אמרי הצבי א מא

הכתוב לא בשביל כן מקרי שלא עבר לאו וצריך תשובה גמורה עכ"ל הרי מבואר ג"כ דדעתו כדעת הרדב"ז ועי' בטוח"מ ריש הלכות גזילה שהביא שם דברי הסמ"ג ותמה עליו ועי' ג"כ בב"י מ"ש בזה

ועיין תוס' פסחים דף כ"ט ע"ב סוד"ה רב אשי ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהייה ועי' בשאג"א סי' פ"א תמה ע"ז דהא ודאי בכל לאו הנל"ע נהי דלא לקי אבל עכ"פ איסורא איכא ואסור לו לעבור על הלאו כדי לקיים העשה אח"כ כגון לאוי דגזל ומשכון ופיאה כו' הכי מותר לעבור על הלאוין כדי לקיים העשין והאריך שם בזה ועי' מק"ח סי' תל"א בסוף הפתיחה כתב ליישב ולחלק בין לאו הנל"ע לבין לאו שקדמו עשה והיינו היכא שיכול לקיים העשה בלא עבירת הל"ת בכה"ג הוא דכתב הר"י דהמשהה חמץ ע"ד לבערו אינו עובר עליו אבל בגזל ואינך לאוי הנל"ע שפיר אסור לו לעבור על הל"ת כדי לקיים העשה ע"ש וא"כ עבר על האיסור והרי שפיר י"ל דלא הוחזר לכשרותו בקיום העשה עד שיעשה תשובה ויבואר עוד לקמן בזה

ועיין ברמב"ם פ"י מהלכות עדות הלכה ד' וז"ל ועוד יש שם רשעים שהם פסולים לעדות אעפ"י שהן בני תשלומין ואינן בני מלקות הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס פסולין שנאמר כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנים אע"פ שהחזיר פסול לעדות מעת שגנב או גזל וכן עד זומם אע"פ שהוזם בעדות ממון ושלם ה"ז פסול מה"ת לכל עדות כו' וכתב הכ"מ שם וז"ל ומ"ש אע"פ שהוזם בעדות ממון ושלם פירושו שאילו הוזם בעדות שאינו של ממון שהרי הוא חייב מלקות כיון שלקה חזר לכשרותו כמבואר פי"ב וכל שלא לקה ודאי שאינו נכשר אפי' נתן כמה ממון אבל כשהוזם בעדות ממון שהוא משלם ואינו לוקה סד"א כיון ששילם הממון הוכשר קמ"ל דלא דומיא דגנב וגזלן וכמו שיתבאר פי"ב מה"ל אלו מאימתי חזרת מלוי בריבית וכו' והתם כשהחזירו ממון האיסור ואפ"ה לא מתכשרי כיון דעדים דחמס נינהו עד שיעשו תשובה עכ"ל. הרי מבואר ברמב"ם ובכ"מ כסברת הרדב"ז הנ"ל דאפילו עדים זוממין ששלמו ג"כ פסולין לעדות עדיין ורק מ"ש הרדב"ז דגם בכל חייבי לאוין אע"פ שלקו ונפטרו והרי הוא כאחיך לא הוכשרו בכך לעדות. בזה מבואר בכ"מ ההיפוך רק דכל שלקה הוכשר לגמרי אפי' לעדות ג"כ וברמב"ם פי"ב מהלכות עדות שציין הכ"מ כאן מבואר כדברי הכ"מ וז"ל בפי"ב ה"ג שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו העבירות ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה ה"ז כשר. עוד שם בהלכה ד' כל מי שנתחייב מלקות בין שעשה תשובה בין שלקה חוזר לכשרותו ובכ"מ שם ה"ד שציין מקירו מהא דסוף מסכת מכות דף כ"ג ונקלה אחיך לעיניך משנקלה הרי הוא כאחיך. ומצאתי בנוסחת רבינו בספרים ישנים מאד שגורסים כך כל מי שנתחייב מלקות כיון שלקה בב"ד חזר לכשרותו וכ"ה גירסת סמ"ג כו' יעו"ש והביא עוד שם דברי הטוח"מ בסי' ל"ד וז"ל כתב הרמב"ם אע"פ שהחזירו הגנב והגזלן הממון שגנב וגזל ושילם העד זומם הממון שהוזם עליו פסולים ואיני יודע למה לא יוכשרו אחר שהחזירו הממון ואפשר שר"ל אע"פ ששלמו כיון דבכפיית ב"ד שלמו פסולים עד שישובו מעצמם עכ"ל. ול"נ שזה דבר פשוט הוא ולא היה צריך רבינו להזכירו אלא אפילו החזיר ברצונו נמי ונפקא ליה מדאמרינן מאימתי חזרת מלוי ברבית כו' ומשמע דכשהחזיר ממון האיסור ברצונו עסקינן ואפ"ה לא מתכשרי עד שיעשו תשובה וכן בדין שאע"פ שהחזירו הממון מ"מ עבירה דעביד עביד וצריכים תשובה ממנה עכ"ל ועי' בשו"ת מוהרי"ט ספר ד' סי' צ' שפלפל הרבה בזה יעו"ש, אבל עכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם הנ"ל דלא כהרדב"ז ז"ל בזה. ועיין בחשן משפט סי' ל"ד ס"ז ובבה"ג שם מ"ש בזה

וראיתי בספר רביד הזהב עה"ת סוף פרשת ויקרא על פסוק והשיב את הגזילה הביא דברי הרמב"ם דריש הלכות גזילה ודברי הטוח"מ בריש הלכות גזילה והביא דברי המהרי"ט ספר ד' סי' צ"ט [והוא ט"ס וצ"ל סי' צ']. ועיין עוד בספר הנ"ל בפ' תצא על פסוק ונקלה אחיך וז"ל, ובירושלמי פ"ב דסוטה דאין נקרא עוד חוטא ופשוט דע"כ שנינו פרק הזהב דף נ"ח אם היה בע"ת לא יאמר זכור מעשיך ונ"מ ג"כ דמיד הוכשר לעדות ח"מ סי' ל"ד. ועיין פ' ויקרא והשיב את הגזלה וכתב הראב"ד אף שלא שב כשר עכ"ל הרביה"ז ולא אדע מקומו של הראב"ד היכא כתב כן ונאמן עלי הרב בעל הרביה"ז שכ"כ הראב"ד ז"ל ועיין בח"מ סימן ל"ד סעיף כ"ט

והנה עיינתי בירושלמי פ"ב דסוטה ה"א וז"ל הירושלמי תני רשב"י מפני מה אמרו כל החטאות והאשמות שבתורה אין טעונין נסכים שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר התיבון הרי חטאתו ואשמו של מצורע אין תימר שאינו חוטא האמר רבי יצחק זאת תהיה תורת המצורע זאת תורת המוציא שם רע א"ל מכיון שנתייסר וכתיב ונקלה אחיך לעיניך כמי שאינו חוטא ובפי' הפני משה וז"ל מכיון שנתייסר מנגעו איכפר ליה מחטאו כדכתיב ונקלה וגו' וכדדרשינן כיון שלקה הלך לו חטאו והרי הוא כאחיך וקרבן דבעי לאשתרויי בקדשים הוא עכ"ל הרי מבואר בירושלמי דתיכף אחר המלקות נתכפר כל החטא. מיהו י"ל דשאני מצורע דחשיב כמת כדאיתא במס' נדרים דף ס"ד ע"ב וא"כ זה חמור ממלקות ונתכפר כל החטא לגמרי משא"כ מלקות אולי לא נתכפר עדיין לגמרי. ויש להוסיף עוד ולומר דמצורע שנרפא בודאי עשה תשובה ונתרפא ונתכפר לגמרי משא"כ מלקות שהב"ד חייבוהו ללקות. מיהו לשון הירושלמי דקאמר כיון שלקה הלך לו חטאו כו' מורה דהוא משום שלקה נתכפר וא"כ ה"ה מלקות שלקה בב"ד וי"ל בזה. וגם בהא דסוף מס' מכות דקתני במתני' כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך. הרי דאפילו בחייבי כריתות הדין שנפטר ע"י מלקות אף שהוא דין שמים וא"כ מבואר דע"י מלקות נסתלק החטא לגמרי אפילו לענין דין שמים ומכ"ש בחייבי מלקות הדין כן וכאשר הביא הכ"מ בפ"י מהל' עדות ראיה מכאן והבאתיו לעיל והוא דלא כשיטת הרדב"ז ז"ל. הן ראיתי בפי' הרע"ב על משניות סוף מס' מכות שם שפי' נפטרו מידי כריתתם אם עשו תשובה וכ"כ בפי' הפני משה על ירושלמי סוף מס' מכות והוא כשיטת הרדב"ז. אולם יש לומר דוקא בחייבי כריתות שלקו הדין כן דבעינן דוקא עם תשובה הואיל דבאמת היא עבירה חמורה דחייב עליה כרת אלא דגזה"כ הוא דהואיל דלקי נפטר מכריתות ובעינן דוקא שיעשה תשובה ג"כ אבל בחייבי מלקות דאינו מחויב יותר רק מלקות א"כ שפיר י"ל דגם הרע"ב מודה לשיטת הרמב"ם הנ"ל דכל שלקה הוכשר לגמרי ואפילו לא עשה תשובה עדיין וי"ל בזה

(ד) ובעיקר קושית הספר יראים הנ"ל כד הוינא טליא אמרתי בישוב הקושיא עפ"י מה דאיתא במס' ב"ק לקמן דף ל"ח ע"ב מתיב ר"ז ואלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית ואס"ד קנס ר"מ בממונם ה"נ נקנוס כדי שלא יטמעו בהן אמר אביי כדי שלא יהא חוטא נשכר וניתבי' לעניים א"ר מרי משום דהוי ממון שאין לו תובעין ע"כ, הרי חזינן דמש"ה קנסו רבנן ותקנו דהקנס יהיה לדידה דאל"כ יהיה ממון שא"ל תובעין וה"נ גבי עדים זוממין אם נימא דלא יתנו להנידון דהיינו לזה שרצו לחייבו א"כ יהיה ממון שא"ל תובעין, כן אמרתי אז במושכל ראשון אולם כעת הדרני בי דהא קושית הספר יראים הוא על דינא דאורייתא ולא שייך לתרץ כן

וגם כי ראיתי בפ"ת לח"מ סי' ל"ב סק"א הביא שו"ת שבו"י באחד שתבע לחבירו שיחזיר לו המעות שנתן לו שכר להעיד עדות שקר ולא העיד לו והלה כופר בכל אי יכול להשביעו ע"ז. והשיב לכאורה נראה אפי' הלה מודה אינו מחויב להחזיר משום קנס, וכהא דאיתא במסכת ר"ה דף כ"ב וכל היכא דקנסינן להעובר מניחין המעות לשכנגדו כו' והטעם נ"ל כדאיתא בב"ק דף ל"ח ע"ב כו' ואחר כך דחה זה עיי"ש שמסיק כי אין לדמות קנסות חכז"ל זל"ז עי"ש

ולפי סברת הנתה"מ הנ"ל מיושב שפיר קושית הספר יראים דהא מה שהעדים העידו בב"ד שראובן חייב מנה לשמעון ונגמר הדין בב"ד זילי נכסיה דראובן והפסידו לו וא"כ צריכים העדים לשלם כאשר זמם ואמרינן דמשלמין לראובן ואי לאו קרא ה"א דאינן חייבין לשלם דלא הוי רק גרמא וגילה התורה דחייבין לשלם ואמרינן דהתשלומין הם של ראובן דהא העדים הפסידו לו בעדותן דזילי נכסיה ואפילו למאי דפסקינן דהוא קנסא וכר"ע ואליבא דמסקנא לא ס"ל כסברת הנתה"מ הנ"ל דנימא דהוה הפסד במאי דזילי נכסיה, וכפי מה שהקשיתי לעיל על תירוצו של הנתה"מ הנ"ל [י"ד או"ק י"ב] מ"מ באמת הוה גרמא ורק דגרמא פטור והטעם דלא נוכל לחייב לזה ולהוציא ממנו ממון אבל כיון דזה צריך לשלם מכח דחייבה התורה אותו כאשר זמם תו אמרינן דהוא של ראובן הנידון הזה שרצו להפסידו ולחייבו לשלם וגם גרמו לו באמת היזק מה דזילי נכסיה ודוק היטב בזה: