אמרי הצבי א מה

והתשלומין באין כאחד, ולא נוכל לתרץ הואיל דגם על גמר ביאה איכא חיוב מלקות וכסברת הירושלמי דמה שהוא לאחר מכאן לא הוי אלא כשוגג וא"כ הוי כמו חייבי מלקות שוגגין וא"כ למה הוצרך ר"י לשנויי דמיירי בלא אתרו בו

והנה באמת נוכל לומר דזה הוא באמת הפירוש בדברי ר' יוחנן במאי דקא משני דמיירי בדלא אתרו ביה והכוונה דכמו דאמרינן דעל כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה וכן גבי חסימה על כל חסימה וחסימה איכא התריית מכות ה"נ על גמר ביאה ג"כ איכא התריית מכות וא"כ היל"ל דקלב"מ. אולם באמת הגמר ביאה הוה רק כמו חייבי מלקות שוגגין דחייבין בתשלומין וכ"ז הוא אם נימא דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין ואז משכחת לה שיהיה חייב לשלם קנס על חייבי מלקות וא"כ נוכל לשנויי בפשיטות דמתני' מיירי בלא אתרו ביה וא"כ גם באתרו ביה ג"כ תו חייב לשלם קנס משום דאין שני החיובים באים כאחד דמלקות הוא מחויב מיד בשעת העראה וקנס אינו משלם אלא בגמר ביאה ואי דגמר ביאה הוה ג"כ התריית מלקות וכסברת הירושלמי הנ"ל הלא זה לא הוי רק כמו חייבי מלקות שוגגין ואנן קי"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין. אמנם אכתי י"ל בזה דלפמש"ל בסוגיין דר"י דסובר אשו משום חציו לית ליה האי סברא דעל כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה א"כ אכתי תקשה קושית הרב ז"ל בהקדמת פ"י הנ"ל הארכתי קצת בבאור ענין זה

(ז) ועתה נחזור לעניננו והוא דהכא גבי מפגל ששחט סימן הראשון על דעת לאכול חוץ לזמנו דהוה פיגול עבר על הלאו דלא יחשב ואם היה שוחט הסימן השני כדין היה הקרבן כשר ואימת קא מפסיד ליה בשעה שמפגל בשחיטת הסימן השני וא"כ החיוב מלקות והחיוב תשלומין אינן באין כאחד ואי משום דעל כל סימן וסימן איכא התראת מלקות הלא על שחיטת הסימן השני הוה רק כחייבי מלקות שוגגין דחייבין בתשלומין ואף דעושה מעשה גם בשחיטת הסימן השני הלא גם בביאה עושה ג"כ מעשה בגמר ביאה ואפ"ה כתב הגאון מו"ה בעריש ז"ל דזה מקרי דאינן באין כא' ולסברת הגאון מוהרע"א ז"ל לא מיחשב זה רק כחייבי מלקות שוגגין וא"כ א"ש הא דמפגל חייב לשלם ודוק היטב בזה. ע"כ כתבתי מכבר בקצרה וכאן הרחבתי קצת בבאור הענין

(ח) אח"ז עיינתי עוד בזה הענין וראיתי כי בגוף הקושי' שהקשיתי לעיל בסוגין על תירוצי דהלא גם בשחיטת הסימן השני הוא עושה מעשה וא"כ שוב היל"ל קלב"מ. ונלע"ד לומר בזה כעת עפי"ד הרשב"א במס' מנחות דף ב' ע"א ועי"ש בגמרא כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כו' ובגמרא ל"ל למיתני אלא כו' הא קמ"ל לבעלים הוא דלא עלו לשום חובה הא מנחה גופא כשרה ואסור לשנויי כדרבא דא"ר עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה כו' ופירש"י בד"ה אסור לשנויי בה שינוי אחר כגון אם עבר וקמצה שלא לשמה אסור לתת קומץ בכלי שלא לשמה וכ' הרשב"א שם בד"ה ואסור לשנויי פירש"י שינוי אחר כגון אם קמצה כו' נראה מתוך לשונו דדוקא בעבודה אחרת קאמר דאסור לשנויי בה אבל באותה עבודה שכבר נעשית שלא לשמה לא דאע"ג דלבעלים מיפסלא דלא עלתה מ"מ שאר עבודות דעביד כבר לשמה קיימי הלכך אסיר לשנויי בהו אבל באותה עבודה שכבר נעשית שלא לשמה לא עכ"ל הטהור. והנה מבואר דאפי' אם הקרבן עדיין כשר ועבר ועבד אחת מן העבודות שלא לשמה ואין הקרבן נפסל ובעבודה אחרת אסור לחשוב שלא לשמה מ"מ באותה עבודה עצמה שכבר חשב בה שלא לשמה אם עדיין לא נגמר אותה העבודה ובגמר העבודה הזו חשב עוד הפעם שלא לשמה לא עבר כלל. ומשמע מהלשון עוד יותר דמותר לו לחשוב שלא לשמה באותה העבודה עצמה ואף דנימא כוונת הרשב"א דאסור לו לכתחלה לחשוב שלא לשמה מ"מ בודאי אם חשב לא עבר כלל. וא"כ כמו כן י"ל בשחיטה דאם חשב מחשבת פיגול בשחיטת סימן הראשון אף אם אח"כ בשחיטת סימן השני ג"כ חשב תו לא עבר על הלאו דלא יחשב על מחשבה השניה דהא רבא קאמר הלשון עולה ששחטה שלא לשמה אסור לזרוק דמה שלא לשמה משמע דוקא זריקה דהוה עבודה אחרת הוא דאסור אבל בהשחיטה עצמה אם חשב מחשבת פיגול בהסימן השני לא עבר כלל. ולפי"ז א"ש מה שתירצתי לעיל דבתחלת השחיטה עבר על הלאו דלא יחשב וכששחט הסימן השני שלא לשמה תו לא עבר כלל ועיקר הפסול הוא בגמר שחיטה דהא אין מפגלין בחצי מתיר וא"כ החיוב מלקות על לא יחשב בא בתחלת השחיטה והחיוב ממון אינו בא עד גמר שחיטה ולא אתו שניהם כאחד ומיושב שפיר קושיא הנ"ל על רש"י על הדרך שכתבתי לעיל והבן בזה

(ט) ואחר הוצעה זו נוכל ליישב קצת דברי רש"י ז"ל התמוהים לעין כל בהא שפירש"י כאן בד"ה ומפגל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה לחובת בעליה וצריך אחר עכ"ל ותמהו עליו דמדוע לא פירש"י כפשוטו מפגל לאכול חוץ לזמנו ועי' בשמ"ק ובפ"י כאן. ולפי האמור ניחא דנוכל לומר דרש"י ז"ל סובר דדוקא היכא דהקרבן פסול הוא דעבר על הלאו דלא יחשב אבל היכא דאין הקרבן פסול אע"פ שיחשב מחשבה שאינה נכונה ולא עשה כדין אפ"ה, לא עבר על הלאו דלא יחשב וא"כ כשמפגל בשחיטה ששחט ע"מ לאכול חוץ לזמנו בשחיטת סימן הראשון לא. עבר כלל דהא אין הקרבן נפסל אז דאין מפגלין בחצי מתיר ורק בשחיטת הסימן השני אז הוא דעובר דאז הקרבן נפסל וא"כ שוב המלקות והתשלומין באין כאחד ותו אמרינן קלב"מ. וא"כ צ"ל הא דקתני במתני' הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין מיירי ע"כ בלא אתרו ביה ולמ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ע"כ צ"ל הטעם דחייבין הואיל דהוה לאו שאב"מ וצ"ל דאפי' למ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין היינו משום דמשכחת בלאו זה מלקות כגון דאתרו ביה ומש"ה גם בלא אתרו ביה ג"כ פטור אבל בלאו שאב"מ דלא משכחת לעולם בלאו זה מלקות כלל שפיר חייב אולם אף למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו מ"מ אם נימא חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין א"כ ע"כ צ"ל דהא דקתני במתני' שם בגיטין דחייבין היינו בלא אתרו ביה וא"כ שפיר נוכל לומר דהמתני' אתיא כר' יהודא דסובר לשאב"מ לוקין וכמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה בדאורייתא והא דחייבין הוא משום דסובר חייבי מלקות שוגגין חייבין ומיירי בלא אתרו ביה וא"כ היה קשה לרש"י מאי פריך הש"ס כאן על ר"ח וליתני מפגל הי"ל להש"ס לשנויי בפלוגתא לא קמיירי משום דאם נימא לשאב"מ לוקין וחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ לא משכחת לעולם חיוב תשלומין במפגל ומש"ה לא תני לה וזה היה קשה לרש"י ז"ל. ומש"ה פירש"י דמפגל היינו ששחט שלמים לשם חטאת דבכה"ג ליכא חיוב מלקות דהא הקרבן לא נפסל ושפיר פריך הש"ס וליתני מפגל כנלע"ד לפרש כוונת רש"י ז"ל

(י) או יאמר בדרך אחר קצת ליישב לשיטת רש"י הא דכתבו התוס' דמתני' דכהנים שפגלו אתיא כר"י והא ר"י סובר לאו שאב"מ לוקין דנוכל לומר שפיר גם למ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין והא דקתני במתני' מזידים חייבין היינו רק מדרבנן דחייבוהו מטעם קנס שלא יפגל אבל מדאורייתא שפיר פטור הואיל דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ועי' ברמב"ן על מס' גיטין דף נ"ג ע"א בד"ה הכהנים שכתב כן דעיקר החיוב הוא מדרבנן ומשום מזיק הקדש ועי' בפ"י שם על מס' גיטין מ"ש בזה ונהי דלפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל דסובר מזיק הקדש חייב בקרן מדאורייתא ורק מחומש פטור ועי' בפ"י שם ובפ"י כאן בב"ק בסוגיין ובפני אריה על מס' ב"ק כאן מבנו של הפ"י ולקמן על דף ו' ע"ב [או"ב אוק"ד] יבואר אי"ה זה. אבל נוכל לומר דרש"י ז"ל מפרש ג"כ דהא דקתני במתני' הכהנים שפגלו מזידין חייבין היינו מדרבנן אבל מה"ת פטורין מתשלומין ומשום דאיכא לאו ור"י אית ליה לאו שאב"מ לוקין עליו וא"כ לא משכחת לה כלל מדאורייתא חיוב תשלומין במפגל והיה ק"ל לרש"י ז"ל דמה פריך הש"ס וליתני מפגל דנוכל לומר דס"ל כר' יהודא וסובר ג"כ חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ואף דעכ"פ איכא חיובא מדרבנן הא ר"ח תנא כ"ד אבות נזיקין ולא מיירי כלל מחיובא דרבנן ומש"ה פירש"י דהפי' הש"ס הוא דליתני מפגל היינו ששחט שלמים לשם חטאת דאיכא חיובא מדאורייתא לשלם ודוק, ועי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' פ"ח בסוף התשובה העיר ג"כ לתרץ דברי רש"י ז"ל בכעין מה שכתבתי ע"ש

[יח] שם בתוס' ד"ה למעוטי מוסר בסה"ד וז"ל ומסור ומפגל אפי' למאן דלא