אמרי הצבי א מב

אחז"ר ראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סי' ל"ז פלפל הרבה בדברי הספר יראים והרדב"ז הנ"ל וכ' הטעם משום דיהיה ממון שאין לו תובעין וכמ"ש והוא דחוק דהא היראים מקשה על דין דאורייתא וראיתי שכתב שם דבר נכון למאד והוא. דהא במסכת כתובות דף ל"ב ע"ב קאמר הש"ס בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד ל"ל דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון ואם נימא דאינן צריכים ליתן דוקא הממון להנידון א"כ הוה מלקות להנידון משום לאו דלא תענה ברעך עד שקר והממון אינן צריכים ליתן דוקא להנידון והוה מלקות לזה ותשלומין לזה והיל"ל דלוקין ומשלמין ובמסכת כתובות דף ל"א בתוס' ד"ה רב אשי דבעדים זוממין גם להר"ח בעינן מלקות ותשלומין לאחד ומכ"ש לדעת הריב"א שם ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דהתשלומין של העדים זוממין הם שייכים להנידון ומקרא דיד ביד מרבינן תשלומין ואי לאו קרא דיד ביד הו"א דלוקין ואינן משלמין וא"כ ע"כ שמעינן דהתשלומין הב' של הנידון דאם לא יהיה דוקא של הנידון א"כ פשיטא דצריכים לשלם אף דלוקין ג"כ משום דהא הוה מלקות לזה ותשלומין לזה עכ"ד ודפח"ח. והאריך עוד שם בדברי הספר יראים הנ"ל עייש"ה

[יז] (א) שם ע"א אלא מנינא דר"ח למעוטי מאי למעוטי מוסר ומפגל וליתני בשלמא מפגל בקדשים לא קמיירי כו' ועי' בשמ"ק כאן בד"ה ומפגל באה"ד וז"ל המאירי ז"ל וי"מ דמפגל היינו ששחטו במחשבה חוץ לזמנו שאעפ"י שיש בו לאו ואין אדם לוקה ומשלם הרי אינו לוקה אלא על אכילתו אבל לא מצד המחשבה שהרי אין בה מעשה עכ"ל. והנה לכאורה נראה מדברי הרב המאירי הנ"ל דאזיל למאן דסובר חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין דאל"כ מאי קא קשיא ליה מעיקרא הלא אינו לוקה ומשלם דהא אכתי נוכל לומר דקושית הש"ס על ר"ח דליתני מפגל היכא דלא אתרו ביה דפטור ממלקות וחייב בתשלומין הגם כי נוכל לומר בזה דהואיל דהוצרך לחלק במפגל אם הוא בהתראה או שלא בהתראה ומש"ה לא תני ליה ר"ח בברייתא כן נוכל לומר בכוונת הרב המאירי בקושייתו הנ"ל, מ"מ אכתי י"ל בזה דקושית הש"ס הוא דהואיל דמשכחת לה דמפגל משלם והיינו היכא דלא אתרו ביה א"כ קשה דליתני ר"ח בברייתא מפגל ובגוונא דלא אתרו ביה ואדרבא זה שיפגל במזיד בלא התראה שכיח יותר משיפגל במזיד ובהתראה. וא"כ קשה קושית הש"ס דאמאי לא תני לה ר"ח בברייתא וכה"ג פריך הש"ס כאן לעיל מינה אי ר"ע ליתני תרי גווני נזק אע"ג דכבר תנא לה נזק מ"מ פריך הש"ס דהואיל דמשכחת לה עוד בגווני אחריני דמשלם נזק פריך הש"ס דליתני תרי גווני נזק. אולם הרב המאירי דהקשה דהא אינו לוקה ומשלם וא"כ לא מצי תני ר"ח בברייתא מפגל בין האבות נזיקין ומאי פריך הש"ס מ"ט לא תני מפגל ע"כ דכוונת הרב המאירי הוא דנימא דר"ח סובר חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ומש"ה לא תני בברייתא מפגל הואיל דאיכא חיוב מלקות במזיד ובהתראה א"כ גם בלא אתרו בי' ג"כ פטור מתשלומין והא דקתני במתני' במסכת גיטין דף נ"ד ע"ב הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ע"כ אזלא אם אמרינן דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין ומיירי בלא אתרו ביה אבל הלא איכא מ"ד דסברי חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין ונימא דר"ח סובר כן. כן נראה לע"ד לפרש כוונת הרב המאירי ז"ל ולקמן יתבאר אי"ה עוד בזה

והנה על זה תירץ הרב המאירי הואיל דאין בו מעשה וליכא חיוב מלקות כלל ומש"ה פריך הש"ס דליתני ר"ח בברייתא מפגל והנה לדבריו אלו צריכין לומר דאפילו למ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין אבל לשאב"מ אינו פוטר מתשלומין והחילוק בזה הוא דבחייבי מלקות שוגגין משכחת גביה לאו זה מלקות היכא דהיה מזיד ובהתראה ומש"ה גם כשהוא שוגג ג"כ פוטר מתשלומין אבל לשאב"מ לעולם ליכא גביה חיוב מלקות ומש"ה אינו פוטר מתשלומין כנלע"ד בפי' וכוונת דברי הרב המאירי ז"ל

והנה לפי האמור יש להקשות דמאי פריך הש"ס על ר"ח דליתני מפגל נימא דסובר כר' יהודה דלשאב"מ לוקין עליו וכר"ע אליבא דר' יוחנן במסכת כריתות דף ג' ע"ב דסובר לאו שאב"מ לוקין עליו וסובר ג"כ חייבי מלקות שוגגין פטור מתשלומין ועי' זבחים דף כ"ט ע"ב המחשב בקדשים לוקה דא"ל מני ר"י דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו וא"כ מש"ה לא תני ר"ח מפגל בתוך האבות נזיקין ואכתי קשה קושית המאירי ז"ל

והנה בזכרוני כי פלפלתי בזה הענין בימי עלומי עם כבוד ידידי המנוח הגאון מו"ה יוסף בעמ"ח ספר הפלאות נדרים על מס' נדרים אבד"ק ווילון אשר נתכבדתי מאתו בספר הנ"ל לעיין בו והשבתיו בעזה"י על איזה דברים בספרו ובזה הענין כתבתי פלפול עצום על אשר גם הוא הערה מעצמו בקושיא הנ"ל על הא דכהנים שפגלו דאמאי מזידין חייבין הא למ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ גם בזה יהיו פטורין עי' בחיבורו הנ"ל על דף האריך בפלפול ואנכי הראיתי לו אז כי שאלתו כשאלת הראשונים וכוון לדברי הקדמון הרב המאירי הנ"ל. ועיקר הפלפול פלפלתי מקודם עלי דברי ידידי חבירי הרב המאוה"ג בנש"ק מו"ה יצחק תאומים חתן אלופי הגאון הגדול מו"ה אברהם תאומים בעמ"ח ספר שו"ת חסד לאברהם. והנה למען כי חביב עלי מאד מה שאמרתי בנעורי וגם למען חיבת הריעים האהובים הנ"ל אציג כאן מה שכתבתי אז בזה עם קצת הוספה וממילא רווחא שמעתתא דכאן בעזה"י

(ב) איתא במסכת גיטין דף נ"ד ע"ב הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין כו' והקשה אותי ידידי חבירי הרב המאה"ג מו"ה יצחק נ"י הנ"ל שהוא כעת הגאבד"ק ווילקאטש במדינת גאליציען. דהא התוס' לעיל בגיטין שם דף נ"ג ע"ב בד"ה בדאורייתא וז"ל וא"ת והא מתניתין ר' יהודה היא וקתני כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין וי"ל דאי קנסינן להו כו' יעו"ש. וא"כ הואיל דמתני' דכהנים שפגלו אתיא כר' יהודה ור' יהודה אית ליה לאו שאב"מ לוקין עליו וכמבואר במסכת שבועות דף ג' ע"ב ובכ"ד בש"ס וא"כ הרי קי"ל דאין לוקה ומשלם, וא"כ היאך קתני במתני' הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ע"כ קושייתו הנ"ל, והשבתי לו בזה דבאמת עיקר הקושיא הוא מבואר בשמ"ק ב"ק דף ה' ע"א שהקשה בשם המאירי דמפגל אמאי חייב לשלם הלא אין לוקה ומשלם ותי' דהו"ל לאו שאב"מ ואין לוקין עליו ורק שהרב מו"ה יצחק הנ"ל הוסיף להקשות דלר' יהודה דסובר לאו שאב"מ לוקין עליו ומתני' דכהנים שפגלו אתיא כר' יהודה וכמ"ש התוס' בגיטין נ"ג ע"ב בד"ה בדאורייתא הנ"ל, א"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל שהקשה הרב המאירי ז"ל דאיך משכחת לה דמפגל יהיה חייב לשלם הא קלב"מ דאיכא חיוב מלקות וכמו שהקשיתי כאן דמאי פריך הש"ס על ר"ח דאמאי לא תני מפגל בין האבות נזיקין דנימא דר"ח סובר כר"י דלאו שאב"מ לוקין עליו ואינו לוקה ומשלם וסובר ג"כ דחייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין. ולחומר הקושיא נראה לע"ד לתרץ באופן נאות וצריך אני להאריך קצת. דהנה במסכת זבחים דף כ"ט ע"ב איתא שם ורב מרי מתני א"ר ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב א"ל רב אשי לר"מ לאו שאב"מ הוא וכל לאו שאב"מ אין לוקין עליו א"ל ר' יהודה הוא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו ע"כ. והנה לשון הש"ס דנקיט המחשב בקדשים משמע שכל מחשבה שאינה נכונה שמחשב בקדשים לוקה אפילו אם אין הקרבן נפסל ע"י מחשבה זו וכגון ששוחט שלא לשמה בכל הקרבנות חוץ מפסח וחטאת דהקרבן כשר מ"מ עבר על הלאו דלא יחשב ולר' יהודה דסובר לאו שאב"מ לוקה עליו גם על המחשבה זו לוקין אע"פ שהקרבן כשר וכ"כ מפורש ברמב"ם ז"ל פי"ח מהלכות פסוהמ"ק הלכה א' וז"ל כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים ה"ז עובר בל"ת שהרי הוא אומר לא יחשב מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים ואעפ"כ אינו לוקה שאין המחשבה מעשה ועי' בכ"מ שם שמציין הש"ס דסופ"ב דזבחים דף כ"ט ע"ש והרמב"ם פוסק כמ"ד לאו שאב"מ אין לוקין עליו אבל הלאו דלא יחשב עבר על כל מחשבה שאינה נכונה שמחשב בקדשים, וי"ל אפי' אם הקרבן הוא כשר ואינו נפסל ע"י מחשבה זו ועי' בגליון הרמב"ם שם וז"ל סמ"ג לאוין של"ז בלשון שהוא מתחיל מכאן אני אומר שאין למנות בלאוין הא דרב מרי וכו' שמחשב בקדשים עובר בל"ת ועיין במלמ"ל שם כתב הרמב"ן במנין המצות שכל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים עובר בלאו דלא תזבח לה' כל דבר רע שפירושו דבור רע. וכ"כ רש"י בפי' התורה והרמב"ן מנאה במנין הלאוין שלו וכתב עוד שיש ג"כ עשה והוא ביום ההוא יאכל ע"ש שנתן טעם לזה למה לא מנה רבינו לאו זה ועי' בספר החינוך פרשת צו עכ"ל המלמ"ל. מבואר מזה ג"כ דהלאו איכא על כל מחשבה שאינה ראויה שהוא מחשב ואפילו אם