר לומר על זה תיקון העולם הואיל שהוא בין אדם לחבירו וא"כ שפיר נוכל לומר דכהנים שפיגלו מזידין חייבין מפני תיקון העולם והיינו דתיקון העולם היה על מזיק הדיוט שיהיה חייב לשלם מפני תיקון העולם ונקטו ג"כ על מזיק הקדש במזיד שהכהנים שפיגלו במזיד חייבין לשלם מפני תיקון העולם הואיל דגוף החיוב מה שהוא חייב בהיזק שא"נ הוא מפני תיקון העולם וא"כ גם במזיק הקדש בהיזק שא"נ נקיט ג"כ מפני תיקון העולם. אבל למ"ד היזק שא"נ שמיה היזק וא"כ מדאורייתא חייב בהדיוט במזיק היזק שא"נ וניהא דמה"ת מזיק הקדש פטור לגמרי גם מקרן ורק מדרבנן חייב בקרן והאיך שייך לומר גבי הכהנים מזידין דחייבין מפני תיקון העולם והכי איבעי ליה למימר שוגגין פטורין מפני תיקון העולם והיינו דבמזיק הדיוט בהיזק שא"נ בשוגג דפטור הוא מפני תיקון העולם הואיל דהיזק שא"נ שמיה היזק ומן הדין היה שיחייב גם בשוגג ורק מפני תיקון העולם פטורין כדי שיודיעו כנ"ל לפרש כוונת רש"י ז"ל בזה אבל לעולם דגם רש"י ז"ל מודה דמזיק הקדש פטור אף מן הקרן וכמ"ש כל הראשונים ז"ל ודוק

(ו) ועיין פסחים דף ל"ב ע"א ברש"י ד"ה אחד הסך וז"ל והכא כתיב כי יאכל קדש בשגגה דאילו גזלה והשליכה לנהר אפילו בשוגג דלא ידע שהוא תרומה אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק חולין דעלמא דאמר מר כי יאכל פרט למזיק עכ"ל מבואר קצת מלשונו דמה"ת קאמר. מיהו י"ל דגם בכאן הוה הפי' דמדרבנן הוא דחייב לשלם קרן אבל מה"ת גם מקרן פטור וי"ל בזה. מיהו י"ל עוד בזה ולדייק מלשונו הטהור דנקיט גזלה והשליכה לנהר היל"ל סתם הזיקה ול"ל למימר הלשון גזלה והשליכה לנהר לכן נוכל לומר בזה דרש"י ז"ל נשמר בזה וכ' גזלה כו' דאז הוא נתחייב בקרן תיכף משעת גזילה ולא שייך למיפטריה מדין מזיק דבשעת גזילה דעדיין היא בעין אז נתחייב בקרן ולא שייך לומר דפטור מדין מזיק וחייב שפיר מה"ת בקרן אבל היכא דאזקי' אז י"ל דפטור מה"ת ג"כ ורק מדרבנן חייב וי"ל בזה. ועיין לקמן בדף כ' ע"ב בתוד"ה נתנה דגרסי בחגיגה דף י' מכדי מיגזל גזליה מה לי הוא מה לי חבירו ע"ש. הרי דשייך גזילה גבי הקדש כ"ז דאיתיה בעיניה ועי' כתובות דף ל' ע"ב בתוס' ד"ה זר באה"ד אבל קרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה אלא משום ממון שגזל מהקדש עייש"ה

(ז) והלום ראיתי בספר ארעא דרבנן ח"א מערכת אות א' סי' נ"א הביא דברי התוס' דכאן וסיים ועיין מתני' הכהנים שפיגלו במקדש במזיד חייבים שלפי דבריהם צריך לומר דחייבים מדבריהם קאמר עכ"ל וכ' בספר עפרא דארעא וז"ל נ"ב תימא לי דהרי הך סוגיא דפרק הנזקין מוכחא דלא אמרינן הכי אלא למ"ד היזק שא"נ לא שמיה היזק ומדרבנן הוא דקנסו אבל למ"ד שמיה היזק מוכח דחייבין ר"ל מדאורייתא דהא פריך מינה ר"י לחזקיה וכן מוכח שם בתוס' אליבא דר"י דקניס בדאורייתא שוגג אטו מזיד דלמה לא קניס בכהנים שוגג יע"ש בד"ה קניס כו' יעוש"ה בדבריו ולפמ"ש בפירוש דברי רש"י ז"ל איש הכל ודוק היטב בזה

ועיין במלמ"ל פ"ב מגניבה ה"א שהביא דברי התוס' דכאן והקשה הוא הקושיא מהא דכהנים שפיגלו ועי"ש מה שתירץ בזה והתימא על המלמ"ל ועל הרב בעל ארעא דרבנן ועל הרב בעל עפרא דארעא כי שלשה השרים לא הביאו דברי הרמב"ן ז"ל במקומו במס' גיטין שהקשה קושיא זו דהא מזיק הקדש פטור וניחא ליה שהוא רק חיובא מדרבנן וגם לסברת הרמב"ן ז"ל צריכין לפר הסוגיא כמו שפירשתי בדברי רש"י ז"ל. והנה הרב בעל עפרא דארעא כתב לחלק וז"ל ומוכרח לומר דענין זה דפיגול כיון דלא שייך דוגמתו בחולין לא מימעט מדין הקדש ולא אמרו רעהו ולא של הקדש אלא קלקול של אותו דבר שיפסיד ויאבד אבל ענין הפיגול ליכא שום ריעותא בגוף הדבר דאינו מחסרו כלום ולא יכנס בסוג מזיק ודברי התוס' דפ"ק דב"ק ובפרק השואל צ"ט לא דברו אלא במזיק ממש שמפסיד גופו של הקדש ושוב ראיתי להרב מלמ"ל שכ' בזה רפ"ב דהל' גניבה עכ"ל. והנה המלמ"ל לא כתב שם סברא זו כלל. אולם לפי סברתו של הרב ז"ל נוכל לתרץ גם שיטת רש"י ז"ל בפשיטות דרש"י ז"ל סובר ג"כ דמזיק הקדש מה"ת פטור לגמרי אפילו מן הקרן והא דנקיט רש"י בגיטין גבי כהנים שפיגלו דהא חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא היינו משום דלא מימעטי מרעהו ולא של הקדש רק היכא דהוא היזק ניכר משא"כ פיגול שהוא היזק שא"נ אינו נכנס כלל בסוג מזיק וכמ"ש הוא ז"ל. אולם גוף הסברא דחוקה קצת אצלי דהיכי ס"ד לומר דהיזק שא"נ יהיה עדיף ממזיק ממש גוף הדבר

(ח) והנה עיינתי בזה וראיתי שיש לעשות סמוכין לסברת הרב בעל עפרא דארעא מדברי רש"י ז"ל במס' כריתות דף ב' ע"ב בד"ה ומפגל וז"ל כהן שפגל בקרבנו של ישראל לאכלו חוץ לזמנו דחייב אינו משלם ממיטב דהאי היזקא דיבורא בעלמא הוא והיזק שא"נ נינהו עכ"ל. מבואר מדברי רש"י ז"ל הנ"ל דהיכא דהוא היזק שא"נ ורק בדיבורא בעלמא איתעביד ההיזק ניהא דחייב לשלם מ"מ לא הוה בכלל אבות נזיקין לשלם ממיטב. והתוס' שם בד"ה למעוטי תמהו על רש"י דבב"ק דמשמע דלא ממעט ליה ממיטב אלא דלא תני ליה משום דבקדשים לא קמיירי ובגליון הש"ס מהגאון מוהרי"פ ז"ל ציין ע"ד רש"י הנ"ל שבספר ברה"ז וב"ש הניחו דברי רש"י בצ"ע ואין הספרים הנ"ל תח"י לעיין בהם אבל עכ"פ חזינן דרש"י ז"ל סובר להאי סברא הנ"ל דהיכא דהוא היזק שא"נ ובדיבורא בעלמא איתעביד ההיזק אפילו אם חייב לשלם מה שהזיק מ"מ לא הוי כמו נזיקין לגמרי לענין תשלומין ממיטב. ולכאורה אינו מובן הסברא כלל וצריכין לומר דהסברא הוא דהואיל דבקרא דכתיב מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כתיב בהיזק ניכר וההיזק איתעביד ע"י מעשה דהיינו כי יבער איש שדה וכרם דהוא ע"י מעשה שהבהמה שלו עושה מעשה וגם ניכר ההיזק ובזה חייבה התורה להמזיק לשלם ממיטב וגמרינן כל נזיקין בגז"ש דתחת נתינה ישלם כסף לשלם ממיטב וא"כ לא נוכל למילף רק אם הוא דומה לושלח את בעירה דהיינו שהוא היזק ניכר וגם ההיזק הוא ע"י מעשה אבל אם חסר מהתנאים הללו דהיינו שהוא היזק שא"נ או שההיזק הוא שלא ע"י מעשה רק ע"י דיבורא בעלמא בכה"ג לא מצינן למילף מג"ש דישלם ממיטב. והנה בכל הנזיקין דמשלם ממיטב הוא משום דילפינן בגז"ש משן ורגל וכ"כ רש"י בהדיא בב"ק דף ה' ע"א בד"ה תחת נתינה וז"ל שם וארבעה אבות גמירי כולהו משן ורגל יעוש"ה. ועפ"י סברא זו נוכל ליישב קושית התוס' בכריתות שם שהקשו על רש"י ז"ל מהא דב"ק דמשני הש"ס דלא תני מפגל משום דבקדשים לא קמיירי ואמאי לא משני משום דבכה"ג היכא דהוא היזק שא"נ ולא נעשה ההיזק ע"י מעשה רק ע"י דיבורא בעלמא בכה"ג אינו משלם ממיטב ור"ח לא תני רק אבות נזיקין דמשלמין ממיטב, ולפי האמור יתיישב שפיר דהא דאמרינן דמשלם ממיטב בכל נזיקין הוא משום דילפינן בגז"ש דתחת נתינה ישלם כסף וא"כ ידעינן דכל הנזיקין התשלומין הם ממיטב ועיקר הילפותא הוא מקרא דושלח את בעירה וגו' מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ואמרינן דדוקא היכא דהוא היזק ניכר וההיזק הוא ע"י מעשה אבל היכא דהוא היזק שא"נ והוא ע"י דיבורא בעלמא לא משלם ממיטב. וכל זה הוא לבתר דידעינן מן הגז"ש הנ"ל אבל מקודם דידעינן מן הגז"ש דתחת נתינה ישלם כסף הא דהוה אמרינן דמשלם ממיטב ע"כ דהוה אמרינן דידעינן זה מקרא אחר או מן ההלכה דמשלם ממיטב וא"כ היינו אומרים באמת דאפילו היכא דאזיק בהיזק שא"נ ובדיבורא בעלמא ג"כ משלם ממיטב. וא"כ לפום ההו"א דאכתי לא ידעינן מהגז"ש דתחת נתינה ישלם כסף היה הדין דכל נזיקין אפי' היזק שא"נ ואפי' אם הוא רק בדיבורא בעלמא ג"כ משלם ממיטב ומש"ה מוכרח הש"ס לשנויי דבקדשים לא קמיירי אבל למסקנת הש"ס דאיכא גז"ש תחת נתינה ישלם כסף א"כ ל"ק באמת קושית הש"ס דאמאי לא תני ר"ח מפגל דנוכל לומר דמש"ה לא תני הואיל דבכה"ג אינו משלם ממיטב הואיל דהוא היזק שא"נ וגם דהוא רק ע"י דיבורא ולא אתעביד בה מעשה. וע"כ צרכינן לומר דהא דמשני הש"ס בקדשים לא קמיירי הוא רק לפום הס"ד אבל למסקנת הש"ס לא צרכינן לשנויי כן דהא הש"ס משני על הא דלא תני ר"ח מוסר משום דדיבורא הוא ובדיבורא לא קמיירי וא"כ י"ל דאמאי לא משני הש"ס ג"כ על מפגל דלא תני לה משום דדיבורא הוא ולא מיבעיא אם נימא דפיגול הוא במחשבה פשיטא דהיה יכול לשנויי כן דבהיזק שהוא