אמרי הצבי א מד

הסוגיא הנ"ל כמו במס' כתובות ופירש שם המוהרא"פ ז"ל על הא דולית את אמר כן על כל שבולת ושבולת יש בו התריית מיתה כו' וז"ל ואי אתה אומר כן התם ולמה. אלא ע"כ משום דאמרינן דעל כל כו' דנעשו כאלו התרו ביה על כל שבולת ושבולת כו' ה"נ נימא הכי כו' עכ"ד המוהרא"פ ע"ש. והנה נראה לכאורה מפירושו הנ"ל דהא דקאמר הירושלמי על כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה הוה הפירוש הואיל דבשעת התראה התרו ביה שלא ידליק הגדיש בשבת ואם ידליק יהיה חייב מיתה א"כ היתה ההתראה על כל שבולת ושבולת. והטעם הואיל דאם הדליק הגדיש בצד מזרח איכא חיוב מיתה עליו וכן אם הדליק הגדיש בצד מערב איכא ג"כ חיוב מיתה עליו ובכל צד שידליק איכא חיוב מיתה דהתראה היה על כל הגדיש ונכנס כל שבולת ושבולת תחת סוג ההתראה כנלע"ד בפירוש דברי המוהרא"פ ז"ל. מיהו אם לא אתרו בו או בשוגג אז לא נוכל לפרש כן דכל שבולת נכנס תחת הסוג חיוב מיתה דהא עיקר החיוב מיתה הוא בשעת הדלקה. אבל מה שהגדיש הולך ודולק אח"כ הוא לא עביד מעשה כלל. ולפ"ז יהיה עולה פירוש המוהרא"פ ז"ל רק היכא דהיה במזיד ובהתראה. אבל בשוגג או במזיד בלא התראה לא נוכל לפרש כן ולע"ד הוא סברא נכונה. גם הלום ראיתי בפי' הפ"מ על ירושלמי כתובות הנ"ל נראה שמפרש ג"כ כפי' הק"ע הנ"ל וז"ל הפ"מ שם ולית אמר כן ואפ"ה לא אמרת התם כן משום דעל כל שבולת ושבולת יש בה התריית מיתה וסוף סוף דמיא כמו חיוב מיתה וממון באין כאחד משום דשייכא התראת מיתה על כל אחד ואחד. וא"כ ה"נ על כל חסימה וחסימה הבאין אח"כ דמיחייבת עלייהו תשלומין הרי יש בה ג"כ התריית מלקות על כל או"א כו' עכ"ל הפ"מ וכוונתו הוא ג"כ כמש"ל בדברי המוהרא"פ ז"ל. וכן מדוייק ג"כ לשון הירושלמי גופיה שאמר הלשון על כל שבולת ושבולת יש בה התריית מיתה. אמנם י"ל בזה לפמש"ל דבשוגג או במזיד בלא התראה לא שייך האי סברא א"כ כיון דהירושלמי קאמר סתמא על כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה מדוע לא כתבו שום אחד מן המפרשים דבלא התראה או בשוגג לא שייכא האי סברא. ואולי י"ל בזה הואיל דאם היה במזיד ובהתראה היה החיוב מיתה על כל הגדיש א"כ כמו כן אם לא התרו בו או בשוגג ג"כ פטור מתשלומין דכמו על שבולת ראשון אמרינן הואיל דאם התרו ביה היה חייב מיתה והיה פטור מתשלומין ואמרינן דגם בלא אתרו בו או בשוגג ג"כ הוה כמו החיוב מיתה שפוטרו מתשלומין וא"כ אמרינן ג"כ על כל הגדיש דאם היו מתרין ביה היה חייב מיתה א"כ גם בלא התראה או בשוגג הדין כן ואכתי צ"ע דבר זה אם בשוגג או בלא התראה שייכא סברא הנ"ל

(ה) והנה ראיתי בהקדמת פני יהושע למס' כתובות כתב שם חתנא דבי נשיאה הגאון מו"ה בעריש ז"ל להקשות על הא דקתני במתני' אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת כו' הבא על אחותו כו' אע"פ שהן בכרת אין בהן מיתת ב"ד. והקשה לפמ"ש התוספות ביבמות דף נ"ט ע"א ד"ה אלא דקנס משלם על גמר ביאה דוקא אבל לא על ההעראה וא"כ פשיטא שמשלם קנס דהא החיוב כרת ומלקות עם החיוב תשלומין אינן באין כאחד דהחיוב מלקות וכרת הוא תיכף משעת העראה והחיוב לשלם קנס אינו בא אלא בשעת גמר ביאה וא"כ אמאי הוצרך הש"ס לאוקי מתני' בדלא אתרו ביה וגם קשיא בסיפא דמתני' דאמאי גבי חייבי מיתות ב"ד אין להן קנס הואיל דקלב"מ הלא החיוב מיתה והחיוב תשלומין אינן באין כאחד דהחיוב מיתה הוא תיכף בשעת העראה והחיוב תשלומין אינו בא אלא בשעת גמר ביאה. וכתב שם ליישב דנהי דהחיוב מיתה ומלקות מתחיל בהעראה מ"מ אכתי לא נגמר דגם בגמר ביאה שייך שפיר קלב"מ והביא ראיה מירושלמי הנ"ל דעל כל שבולת ושבולת יש בו התריית מיתה עי"ש שהאריך בפלפול עצום. והנה לפי מה שביארתי לעיל דברי הירושלמי דכתובות הנ"ל וכפי פי' הק"ע והמוהרא"פ ז"ל אין ראיה כ"כ מדברי הירושלמי דהירושלמי כתב שפיר דעל כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה משום דכל שבולת נכנס תחת סוג ההתראה דהא בשעה שרוצה להדליק שמתרין בו שלא ידליק חל ההתראה על כל שבולת ושבולת דהא יוכל להיות שידליק בצד מזרח או בצד מערב וכדומה וכן גבי חסימה דקאמר הירושלמי על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות הוה ג"כ כן דבשעה שרוצה לחסום בכדי לדוש בה יוכל להיות שידוש בה תבואה זו המונחת כאן או במקום אחר וחל התריית הלאו על כל חסימה וחסימה ואף אם הוא בלא התראה או בשוגג ג"כ פטור מתשלומין כיון דאם היו אתרו ביה היה פטור ה"ה בחייבי מלקות שוגגין פטור מתשלומין ואף דר' יוחנן בעצמו סובר חייבי מלקות שוגגין חייבין הך סוגית הירושלמי ע"כ לא אזלא אליבא דר' יוחנן דלר' יוחנן דסובר אשו משום חציו א"כ חל החיוב מיתה והתשלומין על כל הגדיש כאחד וא"כ לא צרכינן להאי סברא דעל כל שבולת ושבולת יש בה התריית מיתה וע"כ צ"ל דסוגית הירושלמי אזלא לר"ל דסובר דאשו משום ממונו, ומש"ה שפיר כתב הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת יש בה התריית מיתה ופטור מלשלם על כל הגדיש משא"כ הכא גבי קנס דאם נימא דקנס אינו משלם אלא בגמר ביאה וחייב מיתה ומלקות חל מיד בשעת העראה א"כ אינן באין כאחד ולא שייך לומר דהחיוב מיתה ומלקות הוא גם על גמר ביאה דהא אינן בזמן אחד דבשלמא גבי מדליק הגדיש וחוסם פרה ההתראה או החיוב הוא על הכל אחד משא"כ הכא אינן שתיהם בזמן אחד והבן בזה

מיהו י"ל בזה דאדרבה דקנס עדיף יותר הואיל דגם בגמר ביאה הוא עושה מעשה בעשיית העבירה אבל התם גבי מדליק הגדיש אינו עושה אח"כ שום מעשה ורק המעשה נעשית ממילא מכח ההדלקה הראשונה. וא"כ י"ל דכמו דהתם קאמר הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת איכא חיוב מיתה א"כ ה"ה הכא גבי קנס ונוכל לומר דהכא גבי קנס הוא כ"ש מהא דמדליק הגדיש ודוק היטב כי קצרתי מעט בזה. אולם מדברי הרב ז"ל נראה דמדמה ליה בפשיטות וסובר בכוונת הירושלמי דהא דקאמר הירושלמי על כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה היינו הואיל דהכל הוא מכח המעשה הראשונה ואף שבסוף לא היה התראה חל ההתראה הראשונה שהיה בתחלת הדליקה והוה כמו חיוב מיתה ומלקות וה"ה בלא אתרו ביה ג"כ וא"כ שפיר כתב דה"ה הכא גבי קנס הוה כן דההתראה שהיה בהעראה מהני ג"כ על גמר ביאה וא"כ הוה גם בגמר ביאה חיוב מיתה ופוטר מתשלומין ומש"ה הוצרך לאשמו לאשמועינן בלא אתרו בו וגם בבא על בתו פטור באמת מטעם זה ויש להאריך בזה

(ו) והנה ראיתי בשו"ת הגאון רע"א ז"ל בחלק הכתבים סי' קס"ד הביא דברי הגאון מו"ה בעריש ז"ל הנ"ל וכתב עליו וז"ל ולע"ד אינו דומה דבמדליק גדיש שפיר אמרינן דיש חיוב מיתה על כל כל שבולת ושבולת ואף דאין הב"ד מחייבים אותו על שבולת שניה שכבר נתחייב על שבולת הראשונה מ"מ הוי כמו חייבי מיתות שוגגים דפטורים משא"כ לענין מלקות לר"י דס"ל חייבי מלקות שוגגים חייבים למאי הוצרך לאוקמי מתני' בלא אתרו הא אפילו אתרו כיון שהערה נתחייב מלקות על התראה זו ושוב הוי הגמר ביאה כמו חיוב מלקות בלא התראה עכ"ל ודפח"ח וע"ש מ"ש ליישב הקושיא של הרב ז"ל עייש"ה בדבריו. והנה לכאורה דבריו היקרים קשים להולמם כלל דהא הירושלמי שם בכתובות ובתרומות כ' ג"כ על לאו דחסימה דעל כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות וא"כ הרי מבואר דגם לענין מלקות אמרינן סברא זו ואם נימא כסברת הגאון מוהרע"א ז"ל הנ"ל דעיקר הסברא דעל כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה היינו דעל סוף המעשה הוה כשוגג וא"כ הא תינח בהדליק הגדיש בשבת דהוי חייבי מיתות שוגגין ושפיר פטור אבל על חסימה דנימא על כל חסימה וחסימה יש בה התריית מכות לא שייך לומר כן דהא אנן קי"ל דחייבי מלקות שוגגין חייבין וגם דר"י ס"ל הכי ומחבר הירושלמי היה ר"י וא"כ אמאי קאמר הירושלמי דעל כל חסימה וחסימה איכא התריית מכות וי"ל בזה

אולם לפמש"ל ניחא דשפיר נוכל לומר דהסברא דעל כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה היינו דהוי על סוף המעשה כשוגג וחייבי מיתות שוגגים פטורים ואי דקשיא א"כ אמאי פטור בלאו דחסימה הלא המחבר הירושלמי היה ר"י ור"י ס"ל חייבי מלקות שוגגים חייבין. דהא ע"כ לא נוכל לומר דהך סוגיא דירושלמי אזלא אליבא דר"י דלדידיה לא צרכינן להאי סברא כלל דעל כל שבולת ושבולת איכא התריית מיתה וכמש"ל [בסוגיא או"ק ה] ושפיר כתב הגאון מוהרע"א ז"ל הנ"ל דלא דמי להאי דירושלמי, ולפ"ז הקושי' של הגאון מו"ה בעריש ז"ל הנ"ל הוא קשה יותר כיון דקנס הוא דמתחייב בגמר ביאה ומלקות חייב בהעראה וא"כ לא הוי המלקות