אמרי הצבי א מח

לפי מאי דמסיק רבא בתירוצו הוה הדין דכל דשם הקדש עלה אע"פ שאין בה מעילה ג"כ אמרינן דהמזיק ההקדש פטור וכרבא קיי"ל בודאי וא"כ אכתי אינו מובן דברי רש"י ז"ל הנ"ל במ"ש כאן ואי קודם פדייה אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי וצ"ע כעת. וע"פ האמור נוכל להבין ג"כ דברי רש"י ז"ל במ"ש ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש משום דלא משכחת לה דאי שדה חרם לכהנים הוי וכשדה הדיוט דמי ואי דנימא דמיירי כשהוא עדיין בבית בעלים הלא בכה"ג גבי קרקעות ליכא מעילה הואיל דהוא קרקע ואין מעילה במחובר לקרקע וא"כ תו לא מימעט מקרא דרעהו אע"ג דהוא הקדש מ"מ כל דלית ביה מעילה המזיק חייב לשלם וכמש"ל בשיטת רש"י ז"ל כנ"ל לכאורה מיהו לפי הנראה מלשון רש"י ז"ל נראה קצת דלא נחית להאי טעמא

(ג) מיהו אכתי י"ל בהא שכ' רש"י ז"ל ואי קודם פדייה אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי דאמאי לא משכחת לה בפירות גמורין העומדין לתלוש שאינן צריכין עוד לקרקע דפליגי ר"מ ורבנן ופסקינן כר"מ דכתלושין דמי. ועיין ברמב"ם בפ"ה מהל' טוען ה"ד ובש"ע חו"מ צ"ה ס"ב. ואולי רש"י ז"ל רצה לפרש גם אליבא דרבנן דסברי דכמחובר דמי וי"ל עוד בכ"ז. ובעיקר דברי רש"י ז"ל צ"ע אצלי בהא שכ' רש"י ואי קודם פדייה אין מעילה בקרקעות כו' היא גופה קשיא דנימא באמת דהא דאר"ע ק"ו להקדש דמשלם מן העידית מיירי שפיר דהדיוט הזיק להקדש ורק בכה"ג היכא דלית בהו מעילה וא"כ בכה"ג מזיק הקדש חייב ולא אימעט מקרא דרעהו וכגון שהיה מחובר לקרקע

והנה הרשב"א בחדושיו כאן בד"ה אילימא וז"ל ואיכא למידק דהא אנן לאו בנזקי שור בשור קאמינא אלא בנזקי קרקע דהא אכל שמנה וכחושה קאמרינן ובכי הא אפילו שור של הדיוט בקרקע של הקדש חייב דמנ"ל דבשאר נזיקין פטר לך הכתוב אדרבה אמרינן בפרק השואל האי מאן דאכיל חביצא כו' אלמא מזיק מחומשא לחוד הוא דפטור אבל בקרן חייב וצ"ל דההיא מדרבנן אבל מדאורייתא פטור דכי יאכל קדש יעו"ש וכ"כ ג"כ התוס' כאן ובב"מ שם. והנה לסברת רש"י הנ"ל דהא דמזיק הקדש פטור הוא דוקא היכא דאיכא מעילה קושית הרשב"א הנ"ל אלים יותר דדוקא בנזקי קרקע הקדש הוא דאמרינן דחייבה רחמנא לשלם למזיק הקדש מן העידית הואיל דלית מעילה בקרקעות וחייב מזיק ההקדש ומשלם מן העידית אבל בנזקי שור בשור דאיכא ג"כ מעילה ומימעט שפיר מקרא דרעהו ופטור המזיק דהיינו אם שור של הדיוט נגח שור של הקדש. והוא כמו שהקשיתי על שיטת רש"י ז"ל מדעתא דנפשאי וכעת ראיתי כי גוף הקושיא היא כתובה ברשב"א ולפי דברי קשה יותר

והנה הרשב"א תי' הקושיא הנ"ל דהא דאמרינן בב"מ מזיק הקדש פטור מחומש. אבל בקרן חייב דהוא רק מדרבנן. אבל מה"ת גם מקרן פטור וכ"כ התוס' כאן ובב"מ צ"ט ובגיטין מ"ט ע"א וכ"כ ג"כ בש"מ ב"מ צ"ט יעוש"ה. והנה אם נימא דרש"י ז"ל סובר דמזיק הקדש חייב בקרן מן התורה. ועיין בפ"י ר"פ הנזקין האריך בדברי רש"י ז"ל א"כ לשיטת רש"י ז"ל לא קאי כלל תירוצו של הרשב"א וקשה קושית הרשב"א הנ"ל. אלא אפילו אם נימא דגם רש"י מודה דמזיק הקדש פטור מה"ת גם מקרן מ"מ אכתי קשה מה שהקשיתי דהא היכא דלית בה מעילה חייב מזיק ההקדש לשלם הקרן מה"ת וא"כ קשה תו דהא אנן לאו בנזק שור בשור קאמינא אלא בנזקי קרקע ובקרקע ליכא מעילה וחייב בה המזיק אבל בשור של הקדש דאיכא מעילה וא"כ שור של הדיוט המזיק של הקדש שפיר פטור מקרא דרעהו וממעטינן מקרא דרעהו הקדש דאית בה מעילה וא"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל לשיטת רש"י ז"ל וצ"ע כעת

(ד) והנה בהא דמזיק הקדש אם פטור גם מהקרן מה"ת ורק מדרבנן חייב בקרן או רק דמחומש מיעטינהו מקרא דרעהו אבל בקרן חייב מה"ת איכא פלוגתא בזה בראשונים. דעת התוס' דמה"ת מזיק הקדש לגמרי פטור גם מקרן ורק מדרבנן חייב לשלם הקרן וכ"כ התוס' כאן בד"ה שור רעהו ובמס' גיטין מ"ט ע"א בד"ה שור רעהו והביאו הירושלמי דר"פ הנזקין במה אנן קיימין אי בהכשר נזיקין הא תנינא שור רעהו ולא שור של הקדש ואי בנזקי גופו הא תני ר' חייא נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא באומר הרי עלי מנה כו' יעו"ש. ועיין ברשב"א ב"ק כאן שכ' ג"כ כן יעו"ש ועיין ב"מ צ"ט ע"ב משא"כ במזיק דלא משלם חומשא דאמר מר איש כי יאכל קדש פרט למזיק ופירש"י מה שאין כן במזיק הקדש אחומשין קאי ובתוס' שם בד"ה פרט כתבו ג"כ כן דהא דמזיק הקדש משלם קרן הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא גם מקרן פטור והביאו ג"כ הירושלמי הנ"ל וכ' בש"מ ב"מ שם וז"ל כי יאכל פרט למזיק אית ספרים דגרסי דלא משלם חומשא וליתא דמדאורייתא פטור לגמרי וכו' ככתוב בתוס' הרא"ש וכן הביא שם בשם הריטב"א ג"כ כן ובגירסא שלפנינו איתא דלא משלם חומשא ועיין ברמב"ן על מס' גיטין נ"ג ע"א בד"ה הכהנים שפגלו כתב ג"כ דהא דמזיק הקדש משלם הקרן הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא אף מקרן פטור הבאתי דבריו לעיל אות י"ז או"ק יו"ד]

שוב ראיתי בש"מ כאן בד"ה ולענין פסק הלכה כ' הרב המאירי ז"ל וז"ל ומ"מ שור שלנו שנגח שור של הקדש או של הקדש שנגח שלנו פטורים לגמרי שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש. אבל שור שלנו שאכל ערוגה של הקדש יראה מדברי גדולי המפרשים שהן חייבין ולענין זה הקדש והדיוט שוין ושדה אחר קרינא ביה לא נתמעט אלא מן הנגיחה דקרא דשור רעהו בנגיחה הוא דכתיב וכ"נ בפ' השואל צ"ט. ושמא תאמר א"כ כשהקשה אילי' דנגחיה תורא כו' לישני ליה כשאכל ערוגה של הקדש שחייב תירצו בה משום דהא לא אצטריך דקרא סתמא כתיב ובער בשדה אחר ל"ש הדיוט ול"ש הקדש ולא הוצרך לק"ו וא"ת היאך חייב והרי אמרו אין מעילה בקרקעות ומחובר לקרקע כקרקע מתרצים דמעילה ליכא הא תשלומין איכא כו'. והנה שיטה זו סוברת ג"כ דמזיק הקדש חייב מה"ת בקרן וי"ל בזה הרבה. והנה מדברי רש"י ז"ל דייקי המפרשים דדעתו דמזיק הקדש חייב בקרן מה"ת. ועיין בפ"י ב"ק על דף ה' ובפני אריה שם ובפ"י גיטין נ"ג הבינו מרש"י ז"ל כן דמזיק הקדש חייב בקרן מן התורה והיא שיטה חדשה אשר כמעט כל הראשונים חלוקים עליו בזה וע"כ אמרתי לברר קצת בזה כי לענ"ד אין ראיה כלל מדברי רש"י ז"ל דסובר כן ורק דנוכל להשוות דעתו עם כל הראשונים כאשר אבאר קצת בעזה"י

הנה ממה שפירש"י בב"מ צ"ט ע"ב בד"ה משא"כ במזיק הקדש אחומשין קאי ולפי הנראה לא היה כתוב בגרסתו בש"ס משא"כ במזיק דלא משלם חומשא רק היה כתוב סתמא משא"כ במזיק דאל"כ לא היה צריך לפרש אחומשין קאי והיה בגרסתו כמ"ש הרא"ש הובא בש"מ שם שהבאתי לעיל וא"כ נוכל לפרש גם שיטת רש"י ז"ל כן דמה"ת פטור המזיק הקדש גם מקרן ורק מדרבנן חייב בקרן בלבד ויש קצת ראיה לזה ממה שרש"י ציין דבריו בד"ה משא"כ ולא פירש על גוף הדרש דדרשינן מקרא כי יאכל פרט למזיק ועל זה הי"ל לרש"י לכתוב אחומשין קאי והוה הפירוש דהא דפטרה תורה מזיק הקדש היינו דוקא מחומש אבל קרן שפיר חייב ורק רש"י פירש דבריו על הא דקאמר הש"ס הדין משא"כ במזיק הקדש על זה כתב רש"י אחומשין קאי והיינו דלדינא אמרינן דמזיק הקדש חייב בקרן והיינו מדרבנן ורק מחומש פטור אף מדרבנן וזה הוא ראיה נכונה לכאורה דשיטת רש"י ז"ל היא כשיטת כל הראשונים דמזיק הקדש מדאורייתא פטור לגמרי אף מקרן ורק מדרבנן חייב בקרן. והגם דנוכל לדחוק ולדחות ולומר דרש"י ז"ל ציין דבריו על הקודם ולא המתין עד עיקר הדרש מיהו עין רואה דדוחק לומר כן הואיל דבמה שפי' על הקודם יש מקום לטעות וע"כ דבדיוק גדול ציין רש"י על הקודם והוא כמו שכתבתי וז"ב לענ"ד

(ה) ועוד דייק הפ"י דשיטת רש"י הוא דמזיק הקדש חייב לשלם הקרן מה"ת מהא דאיתא בגיטין דף נ"ג ע"א תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין ותני עלה מפני תיקון העולם וא"א היזק שא"נ שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעיא ליה כו' ופירש"י בד"ה שוגגין וז"ל דהא חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא ותיקון העולם אפטורין הוא דשייך למיתני כדי שיודיעו עכ"ל. ודייק מהא שכ' רש"י חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא והלא מזיק הקדש פטור וע"כ דאף דמזיק הקדש פטור היינו דוקא מחומש אבל בקרן חייב מדאורייתא יעו"ש שהאריך בפלפול עצום

ולעד"נ לפרש דברי רש"י ז"ל דהכוונה הוא דהא חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא היינו דלמ"ד היזק שא"נ שמיה היזק א"כ בהדיוט חייב מדינא דאורייתא וא"כ גם בהקדש חייב מדרבנן עכ"פ והיאך שייך למתני עלה מפני תיקון העולם דבאמת הלשון תיקון העולם לא שייך לומר על התקנה שהתקינו לטובת ההקדש