אמרי הצבי א מז

[כ] (א) שם אילימא דנגח תורא דידן לתורא להקדש שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש. וברש"י בד"ה שור רעהו וז"ל דאם נגח שור של הקדש פטור וה"ה לכל שאר נזיקין שאם מזיק את ההקדש פטור ל"א להכי נקיט שור הקדש ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש משום דלא משכחת לה דאי שדה חרם לכהנים הוי וכשדה הדיוט דמי וליכא למימר ק"ו להקדש כו' יעו"ש. ולכאורה יש לעיין בזה דהא בשדה חרם לכהנים ג"כ איכא מעילה כל זמן שהיא בבית הבעלים כדאיתא בהדיא במס' ערכין כ"ט ת"ר חרמי כהנים אין להם פדיון ונותנין לכהן חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן שנאמר כל חרם בישראל כו' נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין שנאמר כל חרם כו' לך יהיה ופירש"י בד"ה הרי הן כהקדש ויש בהן מעילה עכ"ל. הרי מפורש בהדיא דיש מעילה בחרמי כהנים כל זמן שהן בבית בעלים והרי הן כהקדש לכל דבריהן וא"כ שפיר משכחת לה דאכלה בהמה של הדיוט משדה החרם לכהנים ורק דעדיין לא ניתן לכהן והקרקע עדיין היא ברשות הבעלים שלא מסר הקרקע עדיין להכהן ואיכא ביה מעילה. ולכאורה היה ספק אצלי אם גבי קרקע שייך החילוק בין מסרן לכהנים או לא דדוקא גבי מטלטלין שהחרימן לכהן שייך חילוק זה בין אם עדיין הם ברשות בעלים אבל גבי קרקע לא שייך לומר כן ומשום דיש לומר דמיד שהחרימן לכהנים הרי הם של הכהנים והוה כאילו כבר מסרן לכהן דהא לא שייך לומר גביה דהוא עדיין ברשות בעלים דהא אינן עומדין ברשות הבעלים דהא החרים כל הקרקע. אמנם באמת אכתי משכחת לה שהחרים רק הפירות הגדילין שהקרקע שלו ושורו של המזיק הזיק הפירות והרי הפירות הן הקדש גמור כל זמן שהן בבית בעלים שלא מסרן לכהן וא"כ משכחת לה בכה"ג. ועוד נ"ל דגם בהחרים קרקע שייך חילוק זה בין מסרן לכהן או לא והמסירה הוא שיאמר לכהן לך וקני הקרקע דהיינו שיעשה קנין בהקרקע. ויש לדייק ג"כ כן מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ו מהל' ערכין הל"ה וז"ל ואחד המחרים קרקע או מטלטלין הרי אלו נותנן לכהן שבאותו משמר ובשעה שהחרים חרמי כהנים כל זמן שהם בבית הבעלים הרי הן הקדש לכל דבריהן שנאמר כל חרם וגו' נתנו לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהן שנאמר כל חרם כו' לך יהיה עכ"ל וכתב הכ"מ הטעם דפוסק דאין חילוק בין החרים קרקע לבין החרים מטלטלין משום דהואיל דפליגי תנאי אי מקשינן קרקע למטלטלין ור' יהודה סובר מקשינן קרקע למטלטלין ור"ש סובר לא מקשינן קרקע למטלטלין וידוע דהלכה כר' יהודה ומש"ה פוסק הרמב"ם דאין חילוק בין קרקע למטלטלין יעו"ש וא"כ חזינן דגם בקרקע מחלק הרמב"ם ז"ל בין אם נתנן כבר לכהן לבין אם עדיין הם בבית הבעלים דכשהן בבית הבעלים עדיין גם כשהוא קרקע ג"כ הרי הן כהקדש לכל דבריהן וא"כ בודאי דגם מעילה אית בהו וכמו שפירש"י וגם דנקיט הלשון הרי הן כהקדש לכל דבריהן לשון זה משמע דאית ביה מעילה ג"כ והרמב"ם ז"ל לא פירש בהדיא דאית בהו מעילה וגם חפשתי בהל' מעילה ולא מצאתי כתוב מפורש שבחרמי כהנים יהיה בהן מעילה ואולי סמך הרמב"ם ז"ל על הלשון הרי הן כהקדש לכל דבריהן ממילא ידעינן דאית בהו מעילה ג"כ. וא"כ אינו מובן לכאורה דברי רש"י ז"ל הנ"ל במ"ש דלא משכחת לה בשדה חרם הואיל דלכהנים הוה ולכאורה י"ל בזה. ואפילו אם נימא דבחרמי כהנים ליכא מעילה מ"מ הלא הוה הקדש בודאי וא"כ כל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן וא"כ משכחת לה בכה"ג שפיר גבי חרמי כהנים שהחרים השדה והפירות או הפירות בלבד ואף שאין בהם מעילה מ"מ הוה הקדש ובודאי דקרינן ביה שור רעהו ולא של הקדש. בעת עיוני שנית בזה אמר ב"א החריף דוד נ"י די"ל בכוונת רש"י דהואיל דכשישלם הנזק להכהן יהיה שוב חולין ומחויב שפיר לשלם הנזק בכה"ג וזה הוא כוונת רש"י כהנים הוי וכשדה הדיוט דמי ולכאורה יפה כוון. אלא דאכתי י"ל דנימא באמת דהא דקאמר התנא ק"ו להקדש היינו בכה"ג דהזיק שדה חרמי כהנים דמשלם באמת והיינו ק"ו כו' הואיל דבשעת ההיזק היה הקדש וגוף הדין זה צ"ע וקצרתי בזה

(ב) ועוד ק"ל בהא שכ' רש"י ז"ל עוד וז"ל ושדה הקדש נמי דהוי לצורך בדק הבית או המקדיש פדהו לאלתר או מוכרין אותו לאלתר לאחר וכשיוצא ביובל לכהנים הוי דכתיב והיה השדה בצאתו ביובל וגו' דלכהנים הוי ואי קודם פדיה אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי עכ"ל. ולא זכיתי להבין דהלא אף אם אין מעילה בקרקעות מ"מ עדיין שם הקדש עליהם וא"כ אכתי הוה בכלל המיעוט מקרא דרעהו ולא של הקדש ולכאורה י"ל בזה

והנה לפום ריהטא היה נ"ל בזה דרש"י ז"ל סובר באמת דכל שאין בהם מעילה אע"פ שעדיין הם הקדש הם בכלל רעהו. ונראה לכאורה דפליגי בזה רש"י ותוס' לקמן בב"ק דף י"ב ע"ב נכסים שאין בהם מעילה וכו' מעילה הוא דלית להו הא מקדש קדשי מאן תנא אר"י בקדשים קלים אליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הוא דתניא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ריה"ג ופירש"י ז"ל וז"ל מעילה הוא דבעינן דלא ליהוי בהו בנכסים שאני חייב בנזקין הא אי לית בהו מעילה אע"ג דמקדש קדשי אני חייב בנזקין כגון קדשים קלים שאין בהם מעילה מחיים אלא באמורין לאחר זריקת דם כדגרסינן במס' מעילה ז' עכ"ל. הרי נראה מלשון רש"י ז"ל דעיקר הטעם דבקדשים קלים חייב בנזקין הואיל דאין בהם מעילה אע"ג דמקדש קדשי לא מימעטי מקרא דרעהו וחייב המזיק בהם כנ"ל לכאורה מפירוש רש"י ז"ל ומלשונו הטהור. אולם התוס' שם בד"ה מאן תנא כתבו בפירוש להיפוך וז"ל שם מאן תנא כלומר פשיטא ליה דלא בא למעט הקדשות דלית בהו מעילה כגון קרקע דכיון דהם נכסי גבוה מעילה לא מעלה ולא מורדת עכ"ל. ועיין בשמ"ק שם בד"ה בקדשים קלים מ"ש בזה יעוש"ה. והרי מבואר מדברי התוס' דאף בהקדשות שאין בהם מעילה ג"כ אימעטי מקרא דרעהו. וגם באמת סוגית הש"ס שם ריהטא כשיטת התוס' דמדנקיט הש"ס דוקא אליבא דריה"ג דסובר קדשים קלים ממון בעלים הם והלא אם נימא דתליא בין אם אית בהו מעילה או לא והלא לכ"ע אין בקדשים קלים דין מעילה וא"כ לכ"ע חייב המזיק בקדשים קלים ואמאי הוצרך הש"ס לאוקמי דוקא אליבא דריה"ג אלא ע"כ דאף אם אין בהם מעילה כל שהוא הקדש המזיק בו פטור דמימעטי שפיר מקרא דרעהו ורק ריה"ג הוא דסובר כן דממון בעלים הוא והמזיק בהן פטור והרי מבואר סוגית הש"ס כסברת התוס' הנ"ל ודלא כרש"י ז"ל. אולם יש לומר דלא תקשי מסוגיא זו לרש"י ז"ל דגבי קדשים קלים אף דלית בהו מעילה לכ"ע מ"מ הוה אמרינן שפיר דהמזיק בהן פטור ומשום דלא הוי בכלל רעהו ואע"ג דלית בהו מעילה וכל היכא דלית בהו מעילה אמרינן דהמזיק בהן חייב אע"ג דהם עדיין הקדש ורק גבי קדשים קלים הוא דהוה אמרינן דפטור המזיק בהן וטעמא רבא איכא בזה משום דבאמת גבי קדשים קלים איכא בהו מעילה באימורין לאחר זריקת דם וא"כ מש"ה המזיק בהם פטור דאע"ג דקודם שחיטה לית בהו מעילה לכ"ע מ"מ אכתי אתיין לידי מעילה ומימעטי שפיר מקרא דרעהו דהא גם קודם שחיטה הם הקדש ולאחר שחיטה יהיה מעילה באימורין ואמרינן דהמזיק בהן פטור ורק ריה"ג דסובר ממון בעלים הן ושור רעהו קרינא ביה דהיינו דלא משגחינן במה שיהיה בהן מעילה אח"כ לאחר שחיטה הואיל דעתה קודם שחיטה הן ממון בעלים לגמרי ודוקא ריה"ג הוא דס"ל כן אבל חכמים דפליגי על ריה"ג ס"ל דבקדשים קלים לאו ממון בעלים הם ומש"ה הוצרך הש"ס לשנויי הא מני ריה"ג היא אבל לעולם דהיכא דלית בהו מעילה ולא יהיה בו לעולם דין מעילה אע"ג דמקדש קדשי כגון קרקעות וכדומה לכ"ע לא מימעטי מקרא דרעהו והמזיק בהן חייב כנ"ל לכאורה בשיטת רש"י ז"ל. אולם אכתי תקשי לפ"ז דאמאי הוצרך הש"ס לקמן בדף י"ב לאוקמי למתניתין דקתני נכסים שאין בהם מעילה דאתיא כריה"ג הי"ל לאוקמי סתם ככ"ע ומיירי בקרקעות שאין בהם מעילה ואע"ג דמקדש קדשי אפ"ה לא אימעטי מקרא דרעהו והמזיק בהם חייב. ואולי הואיל דלשון נכסים כולל בין קרקעות ובין מטלטלין ורצה הש"ס לפרש דאף במטלטלין מצינן אף שהם הקדש אפ"ה הואיל דלית בהו מעילה המזיק בהם חייב ודוקא היכא דאית בהו מעילה הוא דאימעטי מקרא דרעהו אבל היכא דלית בהו מעילה אע"ג דקדשי המזיק בהם חייב כנ"ל לכאורה לפרש דברי רש"י ז"ל ודוק בזה. אולם אכתי יש לעיין גם אם נימא כפירושו של רש"י ז"ל הנ"ל אולם כל זה הוא רק לתירוצו של ר' יוחנן דמתרץ בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הוא. אבל לרבא דמשני מאי נכסים שאין בהם מעילה נכסים שאין בהם דין מעילה ומאי נינהו דהדיוט וא"כ להאי תירוצא דרבא הוה הדין דכל שהוא של הקדש אע"פ שאין בו מעילה רק שהוא של הקדש המזיק פטור ואע"ג דהש"ס אסיק בקושיא מ"מ הואיל דאמר לשון קשיא לא נדחה לגמרי כי כל קושיא אית לה תירוץ וכמ"ש הרשב"ם בב"ב דף נ"ב ע"ב בד"ה קשיא לדידן קשיא ועיין בפ"י גיטין נ"ד וברמב"ן שם וא"כ